שתיים / אפיניטי קונאר

שתיים / אפיניטי קונאר
מחברות לספרות
331 עמודים
מאנגלית: יעל אכמון

אני קורא הרבה ספרות שמדברת על נושא השואה אבל עדיין לא יצא לי לקרוא ספר שמדבר על יוזף מנגלה והספר הזה קשור לנושא מנגלה ולניסויים האכזריים שהוא עשה באושוויץ.
"שתיים" זהו ספר לא קל לקריאה ועם זאת המחברת לא באה לגרום לקוראים טראומה ויצרה ספר שכתוב בצורה רגישה ופיוטית.
סיפורם של התאומים באושוויץ הוא מהסיפורים הכואבים ביותר בתקופת השואה, לכאורה הם חיו באיזור אחר מבודד יותר ו"נוח" יותר במה שקראו לו גן החיות של מנגלה.
הסיפור הוא סיפורם של התאומות פרל וסטשה זגורסקי שהגיעו לאושוויץ ועברו למקום בו מנגלה ערך את הניסויים.
דרך כתיבתה של קונאר אנחנו מתוודעים לניסויים שמנגלה עשה כאשר בדרך כלל הוא בחר בתאומה אחת לבצע ניסויים ורצה לבדוק את התגובה של התאומה השניה ובמקרה שלנו פרל נבחרה להיות זאת שיעשו עליה את הניסויים.
לאחר תקופה פרל נעלמת וסטשה משתחררת מהמחנה ומנסה לשקם את חייה, מתחברת לפליקס, גם הוא ניצול ניסויי מנגלה וביחד הם מנסים להתמודד עם משקעי העברו וכמו גם לבנות את עתידם, חדורי תחושת נקמה ורצון להבין מה קרה שם ואיפה התאום/ה, האם הם בחיים ומה עלה בגורלם.
זהו לא ספר שואה רגיל, זהו ספר התבגרות, ספר של התמודדות וניסיון לקום מחדש.
ספר אנושי מאוד, כואב ומצד שני רגיש מאוד שמסופר היטב.
בהחלט כדאי ועם זאת הנושא הכאוב לא מקל על קריאתו.
40376860_1567048736728360_6245615049545613312_n

 

0

הרשת של אליס/ קייט קווין

הרשת של אליס/ קייט קווין
הוצאת אריה ניר, הוצאת מודן
541 עמודים
מאנגלית: דורון דנסקי

כשאני מקבל ספר כה עבה אני שואל את עצמי כמה שאלות. האם הוא מעניין לכל אורכו ואיכותי מספיק כדי לעניין את הקורא לכל אורכו, האם הסיפור מצדיק 540 עמודים או לא?
בעיני הספר הזה לא מצדיק 540 עמודים, הוא אכן ספר מעניין שמדבר על נשים חזקות, ספר שנע בין תקופות, ספר שמדבר על 2 מלחמות, על ריגול, על הסטוריה, המון נושאים מעניינים שיכולים לבנות ספר באמת מעולה ובסופו של יום הרשת של אליס הוא ספר טוב שיכל להיות מעולה ולטעמי הוא היה הופך לכזה אם היו מדללים אותו בכ150 עמוד כי בשלב מסוים הלכתי לאיבוד ולא הרגשתי מחובר אליו וחבל.
צ'ארלי היא בחורה אמריקאית שלאחר מלחמת העולם השניה נוסעת עם אימה לאירופה לעשות הפלה על הריון לא מתוכנן שעלול לבייש את משפחתה אבל צ'ארלי מורדת באימה ובעקבות מידע שקיבלה נוסעת לחקור מה קרה לבת דודתה שנעלמה במלחמה.
היא מגיעה לאיב, אישה זקנה וממורמרת שדרך סיפורה של בת דודתה של צ'ארלי זכרונותיה חוזרים אליה וביחד הן חוזרות לעבר של איב ולסיפורה של רשת ריגול ועל נשים שלקחו חלק פעיל במלחמה.
הספר הזה כתוב היטב ומלא פוטנציאל ואני בסך הכל נהניתי מרובו.
לטעמי לא מספיק מעניין בגלל אורכו ואני הלכתי לאיבוד וכשאני הולך לאיבוד באמצע קריאת רומן הלך לי הרומן.
יש הרבה שיהנו ממנו יותר ממני.
40684423_1570229613076939_6256967958073966592_n

 

0

החברה של גברת מגרה / ז'ורז' סימנון

החברה של גברת מגרה / ז'ורז' סימנון
הוצאת עם עובד
196 עמודים
מצרפתית: רמה איילון

סדרת מגרה היא בהחלט סדרת אספנות, היא מעוצבת היטב, היא קומפקטית, אפשר לקרוא אותה בכל מקום והיא נכנסת לכל כיס.
סימנון הוא מהסופרים האהובים עלי ומעבר לסדרת מגרה יש לו ספרים מעניינים, מגוונים ואיכותיים ברובם.
סימנון הוא גם סופר מאוד פורה, מהסופרים הפוריים במאה העשרים מבחינת כמות הספרים שהוא הוציא לאור ואולי כאן הבעיה שלי כשמדובר בסדרת הפקד מגרה, 72 ספרים יצאו בסדרה זו וזה המון.
סימנון עלה על נוסחה של סיפורים בלשיים ופקד משטרה קשוח וכל הספרים מתבססים על הנוסחה הזו של פקד קשוח וגדול מימדים שעובד על אינסטינקטים בריאים ומנתח את האישיות של נחקריו, מאוד יסודי וחרוץ.
הסדרה עצמה אהובה עלי ויש בה המון דברים שאני מחובר אליהם בספרות ועם זאת לאט לאט התחלתי להיות מותש ממנה, לפעמים נדמה לי שסימנון עבד על איזה פס ייצור מסוים וזה נראה ומרגיש אותו הדבר ובשלב מסוים זה כבר פחות מעניין ומאתגר.
אני לא יודע איך יהיו הספרים הבאים בסדרה ואולי הם יפתיעו אבל הספר הזה שהוא בסך הכל נחמד הרגיש לי כמו סיפורים אחרים שראיתי בעבר ובטח בסדרת מגרה.
כאן בסיפור זה יש לגברת מגרה נוכחות יותר משמעותית מספרים אחרים, בזמן חקירת מקרה רצח מסתורי , ללא גופה וללא סימני חקירה ברורים גברת מגרה מחכה לה על הספסל מול מרפאת השיניים, היא הקדימה מעט ועל הספסל ישבו אישה וילד קטן צמוד אליה האישה וגברת מגרה מתיידדות ובאחת הפעמים מבקשתצ האישה מגברת מגרה להשגיח על הילד ונעלמת.
גברת מגרה שומרת על הילד למשך שעתיים עד שהאישה חוזרת וקוראת לילד להכנס למונית.
מה הקשר בין אותה אישה לאותו רצח מסתורי את זה הקוראים יגלו לבד.
בסך הכל זהו ספר מתח חביב אבל פחות מעניין בעיני משאר הסדרה ולי זה הרגיש קצת מתיש.אולי הספרים הבאים בסדרה יפתיעו אותי ואשנה את דעתי.
מי שאוהב את הסדרה הזו וספרות בלשים יהנה מספר זה.
40802760_1572261472873753_9144882059276189696_n

 

0

מהפכת הדפוס הערבי / עמי איילון

מהפכת הדפוס הערבי / עמי איילון
הוצאת מאגנס
308 עמודים

כמי שעסק בעיצוב והתעניין בנושא הדפוס וכמי שלמד וטעבד בטיפוגרפיה, עיתונות וכיום גם כותב על ספרים נושא הדפוס וההסטוריה שלו תמיד עניינו אותי.
המהפכה שהדפוס חולל היתה עצומה, ספרים ועיתונים, רעיונות ומחשבות הופצו בקרה ציבור רב וההשכלה גדלה בהתאם, אנשים נחשפו לספרים ולתכנים, קראו בזמן אמת חדשות ואירועים בעולם ואין ספק שהמהפכה של הדפוס היתה משמעותית בקרב התפתחות האנושות.
העולם הערבי קיבל את הדפוס רק כמה מאות שנים לאחר מכן מסיבות שונות ומגוונות, הדפוס חדר אצ ציבור המוסלמים בעולם הערבי רק במאה ה18, כן, עד כדי כך מאוחר בהתחשב בזה שגוטנברג המציא את הדפוס במאה ה15.
האיסורים לדפוס באו מרקעים שונים, רקע דתי, החשש מחילול הקודש למשל, רקע תרבותי חברתי, כלומר השליטה בתכנים על ידי השליטים וכך בעצם שליטה בהמונים ועוד סיבות שונות על בסיס רקעים שונים.
הספר של עמי איילון, הסטוריון שמתמחה בהסטוריה תרבותית של חברות ערביות בעת החדשה סוקר את התפתחות הדפוס בחברה הערבית ובמדינות הערביות החשובות של אותה התקופה ואני חושב שהוא יעניין בעיקר אנשים שעוסקים בחברה הערבית ובמזרחנות וכמו כן אנשים שמתחברים לנושא הדפוס וסקרנים לראות את התפתחות הדפוס בחברות דתיות ומונרכיות.
לדעתי הספר לחא מספיק מושך עבור קהל לא אקדמאי וגם אותי הוא לפרקים לא היה אחיד ברמת ההתעניינות שלי בו ועם זאת הוא מעלה נושא חשוב ומעניין שזה התפתחות הדפוס בחברה הערבית.
בסך הכל ספר מעשיר מאוד.

41694382_1581067828659784_7710419581491216384_n

 

0

מוטי מרציאנו, בלש פרטי / יונתן יובל

מוטי מרציאנו, בלש פרטי / יונתן יובל
הוצאת הקיבוץ המאוחד
207 עמודים

זה מסוג הספרים שבאו לי בדיוק בזמן.
בתקופה האחרונה אני נמצא במן משבר קריאה, חוסר זמן, עומס בחיי, וגם קצת מצב רוח זיפת גרמו לי לנטוש ספרים או לקרוא ממש לאט ולנסות להגניב שברירה שניה כדי לקרוא וגם זה בחוסר חשק.
קורה לכל בלוגר או מבקר ספרים וגם לכל קורא מן השורה ולפעמים צריך ספר כזה, לא מחייב, קליל ומהנה כדי להוציא כל קורא ממחסום קריאה כמו שראני חוויתי.
את מוטיר מרציאנו, בלש פרטי סיימתי מהר, הוא מסוג הספרים שמנסים ליצור בלש נוארי מסתורי וקשוח ועדיין לנסות לחבר את זה לפרובינציה שלנו, לשפה המקומית ולדמויות המקומיות והתוצאה היא בלש ישראלי מאוד עם מאפיינים נוארים אפלים וקשוחים אז בהחלט הצליח ליונתן יובל.
למרות הסתבכויות עם גורמי פשיעה, היותו זאב בודד והסתבכויות עם תיקים מוזרים ואפלים החוקר הפרטי מרציאנו מצליח בסופו של דבר להגיע לפתרונות התיקים שנוחתים עליו.
בספר זה ארבעה סיפורים האורכים שונים של ארבעה חקירות.
בסיפור הראשון מרציאנו מחפש מתאגרף ממוצא רוסי שנעלם, בסיפור השני הוא חוקר את מותו של חקלאי שהיה חברו בשם שוקי ברקת, בסיפור השלישי הוא חוקר היעלמות של אמריקאי בשם דונלד שהגיע לחפירות ארכיאולוגיות בישראל ונעלם ובסיפור הרביעי מרציאנו מחפש את אלוהים עבור סטודנטית.
מדובר בספר כיפי ומהנה גם אם הוא לא יצירת מופת והוא לא אמור להיות כזו, ספרות נוארית מקומית זה תענוג.
מאוד נהניתי.

0

דוהרים במקום / יוני ויצמן

דוהרים במקום / יוני ויצמן
הוצאת מטר
222 עמודים

דוהרים במקום הוא ספר מסע שהוא גם ספר בריחה והוא ספר שמתאר מאוד את הישראליות אבל חשוב לי לפני הביקורת על הספר להעלות שאלה שגרמה לי לתהות לגבי שיווק.
על כריכת הספר על חשבון הכותרת ושם הסופר ישנה סימניה יפה ומהודרת שבה מציעים הגרלה לכל מי שיקרא ויצטלם עם הספר ובה הפרס הראשון הוא כרטיס טיסה לויטנאם.
מה יותר חשוב? הפרס ושיווק הספר או הספר עצמו? למה על חשבון הכותרת? למה היה נחוץ מסע השיווק האגרסיבי הזה והתחרות? למה אנשים צריכים לרכוש ספר בגלל פרס ולא בגלל הספר עצמו?
עבורי זה קצת הוריד לי וגרם לי לחשוב האם הספר לא מספיק טוב ועומד בפני עצמו?
ואם כבר החליטו על תחרות לא יכלו לעצב זאת אחרת כדי שזה לא יסתיר את הכותרת ואת הכריכה היפה?
הספר עצמו בסך הכל די חמוד, מספר על שני אנשים שמחליטים לברוח ולחפש עצמם מחדש בויטנאם.
עומר הוא טיס בחיל האויר לשעבר שבורח מטראומה צבאית ומזוגיות כושלת ומנסה להמציא את עצמו מחדש דרך נסיעה למזרח הרחוק, ליה היא זמרת שהשתתפה בדה וויס ולא ממש הצליחה לגרום לקריירה שלה להמריא ומחליטה גם היא לעזוב הכל ולנסוע לויטנאם.
ביחד הם מחפשים ומגלים את עצמם מחדש דרך הנופים של ויטנאם.
מודה שהספר חביב והחיפוש שלהם חביב אבל לא מעבר לכך.
זהו ספר שישראלים יכולים להתחבר אליו אבל הוא לא נגע בי, לא חדר אלי, השאיר אותי קצת מנותק.
אולי לאחר קריאתו הצלחתי להבין יותר למה היה צורך בשיווק הכה אגרסיבי על חשבון הספר עצמו.
ישראלים יהנו ממנו כי הוא מדבר על הישראליות ורלוונטי לתחושות של ישראלים רבים אבל לצערי אני לא התחברתי, לטעמי לא מספיק טוב ומעניין.

1

בארץ יען כי / אפרים סידון

בארץ יען כי / אפרים סידון
הוצאת עם עובד
איורים: דני קרמן

השילוב הזה של אפרים סידון ודני קרמן אף פעם לא אכזב וגם בספר הזה שיתוף הפעולה שלהם עובד מצוין עם ספר ילדים שיש לו מסר חברתי ואף פוליטי חשוב.
בארץ רחוקה שם ישנה ממלכה של יענים שמה ארץ יען כי, בממלכה זו לנתינים יש מנהג משונה, כל פעם כשמתקרב אסון או משהו דומה, או איזו סכנה מסוג כלשהו תושביה טומנים את ראשם בחול, כך הם מתעלמים מהבעיה ומאמינים ששום דבר לא יפגע בהם, הם לא בורחים ולא מתגוננים פשוט מתעלמים, אם לא רואים זה לא קיים.
וכבוד המלך, לו זה מסתדר יופי, נתיניו לא מתלוננים, לא בודקים ולא שואלים אז טוב למלך.
יום אחד קרה אסון וסערה איומה העיפה את החול מהממלכה ונותרו בה רק סלעים ובסלעים קשה לטמון את הראש אז מה עושים?
אם יהיו עם ראש זקוף כל הבעיות יתגלו, ואז השאלות יצופו ואז העם עלול לקום ולהתקומם אם יגלה כי רע לו.
מה יעשה המלך? מה יעשו הנתינים? את זה תצטרכו לקרוא.
בארץ יען כי הוא ספר כיפי, מעניין ועם מסר חשוב שאפשר להשליך אותו לכך אספקט בחיינו וללמוד ממנו.
דני קרמן מאייר נפלא כהרגלו וגם כאן מפליא באיורים מעולים בסגנונו הנפלא והמיוחד.
ספר מומלץ לילדים ולא רק.

991078 (1)

0

בבוא מותי / ויליאם פוקנר

בבוא מותי / ויליאם פוקנר
הוצאת פן / ידיעות ספרים
240 עמודים
מאנגלית: שרון פרמינגר

פוקנר לאט לאט הופך להיות אחד הסופרים האהובים עלי ביותר ואולי זה לא סתם שאני אוהב אותו מאוד כי עוד סופר מאוד אהוב עלי זה קורמאק מקארתי וכשסיימתי לקרוא את בבוא מותי חשבתי לעצמי כמה מקארתי הושפע מפוקנר בסגנון, בתיאורי הדרום, ברעיונות ובסיפורי המסע המפרכים והכואבים שהדמויות עוברות אצל 2 הסופרים האלו.
בבוא מותי שבתרגום הקודם נקרא "בשוכבי גוועת" הוא ספר שבו זמנית הוא סוער ומטלטל וגם מינורי ורגיש עד כאב.
זו סיפורה של משפחה דרומית שנוסעת ברחבי הדרום לקבור את אם המשפחה אדי באנדרן להיקבר איפה שרצתה.
דרך המסע הזה שמסופר דרך קולם של בני המשפחה, שכנים וגם לקולה של אדי עצמה אנחנו מתוודעים לסיפורה של המשפחה, לסיפור המסע המופלא והמטלטל הזה ולסיפורה של אדי שאנחנו מלווים אותה דרך גסיסתה ומותה.
לרוע מזלם של המשפחה במסע הם נקלעו לסופה חזקה והאתגר לעבור את הנהרות היה גדול יותר והמסע הזה הופך למסעיר יותר ומרגש יותר.
פוקנר כותב מאוד מינורי,כל מילה נראית שקולה ושום דבר לא מקרי, הפרקים קצרים וכל קול נשמע היטב ועושרים לקורא להרכיב את התמונה מול עיניו ולהתחבר לרגש של הדמויות.
זה אחד הספרים הטובים שקראתי בשנים האחרונות ובעיני זו כתיבה מופתית של סופר גאון, נוגע ועוצמתי.
פוקנר כתב את הספר הזה בשישה שבועות לטענתו מה שעוד יותר מעצים בעיני את גדולתו לכתוב ספר כה מורכב וכה עצום בתקופה כה קצרה.
זהו ספר מסע, הלוויה ארוכה, פרידה ארוכה, התחלה חדשה של משפחה, של איזור, של תקופה.
הוצאת פן ממשיכה בפרויקטים החשובים שלה לאחר ספרי המינגווי ווירג'יניה וולף עכשיו תורם של ספרי פוקנר ואני כה מצפה לראות מה יהיה הספר הבא.
סופר שחשוב להכיר כדאי מאוד לקרוא את ספריו.
1161
0

שוק הגובלינים / כריסטינה רוזטי

שוק הגובלינים / כריסטינה רוזטי
הוצאת עוץ
איורים: עפרה עמית
מאנגלית: גילי בר-הלל סמו

הפואמה המעניינת והיפה הזו כל כך אניגמטית ומלאת שכבות של עומק שאפשר באמת לנתח אותה בלימודי ספרות אבל לפני שאגש אליה, אתייחס לאיורים המסוגננים והיפים של עפרה עמית ולעבודה של המתרגמת גילי בר-הלל סמו חשוב להתייחס לתקופה ולזרם ממנה באה כריסטינה רוזטי.
כריסטינה רוזטי מחברת הפואמה היא אחותו של גבריאל דנטה רוזטי ממייסדי אחוות הפרה רפאליטים, זרם אמנותי מהמאה ה19 שאם לנסות לתארו במשפט זהו זרם ששאף להחיות את הסגנון הגותי של ימי הביניים ולשוב את הפשטות ואל התוכן המוסרי של הציור האירופי בתקופה שלפני רפאל והרנסנס.
הם הקדישו חשיבות לריאליזם בציור ותשומת לב רבה לפרטים.
מתוך העולם הזה הגיעה כריסטינה רוזטי והגיעה הפואמה הזו.
זו פואמה מאוד גותית ועם המון סממנים דתיים של טוב ורע, של פיתוי ותשוקה, של אחוות משפחה ונתינה, הגובלינים המתוארים בספר כחיות מאונשות שמנסות לפתות נערות באמצעות מרכולתם ולסחוף אותם ואף לסמם אותם יכול להיות מפורש להמון וריאציות וכיווני מחשבה אבל על מה בעצם מדבר הפואמה?
הפואמה מדברת על שני אחיות בשם לורה וליזי שכל ערב שומעות את קריאות הגובלינים לטעום מפירותיהם המכושפים

"הנה בוקר חלף
ערב גם יחלף ביעף.
צאו וקנו, צאו וקנו:
ענבים הישר מגפן,
רימונים מלאים לפקוע,
דבש תמרים ואגסים,
שזיפים בשלל צבעים,
פרי העץ ופרי השיח,
רק לטעום וחיש לבלוע!
דמדמניות תפארת
גרגירים כאש בוערת,
תאנים שיש לטעם,
אתרוגים מן הדרום
חך ועין יענגו-
צאו וקנו, צאו וקנו!"

ערב אחד מתפתה לורה לטעום בעוד ליזי מסרבת להאזין להם והפירות סוחבים את לורה התמימה והבתולה אל מחוזות אחרים ומתנתקת מעולמה, קמלה ומזדקנת עד שאחותה שמסרבת לתת לה להיעלם למחוזות הסבל והפיתוי, של הגובלינים הולכת להצילה וכמעט נאנסת על ידיהם כאשר הם בכח מנסים לתת לה לאכול מן הפירות.
הקטע הזה שמתורגם נפלא הוא קטע אלים אך כה פיוטי.

"אחד יוביל הסוס למים,
עשרים לא יאנסוה שתות.
ככל שצריה חבטו והיכו בה,
קלסו ועלבו בה,
שדלו דחקו בה,
שרטו והשחירו עורה בצביטות,
בעטו בה, נגחו בה,
נשכו ודקרו בה,
במילה לא ענתה להם זאת.
שפה אל שפה הידקה היטב,
פן לתוך פיה הפרי יתחב;
אך שחוק בליבה כל עת תרטב
בעסיס הנדבק אל לחיה,
וזולג בגומות סנטרה,
ונמרח על גרונה הרוטט כמקפא."

אחוות האחיות, האהבה והעזרה ההדדית הצליחו וחילצו את האחות השבויה ומכלאה המטאפורי והנפשי אבל הפיתוי היה גדול.
קשה להתעלם מכל המסרים הדתיים בפואמה, החזרתיות על העובדה שהן היו בתולות, האלימות המינית, הטוב והרע ועוד.
אפשר לכתוב עוד רבות ולנתח את זה אבל זו סקירה ולא מאמר ואני רוצה להתייחס גם לאיורים המעולים של עפרה עמית.
הבחירה בשחור לבן עם נגיעות אדום היא מעניינת אפלה וגותית, יש כאן מן בריחה מהאיורים הפרה רפאליטים וניסיון לתת תחושה גותית מאוד ואפלה. בתוך השחור לבן נגיעות האדום חזקות מאוד, מדממות וקשות ואלו איורים סופר מעולים שנותנות לספר הזה אוירה קודרת וקשה.
זהו לא ספר ילדים ולא פואמה שמתאימה לילדים לא בשפה ולא במסר.
זוהי יצירה מורכבת ועמוקה.
מומלץ בחום רב.

2441344
0

קמע/ רוברטו בולניו

קמע/ רוברטו בולניו
הוצאת עם עובד
153 עמודים
מספרדית: אדם בלומנטל

אני אוהב את בולניו, סופר חידתי, עמוק, סופר של אנשי ספרות וספריו לא מתאימים לכל אחד ולא יכולים להיות מובנים על ידי כל אחד.
2666 הותיר בי רושם עמוק מאוד.
כשאני ניגש לספר של בולניו יש לי ציפיות למשהו אחר, משהו מיוחד ולא שגרתי ויש לי ציפיות ברמת הסיפור והכתיבה אבל בקמע התרחש אצלי תהליך אחר, הספר איכזב אותי לא כי הוא לא טוב אלא כי הוא לא עומד בעיני בציפיות שלי מבולניו.
לעיתים היתה לי תחושה ש"קמע" הוא מן נספח של בלשי הפרא שהרי גיבורת הסיפור אאוקסליו לקוטור הופיעה שם.
לקוטור, סופרת אורוגוואית (בדויה כמובן) בספר שכולו מונולוג שלה נזכרת באירוע המכונן של חייה כאשר היא הסתגרה במשך 13 יון בשירותים של הפקולטה לפילוסופיה וספרות באוניברסיטה הלאומית האוטונומית בזמן הפריצה של משטרת מקסיקו לקמפוס.
המשוררת נעה אחורה וקדימה בזמן תוך כדי הסתגרותה בשירותים היא משחזרת את סיפור חייה ואת העתיד להתרחש, היא מתארת את השתלבותה בחיי הרוח של מקסיקו והתחבורתה עם הבוהמה ואנשי הספרות ומתארת את הכל דרך עיניה.
סיפורה של לקוטור הוא סיפור של בדידות, ניכור וחיפוש אחר מהות, היא מתארת את חיי התרבות של מקסיקו דרך עיניה.
הספר הזה הוא מונולוג של לקוטור ובולניו עשה פה מהלך מעניין כאשר הקול הנשי כאן בולט מאוד וחזק מאוד ועם זאת זהו ספר פחות מוצלח מספריו האחרים של בולניו ואני שואל את עצמי למה בעצם הוא היה נחוץ ברזומה הספרותי של הסופר הענק הזה שהלך לעולמו בטרם עת.
למרות דמותה של לקוטור ונתינת הבמה לקול נשי מוביל הספר עצמו לא מספיק מעניין לכל אורכו.
עטיפה_-_קמע(2)
0

בלוג בוורדפרס.קום.

למעלה ↑