צבע הרצח של בי לרקהאם / שרה ג' האריס
הוצאת אריה ניר / הוצאת מודן
428 עמודים
מאנגלית: דורון דנסקי

ספרים שעוסקים בילדים על הספקטרום תמיד יוצרים איזשהו עניין, זה לא מעיד על טיבו של הספר אבל הוא מייצר עניין וסקרנות כי כל ילד הוא ייחודי ועולמו הפנימי והחיצוני הוא ייחודי גם כן וכך גם חייו של ג'ספר.
ג'ספר לא ממש זוכר פרצופים אבל עולמו נע בין צבעים מרהיבים שאף אחד לא רואה מלבדו וכך הוא נע בעולם, דרך הצבעים והסקאלה שלו רחבה הרבה יותר מכל אדם אחר, הוא חי עם אביו ולאחר מות אימו הוא ואביו נשארו לבד.
ג'ספר מתיידד עם שכנה חדשה בשם בי לרקהאם, הוא צופה בה ובציפורים שלה, מגיע לבקר אותה ועוזר לה בדברים רבים.
יום אחד בי לרקהאם נעלמה וג'ספר חושב שהיא נרצחה ושהוא זה שרצח אותה, הוא רואה את הצבעים שלה בצורה חזקה מאוד, את צבעי הרצח, את צבעי ההעלמות.
מה באמת קרה לבי לרקהאם? לאן היא נעלמה ומי רצח אותה? האם הוא ואביו סייע או בכלל משהו אחר.
הספר הזה נע בקצב מאוד איטי ולוקח זמן להכנס אליו כמו גם להתחבר אליו.
לי היה מאוד קזה בהתחלה אבל ההתמדה השתלמה כי ככל שנכנסים אליו הקצב מתגבר והעלילה נעשית מעניינת יותר.
ספר מיוחד שדורש סבלנות רבה אבל מעניין ומיוחד.

הרמב"ם, ביוגרפיה / יואל קרמר
הוצאת רסלינג
593 עמודים

הרמב"ם היא דמות שתמיד סקרנה אותי כאדם אוהב ספר, יש לעי בבית את משנה תורה ומורה נבוכים ואלו ספרים שאני קורא בהם מדי פעם, ההגות שלו היא מהחשובות בהסטוריה היהודית, מהחשובות והמשפיעות, כמו כן זוהי לא הביוגרפיה הראשונה שנכתבה על הרמב"ם, הביוגרפיה הקודמת של משה הלברטל עסקה יותר בהגות שלו וכאן יואל קרמר שהוא חוקר בכיר של הרמב"ם ניסה להתחקות אחר חייו והמקומות בהם הוא היה שהשפיעו על הגותו והשקפת עולמו.
על ההגות שלו נכתבו עשרות אם לא מאות ספרים, פרשנויות על פרשנויות ולטעמי זה פחות המקום להכנס לזה בסקירה זו למרות שקרמר גם הוא נוגע ומדבר על ספריו, איגרותיו וכתביו החשובים.
אבל הרמב"ם שעבר מספרד, למרוקו, לעכו, למצרים ובכל מקום שם קיבל משהו שהשפיע עליו, על תפיסת העולם שלו ועל השכלתו והפכו אותו לאיש אשכולות שהפך להיות.
הרמב"ם חי בתקופה פוליטית והסטורית מעניינת מאין כמותה, הכיבוש הנוצרי בספרד, מסעות הצלב בארץ ישראל,הכיבוש המוסלמי הנוקשה במרוקו ורופאו של אל פצאל בנו של צלאח א דין במצרים.
אחת השאלות המעניינות בספר היא שאלת התאסלמותו של הרמבם בתקופתו בפס שבמרוקו, שאלה שמעסיקה חוקרים רבים כי יהודים רבים אכן התאסלמו או חיו חיים מוסלממים כלפי חוץ ובבית חיו כיהודים. זו שאלה שנותנים לה משקל רב בספר והיא מסקרנת, הספר מתמקד בין השאר בתרומה של משה בן מימון לקהילה, גם כרופא וגם כפוסק ושמו יצא למרחק עוד בתקופת חייו.
זו ביוגרפיה מקיפה מאוד ומעניינת ובאמת שאפשר לכתוב עליה המון ולהתעמק בכל פרק בה אבל אני אשאיר את זה לקוראים.
אני נהניתי ממנה והיא משכילה ומרחיבת אופקים על חייו והגותו של הרמב"ם

ספר געגועים / יואל גילינסקי
מרום תרבות ישראלית
143 עמודיםמה שיפה בספקים של מרום תרבות ישראלית זה שהם נעים בין האישי לקולקטיבי, הבחירה מה להוציא לאור בהוצאה זו תמיד מסמל משהו מהישראליות, נוסטלגיות, חיבור בין ההווה לעבר וחיבור אל הישראליות שחלקנו גדלנו עליה וחלקנו רק שמענו בסיפורים.
הספר של יואל גילינסקי נע בדיוק על המישור הזה, על הקו בין האישי מאוד לקולקטיבי כי זהו ספר זכרונות וגעגועים לילדות של שנות החמישים והשישים והנסיון לתעד את אותם זכרונות בספר.
הדמויות בספר הם דמויות מילדותו של המחבר, משפחה, חברים, משפחה רחוקה, מוכרים בחנויות, דמויות מירושלים של התקופה ההיא והכל בשפה מאוד נוסטלגית בהמון אהבה ורצון לחוות את אותן זכרונות שוב.
הציורים של גילינסקי שמלווים את הספר מדברים על האהבה שלו לתקופה ההיא, כולם הם חפצים של התקופה ההיא, קופסאות ממתקים, פחיות של מוצרים שונים שעליהן מונחים מוצרים משנות החמישים וצעצועים ישנים.
כולם חפצים אבל כולם מלאי חיים.
כשאני אומר בין האישי לקולקטיבי אני מתכוון לספרים כאלו כי זה יכול להיות ספר משפחתי אישי של המחבר ומצד שני כל כך הרבה אנשים שיקראו בו ימצאו את עצמם מזדהים איתו, עם געגועים לתקופה ההיא, לישראל ההיא, הבתולית, הטרייה, הנושמת.
ספר שהוא אמנות, געגועים וזכרונות.
מקסים.

והגעגועים סגורים בי / נילי רחל שרף גולד
הוצאת מנגד
282 עמודיםאני מאוד אוהב את יהודה עמיחי, אולי המשורר הישראלי האהוב עלי ביותר, משורר נצחי בעיני ומופלא בקנה מידה בינלאומי והספר הזה שהוא מן ביוגרפיה של ילדותו שימח אותי מאוד, לראשונה קראתי קצת על חייו, על מקורות ההשראה שלו וע הדברים שגיבשו את השקפת עולמו ודרך הכתיבה שלו בתחילת דרכו.
הדרך לגלות על ילדותו של עמיחי ועל ילדותו טמונים במכתבים שהחזיקה רות זלינגר, המחברת שפגשה את אותה רות זלינגר קראה את אותם מכתבים ודרך זה בנתה את הביוגרפיה שלפנינו.
המחברת מספרת איך כל זה התחיל.
"ערב אחד בשנת 1997, הלכתי יחד עם יהודה עמיחי לשמוע הרצאה באוניברסיטת ניו יורק, ישבנו בשורה האחרונה, בקצה אולם הומה אדם, וחיכינו לדובר שיפתח. לפתע הוא נגע בידי ואמר כמעט בלחישה, "את רואה, שלוש שורות מלפנינו, ליד המעבר? יושבת שם אישה. קוראים לה רות זלינגר. את זוכרת את השיר על זאת שברחה לאמריקה? כתבתי אותו עליה"."
עמ' 19המכתבים היו הטריגר לכתיבת הספר אבל גם ספר הפרוזה היחידי של עמיחי "לא עכשיו, לא מכאן" עוזר לה להבין על ילדותו של המשורר"
הספר בנוי נהדר, קריא ומובן ומרתק , ההשראות של עמיחי הן רבות והספר מלמד המון על אישיותו והכתיבה בתחילת דרכו וצמיחתו כמשורר.
אחד הדברים שמתמקדת המחברת בספר זה הוא הקשר בין עמיחי שנקרא אז עדיין לודוויג פפויפר לבין רות (לא רות שמוזכרת בתחילת הסקירה), ילדה יהודיה שחיה בסמוך אליו בווירצברג, סיפורה הטראגי של רות ומותה במלחמה ליוו את עמיחי לאורך דרכו כמשורר.
ספר מרתק ומעניין ששופך אור על יהודה עמיחי ויצירתו.
מומלץ.

מגבריות לחירות / אמנון טולידאנו
הוצאת שולחן כתיבה
185 עמודים

אחרי שסיימתי לקרוא את הספר הזה חשבתי לעצמי, מה זה בעצם גבר? מהי תפיסת הגבריות ולאורך כל הספר לא מצאתי את עצמי באותן סימפטומים או נקודות מבט של תפיסת הגבריות בחברה שלנו כאילו אני שייך לסקטור אחר במגדר שלי.
אבל הרי אני גבר, גבר סטרייט, נורמטיבי ועדיין אני לא עונה על אף אחד מהקטגוריות, מעולם לא עסקתי בתחרויות או בנסיון להוכיח את הגבריות שלי, מעולם לא הלכתי אחרי קבוצה או מנהיג או חיפשתי דרך להתבלט כגבר, ועוד וזה חידד אצלי את המחשבה שיש יותר מתפיסה של מהו גבר בעידן של היום,
נראה כי בעידן של היום גבר יכול שונה מהתפיסה המקובלת וממודל הגבריות שהיה ועודנו נתפס היום כי אם פעם הייתי שונה היו תופסים אותך כסיסי או הומו וזה היה סוג של גנאי היום יש תחושה שהמנעד התרחב וגבר יכול להחשב גברי גם אם הוא לא באמת מתנהג לפי התפיסה המקובלת השמרנית.
אבלכאן בספר הזה טולידאנו מביא לנו את ההשפעה שלנו גם של כאלה שחושבים שהם קשובים יותר, מכילים יותר ורגישים יותר של תפיסת הגבריות בחברה על חיינו, ולא רק על חיינו אלא ההשפעה ניכרת מילדות עד הבגרות ומשפיעה על הזוגיות שלנו, עידן ה #metoo
חידד את העובדה שגברים רבים לא מבינים בעצם שהם פוגעים בנשים או מטרידים אותם וחלקם רואים בזה איזו התנהגות מקובלת על פי אותה תפיסת גבריות מסוימת, הם פתאום הופכים למטרידים ונבלים וחלקם לא מבין למה הרי בעולם הפטריארכלי שבו הם גדלו אף אחד לא חינך אותם לרגישות, הכלה או הקשבה לצד השני או הבנה של הצד השני, ההבדלים בין גברים לנשים גדולים מאוד והעידן החדש גרם לגברים לשנות את כל מה שהם הכירו וחשבו שנכון.
השינוי הזה לא פשוט עבור גברים רבים.
הספר מביא נקודות מבט רבות שמראות את הקשיים שיש לגברים בגלל אותו לחץ להוכיח את גבריותם להתפתח כבני אדם קשובים יותר בחברה ובעולם של היום הרגיש יותר.
עם חלק מהנקודות הסכמתי ועם חלק לא אבל הספר עצמו מעניין ומאיר עיניים.
מה שכן אני התבוננתי בעצמי בזכות הקריאה בספר הזה וגיליתי שאני מודל אחר של גבר, הספר מאיר עיניים כי הוא אומר אולי את מה שרובנו הגברים ידענו אבל לא ידענו אולי איך להתמודד עם אותם דברים שנראים לנו מובנים מאליהם ואיך קצת לשחרר את זה כדי לפתח תקשורת מכילה וטובה יותר מול המין השני.
אני לא בטוח שהמילה חירות מתאימה לספר הזה כי אני לא חושב שגברים כבולים במן שלשלאות שלא נותנות להם להיחלץ מהגבריות שלהם כי אין בגבריות שום דבר רע, אבל במקביל לרצון שלנו כן להיות גברים יש את הרצון להתבונן באחר וזה צריך להתחיל בחינוך מגיל צעיר.
ספר מעניין עם דוגמאות נהדרות ולא רק לגברים.

גטו ורשה- הסוף / חוי דרייפוס
הוצאת יד ושם
533 עמודים

את סיפור מרד גטו ורשה כמעט כל מי שחי כאן מכיר, אחד הסיפורים האירועיים והחשובים שמסופרים במדינה שלנו ושמתווים את הדרך לתחושה של מלחמה וחוסר רצון להכנע להחלטות הנאצים לגבי השילוחים למחנות המוות.
הסיפור על המרד מסופר בכל מקום ונלמד בכל מקום, אך האירועים שקדמו למרד, חיים היהודים בגטו, ההתמודדויות עם הקשיים הרבסים שלפניהם ועוד מתוארים היטב בספר הזה של חוי דרייפוס שהוא ספר עיוני מקיף מאוד ומעשיר מאוד שמלמד המון על החיים בגטו הקשה הזה.
חוי דרייפוס מביאה כאן מחקר אקדמאי מקיף ומעשיר שנותן לנו המון ידע ונקרא לאט ובסבלנות עקב עומס עצום של פרטים ונקרא בעניין רב, זהו לפחות עבורי הספר הכי חשוב ומקיף שקראתי אודות החיים בגטו ורשה ועל המרד.
הספר של דרייפוס מתמקד בעיקר בין אפריל 1942 ל יוני 1943
חלק מהקטעים שמדברים על החיים בגטו זעזעו אותי מאוד, חלקם ממש גרפיים וקשים, חוי מתמקדת בתיאור אורח החיים והנסיון לשמור על נורמליזציה, הרעב הקיצוני והמאבק על כל כיכר לחם ניכר וכואב .
מדובר בספר נהדר שדורש סבלנות רבה בקריאה שלו.
חיים שנעים בין תקוה לבין כאב גדול בעיקר כשהיהודים מבינים לאן הם הולכים להישלח.
הספר מתאר גם את עבודת היודנראטים והנסיונות שלהם לשמור על נורמליזציה בגטו.
אפשר להרחיב רבות על הספר הזה ולהביא תיאורים עמוקים ורחבים יותר אך אני חושב שצריך לקרוא לבד ולהתעמק בו כי העושר בו רב והתיאורים בו רבים ומעניינים.
ספר מקיף ומעניין במיוחד.
מומלץ.