ספר דרך / אליק פלמן
הוצאת אסיה
167 עמודים

ספר דרך משחק על כמה ז'אנרים, מצד אחד הוא ספר הגות מרתק שכן נראה כי האמרות שמלוות אותו ושאגיע אליהם עוד מעט הם הליבה של הספר הזה שכן הן כמו מחשבות שנתלשות מתוך המוח ויוצאות החוצה אל הדף אבל יש להם מן סדר וארגון.
מהצד השני זהו ספר שמתאר דרך חיים מסוימת, הוא מתאר את התהליך המחשבתי מאחורי תפיסת עולם של חיים בצורה מאוד מסוימת, אקולוגית, אוטרקית והוא סוג של ספר מסע.
אולי אפילו אפשר לשלב ולומר שזהו ספר מסע הגותי. המסע הוא מסע בזמן, אנחנו מלווים את אליק פלמן כותב הספר בתהליך שלו ליצירת אורח החיים המיוחד שלו.
אליק פלמן שהוא מרצה לפילוסופיה אך גם איכר חי חיים כמעט נטולי טכנולוגיה או כאלו שגורמים בצורה ישירה או עקיפה נזק לסביבה.
פלמן מגדל את האוכל שלו בעצמו, מייצר את החשמל שלו בעצמו, ומעט מאוד מצרכים הוא רוכש בסופרמרקט. את אורח החיים המיוחד הזה ואת התהליך גם המחשבתי וגם הטכני ליצירת מציאות כזו אליק פלמן כותב בספר המיוחד הזה.
למעשה הספר מחולק לפרקים כאשר כל פרק מלווה בהגיגים פילוסופים, קטעי מחשבות שמתחברות לנושא הפרק ובסופו של על פרק אליק מתאר חלק מהתהליך המרתק של יצירת החיים האוטרקיים מבנית הבית ועד יצירת החשמל, גידול התוצרים החקלאיים ועוד.
בעיני לפחות מדובר בספר מרתק מאוד גם באופן הכתיבה של אליק בחיבור בין פילוסופיה לפרקטיקה וגם בנושא ובקידום אורח חיים נטול פגיעה בסביבה.
ספר מיוחד מאוד.

להבות / רובי ארנוט
הוצאת עם עובד
213 עמודים
מאנגלית: ברוריה בן־ברוך

להבות הוא ספר מיוחד, הוא לא קל לקריאה והוא דורש ריכוז ומיקוד ועם זאת הוא ספר מאוד מומלץ בעיני כי הוא ספר חווייתי, פרוזה חווייתית.
קודם כל מדובר בטסמניה, זה אולי הרומן הראשון שאני קורא שמתרחש בטסמניה, האי הקטן ליד אוסטרליה ומעבר לכך הספר נע בצורה מאוד מיוחדת בין ריאליזם לסוריאליזם, נראה שחלק מההתרחשויות עוסקות בעל טבעי, במכושף, ועם זאת זהו ספר ריאליסטי עד כאב שעוסק במשפחה מפורקת, במערכות היחסים בתוך המשפחה ומדבר על האנשים באי הזה.
נתחיל מהכריכה שמצד אחד מושכת מאוד וזורקת אותנו אולי לנופים באי ומצד שני היה לי קשה לחבר אותה לעלילה ועם זאת היא משכה אותי להחזיק את הספר ולפתוח אותו.
ליווי ושארלוט מקאליסטר הם אחי שחיים באי טסמניה, אביהם נטש ועבר למקום אחר ומרוחק. במשפחה יש איזו קללה או איזה מימד על טבעי שבו הנשים שנפטרות קמות מן הקבר כדי לפתור עניינים לא פתורים וכך קרה גם עם האם שנפטרה וקמה לחיים.
ליווי מחליט למנוע את הקללה הזו מאחותו ומחליט לבנות לה ארון קבורה למרות שהיא צעירה ובריאה.
שרלוט המזועזעת מחליטה לקום ולברוח מהמעשה של אחיה ומהגורל המוזר הצפוי לה.
בבריחתה היא נתקלת באנשים שונים באי, בתופעות לא מוסברות ודרכה אנחנו מתוודעים לתושבי האי ולחיים שם.
אנחנו גם מתוודעים לבונה ארונות קבורה, איש מוזר מאוד וגם איתו יש איזה עניין מרתק.
הספר המיוחד הזה הוא כזה שהקריאה בו באמת חווייתית ולוקחת אותך למחוזות אחרים והוא כתוב בצורה מעניינת מאוד, הקריאה בו כמו שציינתי נעה בין מחוזות הפנטזיה לריאליזם ועושה זאת בצורה נהדרת.
ספר באמת אחר ומומלץ מאוד בעיני.

הַצִּדה/ תמר ברגר
הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום
212 עמודים

הספר של תמר ברגר הוא סוג של ספר מסע תיעודי, אבל הוא מסע אל המקומות שלכאורה נדחקו הצידה, מקומות שברובם לא אטקרטיבים בלשון המעטה אבל המסע אליהם הוא מסע אל ישראל.
זה משעשע כי בשנים האחרונות התקבע איזה מושג שחזר לתודעת השפה העברית והמושג הוא "ישראל השניה" וכשקראתי את הספר הזה זה זרק אותי לאותו מושג "ישראל השניה" אבל ישראל השניה כאן הוא לא רק האנשים או היחס של החברה לאותם אנשים שמרגישים שהם לא שווי ערך למה שמכונה ישראל הראשונה אלא כאן המושג הזה לפחות בעיני כי בספר לא נתקלתי בו הוא ישראל השניה של המקומות.
מסע שעובר בחצרות אחוריות, מזבלות, כפרים ערבים, שכונות עוני, כפרים לא מוכרים, ממשיך לחורבות תעשיתיות, בתי כלא, אתרי הטמנה ועוד בוחר להסתיים בגוף האדם, בהזדקנות העור ובבתי קברות, מן מסע שכזה שמתחיל ונמשך באתרים זניחים או צדדים ומסתיים באתר שיש לנו כולנו, הגוף.
כאילו יש כאן איזו אמירה פילוסופית מצד המחברת על תהליך ההתבלות הטבעי לנופים ולאנשים כאחד, מן מארג אורגני שמאחד את כל מה שקורה כאן.
המסע הזה של תמר ברגר הופך לקריאה מרתקת שכן היא גם מתרחשת כמעט בנשימה אחת, אין כמעט עצירה בין פרק לפרק, הכל עובר במהירות ממקום אחד למשנהו.
הרגשתי שהספר הזה יכול בהחלט להיות סדרה תיעודית מרתקת.
הספר מתאר לא רק את המקומות אלא גם את האנשים החיים בקרבתם ומתייחס לסיפורים מאחורי המקומות, חלקם הסטוריים חלקם מגובים בנתונים ומספרים, מתי הוקמו, סיבות ההקמה ועוד כך שהספר נע בין נתונים יבשים למסע תיעודי באמת מיוחד ואחר.
לישראליות יש מרחבים רבים של התבוננות והמבט הזה של ברגר הוא ייחודי ומעשיר ונותן לקורא פרספקטיבה אחרת ומבט נוסף שונה על המקום בו הוא חי.
כדאי לקרוא.

על השעות השבורות / ריקי כהן
הוצאת הקיבוץ המאוחד / סדרת אדום דק
124 עמודים

מה עושה ממואר לממואר טוב ולמה בעצם ממואר נוגע יותר מפרוזה נניח?
בעיני, ואני אחד שמאוד אוהב לקרוא ממוארים, פרקי זכרונות, פרקי חיים וסיפורים שנוגעים ברגש לא כל ממואר מצליח בכך.
הממואר הזה חדר אלי עמוק ללב ונראה שמה שעשה את העבודה זו הכנות בכתיבה של ריקי כהן, החשיפה של ילדותה בצל אמה חולת הנפש חדר אלי והסיבה היא שזה כתוב באותנטיות לא מתפשרת, בשפה שהיא לא מתייפייפת בשום צורה, שפה שלא מנסה לייפות את המציאות או לשדר איזה רחמים או לשים מייקאפ על פצעים, בדיוק ההיפך, הספר בא לרפא את הפצעים באמצעות החשיפה שלהם, לחשוף את הכאב ולדבר עליו בצורה הגלויה ביותר.
אבל לא רק כאב גיליתי כאן, גיליתי בספר אהבה, חמלה,עוצמה, זהו ממואר התבגרות שעוסק בזכרון ופותח אותו.
ריקי כהן כותבת יפה, כותבת נכון, היא יודעת לגשת למילים ולשדר באמצעותן את התחושות שעוברות בתוכה ולהוציא את התחושות, את הרגשות החוצה.
החיים בצל האם שמחלת הנפש לאט לאט התעצמה והשפיעה על הסובבים אותה, על ילדיה, על בן זוגה, ימי האשפוז, המעברים, הילדות שאינה ילדות שכן הכל סובב סביב הכאב, הטירוף והקיום.
החיטוט בחיים, ביומנים שכתבה האם הם יוצרים תחושה של זכרון עצוב, של נסיון להגיע להבנה ותיקון על אותה ילדות שהיא מה שמעצבת אותנו.
ריקי לוקחת אותנו למסע אל תוככי הנפש והיא מלווה את האם לאורך ילדותה ועד לעבר הלא רחוק ומזכירה לנו שמתמודדי נפש גם הם עברו תהליך של הכרה של מקום בחברה והספר הזה הוא לא רק ספר של כאב, הוא ספר של אהבה וחיבור לאמהות שבשלבים מסוימים היתה חסרה לילדה ההיא שחוותה אמא באשפוזים ובמצבים רגשיים קשים.
המחברת גם נותנת מקום לאב שהרי במשפחה יש גם את האב וההתמודדות שלו האמיצה עם המצב, האחריות על הילדים, המורכבות שלו בתפקוד היומיומי וצריך לתת לזה מקום גם כאן בסקירה הזו.
הספר הזה הוא מרגש ונוגע ואני חושב שדרוש אומץ לפתוח כך את הפצעים, ספר נפלא ומרגש.
בכלל הסדרה הזו של הקיבוץ המאוחד מוציא מתוכו ספרות כנה ואמיצה והספר הזה הוא מהטובים בסדרה.
מומלץ מאוד.

סוף הרומן / גרהם גרין
עם עובד
234 עמודים
מאנגלית: עפרה אביגד

גרהם גרין כתב כאן רומן מלנכולי ומהורהר ולא קל לקריאה שכן הוא מעורר שאלות מורכבות על אמונה, זוגיות ובגידה ולמרות שהוא לא קל לקריאה הוא שווה את המאמץ, זהו ספר טוב של סופר גדול ששווה להכירו ולהיחשף אליו.
מוריס בנדיקט סופר במקצועו ושרה מיילס מנהלים רומן חשאי ובשנת 1944 עם התקפת טילים על לונדון קרה אירוע קשה בו שרה חשבה שמוריס נהרג אך למרות שגילתה שנשר בחיים שרה החליטה לנתק את הקשר.
שנתיים לאחר מכן פוגש מוריס את בעלה של שרה מיילס. הנרי שמשתף אותו בחששותיו ששרה בוגדת בו עם גבר אחר מה שמעורר במוריס את תחושות הקנאה מחדש והוא שוכר בלש פרטי שיעקוב אחרי שרה. לבסוף מתגלה מה שעבר על שרה לאחר שחשבה שמוריס מת ואולי זה בעצם ליבו של הספר והחשיבות שלו והוא נושא האמונה, האמונה באלוהים או אי האמונה באלוהים.
שרה נושאת תפילה לאותו אל שעד אז לא האמינה בו שאם מוריס יצא בחיים היא תחל להאמין בו.
מה שלא היה ברור למוריס וגם לקוראים מדוע שרה נטשה את מוריס ולא נתנה לו הסבר מניח את הדעת לנטישה שלה. כמו ששרה גילתה את האלוהים מוריס מתעב אותו יותר ומתרחק ממנו ונראה שהאמונה או אי האמונה הם הגרעין החשוב בספר הזה ומה שהופך אותו לכבד קצת.
משולש האהבים הזה, ההסתרות, הקנאה השאלות שעולות מכך הם מרתקות והספר מרתק ומעורר מחשבה אך האמונה או האי אמונה הם בעיני הופכים את הספר למשהו אחר ומרתק יותר.
קריאה לא קלה של ספר מצוין.
הספר המרתק הזה מעלה שאלות מעניינות על אהבה ואמונה

מסמרים / מיכל בסן
הוצאת קתרזיס
317 עמודים

אין הרבה כריכות שמדייקות כל כך באוירת הספר כמו ב"מסמרים".
הציור הזה של אולה קרבצ'נקו מדייק את האוירה, את הדמות של דנה גיבורת הספר ומכניס אותנו לאוירה.
ההתפתחות של הוצאת קרתזיס מרשימה והבחירות של ספרי הפרוזה שהיא בוחרת להוציא נבחרות בקפדנות ועד כה מרשימות מאוד.
כאמן בעצמי מצאתי את עצמי מזדהה מאוד עם גיבורי הספר, אמן הוא גמות לא יציבה מעצם היותו אמן יוצר, אתה לא יכול ליצור מהקרביים שלך אם אין לך משהו בעברך או איזה מקום בעייתי באישיות שלך, ציור ואמנות בכלל באים ממקום פנימי עמוק והתהליכים אותם עוברים יהלי ודנה ביחד ולחוד גרמו לי להזדהות איתם ולהתחבר אליהם במקומות רבים.
הדמויות המרכזיות בספר זה הם יהלי ודנה, יהלי הואכוכב עולה בשמי האמנות המקומית, ילד פלא במובן מסוים אך גם הוא לא יציב, בן יחיד לאם רוסיה ושתלטנית ויש את דנה, בחורה מורכבת מאוד, צלמת מוכשרת שמודעת לחיצוניות המרשימה שלה ומנהלת מערכות יחסים מורכבות ואלימות עם גברים.
דנה לא שומרת את יצירותיה, שורפת אותן ובין דנה ויהלי שמכירים מכיתת הרישום בנערותם נוצר קשר מחודש, קשר אהבה רומנטי מורכב מאוד שמיצר דינמיקה חדשה ומורכבת.
הספר נכתב בשני קולות, פרק מנקודת המבט של יהלי ופרק מנקודת המבט של דנה וכן הלאה.
אני חוזר לציור הכריכה של אולה שכן החיבור אליו בסיפור לא נוגע רק לתחושת האמן ולרגש האמן אלא גם להתמודדות הנפש והספר נוגע גם בנקודה הזו, באמנות ואהבה מהמקום של פוסט טראומה והתמודדות עם קשיי הנפש והרצון למצוא מזור בעולם הזה.
מסמרים הוא ספר טוב, חזק ונוקב שמביא בכתיבה יפה את הסיפור של דמויות שהאמנות היא עבורם מפלט אך גם המועקה והחיפוש אחר אהבה של שני נפשות אבודות.
מומלץ.

המחצית הטובה יותר / שרון מועלם
הוצאת אריה ניר
271 עמודים
מאנגלית: עדי מרקוזה הס

כותרת המשנה של הספר "על העליונות הגנטית של נשים" מעוררת אמוציות לא מעטות אצל שני המגדרים גם הגבריים וגם הנשיים אבל היא גם מעוררת את החשק לפתוח את הספר ולצלול לתוכו ולא משנה באמת מה אנחנו מרגישים כלפיו וזו כבר נקודת חוזקה בספר מסוג זה, הוא מעורר סקרנות.
סקרנות זו מילת מפתח בקריאה של ספר עיוני מסג זה.
שרון מועלם הוא מדען, פיזיקאי ומומחה למחלות גנטיות והספר הזה בא קודם כל להציג עובדות, עכשיו למרות כותרת המשנה המסקרנת ומעוררת הרגשות גם אצל גברים וגם אצל נשים אבל נדמה לי שבעיקר אצל גברים היא מעוררת אמוציות ולמה זה?
אנחנו גדלנו בחברה פטריארכלית מעמדית, לפחות כך בעולם המערבי, זו חברה שמחנכת אותנו שיש מין חלש ויש מין חזק והמין החזק הוא המין הגברי והוא השולט והוא הדומיננטי והוא הקובע ולכל מין יש תפקידים מוגדרים ולמעשה כך היה מאז ומתמיד.
עכשיו, אם בוחנים את זה מבחינה פיזית גופנית אז נכון, הגברים חזקים יותר פיזית, ההישגים הספורטיביים שלהם טובים יותר עקב כך ומאז כמעט שחר האנושות הגבר קבע את סדרי העולם אבל לא על נתונים פיזיים מדבר שרון מועלם אלא על גנטיקה, על השרדות, על נתונים אבולוציונים.
הספר של מועלם שהוא ספר מאוד מעניין נותן לנו נקודת מבט אחרת לגמרי על המין האנושי והוא נכנס עמוק יותר לתוך כל מה שקשור השוני הכרומוזומלי בין גברים לנשים ובעצם זה המפתח ואת הדברים האלה כמעט לא מלמדים ולא שמים על זה דגש.
ההבדלים בין נשים שמחזיקות בכרומוזומים xx נותנים להן יתרון על פני גברים עם כרומוזומים xy.
נשים שורדות יותר, חיות יותר שנים, למעשה מערכת החיסון שלהן עוזרת להן להלחם טוב יותר במחלות כגון סרטן ואף הקורונה ונראה שמבחינה גנטית נשים חזקות יותר פיזיולוגית.
הספר הזה מעניין ונותן לנו השקפת עולם נוספת לגבי ההבדלים בין המינים והוא עשיר בדוגמאות גם מההסטוריה, גם מחוויות שונות ומבוסס על מחקרים ועל עדויות.
מומלץ מאוד.

חובו של היום ללילה / יסמינה חדרה
ספריית רות
455 עמודים
מצרפתית: רמה איילון

מודה שיש לי חולשה להוצאה הזו, לספריית רות, אני מחכה לספר הבא שהם יוציאו וככה היה כמעט מהספר הראשון, הבחירות המעניינות שלהן והלא שגרתיות שלרוב מעיגות על רמה גבוהה ובחירה קפדנית של טקסטים וגם של המתרגמים ללא ספק מייצרים ציפייה גבוהה.
גם הספר הזה לא אכזב אותי.
יסמינה חדרה הוא שם העט של הסופר האלג'ירי מוחמד מולסהול ובגלל הצנזורה הוא בחר לפרסם את ספריו בשמו של רעייתו יסמינה חדרה.
הספר הוא ספר התבגרות, סיפור שנפרש על פני 70 שנה ומציג לא רק את התבגרותו וסיפורו של יונס גיבור הספר אלא גם את סיפור עצמאותה של אלג'יריה, את נזקי הקולוניאליזם ואולי במידה מסוימת את סיפורה של כל צפון אפריקה הערבית.
הסיפור של יונס מתחיל כשהוא ילד בשנות ה30 באלג'יריה, משפחתו חיה בחווה והחיים שלהם בסך הכל לא מעידים על הדרמה והשינוי הגדול שעומד להתרחש בחייהם, אך כאשר שריפה גדולה פורצת ואביא של יונס לא מסוגל להחזיר את חובותיו המשפחה עוזבת את חייה בחווה ועוברת לגור בעיר אוראן בשכונת עוני.
בזמן השריפה רואה יונס פעם ראשונה את אביו כדמות חלשה, שבירה ובתקופה בעיר גם מתחולל שינוי שכן אביו של יונס, אדם גאה מאוד רואה שהוא מתקשה להעניק ליונס את צרכיו וההתמודדות קשה מאוד ולכן הוא פונה לאחיו האמיד שמתגורר בחלק העשיר של העיר ומבקש ממנו שיאמץ את יונס וכאן חייו של יונס הצעיר משתנים שוב, החיים אצל דודו גם מלאים מהפכים ובשלב מסוים אחיו שפעיל בתנועה הלאומית האלג'יראית נעצר ולבסוף מחליט לעבור עם משפחתו מאוראן לעיירה ריו סלאדו, עיירה קולוניאליסטית, ססגונית עם אופי אירופאי ועם המעבר גם יונס משתנה לאט לאט, שמו הופך לז'ונאס ונראה שהזהות הערבית שלו לאט לאט נעלמת.
סיפור זהותו של ז'ונאס הוא חלק משמעותי בספר ואולי חלק מהחיפוש הכללי אחר מה שאלג'יריה שואפת להיות או לא להיות.
ז'ונאס הצעיר מתחבר לקבוצת צעירים ומייצר קשרים אמיצים של חברות שתלך איתו קדימה לאורך חייו ושם גם הוא פוגש את אמילי ויתאהב בה.
לצד השינוי של ז'ונאס אנחנו רואים את השינוי שחווה אלג'יריה כאומה.
נראה שז'ונאס לא מוצא את מקומו מבחינת הזהות האישית באופן מלא, האם הוא ערבי שחי בקהילה אירופית או אולי הוא אירופי מרגע האימוץ שלו ומוצאו הערבי כבר לא רלוונטי למקום בוא הוא נמצא כרגע.
הספר כתוב היטב, מתורגם היטב, מהנה ונותן לנו הצצה לאלג'יריה ולשינוי שחל בה.
בהחלט מומלץ לקרוא ולהיחשף להוצאה הנהדרת והחשובה הזו למי שעדיין לא מכיר אותה מספיק.

אשכב לישון בצהרים / סטיבן האגרד
הוצאת אפרסמון
123 עמודים
מאנגלית: ארז וולק

סטיבן האגרד, שחקן, מחזאי וסופר בריטי נפרד בשנת 1940 מאשתו וילדיו, שלח אותם לאמריקה למען בטחונם ולפני שהוא מתגייס לשירות צבאי הוא יושב בדירה שבלונדון המופצת וכותב מכתב לילדיו.
למעשה המכתב הזה הוא מניפסט מרשים של הומניזם וראיית העולם של האגרד, הוא מספר על עצמו, על חייו, על הדברים שעיצבו אותו בילדותו ועל ערכיו, הוא כותב בצורה מעוררת רגש על איזה עולם הוא היה רוצה שילדיו יחיו בו ועל שנאתו לגרמנים ולהיטלריזם.
האגרד ושלח את ילדיו והולך להלחם למען עקרונותיו, למען מה שהוא רואה כצדק ואולי גם להקריב את חייו למען הבטחת עתיד טוב יותר לילדיו.
הטקסט הזה הכל כך חזק של האגרד רלוונטי להיום ולמעשה לכל תקופה בה אנחנו עומדים מול רוע ומול עם נכבש ועם כובש ושומעים קולות שאם העם הנכבש היה נכנע לא היו הרוגים והמלחמה היתה מסתיימת והטקסט הזה של האגרד, המכתב הזה לילדיו נכתב ב24 ביוני 1940, היום בו צרפת חתמה על הסכם הכניעה לגרמניה.
לטקסט הנפלא הזה של האגרד מופיעים שני נספחים, הראשון הוא מכתב נלוה שכתב חברו של האגרד, כריסטופר האסל, טקסט מרגש ויפה שמוסיף עומק ועניין לטקסט של האגרד ומבהיר קצת פרטים על חייו וגם על מותו.
החלק הנוסף אלו שירים של האגרד שאולי על החלק הזה אפשר היה לוותר גם כי השירים הם בעיני פחות מעניינים אבל גם כי נראה שהספר היה ראוי להסתיים עם המכתב ועם העוצמות שלו ולהשאיר את הקורא עם המחשבות על הטקסט החשוב הזה.
מומלץ מאוד.

היום בו יתחילו שירי לדבר / יונה אלון
תשע נשמות
89 עמודים

מאוד אהבתי את ספרו הקודם של יונה אלון בתשע נשמות, יונה אלון היה איש המילה הכתובה והשאיר תחתיו רשימות רבות, מילים רבים והפעם אחרי הספר ההגותי/ פילוסופי הקודם כאן נאספו שירים רבים של איש המילה הכתובה, ספר שתענוג לשוטט בין השירים ולתהות על קנקנו של הטיפוס המתבודד והמרתק הזה.
הספר הזה מניח קצת את השאלה "מהי שירה" השירים בספר הזה הם כמעט כמו משפטי זן או שירת הייקו, קצרים, מתומצתים ועולם ומלואו נמצא מאחורי כל אחד מהם.
הכתיבה של אלון מינימליסטית כמעט כמו חייו, אדם צנוע שלא חיפש תהילה ופרסום וכתב לשם הכתיבה, לשם עצמו, לתקן את נפשו הפצועה, למצוא נתיב לחייו ומזור לכאביו.
השוטטות בין השירים היא כמעט שוטטות בין מסלולי חייו של אלון, הזכרונות, הגעגועים, הטראומות ועוד.
זהו ספר מסע באמצעות שירים קצרים, ממוקדים ומדויקים.

"תמיד ללכת
אל הארץ המובטחת
ואליה לא לבוא"

"על כורסה בבוקר
עייף אל תוכי
רך אהבה

אני צומח אגרוף
להכות במכים בי"