התמימות / סילארד רובין
הוצאת עם עובד
232 עמודים
מהונגרית: דוד טרבאי

ב1966 יצא לאור ספרו המפורסם והמטלטל של טרומן קפוטה "בדם קר" קפוטה יצא לחקור רצח מזעזע בעיירה בשם הולקומב בארצות הברית של משפחה ללא מניע של ממש ובכתיבתו יצר ז'אנר חדש שנקרא ספרות לא בדיונית, ז'אנר כתיבה שמשלב בין עיתונאות חוקרת לפרוזה.
בין השנים 1953-1954 אירע פשע מזעזע בהונגריה הסטליניסטית והחשוכה, חמש ילדות נעלמו להם בתקופה זו בעיירה ששמה טרק סנטמיקלוש, הרבה שמועות היו על העלמותן של הילדות, מחיילים סובייטים ועד קונספירציה יהודית אנטישמית.
אך בדרך מקרה המשטרה הגיעה לביתה של נערה בת 17 בשם פירושקה יאנצו שהודתה לבסוף במעשה, גופות הנערות נמצאו עירומות בבאר עם סימני התעללות רבים.
שנים לאחר הפשע המזעזע הסופר ההונגרי סילארד רובין מחליט לחקור את המקרה ולכתוב עליו, רובין מנסה לעקוב אחרי המקרה, להבין את המניע, להבין את השתלשלות האירועים והספר עצמו למרות שהוא כביכול מלווה בתיאורים יבשים של הסיפור הוא ברובו מרתק מאוד ומזעזע.
פירושקה עצמה היתה נושא מרתק להבנת האירוע ולהבנת הסיטואציה, ילדה שבאה ממשפחה קשה מאוד, כבר בגילה היתה אם ואימה היתה פרוצה, הניסיון לחבר בין חייה הקשים של פירושקה לאירועים ולרציחות המזעזעות שלה ולהתעללות המינית הקשה בילדות.
סילארד רובין עצמו נפטר לפני שסיים את הספר והחלקים האחרונים בספר נערכו לא על ידו ועל פי כתבים מעזבונו.
בהקדמה של המתרגם הספר מתואר כספר דוקו פשע ואני מסכים עם ההגדרה הזו כמו גם עם החיבור שלי לכתיבה של טרומן קאפוטה שהשפיע על סופרים רבים מאז יציאתו של הספר "בדם קר"
ספר מעניין על פרשייה מחרידה בתקופה שחורה בתולדות הונגריה.
מעניין ומומלץ.

לא למטרות רווח / מרתה נוסבאום
הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום
160 עמודים
מאנגלית: שירן בק

הספר הזה גרם לי כמעט בכל עמוד ועמוד להנהן בראשי ולהסכים עמעט עם כל מילה שמרתה נוסבאום כותבת כי נראה שהמילים שלה והמניפסט הזה כל כך מתאים לתפיסת עולמי שמיד התחברתי אליו.
מרתה נוסבאום היא אחת הפילוסופיות החשובות ביותר שפועלות היום בעולם והיא בעלת השפעה רבה והתחושה היא שהחיבור הזה בא בעצם להעיר אותנו מתרדמתנו ולומר לנו כמה חשוב לתת לילדים כלים להיות אינדיבידואליים, בעלי מחשבה חופשית, בעלי יכולת לנהל דיאלוג, להבחין בין טיעון טוב לטיעון רע, לחשוף את הילד לאפלטון ואריסטו ועוד.
אנחנו נמצאים בתקופה בה מי שמנהלים את החינוך, מי שקובעים מדיניות מנסים להנחיל לתלמידים קו מחשבה מקובע שמתאים לתפיסת עולם מסוימת וזה הופך את הילדים למכונות בשירות אותה אינדוקטרינה שמנחילה המערכת.
מה שמלמדים זה מה שזה והתלמיד צריך לקבל את זה ולא לערער או לשאול שאלות או לגרום לבלבול בקרב שאר התלמידים, המתמטיקה הפכה להיות ערך עליון ומדעי הרוח והאמנויות נדחקו הצידה במקום להאדיר אותם ולקדם את אותם מקצועות שנותנים לנו את אותה יצירתיות ודמיון כה חשובה עבורנו להמשך ההתפתחות שלנו כבני אדם.

"שינויים קיצוניים מתחוללים במה שמלמדים צעירים בחברות דמוקרטיטת, ושינויים אלו לא נבחנו די הצורך. מדינות ומערכות החינוך שלהן בצימאונן לרווח לאומי, משליכות בפזיזות מיומנויות הנחוצות להישרדותן של הדמוקרטיות. אם תימשך מגמה זו, בקרוה ייצרו מדינות בכל רחבי העולם דורות של מכונות מועילות, ולא אזרחים שלמים המסוגלים לחשוב בכוחות עצמם, לבקר את המסורת ולהבין את משמעות סבלו של הזולת והישגיו"

זהו מניפסט הומניסטי חשוב ששם את החינוך למחשבה חופשית ולדגש על מציאת הייחוד של האדם כמו כן רגישותו לסביבה, לחברה והיכולת לפתח יצירתיות שתאפשר לו לגבש תפיסת עולם שמתאימה לו ולא כזו שהחברה מכתיבה לו ולכן הספר הזה כה חשוב.
אני יכול לחבר מאמר שלם על החיבור שלי לתפיסת עולם זו ולתפיסת העולם החינוכית שלי אבל זה לא ייגמר בסקירה קצרה.
בעיני זהו ספר חובה לכל איש חינוך ולכל אדם שרוצה להבין את המשמעות של חינוך מאפשר ואת החשיבות של מקצועות הרוח.

מומלץ בחום.

שפת מדבר / דוד רשתי
הוצאת גוונים
98 עמודים

אני כבר מעל עשור גר במדבר ונוכח לניגודים שבו, מול השקט המדהים והמרחבים הרבים שבו שמאפשרים לכל אדם למצוא את מקומו בין העמקים, הגבהים, הצבעים והחי המדבר סוער, סוער וחי, נוכח ביקום ובמציאות שלנו.
המדבר כמנו המרחבים נוכח בלבבותינו, באהבותינו, כמו הנפש הוא סוער, הוא שקט, הוא קיים.
להיות במדבר זה להיות במסע יומיומי לגילוי עצמי, לגילוי זהותי, מי שחי במדבר לא ישכח זאת וזה תמיד יהיה ביתו.
כך גם המשורר בספר זה מכיר במדבר כמקור הלב שלו, כמקור ליצירתו ולהשראתו ושיריו נודדים כמו בדואי במדבר בין החיים והשורשים לבין האהבות והזכרונות.

"בביתי הריק
שבמדבר
קול פעמונים
עוד נשמע

עצי זית שנטענו,
ניבטים מכל עבר

ריח של מליחות עדינה
משולב בריח הזמן

אני יכול לדמיין את בני
רץ יחף בין השבילים

מהחלון
שדה צין נפרש
קורא לי,
לשוטט במרחביו."

אבל המדבר הוא לא הנושא היחיד שדוד רשתי עוסק בו, הוא עוסק בזכרון, באהבה, בשואה, במשפחה וזהו ספר שירה נוגע ומעניין ששווה להיחשף אליו.

מאבק כוחות / בראד תור
דני ספרים
416 עמודים
מאנגלית: חנה בן צבי גורן

אחד הדברים שטובים שיש בבראד תור כסופר מתח / פעולה / ביון
זה שהוא מתאים את סיפוריו אקטואלית לתהליכים שקורים בעולם ובכך סיפוריו לא משעממים ולא מגיעים לאיזה מיצוי מסוים כמו שקורה לא מעט עם סדרות ספרים בסגנון הזה.
בסופו של דבר בראד תור מצליח מאוד, הפרקים הקצרים, המתח והאקשן הופכים את ספריו לאפקטיביים מאוד שנקראים במהירות כמו סרט מתח טוב.
גם כאן כמו בכל שאר ספריו הגיבור שלו הוא סקוט הארוות שנקרא שוב לעזרה על ידי הסי איי איי לפתוא תעלומה מסוכנת במיוחד שבפתחה אולי מגה פיגוע טרור.
משמר החופים האיטלקי מקבל קריאת חירום במהלך סערה גדולה וכמה ימים לאחר מכן גופה נשטפת לחופי איטליה.
הגופה מזוהה כמוסטפה מרזוק, טרוריסט מבוקש שנעלם לפני כמה שנים ושמו שעולה מחדש מלחיץ מאוד את ראשי הביון בארצות הברית.
סקוט הארוות פועל על מנת לחבר את כל חלקי הפאזל ולהבין מה מתוכנן ולנסות לעצור את הפיגוע הגדול הבא.
זהו ספר מתח מסחרר ומעניין וכרגיל אצל טור המתח והאקשן הוא העיקר וזה בסופו של דבר ספר מתח אפקטיבי מאוד.
מומלץ לחובבי הז'אנר.

מחזיק השמיים / יונה טפר
ספרית פועלים
איירה: ליאורה גרוסמן

ציפ הוא ציפור קטנה וסקרנית. כשתגדל יהיה לה שם מיוחד משלה ובינתיים שמה הוא ציפ.
כל דבר הוא שאל והסתקרן והשאלה שהכי סקרנה אותו זה מי מחזיק את השמים, למה הם לא נופלים?
כולם צוחקים עליו אבל ציפ הסקרן ממשיך לשאול.
יום אחד סערה חזקה השתוללה בחוץ, גשם, סערה ושמים אפורים וציפ החליט שבהוא יהיה זה שיחזיק את השמים.
האם ציפ יצליח למנוע מהשמים ליפול?
מחזיק השמים הוא ספר ילדים חביב מאוד על ציפור סקרנית שמנסה להבין את העולם מסביבה.
האיורים של ליאורה גרוסמן הם כרגיל נפלאים והפעם היא גם איירה אותם בזוויות מעניינות וקומפוזיציות מעניינות שנותנות תחושה תלת מימדית.
ספר חמוד מאוד

לחיות פתוח / מאשה הלוי
כנרת זמורה ביתן
356 עמודים

כבר מעל שנתיים שאני מכיר את העולם הרחב והמעניין של החיים הלא מונוגמיים, גם באופן אישי וגם דרך הכרות עם אנשים רבים שבחרו בפורמט אחר של זוגיות וזו מגמה שהולכת ומתרחבת מסיבות רבות ומגוונות אבל בעיקר מאנשים שבאו משנים של זוגיות מונוגמית והבינו שזה לא מתאים להם.
לחברה שלנו קשה מאוד לקבל משהו חדש ושונה ממה שהם גדלו עליה והכירו מילדות וממה שחינכו אותם, "עד שהמוות יפריד בינינו" הוא דוגמא לקלישאה מוכרת, האישה שמחכה כל חייה לחתונה עם שמלת הכלה והמשפחה שמצפה לאותה חתונה מאז שהילד או הילדה מתבגרים.
כל פורמט אחר מרגיש לחברה כמו כשלון, כמו בגידה במסורות ובדרך המקובלת והקונפורמיסטית.
ד"ר מאשה הלוי כבר שנים מספרת את סיפורה האישי, חושפת את עצמה ונחשפת ומובילת דיעה חשובה מאוד בקהילה המתפתחת הזו של אנשים שבוחרים בדרך חיים לא מונוגמית.
בספר זה שהוא מיוחד בעיקר כי אין הרבה ספרים שעוסקים בנושא החשוב והמתפתח הזה מאשה מקדמת אותנו צעד צעד כדי להסביר לנו מהי זוגיות לא מונוגמית, הסיבות לבחירה בדרך חיים זו ואיך גם ניתן להצליח בה.
המחברת מתחילה מההתחלה, מהי מונוגמני, מתי התחלנו לחיות כך, האם זהו טבע האדם לחיות חיים מונוגמיים, האם יש מנוגמיה בטבע ועוד.
משם היא מתארת לנו את כל סוגי היחסים הלא מונוגמיים מסווינגרים ועד פוליאמורה.
הספר מטרתו לחשוף לקהל הרחב אלה שמכירים וחיים בעולם הזה ואלה שלא מכירים ומונעים מדיעות קדומות את הבחירה של אנשים בחיים לא מונוגמיים ולהראות שזו בחירה רציונלית של אנשים בריאים שבחרו במודע לחיות בזוגיות אחרת ממה שמקובל חברתית.
בספר מעניין וכתיבה טובה שמחולקת לפרקים קצרים וברורים מאשה הלוי כתבה ספר חשוב מאוד שבעיני הוא חשוב יותר עבור אלו שחוששים מהעולם הזה, שאולי מאסו במונוגמיה ולא רוצים לפרק את המשפחה ורוצים לדעת איך אפשר לחיות אחרת ולהיות מאושרים שוב.
ספר חשוב מאוד בעיני.

יומן צבים / ראסל הובן
הוצאת ערבי נחל / ידיעות ספרים
208 עמודים
מאנגלית: רנה ורבין

יש משהו בצבים שמסמל מאבק לחופש, כשהם נולדים ורצים לכיוון המים מהחוף מעטים מהם שורדים, מעטים מהם זוכים לחיים במרחבי הים ורובם נטרפים, חסרי הגנה אל מול יונקים ועופות שרק מחכים לרגע הזה.
המאבק ההישרדותי של הצבים מעניין בהקשר האנושי של אנשים בודדים שמנסים לשרות בתוך בדידותם בעולם לא פשוט.
באותה תקופה שהספר מספר עליה, שנות השבעים בלונדון בתוך המוזיקה והמהפכה ההיפית של אהבה ישנם אנשים בודדים שמחפשים מכנה משותף להישרדותם וזהו סיפורם של ניארה וויליאם.
הוא מוכר בחנות ספרים והיא סופרת ילדים שתקועה במחסום כתיבה.
שניהם מגלים אחד את השני ומוצאים מכנה משותף ומטרה אחת שתאחד אותם, לשחרר את צבי הים מגן החיות בלונדון ולהשיב אותם אל האוקיינוס.
המשימה הזו מוציאה אותם מבדידותם ונותנת להם מהות לקיום שלהם, מטרת על שתחיה אותם ותסמן את החופש שהם כה זקוקים לו.
כשאתה מת מבפנים אתה זקוק למשהו שיתן לך סיבה לחיות, וזה מה שקורה עם ניאלה וויליאם וביחד הם מתגייסים במאמץ משותף.
הספר הוא ספר אנושי מאוד, רגיש מאוד ומיוחד שכתוב היטב ומאוד נוגע.
הספר הזה מאוד הצליח באותה התקופה ואף הוסרט בקולנוע בכיכובו של בן קינגסלי. בשנת 2013 הספר חזר לתודעה באמצעות הוצאה מחודשת.
בסך הכל זהו ספר מוצלח ומהנה עם סיפור מעניין שיש בו מסר של חופש ומציאת מטרה לחיים.
לא יצירת מופת בעיני ועם זאת ספר טוב ומעניין.

מכתבי אנשים חשוכים / אולריך פון הוטן
הוצאת קדימה
154 עמודים
תרגם מלטינית: נתן רון
איורים: מירה פרידמן

הספר הזה ראה אור בשנתת 1515, לכאורה זמן רב עבר מאז הוצאתו לאור אבל אם נסתכל על המאה ה21 אנחנו רואים שהדת לא התקדמה ולו בקצת מבחינת הנאורות שלה, קבלת האחר או שנאת האחר ולמרות שהספר הזה הוא ספר סאטירי הוא בעצם ממחיש מבחינתי דברים שמתרחשים גם כיום והתבטאויות של אנשי דת בנושאים שונים שמראים את החושך ואת חוסר היכולת להכיל דעות ומחשבות אחרות שסותרות את האמונה הבסיסית של אותה דת אם זה כאן בפרובינציה שלנו ואם זה במחוזות אחרים ברחבי העולם ובדתות אחרות.
הספר הזה מכיל סדרת מכתבים בדיוניים שכתבו הומניסטים נאורים על מנת ללעוג על אנשי הכנסיה ולהעמיד אותם באור מביך במיוחד.
בספר הזה המכתבים מכילים אנטישמיות רבה ומראים את היחס ליהודית והזלזול בדת היהודית כמו גם הפחד מהיהודי או חוסר היכולת לקבל יהודי אפילו אם התנצר כמו שאלה שעלתה האם עורלתו של היהודי המתנצר תצמח בחזרה.
הנה דוגמא מתוך מכתב אחד
"לא מזמן הייתי ביריד פרנקפורט, ןבשעה שהלכתי ברחוב עם בוגר אוניברסיטה כלשהו נתקלנו בשני אנשים שנראו הגונים למדי. הם לבשו גלימות שחורות וברדסים רחבים שקפליהם גולשים. ואני אלוהים עדי חשבתי שהם שני מגיסטרים משלנו, ולכן חלקתי להם כבוד בהסירי בפניהם את כובעי. מייד טפח בוגר האוניברסיטה על גבי ואמר: "בשם אלוהים! מה אתה עושה? הטיפוסים האלה יהודים ואתה הסרת את כובעך בפניהם!" נחרדתי כל כך למשמע דבריו כאילו ראיתי את השטן ואמרתי: " אדוני הבוגר יסלח לי האל כי עשיתי זאת מתוך בורות"
עמ' 23 מכתב מס' 2
אבל הספר אינו עוסק אך ורק ביחס ליהודים אלא על היחס של אנשי הכנסיה לנשים, לחילוניות, ובכלל היחס לנשים מלא בתביעות כי למרות הביקורת של אנשי הכנסיה כביכול הם עצמם חוטאים בניאוף וחיים בצביעות.
המכתסים לא פוסחים על שחיתות ולמעשה כל המכתבים שחלקם מצחיקים וחלקם מעוררי בחילה כפי שסאטירה לפעמים אמורה לגרום מראים לנו שהדת כדת ולא משנה איזו דת נשארת תמיד במקום ולא מסוגלת לקבל את השונה ממנה.
בעיני זהו ספר חשוב ומעניין ואיוריה המקסימים של מירה פרידמן שמלווים את הספר מוסיפים לו חן ואיכות.
התרגום נהדר וההקדמות של נתן רון המתרגם ושל מירי אליאב פלדון מוסיפים ושופכים לנו אור על התקופה.
כמו גם אחרית הדבר של הלנה רימון.
ספר מעניין מאוד.

גילגמש הצעיר וחוטף הגורזלים / שירלי גרץ
אנכי הוצאה לאור
115 עמודים
איורים: אוריאל זוהר

סדרת גילגמש הצעיר אהובה מאוד על הילד שלי ומבחינתי זה המדד הכי טוב לספר ילדים, מה שווה הביקורת שלי אם טובה ואם רעה כשהמדד האמיתי זה החיבור של הילד לספר וכשסיפרתי לו שהגיע הספר השלישי בסדרה הוא התלהב.
אבל הסדרה הזו טובה לא רק בגלל הסיפורים המעניינים והאיורים היפים, היא טובה כי היא חושפת את ילדינו לסיפורי המיתולוגיה של התרבות השומרית, אחת התרבויות הקדומות ביותר שמוכרות לאנושות
זהו סיפורו של גילגמש הצעיר בנם של האלה נינסון ולגלבנדה וחברי אנכידו נער הפרא והסיפור הפעם מתמקד במסעם להציל את הגורזלים, ילדיו של נשר האנזו שנחטפו על ידי המפלצת חומבבה
במסע הארוך והמפרך הם פוגשים נערה שעוזרת להם במשימה ועוד הפתעות.
החשיפה של הילדים לתרבות השומרית, לכתב היתדות, לדמויות מהמיתולוגיה הזו ועוד חושפת את הילדים לעולמות אחרים קדומים ומעניינים והמחברת מביאה אותנו באמצעות הסיפורים המעניינים לעולמות קסומים ומרגשים.
האיורים של אוריאל זוהר מעניינים מאוד ויפים מאוד ומוסיפים חן לכל הסדרה הזו.
מאוד נהניתי גם מהספר הזה וממתין לרביעי.

שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי / ג'ואנה קאנון
תמיר // סנדיק
406 עמודים
מאנגלית: שי סנדיק

אם בספרה הראשון של ג'ואנה קאנון "הצרה עם עיזים וכבשים" ניתן היה להבחין בבוסריות מסוימת למרות שאהבתי את הספר יש כאן תחושה של התבגרות שלה כסופרת, נדמה שהספר הזה בשל יותר, עמוק יותר, ונעשתה על ידי הסופרת עבודה מעמיקה, התייחסות לדמויות ולעלילה בצורה יותר בשלה בעיני והתוצאה היא ששלושה דברים שצריך לדעת על אלזי הוא ספר טוב מאוד שמדבר על נושא רגיש לכולנו, נושא ההזדקנות
ההזדקנות שמלווה בבדידות, בחיים בדיור מוגן, בניסיון לשמר משהו משמחת החיים ולשמר את זכרונות העבר אלו התמודדויות שגיבורי הספר הזה עוברים ומתמודדים איתם.
לא זוכר מתי לאחרונה הייתי בדיור מוגן אבל אני חושב שקאנון יצרה בספר זה תחושת אמון בינה לבין הקורא ויצרה דמויות אמינות מאוד שקל להתחבר אליהן ואני בטוח שקאנון בילתה בדיור מוגן לא מעט עבור המחקר בספר זה כדי ליצור את האמינות שאני חוויתי.
פלורנס היא דיירת בדיור מוגן, אישה בת 80 שמתמודדת עם השינוי החייה מהבית למקום עם אנשים כמוה, היא נמצאת שם עם חברתה מילדות ששמה אלזי וביחד עם חבר בשם ג'ק הם מנסים לפתור תעלומה מסתורית ומוזרה.
יום אחד מגיע דייר חדש לדיור המוגן ששמו גבריאל פרייס אבל אלזי לא מאמינה לו שהוא מי שהוא טוען שהוא.
היא בטוחה שזה רוני. בחור שמת בטביעה לפני שישים שנה. היא זוכרת שהיא ראתה אותו מת,
פלורנס המבולבלת לא מתכוונת להניח לתעלומה הזו לחלוף על פניה וביחד עם אלזי וג'ק הם מנסים לפצח את התעלומה בכל מחיר.
היא צוללת לעברה ולילדותה, מחטטת בזכרונות ואת מה שהיא תגלה אתם הקוראים תגלו לבד.
מעבר לסיפור המתח הבלשי העדין והיפה הזה הספר עוסק בנושאים קשים ומורכבים כמו זקנה, בדידות, ההתמודדות עם דמנציה אבל גם נושאים מרגשים וחזקים כגון חברות חזקה וארוכת שנים שרק מתעצמת עם התקדמות העלילה.
זהו ספר על אנשים, אנשים שמתמודדים בערוב ימיהם עם דחייתם מהחברה, עם תחושה שמבודדים אותם מהעולם והם צריכים להרגיש שוב חיים ואיך אפשר להרגיש יותר חי מאשר מסע בלשי מרתק ומלא אנרגיה וחיות.
ספר מקסים של ג'ואנה קאנון ואני מאוד נהניתי ממנו