תהיו חכמים / שמואל פאוסט
הוצאת דביר, סדרת הקיפוד והשועל
204 עמודים

זה כבר הספר השני השנה שיוצא לאור בעברית ומנסה להנחיל לנו את ערך התלמוד או הכח של היהדות להצלחה בעולם העסקים או במאה ה21.
הספר הראשון לא עסק רק בתלמוד או בחז"ל אלא בערכים יהודיים שהשתמרו עם השנים וחיזקו את העם היהודי והביאו אותו להצלחה, לשגשוג, להישגים מדעיים, פרסי נובל ועוד.
כאן שמואל פאוסט שמזכיר גם את הספר ההוא (מאסטרים, של אוהד טופור בהוצאת מטר) מתמקד בעיקר בדרך החשיבה התלמודית.
העניין הוא שהנתונים, הערכים, דרך החשיבה, מאוד מזכירה את הספר ההוא ואני בעד ספרים כאלו, אני בעד ספרים שפותחים את הראש ועוזרים לנו להתנהל דרך כל מני כלים ממקורות שונים והיהדות היא בהחלט אחד המקומות שאפשר לקחת מהם השראה.
בעיני לפחות פאוסט בא להראות לנו איך לחשיבה ישנה יחסית יש ערך להתנהלות היום ואני מצאתי אותו יותר כמו איזה ספר קואצ'רי מאשר ספר שבא לתאר את מעלות וערכי התלמוד ואולי זה אחד בשני, משתלב יפה.

הסיפורים בספר יפים, האגדות והדימויים בספר שממחישים את המעלות והערכים הם מעניינים ונותנים ערך מוסף לספר.

אני חושב שבמבט כללי מדובר בספר מעשיר מאוד שנותן לנו חשיבה נוספת וכלים פרקטיים ממקורות היהדות והלמידה התלמודית כיצד להצליח בחיים ובעידן כל כך טכנולוגי ובינה מלאכותית שמקיפה אותנו טוב מדי פעם לחזור למקורות כדי לקבל השראה ואולי להתנהל אחרת.

מעניין וטוב.

כניסת אמנים / נעם סמל
הוצאת מטר
376 עמודים

כניסת אמנים הוא הצצה לעולם התרבות הישראלי לאורך יותר מחמישים שנה.
נראה שנעם סמל היה במקומות הנכונים בזמן הנכון להיות מאחורי האירועים התרבותיים שעיצבו את העולם הזה בישראל והסיפורים שלו כמו גם הדרך שהוא מביא אותם הם תענוג.

אני חושב שכל אדם שאוהב וחי את התרבות הישראלית משנות השבעים ועד היום יכול להנות מהספר הזה ומהסיפורים של נעם סמל.
זה תרתי משמע הכניסה האחורית לסיפורים, לאירועים, לאנשים שהפכו את עולם הבימה למה שהיא כיום.

נעם סמל הוא אחד מאנשי התרבות החשובים שכאו, ניהל את התיאטרונים החשובים, ליווה חלק מהסיפורים על האנשים המרכזיים כאן בתיאטרון ובמוזיקה וניכר שהיה במקום הנכון ובזמן הנכון להיות חלק מהסיפורים המרגשים באמת.

זה סוג של אוטוביוגרפיה שמתחילה מהרגע בו מצא את עצמו אחרי לימודי משפטים דווקא בעולם התרבות ואיך דבר גרר דבר והוא היה בתפקידי מפתח והשתלב בעולם הזה.

סמל גם התחתן עם אחותו של שלמה ארצי, נאווה סמל וגם לזה יש מקום כאן, סמל גם היה קונסול בארצות הברית כך שהסיפורים אינם רק פרובינציאלים אלא יש להם גם ניחוח בינלאומי.

הסיפורים קצרים, מרתקים, מעלים תחושת נוסטלגיה ומביאים דרך עיניים של איש אחד שהיה בכל הצמתים את הסיפור המרתק של תולדות התרבות, התיאטרון והמוזיקה המקומית.

נפלא ומרתק.

פילגשו של ויטגנשטיין / דייויד מרקסון
הוצאת הבה לאור
260 עמודים
מאנגלית: ארז וולק

קשה להגדיר את חוויית הקריאה בספר הזה אבל זו חוויית קריאה מאוד מיוחדת
הספר הזה לא דומה באמת לספר אחר, גם לא לספרים אחרים בז'אנר זרם התודעה וגם לא לספרים שהם כולם מונולוג אחד ארוך.
זה ספר שהוא חוויית קריאה, צריך לומר שזו חוויית קריאה שלא מתאימה לכל אחד ולא כל אחד יתחבר אליו.
אם תשאלו אותי ואולי אומר זאת בצורה שתשתמע קצת אליטיסטית, זה ספר שמתאים לאנשים שקוראים מה שנקרא ספרות גבוהה או שמתחברים לחשיבה פילוסופית פוסט מודרנית.

אין בו באמת עלילה, אין בו איזו זרימה קוהרנטית של סיפור, יש כאן מההתחלה לעד הסוף כניסה בלתי פוסקת לתודעה של אישה שבטוחה שהיא האדם האחרון שנמצא בעולם, אין אף אחד מלבדה.
היא עוברת במקומות שונים, כולל במוזיאונים, ממשיכה הלאה עד שמתמקמת בבית נטוש על איזה חוף במקום לא מקום, זמן לא זמן ובבית הזה היא מתחילה במונולוג שלוקח אותנו מתחילת הספר ועד סופו והמונולוג הזה הוא מונולוג סוחף ומרתק מלא באזכורים של תרבות ואמנות, פילוסופיה וספרות, היא קופצת מדה קונינג ללורנס איש ערב, המחשבות שלה נעות מדמות אחת למשנהו ממגוון אסוציאציות מגוונות מרתקות ומוטרפות במידה רבה כך שקשה להבין האם הדמות מדמיינת או חיה את המציאות.

זה לא באמת משנה, מה שמשנה זה המצב שבו היא נמצאת שאפשר לקשר לשגעון מסוים כי אנחנו נוכחים לדעת שהיא איבדה את בנה, הוריה גם אינם וגם בעלה ונראה שיש לזה חלק והיא נמצאת באיזה מצב קטטוני שבו היא חיה את המציאות שלה, הבדידות והנסיון לחבר את העובדה שהיא לבד בעולם לא מנותק מהמציאות גם אם יש אנשים מלבדה שכן דכאון, אובדן אחיזה במציאות יש להם קשר לאובדן.

הספר הזה הוא חוויה, חוויית קריאה מהמיוחדות שקראתי בחיי, ספר שגורם לך לחשוב על מקומנו בעולם, על מציאות ואשליה ועל מה אנחנו מכירים מלבד מה שנמצא בלב ובמוח שלנו.

אחרית הדבר הארוכה של פוסטר וואלאס מרתקת בפני עצמה אך לא נתנה לי ערך מוסף לספר שכן ספר כזה לא זקוק לפרשנות אלא הוא חוויה סובייקטיבית מיוחדת.

מומלץ ביותר

המופקרים / מעין בן הגיא
הוצאת עם עובד
353 עמודים

זה הרומן הראשון של מעין בן הגיא שיצא לי לקרוא ונהניתי מאוד מהספר הזה, ספר שמתאר בצורה מרתקת את סיפור העליה לישראל, את התלאות והמורכבות של תחילת החיים כאן וההשרדות ויש למעין גם מבט מרתק על ישראל של היום שלאו דווקא כתובה במילים אלא ניבטת מבין השורות.

זה סיפורם של פליטים יהודים ובמרכז 3 דמויות, פיבי הצעירה, אנדרה, מצרי שהגיע לאיטליה וויגו.
שלושתם מחכים במחנה עקורים ומחכים לספינה שתקח אותם לישראל.
מנמל חיפה הם מגיעים למחנה אוהלים ומכאן מתחיל הסיפור לצבור תאוצה, החלומות שלהם, השאיפות שלהם להיות חלק מיישוב הארץ.
בסופו של דבר הם מגיעים לאיזור ירושלים ליד עין סטף, עם בתים ערבים נטושים.
העולים החדשים, הפליטים מגלים שכאן המציאות רחוקה מלהיות אוטופית או מה שהם קיוו, הסכסוך המפלגתי קיים כאן וכל יישוב מזוהה עם מחנה מסוים.

חלק מחפשים להיאחז כאן בקרקע וחלק מחפשים להתפרנס בדרכים לא חוקיות של הברחות לשוק השחור.
מעבר להשרדות יש כאן מן משולש רומנטי מרתק בין פיבי לשני הגברים שכל אחד מייצג עבורה משהו אחר ודמות אחרת להיאחז אליה או להיות איתה.
הספר מרתק, כתוב היטב, הדיאלוגים מעניינים וההמחשה של התקופה ההיא מורגשת וחיברה אותי לדמויות.
מומלץ.

אנחנו אנשים חדשים / עפרי אילני
הוצאת בבל
263 עמודים

מה שהכי אהבתי בספר של עפרי אילני, מעבר לתכנים ולמסות הקצרות, המרעננות והאינטיליגנטיות זה שהקריאה בספר יכולה להיעשות טיפין טיפין, כל פעם קצת, מסה פה, מסה שם, ומצד שני הקריאה בו זרמה לי מאוד.
נהגתי בזמן קריאתו להתחיל את הבוקר עם 2-3 קטעים ולצאת לי לעבודה עם מחשבות על התכנים שכן כל קטע מעורר בך איזו מחשבה על החיים כאן, על החיים היום, על המציאות שלנו כאן ועל השינויים הרבים שאנחנו חווים בתנועה בלתי מפסקת.
אילני בא לתאר לנו את הישראליות של היום עם מבט על העבר, מבט ביקורתי אבל גם במובן מסוים מבט אל העתיד.
יש לו המון ידע, ידע אינטלקטואלי, תרבותי, פילוסופי ובעיקר הסטורי והוא מקיף נושאים רבים, מטכנולוגיה, ארכיטקטורה, יהדות, שפה ואף צפרות.

לא סתם הזכרתי את הצפרות שכן המסה שהכי אהבתי זו המסה על השתלטות המיינות במרחב, אהבתי גם מאוד את המאמר על המצב של הארכיטקטורה בארץ ועל הכיעור האורבני ואת המאמר על טולקין, יש כאן מגוון נושאים שכל קורא כמעט ימצא איזה נושא קרוב לליבו שיכול לתפוס את כיוון מחשבתו ולעניין אותו.

אי אפשר גם להתעלם מהפוליטיקה וגם כאן יש לאילני מה לומר, המצב הנוכחי בארץ והשחיתות הם נושאים שיש להם נוכחות בספר שכן אי אפשר לדבר על ישראל של המאה ה21 מבלי לציין השפעות פוליטיות מבחוץ ומבית ולאילני יש דיעה מוצקה וברורה בנושא.

מדובר בספר מרתק ומעשיר מאוד, אני ממש מאוהב בכריכה, היא לא פחות ממדהימה בעיני וגורמת להתעניינות רבה בתוכן של הספר.

מומלץ מאוד.
קריאה מעשירה ומעניינת, בעיקר איכותית מאוד.

היפומאניה / מגי אוצרי
הוצאת שתים
172 עמודים

הספר מסתיים בקטע יפה בו גיבורת הספר, נערה בשם ללה (ששמה מתברר רק לקראת סוף הספר) מאזינה לשיר סולסברי היל של פיטר גבריאל ומבקשת מהשוטרים לשמוע אותו עד הסוף.
יש בזה משהו סימבולי שכן פיטר גבריאל עצמו אומר על השיר שזה "להיות מוכן לאבד את מה שיש לך עבור מה שאתה עשוי לקבל… זה על לשחרר".
וכשאני קורא את הספר הנהדר הזה של מגי אוצרי אני מבין את החיבור ואת הסימבוליות בין מה שהתכוון פיטר גבריאל בשירו שחותם את הספר לבין סיפורה של אותה נערה ללה והחיפוש שלה והמחיר שהיא עשויה לשלם עליו או לקבל תמורתו.
ללה סובלת מהפרעת פסיכיאטרית שנקראת היפומאניה, נערה דחויה, גם על ידי הוריה וגם מבחינה חברתית והיא מאושפזת בבית חולים לחולי נפש כמן תחליף למאסר שנגזר עליה בגלל מעשה אלים שהיא עשתה שאותו אנחנו נדע בהמשך.

הספר ברובו הוא מונולוג שנושאת ללה ומספרת לנו את מה שהיא חווה ועובר עליה אבל מרכז הספר הוא הבריחה שלה מבית החולים והמסע שלה יחד עם חברתה הטובה רינת, העוגן בחייה לחפש אחר בחור בשם טישלר ש"הציל" אותה.

ללה דמות מרתקת, חכמה מאוד, רהוטה, המונולוג שלה מרגש וכואב ומכעיס ונוגע ומאוד התחברתי לאישיות שלה ולרגש שנובע מהכתיבה ומהסיפור הכואב.

התקופה המתוארת בספר היא בתחילת המילניום הנוכחית זה מוזכר בספר אבל אני פחות מצראתי לזה חשיבות כי זה יכול להיות בכל זמן נתון וזה סיפור על זמני.

מגי אוצרי היא כותבת מחוננת, יודעת להכניס אותנו לנבכי נפשה של הדמות והספר ריגש אותי גם בכתיבה וגם בסיפור.

מומלץ מאוד.

חוליות / דניאל רשף
הוצאת קתרזיס
42 עמודים

גילוי נאות: את דניאל אני מכיר כתלמיד שלי לפני בער תשע או עשר שנים ושמחתי לקבל את ספר השירה הזה שלו שכמה שהוא צנום כך יש בו המון עומק אבל בעיקר בעיקר, אהבה לשפה העברית ודניאל משחק בה בוירטואוזיות.

זה לא ספר קל לקריאה, דניאל לא מחפש להאכיל את הקורא בכפית ולא מחפש שהשירים יהיו נגישים או פשוטים מדי, הוא מאתגר את הקורא, מאתגר אותו בהבנת השפה, ביכולת של הקורא לפרשן את הטקסט שהוא לא נגיש מדי.
הוא מראה לנו כמה השפה העברית יש בה רבדים ומשקלים, מילים והברות וחושף אותנו להבנה העמוקה של החיבור בין העברית כשפה עמוקה לבין היופי והרוך שנמצא במקורות ההשראה של דניאל רשף.
דניאל גדל במדבר, וניכר בטקסטים שההשפעה של הנוף המדברי והדימויים שבו, הצבעים והשכבות שמקיפות אותנו בין אם זה בנוף, בסביבה ובמרחבים נותנים למשורר את המקור ליצור שירה מיוחדת.

אהבתי שהספר דרש ממני להתאמץ, אהבתי שיש בו רובד אחר של שפה מאתגרת, אבל אולי דווקא בגלל זה הוא לא מתאים לכל קורא שירה, אולי דניאל מכוון למקום יותר גבוה?
אני התחברתי כי אני מחפש אתגרים והעברית בספר היא עברית שלא שגורה בי, בפי או באופן בו אני כותב ואני יודע להעריך משוררים שחוקרים את העברית ואת העומקים בה.

ספר מיוחד ועמוק עם שפה חזקה ומעוררת השראה.

הַדַּחַף הַקַּל בְּיוֹתֵר הוּא עַל וְרִיד בְּתוֹךְ עַיִן.
הָעֹבִי הַדַּק שֶׁבַּדַּקִּים מַפְרִידוֹ מִדִּמְעָה.
הַקֹּר
וְהַחֹם
שֶׁקּוּרִים תּוֹחֲמִים בֵּינֵיהֶם,
שׁוֹלְטִים בְּחִלּוּף מִתְחַלֵּם

עַל אוֹתָהּ טִפַּת מַיִם.

בְּלִי שֶׁהִשְׁגַּחְתִּי, לִקְּטָה יָד נִסְתֶּרֶת
אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים
לְמוֹפָע.

מָה יָפָה וּמְשֻׁנָּה רַכּוּתָם הַמֻּכֶּרֶת.

יוֹתֵר מֵאֵלִים הִיא יָפָה.

צִיפָה הִיא מִפְלָט לַפּוֹחֲדִים מִלָּגַעַת –
צַפְתִּי הַלַּיְלָה מֵעָל וְלָעַד.
חָבוּק בְּדִמּוּם רְפָאִים וּבְבַעַת,
רָצִיתִי לָצוּף לְבַד.

הַיָּרֵחַ אוֹיֵב לַשּׂוֹנְאִים אֶת צִלָּם.
בַּלֵּילוֹת הוּא כְּרוֹז הַבֹּשֶׁת.
הָיִיתִי אֲנִי
וְהָיָה הָעוֹלָם
וְהַמַּיִם הָיוּ תַּחְבֹּשֶׁת.

חלומות רכבת / דניס ג'ונסון
הוצאת בבל
118 עמודים
מאנגלית: משה רון

דניס ג'ונסון הופך מספר לספר שאני קורא שלו לאחד הסופרים האמריקאים האהובים עלי, כל אחד מהטקסטים שלו שתורגמו לעברית שונים אחד מהשני אבל הם כל כך אמריקאים, כל כך מתארים בצורה מרתקת את הרוח האמריקאית וזה מייצר חוויית קריאה בעיני לא שגרתית.
הספר מתאר את סיפורו של רוברט גריינדר, אדם שלא השאיר חותם בשום דרך, לא נזכר ולא זכיר אבל הוא סיפורה של אמריקה בתחילת המאה העשרים, סיפורה של התיעוש והקדמה.
מה שיפה בסיפורו של רוברט גריינדר זו הפשטות, אותו אדם שהיה חלק מהמכונה התעשייתית, וזו היכולת של ג'ונסון, לקחת סיפור של אדם לא מוכר ולהפוך אותו לנובלה מעניינת שמתמצתת בצורה כה יפה את הסיפור האמריקאי ואת סיפורה של התעשייה האמריקאית ומחירה.
הנובלה מתחילה במן לינץ/ שגריינדר היה מעורב בו באיזה פועל סיני שגנב מהמחסנים של חברת הרכבות ומשם מהאירוע הזה אנחנו מתחילים להכיר את חייו של גריינדר, מילדותו במאה ה19
מתאר את חלקו בבניית גשר רכבת.
מותו של אשתו ובתו בשריפה השאירו לו חור בלב ומשם הספר מקבל תפנית במחשבתו וחייו של גריינדר, נשאר בבועה משלו בזמן שהמדינה ממשיכה להתפתח והתיעוש והרכבות ממשיכות ואמריקה הופכת למעצמה שהיא בין מלחמות העולם.

כמה פשוטה הנובלה הזו כך היא גדולה ומרגשת.
מאוד אהבתי, בהחלט שונה ומיוחד.

העלילה / ג'ין האנף קורליץ
הוצאת כנרת זמורה
332 עמודים
מאנגלית: שאול לוין

ספר מתח אינטיליגנטי ומרתק שעוסק בעולם הספרות ועוסק במוסר ובשאלת הגניבה הספרותית.
הוא בהחלט לא כמו ספר מתח רגיל ונהניתי מאוד מקריאתו ומהמתח שמתפתח בו.
העלילה עוסקת בסופר בשם ג'ייקוב פינץ' בונר שספר הביכורים שלו היה הצלחה אדירה אך לאחר מכן חלה דעיכה משמעותית והוא לא מצליח להתפתח משם, לא מצליח לפרסם שום דבר ראוי וכהשלמת הכנסה הוא מתחיל ללמד כתיבה בתכנית בינונית ומרגיש שחייו לא מתקדמים לשום מקום.
בתכנית זו הוא נתקל באחד מתלמידיו, בחור צעיר ושחצן בשם אוון פארקר שמספר לו על עלילה שהוא הגה, הספר המצליח הבא ולאוון אין ספק שהספר שהוא יוציא יהיה הצלחה מסחררת.
בונר מזלזל בפארקר עד שהוא שומע על העלילה ומבין שלפארקר יש מכרה זהב ביד.
זמן מה לאחר מכן מגלה בונר בדרך מקרה שאוון פארקר הלך לעולמו ומבין שהעלילה של פארקר לא פורסמה בשום מקום ואין לה זכר שכן פארקר הקנאי לא שיתף אף אחד בסיפור שלו.
בונר מחליט שסיפור כזה לא יכול להשאר במגירה ומחליט על בסיס העלילה הזו לכתוב ספר משלו.

הספר היה בהחלט הצלחה מסחררת ובונר זוכה בתהילת עולם, הופך לסופר בעל שם, מוזמן להרצאות ואירועים והופך לשם החם ביותר בתחום הספרות העולמית.
עד שיום אחד מקבל בונר מייל ראשון מבין רבים שיציפו אותו ובמייל הזה היה רשום "אתה גנב"
בונר מבין שמישהו יודע את הסוד שלו ומנסה להטריד אותו ולאיים עליו אבל מי זה? האם פארקר שיתף עוד מישהו בכך?
הספר מכאן הולך ונהיה מותח יותר ויותר ומעניין יותר ויותר.
כמובן שלא מגלים בספר כזה מעבר לכך על מנת שלא להרוס את העלילה אבל אני חושב שמדובר בספר מתח אינטיליגנטי ומעניין.
באופן אישי אני אוהב ספרים שהעלילה שלהם עוסקת בעולם הספרות.
מומלץ.

יבגני אונייגין / אלכסנדר פושקין
הוצאת שוקן
286 עמודים
תרגום: זאב גייזל

אני תוהה מה אפשר לכתוב על ספר שנכתב עליו הכל ונכתבו עליו אינספור ביקורות, סקירות, הוצאות חוזרות, מאמרים ומה לא, הרי אין לי הרבה מה לחדש, אולי לאנשים שלא מכירים את פושקין אבל כמה כאלו יש.
אולי להתייחס לתרגום? אבל לא קראתי את התרגום של שלונסקי ועבורי זו הפעם הראשונה שאני קורא את יבגני אונייגין אז אין לי למה להשוות.
אני כן יכול להתייחס לחוויה בקריאת הרומן הפואטי הזה שנכתב בחרוזים ומתאר את רוסיה של תחילת המאה ה19 ונחשב ליצירה מכוננת בתולדות הספרות הרוסית הקלאסית.

אז בקצרה העלילה למי שלא מכיר או למי שמכיר ולא קרא, מסופר על בחור צעיר בשם יבגני אונייגין, בן לחברה הגבוהה בסנט פטרסבורג שנוסע לבקר את דודו שנמצא על ערש דווי בכפר.
שם הוא חווה אהבה, יריבות גברית ויש אף דו קרב על ליבה של אותה בחורה אבל בעיני מה שמיוחד ביותר בספר הזה זה המבנה המיוחד של הספר שמורכב ממאות סונטות במשקל וחריזה די דומה ויוצרות קריאה מאוד ייחודית.

הדבר הנוסף שהרשים אותי בספר היה תיאור פושקין את החברה הרוסית באותה התקופה, את המיאוס בחיי העיר הנהנתנים אך הריקים מתוכן הבדידות וחוסר המעש והחיפוש העצמי.
במידה רבה הזכיר לי אונייגין את ורתר הצעיר בספרו של גתה וגם כי שניהם קשורים במידה זו או אחרת לזרם של התקופה הרומנטית.

עכשיו לתרגום, מכיוון שלא קראתי את התרגום של שלונסקי אין לי למה להשוות, אני כן יכול לומר שהתרגום הנוכחי היה נפלא, קריא, קליל ומובן.
הביאורים לטקסט מתחת לכמעט כל עמוד עזרו להבין מושגים מסובכים ולפשט את מה שהיה צריך הפשטה.

החוויה שלי מייבגני אונייגין היתה חוויה נהדרת בקריאת ספר קלאסי נפלא ואיכותי ואני חושב ששווה להיחשף אליו.
אני תוהה למה היה צריך לתרגם אותו שוב ולמה צריך כמה תרגומים לספר כזה (תורגם לעברית יותר מפעם אחת) אבל אני מניח שמי שקרא תרגומים קודמים יוכל לענות על זה טוב ממני.