אבקועים / שירז אפיק
הוצאת פרדס
193 עמודים

אבקועים הוא ספר עם אוירה מאוד ישראלית, זה הורגש לי לאורך כל הטקסט, הישראליות, החיבור לטבע, ספר ישראלי עם גיבורים ישראלים ואוירה מאוד מקומית, לא יודע למה בחרתי להתחיל את הסקירה דווקא בזה אבל זו חלק מהתחושה שקיבלתי מהספר, הזכיר לי הרבה ספרים שנכתבו על קיבוצים אולי כי אני בא מהמקומות האלו וגדלתי בהם, אולי כי אני מחובר לטבע המקומי וכמו בועז גיבור הספר אהבתי לבלות בשדות, לרוץ יחף ולהרגיש את הטבע תחתי, לחיות תחת כיפת השמים ולהתחבר לכל מה שמסביבי, הנופים הפתוחים, הזוחלים, הציפורים הטבע המקומי הקסום עם שפע המרחבים שסביבו.
כזה הוא בועז "ג'ומעה" קרמר, שהכשת נחש בצעירותו שינתה את מסלול חייו ובועז הפך להיות לוכד נחשים ידוע עם קסם מיוחד ששובה בקסמו נשים אך לבועז לא פשוט בחיים, כילד שגדל ללא אב ועם אם קשה שסרבה לשתף את בועז בזהות אביו ובועז גדל עם זה, מתפתח לתוך זה, לתוך הסוד המעיק הזה.
אבקועים אלו יצורים שבוקעים מביצים ומפתחים חיים עצמאיים מרגע הבקיעה ללא תלות בהורים, בועז הוא אבקוע סימבולי אנושי. אדם שלמד לתפקד ככה, בועז בתוך חייו העצמאיים והחיפוש האנושי של זהות ומקום בעולם מחפש גם אחר זהות אביו.
אירוע מסוים שמתרחש בהמשך הספר משנה הכל והופך את הספר למותח יותר ומעניין מאוד.
הספר מתפתח בהדרגה, סיפורו של בועז, הקוראים גדלים איתו, לומדים להכיר אותו ולהזדהות איתו.
שירז אפםיק כתבה ספר מעניין ומיוחד ומומלץ בחום רב.
תקראו, כדאי.

יצורים / ה.ג' וולס
הוצאת אבן חושן
85 עמודים
מאנגלית: יהונתן דיין

הספרון הקטן הזה של וולס הדליק אותי בחנות כי היה בו לא מעט דברים שאני אוהב ושוול אוהב להתעסק בהם, קטנות האדם אל מול הטבע, יצורים ודמויות מטילות אימה וכמו תמיד דרך הסיפורים אנחנו למדים מוולס על האדם ועל הרס התרבות, שאלות על עתיד האנושות ועל כוחו ופראיותו של הטבע האינסופי.
קשה להתאכזב מוולס בעיקר למי שאוהב את כתביו וכאן בעצם מקובצים 3 סיפורים לא ארוכים מדי שמתארים מפגשים של בני אדם עם יצורים פרהסטוריים, ענקיים או משונים וגם על יצורים פחות גדולים אבל בעלי מסר לאנושות.
וולס ככותב לפעמים מרגיש קצת מטיפני בכתיבתו אבל בעיני המסרים שלו חשובים.
בסיפור הראשון אנחנו נתקלים במפגש בין אדם על אי לבין ביצה של יצור פרהסטורי שמתפתח וגדל אל מול האדם ומגלה את פראיותו.
בסיפור השני ביצורי ים ענקיים ובסיפור השלישי הפעם מי שמככב הן הנמלים שדווקא בקטניותן נמצאת עוצמתן וביכולת שלהן להיות קבוצה גדולה ותומכת אחד בשני.
הסיפורים מאויירים בצורה נפלאה על ידי שניר רוזנטל שהוא צייר ואמן קעקועים והקו הרישומי הטוב מאוד שלו מורגש באיורים שחור לבן מצוינים ועוצמתיים.
לא הכרתי את הספר הזה של וולס עד שנתקלתי בו ואולי זה מה שהלהיב אותי.
קובץ סיפורים מעניין ומעורר מחשבה.

חוה / איגי דיין
הוצאת עם עובד
276 עמודים

האמת היא שהופתעתי לטובה, הופתעתי לטובה כי יש אנשים שאתה באמת מופתע שהוציאו ספר ואתה מגלה עוד טפח באישיות שלהם ועוד כשרון חבוי ואולי אמן הוא אמן ולא משנה מה הוא עושה.
איגי דיין המתופף המצוין של משינה מתגלה כאן כסופר לא רע בכלל עם המון פוטנציאל והמון ניצוצות של כשרון.
האיש מודה שהוא כמעט לא קורא, הוא כתב את הספר כולו (כך הוא טוען) בסמארטפון שזה נראה לי כמו משימה קשה ביותר לכתוב ספר במכשיר סלולרי קטן עם כל הפוטנציאל לטעויות הקלדה שפחות קיימות במחשב נייד או נייח ובכל זאת מתגלה כאן כשרון כתיבה כי דיין משלב בספר הזה שפה גבוהה ונמוכה בצורה מאוד מוצלחת, הוא מצד אחד מביא את שפת הרחוב ומצד שני כותב בשפה ספרותית די מרשימה ומצליח לשלב ביניהם כך שזה לא ייראה מאולץ או מלאכותי מדי.
איגי דיין מביא את סיפורם של האנשים, ממקומום קטנים, לכל אחד סיפור חיים, חלומות, שאיפות, יש את דוני שבורח ללונדון לסצנת הפאנק, אולי מן בן דמותו של דיין? אולי.
יש את מיכה ויש את שרה ואת נל, ויש מכנה משותף ביניהם וקשר.
ויש סיפור שלטעמי קצת מתפספס כאן כי אם אתה לרגע מאבד ריכוז אתה קצת מאבד את הדמויות, לטעמי העלילה לא מספיק חזקה ולא מספיק מסודרת ואולי זה חלק מהקסם של הספר אבל גם חולשתו.
יש כאן את אידי דיין הצנוע והשקט שפתאום מתגלה ככישרון כתיבה ואתה אומר לעצמך אם זה מה שאדם יודע לעשות כשהוא כמעט לא קורא ומקליד מהסמארטפון אתה מצפה לראות מה יקרה בספר הבא ולאן הוא יתפתח אבולוציונית כסופר.
איגי דיין הוא פוטנציאל ספרותי שכאן לטעמי עדיין קצת בוסרי אבל בעיני יש לספר הזה פוטנציאל והוא מעניין ושווה לקרוא אותו.
מחכה להמשך.

אש ודם / ג'ורג' ר.ר. מרטין
הוצאת אופוס
650 עמודים
תרגום: צפריר גרוסמן

גילוי נאות: לא צפיתי ולא קראתי עדיין את משחקי הכס ועדיין סקרן אותי מאוד להתחיל עם הספר הזה, מסקנה? טעות.
ספר מסוג זה הוא ספר למעריצי הסדרה ועוקביה ואלו שסיימו את כל סדרת ספרי משחקי הכס, זה כמו שאדם שלא קרא מעולם את טרילוגיית שר הטבעות ואת ההוביט יתחיל את הכרותו עם עולמו של טולקין דווקא מהסילמריליון.
אש ודם זה ספר שהוא בעצם כמו ספר הסטוריה, ספר שסוקר הסטורית את בית טראגריין לאורך הדורות למי תהיה הזכות לשבת על הכס המפורסם, מאבקי המשילות והכוחות/
הספר הזה הוא טלנובלה של עלילות בית טארגריין, שושלת של דורות, מלחמות, שינויים ורפורמות כשכל מלך מביא את השינויים שלו ואת הדברים שמאפיינים אותו.
הכתיבה של מרטין טובה ומעניינת וכן עושה לי חשק לקרוא את משחקי הכס (פשוט לא יצא לי עד היום בגלל סדרי עדיפויות בבחירת חומרי הקריאה שלי) מרטין מייצר עניין בכל פרק מחדש ובסך הכל לא מדובר בספר משעמם אם כי קצת מזכיר ספרי הסטוריה עיוניים ופחות עלילתיים אך אני חושב שהוא נותן סקירה מעניינת וחשובה על התקופה של מאות השנים שלפני התקופה שעליה מדברת משחקי הכס.
אני בטוח שחסידי הסדרה יעופו על הספר הזה, אני נשארתי אמביוולנטי לגביו ואולי כשאצפה בסדרה או אקרא את הספרים חוות הדעת שלי תשתנה.

סתיו /אלי סמית
ספרית פועלים
196 עמודים
מאנגלית: דבי אילון

הספר הזה של אלי סמית הוא בעיני לפחות אחד הספרים הכי טובים שקראתי בשנים האחרונות, המועמדות שלו למאן בוקר מוצדקת כי אני חושב שהעומקים שלו והמשמעויות שלו רבות בנסתר מן הגלוי.
הגלוי הוא קשר חברי עמוק בין אליזבת בת ה 32 לבין דניאל בן ה101 והוא מתנהל בין ההווה לבין העבר כאשר אליזבת הכירה לראשונה את דניאל כשהיתה בת שמונה בלבד ועברה לגור בשכנות אליו.
בביקורים של אליזבת את דניאל במעון הסיעודי בו הוא נמצא היא מוצאת אותו בדרך כלל ישן, היא נזכרת בשיחות שלהם, בתובנות שדניאל העניק לה עם השנים באהבה שלו לספרות, בחיבור לאמנית הפופ ארט פאולין בוטי.
סתיו, הוא ספר ראשון מתוך ארבעה ספרים שכל אחד מהם מסמל את אחת מעונות השנה, העגמומיות והמלנכוליה שמלוות את הספר הזה מזכירות את הסתיו שהיא עונת מעבר בין התחדשות לנבילה, יש מה שנושר, יש מה שמתחדש וכמו הסתיו כך גם אנחנו, החיבור המיוחד בין דניאל לאליזבת מסמל סוג של מפגש בין דעיכה להתחדשות ובתוך זה המקום להיפרד ולהתחיל משהו חדש, שונה, אחר.
אלי סמית סופרת מצוינת שמביאה כאן ספר פיוטי רגיש מאוד, נוגע מאוד, עדין ועצוב.
מומלץ בחום רב.

חלומו של סקיפיו / פרדוקסים של הסטואים. מרקוס טוליוס קיקרו
הוצאת נהר ספרים
96 עמודים
מרומית: אברהם ארואטי

הטקסט האחרון של קיקרו שיצא לי לקרוא היה "על הזקנה" ( הוצאת נהר בתרגום ארואטי) קראתי אותו בבית החולים כשאבא שלי היה מאושפז בטיימינג מאוד מעניין עבורי ולא פשוט והתובנות שקיקרו נתן לי בחיבור הזה היה מאוד מעשיר עבורי ואף הקל בצורה מסוימת את ההתמודדות שלי באותה תקופה, אני אוהב את הטקסטים של קיקרו, תבונתו והיכולת שלו להביא רעיונות בצורה ברורה ומרתקת.
בספר הזה ישנם שני חיבורים קצרים של קיקרו שונים אחד מהשני ומעניינים מאוד.
בחיבור הראשון "חלומו של סקיפיו" שהוא פרק שחותם את ספרו "על המדינה" החלום זהו סוג של מסר למדינאים שמלמד אותנו על קטנותנו ותפקידנו בעולם ומראה לנו שאנחנו כאן ברי חלוף וקיומנו הוא דל משמעות ואנחנו צריכים לרדוף אחר חיי צדק, לעמול למען המדינה והכלל ועוד אולם המסר אינו מיועד אך ורק למדינאים אלא לכל אזרח ואזרח.
סקיפיו משקיף על היקום אך רואה את כדור הארץ ויש כאן התייחסות לקטנותנו שמחזק את העובדה שאנחנו ברי חלוף וחסרי משמעות במידה מסוימת כאן.
יש התייחסות מעניינת של קיקרו לקטבי כדור הארץ והעובדה שכדור הארץ מחולק לרצועות שזה ידע מפתיע לתקופה בה חי קיקרו.
החלום של סקיפיו מלא בתובנות קיומיות מרתקות ועמוקות ואפשר לחזור אליו לא מעט.
החיבור השני בספר נקרא "פרדוקסים של הסטואים"
בחיבור זה מציג לנו קיקרו שישה עקרונות יסוד באתיקה הסטואית ומסביר כל "פרדוקס" באמצעות דוגמאות מתלודותיה של רומא.
הפרדוקסים הם
מה שהנו מוסרי, הוא לבדו טוב.
מי שניחן במידה הטובה, דבר לא חסר לו כדי לחיות באושר.
שווים הם החטאים וכמותם גם המעשים הצודקים
כל הכסילים דעתם טרופה.
כל החכמים הם חופשיים והכסילים כולם עבדים.
החכם לבדו עשיר
שני החיבורים המרתקים והקריאים האלו של קיקרו בתרגומו המצוין של אברהם ארואטי נותנים לקורא תובנות רבות שחלקם הגדול רלוונטי לימינו כפי שהיה רלוונטי בתקופתו של קיקרו.
מומלץ מאוד.

בדידות או / נורית זרחי
הוצאת אפיק, ספרות ישראלית
96 עמודים

אין ספק שכשאתה פותח את הספר ההגותי/פואטי הזה של נורית זרחי אתה מבין שמדובר בטקסט מאוד אישי של הכותבת הנהדרת והחשובה הזו.
שלושה חיבורים שונים זה מזה שנוגעים בחייה של נורית זרחי כמן אוטוביוגרפיה מצומצמת מאוד שמתמקדת בנושאים שונים בחיים עכשיו ובעברה של זרחי.
החיבור הראשון "פיהוק או שיעול" לי נגע הכי הרבה כי במקום מסוים מאוד התחברתי אליו, אני נמצא במקום שונה בחיי מהמחברת אך החיבור שלי לנושא הבדידות וכפי שאני חש אותו הוא בעוצמות חזקות מאוד.
בחלק זה זרחי מדברת על הבדידות ועל הספרות כמקור כח עבורה ואנרגיות, זרחי נעה מהפנים לחו. מבדידות לחיבור, לזכרון למקור כוח ולמקומות בהן הבדידות נפתרת, היא מדברת על סבתא שלה ועל זכרונות ועל בתים שהיא עברה והמשמעויות של כל בית עבורה. מרגש.
החלק השני "מחשבות על כתיבה" עוסק כמו שהוא נשמע, על עולם הכתיבה, המשמעויות של כתיבה עבורה ועבור אחרים, האם יש בסיפור אלמנט מרפא?
"אני לא אוהבת סיפורים נטולי סוף, אבל – האם הדמיון יגרור אותי לעבר האמת הבלתי מודעת?
האם באמצעות הסיפור התוודע המספר לעצמ, לאכזבת הקורא? הוא יודע כי יש בכותב הרבה יותר ממה שיש במספר."
עמ' 58

החלק האחרון "המלך ליר" היה עבורי הכי קשה להבנה וחיבור ובטח אצטרך לחזור אליו כדי להבינו יותר לעומק.
נראה כי זרחי לקחה את המחזה הזה של שייקספיר אל חייה ומחברת אותו למותו של אביה.
זרחי כותבת נפלא, מאתגר ומעניין, היא מביאה כאן מחשבות פנימיות עמוקות וכתיבה רציונלית ומהורהרת שכיף להכנס אליו וקריאה נוספת בטח תחדד נקודות שפספסתי.
מומלץ.

את השמים משאירים לסוף / מירב לוי
הוצאת בלה לונה
207 עמודים

יש בספר הזה כמה דברים שסקרנו אותי לא רק כבלוגר אלא כאדם, הראשון זו העובדה שבשנתיים האחרונות אני מלמד יום בשבוע בקרית ארבע ומתוודע לאנשים שחיים בחברה דתית, לומד להכיר את אורחות חייהם ואת הקהילה שם וזו חוויה מעניינת במיוחד כשמחברת הספר באה מהרקע הזה והסיפור מתרחש בקהילה המוכרת לה, הדבר השני שמשך אותי לקרוא את הספר הוא נושא האובדן וההתמודדות איתו שכן אני עצמי חוויתי אובדן ויתמות ונאלצתי במהלך חיי להתמודד עם זה, עם ההשלכות של זה על חיים ועם הכיוון שזה לקח אותי אליו.
אנשים הם אנשים בכל מקום וילדים הם ילדים בכל מקום וההתמודדויות עם כאב ועם יתמות, הנסיון לשקם את חיינו ולהמשיך הלאה וגם לנסות לחזק אחרים זו משימה קשה ועל אחת כמה וכמה היא קשה לנער או נערה.
זה סיפור על התמודדות עם אובדן, התמודדות של אביתר שהתאלמן מזוגתו תחיה שנפטרה מתאונה ושל אחותה יפעת והדרך להתמודדות חווה בצידה אתגרים רבים.
מירב לוי כותבת ברגישות רבה ובשפה יפה סיפור של התמודדות עם אובדן ועם נסיון להתחיל מחדש ועושה זאת בצורה טובה.
ברור לחלוטין שמירב לוי כותבת מהמקום שלה ומתוך הקהילה שלה וגיבורי הספר שייכים לעולם האמוני ועם זאת כמו שציינתי בהתחלה אובדן והתמודדות שייכים לכלל בני האנוש וכבני אדם אנחנו לומדים להתגבר ולהתחזק ולקום על הרגליים לא משנה מאיפה באנו ומאיזו חברה או תרבות, או דת.
ספר רגיש ומלא כאב אך עם אופטימיות ותקווה בצידה.

בלי איה, גאיה, חיה, שמעיה או פפיה / עוז בן יצחק
הוצאת עם עובד
איורים: אביאל בסיל

יהלי היא ילדה מפונקת, חייכנית, מקסימה וחמודה אבל מפונקת, אפשר לשמוע את הצווחות שלה איה! איה! בכל פעם כשמבקשים ממנה להסתרק, לגזוז ציפורניים והצווחות איה מגיעות עד השמים.
ואמא תמיד אומרת לה "בלי איה, גאיה, חיה, שמעיה או פפיה.
אבל תאמינו או לא איה מתבגרת וכבר עולה לכיתה א וצריכה גם להפסיק להתפנק ולהיות קוטרית, וגם מה בכלל קורה כשהגדולים מקבלים מכה, הם לא אומרים איה?
הספר החמוד הזה על התמודדות של ילדים עם דברים שלא נעימים להם והתבגרות בגילאים האלו הוא מהנה מאוד גם בגלל הסיפור החביב וגם בגלל האיורים הנהדרים של אביאל בסיל שנותנים לו צבע, כיף והמון אופי.
ספר ילדים מאוד חמוד.