הכל בראש שלך / סוזן או'סליבן

הכל בראש שלך / סוזן או'סליבן
הוצאת מטר
237 עמודים
מאנגלית: דרורה בלישה

עולם הרפואה הוא עולם מרתק להבנה ולמחקר וכקורא אני שמח לקרוא ספרים רבים שמעשירים את הידע הבסיסי מאוד שלי.
אני חושב שאין אדם שלא סבל בעבר מתסמינים של מחלות פסיכוסומטיות כאלו ואחרות שזה מרתק בפני עצמו כי הרי כולנו סבלנו מחרדות וקשיים רגשיים ופתאום קמנו בבוקר עם חולשה ברגליים או עם פעימות לב חזקות והרגשנו חלשים אבל לא באמת היינו חולים אלא זה נבע ממצבים רגשיים כאלו ואחרים.
המילה פסיכוסומטי מתייחסת לתסמינים גופניים שנובעים מכל מני סיבות פסיכולוגיות, אלו יכולות להיות דברים קטנים כמו תחושת בחילה או דפיקות לב חזקות והם יכולים לפגוע ממש בתפקוד היומיומי שלנו עד כדי שיתוק או סוגי נכות שונים.
על פי המחברת שהיא נוירולוגית בכירה כשליש מהאנשים שפונים לרופא משפחה סובלים מתסמינים שאין להם הסבר רפואי.
בספר המעניין הזה או'סליבן חושפת אותנו לסיפורים חריגים במיוחד של מקרים אמיתיים של אנשים שלקו בתופעות פסיכוסומטיות חמורות מאוד והיא מתארת את דרכי ההתמודדות שלה כרופאה עם אותם מקרים חריגים ומיוחדים שחלקם משאירים את הקורא המום לחלוטין.
אחד הדברים וההתמודדויות הכי קשות לרופא זה לומר לחולה שהוא מדמיין את המחלה, שאין לו תסמינים ואין דרך לעזור לו מבחינה רפואית, הרי החולים לא באמת ממציאים הם מאמינים שיש להם שיתוק, עיוורון אפילפסיה או כל מחלה אחרת שמתוארת בספר זה וכאן ההתמודדות של הרופאים היא מסובכת יותר כי הטיפול הוא לא כמו במחלה רגילה.
הסיפורים מעניינים מאוד, מורכבים מאוד והכניסה לעולם הרפואה דרך הנפש והרגש הוא מעניין במיוחד.
ספר טוב מאוד ומחכים.
30572319_1394234480676454_5740961739499896832_n

ירושה / קרן אלקלעי־גוט

ירושה / קרן אלקלעי־גוט
הוצאת ה.לייוויק
73 עמודים

יש משהו ביידיש שזורק אותנו אחורה לתקופה שעברית לא היתה מדוברת כמו היום, זכרונות ילדות, שפת הבית, תקופות אחרות.
היום מי שמשמר את השפה הזו כשפה מדוברת הם בעיקר ותיקים וקהילות חרדיות מסוימות שממשיכות ללמד את השפה הזו ולהשאיר את העברית כשפת קודש בלבד.
בתחילה כשפתחתי לראשונה את ספרה של קרן אלקלעי־גוט שאלתי את עצמי למה ליצור ספר שירה דו לשוני כאשר מרבית האנשים אינם דוברי יידיש ולא מסוגלים לקרוא זאת, למה זה באמת נחוץ?
לאחר מחשבה הבנתי את המשמעות של השארת שפת הכתיבה במקור, אם אנחנו מתץבוננים בכריכה אנחנו רואים ציור שמשדר זכרון, כאב, משהו מאוד מלנכולי של כאב שנמצא קרחוק מאיתנו ועם זאת לא מרפה, כמו מוזיקה.
הדמות לא מנגנת בכינור, היא אוחזת בו במבט שפוף, עיניים סגורות ומכניסה אותנו למקום של געגוע, זכרון, עצב.
המכתב שנמצא על עמדת התווים היא המוזיקה, המילים הם המוזיקה, הכאב הוא השירה.
הדמות הרחוקה עם הפסנתר היא צללית ללא פנים רחוקה מאיתנו, נמוגה, מטושטשת.
הרבה כאב יש בכריכה הזו והרבה געגוע, בדיוק כמו שפת היידיש, בדיוק כמו השירים של המשוררת.
קרן אלקלעי־גוט חושפת כאן קרביים, זכרונות ילדות, כאב שנחשף לעיני כל מי שפותח את הספר הזה, אובדן ורגש, שמחה מהולה בזכרון.

"תגמרו לאכול,"
היתה סבתי קוראת לילדיה
בתקוה לנקות את השולחן
לארוחה הבאה. אבל הם
היו צוחקים וממשיכים לכרסם את לחמם
"כשגומרים לאכול,
מתים."

ליידיש יש משמעות כשפה שאינה מתה עדיין וכל דרך להשאירה רלוונטית, בועטת, קיימת ונושמת היא חשובה.
היא השפה של הרבה מאוד מהורינו, מהורי הורינו וכן הלאה.
כמו כל שפה חשוב לשמר ולהזכיר אותה וחשוב להראות את המקורות שלנו.
מקורותיה של המשוררת הם יידיש, השפה המדוברת היא עברית וביחד הן יוצרות את התמהיל היהודי הנכון עבורה.
ספר שירים מרגש ונוגע.

"יושב ליד החלון.
מה כבר יש לראות?
קיר שקט
חלקת אדמה ריקה
בלי עצים בלי פרחים בלי דשא
בלי סוף.

יושב
ליד החלון
ומחכה
ומביט

ואני יושבת בוהה בו ומחכה.

wg8an2c0b784sage4dc2

תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי / אלינה ברונסקי

תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי / אלינה ברונסקי
332 עמודים
הוצאת הכורסא והוצאת תשע נשמות
מגרמנית: נועה קול

רוזה אחמטובה היא דמות שהקורא לא יודע האם לתעב אותה או להעריץ אותה, יש בה משהו מאוד מפוקפק, זו אישה שלא יודעת נחת, מחפשת כל הזמן איך לדחוף את האף שלה לעניינים שלא שלה, מתערבת בכל דבר וכך גם לא יודעת שקט בחייה שלה.
האמת היא שאני מכיר כמה טיפוסים כמו רוזה אחמטובה אבל נראה שאלינה ברונסקי המחברת לוקחת את זה אפילו צעד אחד קדימה ומקצינה את דמותה של גיבורת הספר וכך יוצאת דמות מאוד מפוקפקת וקשה לעיכול ואנחנו מרוויחים ספר נפלא ואנרגטי במיוחד.
הימים ימי רוסיה הקומוניסטית ורוזה נשואה לחבר מפלגה אבל גם כאן היא לא מרוצה, הוא לא מפעיל מספיק את קשריו במפלגה לדאוג למשפחתו.
רוזה נראית מעולה ודואגת להתלבש היטב ולהיות מעורה בחברה ואוהבת את החיזורים אחריה ומעבר להכל לרוזה יש בת בשם סולפיה שלדעת רוזה היא טיפשה ומכוערת.
למעשה סיפורנו מתחיל כשסולפיה נכנסת להריון בלתי מתוכנן וסולפיה מתכננת לשמור את ההריון לא לוותר ולהביא ילד לעולם למרות נסיונותיה של אחמטובה שסולפיה תפיל הפעם היא לא מצליחה במשימתה.
וכך באה לעולם אמינט, ילדה טטארית מקסימה ושחורת עיניים ומכאן והלאה כל חייה של רוזה אחמטובה מוקדשים לנכדה, היא תעשה הכל אבל הכל כדי שאמינט תצא מידיה של סולפיה ותעבור לחזקתה.
כשסולפיה מתאהבת בבחור יהודי שמתכנן לעלות לישראל רוזה מנסה מה שהיא יכולה כדי למנוע את הגזרה ולאחר מכן מנסה לעשות הכל כדי להבריח את הבת איתה לגרמניה ולעזוב את רוסיה הסובייטית.
הספר נהדר ומתקדם בקצב מהיר ודינמי והדמות של אחמטובה לא משעממת לרגע.
יופי של ספר קומי טרגי על דמות אחת דומיננטית ומעצבנת מצד אחד אך בעיני גם ראויה להערכה על המסירות שלה וחוסר הרצון שלה לעצור ממטרותיה טובות או רעות? זה כבר עניין של נקודת מבט.

 hottestdishes_master

התפנית – הולדת המודרניות / סטיבן גרינבלט

התפנית – הולדת המודרניות / סטיבן גרינבלט
הוצאת מאגנס
373 עמודים
מאנגלית: יפתח בריל

מתי בעצם התחיל העידן המודרני, העידן בו המדע החל להתפתח ובני האדם החלו לגלות את נפלאות המדע והיקום, הפסיקו לחשוב שכל דבר בעולם הזה נוצר באמצעות קסמים של יישות תבונית והחלו להבין שהם בסך הכל חלק קטן מיקום ענק וכולנו מורכבים בסופו של דבר מאותו החומר כמו כל דבר אורגני אחר בכוכב הזה?
לפי סטיבן גרינבלט הולדת המודרניות התחילה דווקא בתקופת הרנסנס כאשר אדם בשם פוג'ו ברצ'וליני שחלר מעיסוקיו היה למצוא ספרים עתיקים מצא כתב יד עתיק של פילוסוף בשם לוקרטיוס שכתב פואמה ארוכה בשם "על טבע היקום" ספר זה שנכתב לפני יותר מאלפיים שנה הביא איתו רעיונות שחלקם הם הבסיס למדע המודרני גם היום.
ברצ'וליני הפך את החיפוש לכתבי יד במרתפי מנזרים עתיקים לאובססיה וזה מעבר לעבודתו אצל האפיפיור.
למעשה הספר המרתק הזה מחולק לשני חלקים, החלק הראשון מתאר ומספר את סיפורו של ברצ'וליני כמין ביוגרפיה על חייו בתקופת הרנסנס,
הביוגרפיה בחצי הראשון של הספר חשובה מאוד כדי להבין את התקופה בה חי ברצ'וליני, תקופה בה הכנסיה היתה חזקה מאוד ולא היה באמת מקום להשקפות אחרות פרוגרסיביות חתרניות.
מציאת כתב היד של לוקרטיוס לפי גרינבלט היתה מפנה שהשפעתה נראתה שנים רבות לאחר מכן.
דבר מעניין מאוד הוא העיסוק בכתבי יד עתיקים והמחשבה על כתבי יד רבים שלא שרדו את הזמן, או לא שרדו עקב כך שהכנסיה לא רצתה שימצאו והשמידה וישנן סיבות רבות להעלמות טקסטים רבים וחשובים והנה אולי ביד הגורל ואולי במקריות נמצאה הפואמה החשובה הזו של לוקרטיוס שהקדימה את זמנה במאות רבות של שנים.
החצי השני של הספר מתאר את השפעת "על טבע היקום" על אנשי מדע רבים ביניהם קופרניקוס, ניוטון, תומס מור ורבים אחרים.
מהם בעצם הרעיונות שהעלה לוקרטיוס בפואמה שלו.
* כל הדברים עשויים מחלקיקים בלתי נראים "אטומים" (על בסיס תורתו של אפיקורס)
*חלקיקי היסוד של החומר הם נצחיים "זרעי החומר"
*כל החלקיקים שרויים בתנועה בריק אינסופי
*אין ליקום בורא או מתכנן
*היקום לא נברא בשביל האדם ולא נסוב סביבו
*לבני האדם אין שום ייחוד
*אין עולם הבא
*אין בעולם מלאכים שדים ורוחות
*תכלית החיים היא הגברת ההנאה והפחתת הכאב
הספר כתוב נפלא ומשלב בין הסטוריה, מדע ופילוסופיה בצורה מושלמת ומביא לנו את השפעתו של אפיקורס על לוקרטיוס ועל הפואמה שלו.
יש בו מוטיב פרוזאי של סיפור מתח הסטורי למרות שהוא כתוב כספר עיון הוא עדיין מרתק ומותח לכל אורכו ויוצר עניין רב.
גרינבלט שכתב ביוגרפיה חשובה על שייקספיר הוא מספר סיפורים נפלא וניחן בידע רב וזה נוכח בספר זה.
בעיני זהו ספר חשוב שפותח לנו צוהר לתקופה מרתקת ומעניינת, תקופת הרנסנס.
מומלץ בחום רב לקריאה.

לרכישה

https://www.magnespress.co.il/Book/%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%AA.aspx?name=%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%AA&code=45-211021&docNo=1&qid=1

tafnit

הצבוע המאושר / מקס בירבום

הצבוע המאושר / מקס בירבום

תשע נשמות
56 עמודים
מאנגלית: מיכל שליו

כותרת המשנה של ספר זה נקראת " אגדה לאנשים עייפים" עייפים ממה? מהצביעות, מהרוע, מהעמדת הפנים? אני חושב שכל אחד יכול להבין דרך קריאת הסיפור הקצר הזה למה הכוונה בעצם.
מקס בירבום סופר אנגלי שפעל בסוף המאה ה19 ותחילת המאה העשרים מביא לנו את הסיפור הפנטסטי הזה על המחיר שאנחנו משלמים כדי להיות מישהו אחר ועל מנת שנוכל לזכות במה שחפץ ליבנו.
לורד ג'ורג' הל הוא אציל מושחת, מהמר כפייתי ואדם לא מוסרי בעליל שמתאהב ממבט ראשון ברקדנית ששמה ג'ני.
לורד הל יורד על ברכיו ומתחנן שג'ני תסכים להנשא לו אך ג'ני מסרבת, היא תתחתן לאדם שלו פני אדם קדוש.
לוד הל ההמום שלא רגיל לסירוב מבין שעל מנת לרכוש את אהבתה של ג'ני הוא צריך לשנות את פניו ורוכש מסיכה בדמות קדוש, מסיכה מהסוג שלא יורדת לעולם.
וכך הוא מנסה את מזלו שוב עם ג'ני והפעם כובש את ליבה.
מה שיקרה בהמשך הקוראים יגלו לבד אבל האגדה הקצרה הזו מראה לנו את פניה של הצביעות והעמדת הפנים שלא תמיד משתלמת.
אגדה קצרה ועם מסר חשוב.

מכתבים אל לוקיליוס / סנקה

מכתבים אל לוקיליוס / סנקה
הוצאת מאגנס
272 עמודים
תרגמה מרומית: דבורה גילולה

ישנם כמה סוגים של ספרים בז'אנר המכתבים.
אחד זו חלופת מכתבים בין אדם אחד לאדם שני והסוג השני זה מכתבים שאדם אחד כותב לאדם אחר אבל לא מקבל מכתבים חזרה ואין כאן דיאלוג בעצם.
בספר זה סנקה הפילוסוף הרומי הידוע כותב מכתבים לידידו הטוב לוקיליוס, נציב סיציליה.
יש במכתבים דרך מאוד נוחה להעביר בתמציתיות השקפות עולם ומידע חשוב לגבי דרך חיים, מוסר, חיים נכונים, שאלות פילוסופיות מורכבות ופשוטות יותר שנובעות בעיקר מהשקפת העולם הסטואית של סנקה.
סנקה מספר, מתלבט, משתף, אךל לוקיליוס במגוון נושאים כגון ידידות, פחד ממוות, פרישה מההמון, זקנה, חיי תבונה, רדיפת הצלחה, על דת, על עבדות ועוד ועוד.
כל המכתבים מתומצתים כך שאפשר להנות מהגיגיו של סנקה שמוצגים בצורה קלה להבנה ולהפנמה.
נראה למעשה שאמנם סנקה כתב זאת ללוקיליוס אך אולי הוא אכן התכוון שכל אדם שיקרא זאת יפעל ויבין את הפילוסופיה הסטואית שהיא למעשה חיזוק האופי הטוב של האדם אסכולה שהיתה לה השפעה רבה אגב על ההגות היהודית.
ישנו ציטוט של סנקה במבוא.
"אני עמל למען הדורות הבאים, להם אני כותב מה שיוכל להועיל להם. אני רושם עצות מסייעות, מעין מרשמים של תרופות מועילות. כאלה שהתנסיתי בפעולתן הטובה בטיפול בפצעים שלי, שחדלו מלהתפשט הגם שלא לחלוטין נרפאו"
ואכן הספר הזה הוא דרכו של סנקה ללמד אותנו על דרך חיים נכונה ובריאה יותר, על שקט ושלווה ולא רק את לוקיליוס.
ספר פילוסופי מרתק של אדם מרתק.
מומלץ.
לינק לרכישה
28796212_1362334907199745_7701049496041576977_n

 

הדלת שבקיר, תחת הסכין / ה"ג' וולס

הדלת שבקיר, תחת הסכין / ה"ג' וולס
הוצאת תשע נשמות
74 עמודים
מאנגלית: יותם בנשלום

סדרת פטיט של תשע נשמות נותנת לך תחושה של חזרה בזמן לספרי הכיס של פעם, אותם ספרים קטנים שאתה קורא בהמתנה לרופא או באוטובוס בנסיעה קצרה, כאלה שנכנסים לכיס המכנס או לתיק הקטן ולא מורגשים במשקל.
אין ספק שצריך לברך על פרויקטים כאלו וכאחד שאוהב לקרוא בכל מקום ובכל סיטואציה לפעמים ספרון כזה מעביר לי יופי זמן המתנה וגם על הדרך אני מקבל איכות.
התחלתי עם ה"ג' וולס אחד הסופרים החשובים של תחילת המאה העשרים וכמו שסדרת פטיט לוקחת אותנו אחורה בזמן עם ספרות הכיס כך גם וולס ב2 סיפורים קצרים אלו לוקח אותנו למימדים אחרים לחלוטין ומחבר אותנו דרך הפנטזיה והרוחניות לעולמות כל סיפור כאן סוחף אותנו למימד אחר של תחושות.
בגדול נקודת החיבור בין הסיפורים הוא המוות, העולם שבין לבין, המסדרון שבין המציאות לבין העולם הנצחי.
וולס מחבר אותנו בין מימדים.
הדלת שבקיר שהוא הסיפור הראשון זו דלת שהבנאדם שמספר נתקל בה כמה פעמים בחייו, זו הדלת שמאפשרת לנו לעבור מהמציאות אל עולם אחר, נצחי יותר, מאפשרת לנו אסקפיזם מהמציאות הכואבת והמתסכלת, מהחיים השגרתיים והשבלונים והתחושה המעייפת אל מקום אחר.
אין אחד מאיתנו שלא מייחל לדלת כזו מדי פעם. סיפור נפלא ומרתק.
הסיפור השני הרבה יותר פילוסופי ומטאפיזי.
אדם שחושש שמותו קרב מגיע לחדר הניתוח אל ניתוח שהוא מחכה לו זמן רב.
החששות מלוות את האיש לקראת הניתוח והוא מאוד חושש מהבאות, האם יתעורר ממנו והאם לא.
למרות שהרופא מרדים אותו האיש מודע כל הזמן למתרחש ובשלב מסוים הוא יוצא מגופו הפיזי ומתחיל לרחף בין העולמות, מסע של הנפש לעבר תודעתה ותחושותיה, מסע של ריקנות מצד אחד ועולם ומלואו מצד שני.
המחשבות של אותו אדם והתחושות שלו מועברות בצורה נפלאה על ידי וולס ויוצרות חוויה עבור הקורא.
2 סיפורים קצרים מרתקים שעוסקים בעולמות שבין העולמות, בחוויה המימדית השונה, בחיפוש אחר בריחה והחרדות מהמוות.
מומלץ.
28951177_1363740430392526_2003261227475664896_n

 

אחותו של צייד המכשפות / בת' אנדרדאון

אחותו של צייד המכשפות / בת' אנדרדאון
תמיר // סנדיק
406 עמודים
מאנגלית: מור רוזנפלד

תקופת צייד המכשפות בבריטניה בחסות הנצרות ידועה כתקופה חשוכה מאוד של שנאת נשים, של רדיפה, של פטריארכיה נוקשה מאוד ומעמדות ברורים.
זו תקופה הסטורית מעניינת מאוד וחשוכה מאוד מהיבטים אנושיים בעיקר.
בעקבות קריאת הספר נכנסתי קצת לקרוא על מת'יו הופקינס שנחשב באותה התקופה כמומחה לאיתור מכשפות או לשכנוען של נשים שיודו שהן עסקו או עוסקות בכישוף.
סביב דמותו של מת'יו הופקינס בנתה המחברת סיפור ככל הנראה בדיוני על מערכת יחסים בין הופקינס לאחותו אליס הופקינס.
אליס שהיא למעשה הדמות המרכזית בעלילה חוזרת לביתה לאחר חמש שנים של העדרות שבהן התגוררה עם בעלה אך לאחר שבעלה נפטר אליס חוזרת לביתה.
כשעזבה לאחר חתונתה מת'יו היה נער צעיר שכעס מאוד על בחירתה של אליס וכשחזרה התברר לה שמת'יו הפך מנער לגבר רב עוצמה ואכזרי שראה מול עיניו מטרה לצוד "מכשפות"
הספר מתאר דרך עיניה של אליס את התקופה ההיא, את הרדיפה אחר נשים, את השנאה האובססיבית והמקארתיזם (מושג שהומצא מאות שנים לאחר מכן ).
אליס מבינה אט אט מה אחיה עושה ואיך הוא נוהג ומחליטה לפעול בדרכיה דבר שיעלה לה לאחר מכן בלא מעט כאב ותסכול ואף יותר מכך ואת החלטותיה ומעשיה הקוראים יקראו בעצמם.
הסיפור עצמו הוא סיפור הסטורי מרתק שחושף אותנו לתקופה אפלה מאוד בבריטניה, תקופה של רדיפות ועינויים בשם הדת.
התרגום טוב והספר מעניין שהרגלם של תמיר סנדיק שלא מאכזבים בדרך כלל וגם לא בספר זה.
נהניתי מאוד.
29062804_1364955496937686_5243270678815178752_n

דרכו של הלב / מליס דה קרנגל

דרכו של הלב / מליס דה קרנגל
כנרת זמורה ביתן
208 עמודים
מצרפתית: רמה איילון

אין הרבה תחושות קשות בחיים כמו התחושה שמבשרים לך שילדך עומד למות ואין דרך להצילו, אין הרבה החלטות בחיים כמו ההחלטה האם למסור את איברי הילד שלך כשאתה יודע בוודאות שהילד לא יחזור יותר לעולם אבל איבריו יצילו חיים של אחרים.
מליס דה קרנגל לוקחת סיטואציה מורכבת כזו ומביאה אותה ברגישות יוצאת דופן לקורא דרך סיפורם של כל המעורבים בתהליך המורכב, הרגיש והכל כך אנושי הזה.
סימון למבר יצא עם 2 חבריו בשבת לפנות בוקר כדי לגלוש בים, בדרך חזרה הם נקלעים לתאונה קטלנית ממנה סימון שהיה לא חגור לא יתעורר יותר, הרופאים מבשרים לאם שאין שום דרך להצילו אבל ליבו עדיין פועם, ליבו יכול להציל חיים של אדם אחר.
הספר מתאר את 24 השעות הקריטיות האלו והמורכבות האלו שלא יכולות להשאיר את הקורא אדיש.
לא קל לגעת בנושא כזה לא בספרות ולא בחיים, זו סיטואציה אנושית מורכבת ועצובה והמחברת מביאה לנו סיפורים אישיים מכמה נקודות מבט, סיפורו של סימון למבר, סיפורם של חבריו, של הרופא המנתח, האחות, מקבלת התרומה וכמובן האם והאב ברגעים הכל כך שוברי לב.
מצד אחד הנושא המורכב דורש מהקורא הפסקות כדי לעכל ומצד שני הספר נקרא בנשימה אחת וקשה להפסיק לקרוא בו עד הסוף.
מומלץ, מיוחד מאוד.
29067183_1365731140193455_5844849074175475712_n

 

לפני ארבעים שנה / מריה ואן ריסלברגה

לפני ארבעים שנה / מריה ואן ריסלברגה
תשע נשמות
67 עמודים
מצרפתית: מתי בן יעקב

מהו כוחו של הזכרון המלווה אותנו חיים שלמים ונותן לנו את המתנה של רגעים שהיו וחלפו אבל מעוררים בנו את אותו הרגש התמידי המיוחד של אושר? מהו הנצח, מה נשאר איתנו הלאה? בדרך כלל אלו רגעים או של כאב גדול שלא מרפה או של שמחה גדולה, אהבה קצרה אך מיוחדת, רגע קטן של אינטימיות עם אדם מסויים יכול ללוות אותנו חיים שלמים.
מריה ואן ריסלברגה בנובלה קצרצרה מתארת לכאורה רגע של תשוקה בין גבר לאישה, לכאורה רגע שכמותו יש רבים אבל משהו בו מלווה אותנו או במקרה הזה את זכרונות המחברת והיא העלתה זאת על כתב.
ברגע שהזכרון הזה עלה לכתב הוא כבר לא עוד רגע של אהבה, הוא נצחי, הוא מתועד והוא ייחודי.
אנחנו הקוראים חווים רגע של זכרון שהופך על ידי הכותבת ממשהו אישי למשהו אוניברסלי וזה כל כך עצום ומלא רגש.
ריסלברגה מתארת לנו את אותו מפגש בינה לבין הבחור שהותיר בה חותם בתודעה לנצח.
זוהי נובלה מאוד ציורית והקורא לרגע יכול לחוש שהוא נמצא בחדר עם האהובים, מטייל איתם ולוקח חלק בשיחתם.
אני לא מופתע שאת הטקסט הזה כתבה אמנית כי הספרון הזה הוא לא פחות מציור במילים ואת זה רק אמן יכול לעשות, לגרום לנו לשוט במילים באמצעות מכחול מדומיין ולתאר אהבה רגעית שיכולה להיות אצל כל אחד מאיתנו. זה כבר לא הזכרון שלה כי כל אחד מאיתנו באמצעות טקסט מסוג זה יכול להתחבר לזכרון שלו, לאהבה אישית ובלתי נשכחת.
29133982_1366795343420368_6376256336803397632_n

בלוג בוורדפרס.קום.

למעלה ↑