בן המקום / חיים הזז
הוצאת ספרי בלימה
133 עמודים

קריאה בספר של חיים הזז בעידן הנוכחי הופכת להיות קריאה מרתקת מהרגיל
כבר כמעט לא כותבים עברית כה ארכאית אך צריך לזכור שחיים הזז כתב את הספר הזה לפני 90 שנה בערך וזה הופך את הקריאה למרתקת אך גם כזו שצריך להתעכב קצת על כל מילים מסוימות או פסקאות מסוימות.
הזז לוקח אותנו לתקופת ישו ולזמן בו ישו משוטט בארץ, יהודי צעיר שמחפש את עצמו, מחפש סימנים ומנסה למצוא את הגאולה של עצמו דרך הזיותיו, והרצון שלו להשמיע קול.
המסע הזה של ישו מתאפיין בכמה דברים, קודם כל המחבר בא להראות לנו את אותו יהודי צעיר לפני שמצא את מה שהוא חיפש ולפני ששמו הלך לפניו אבל לי במידה מסוימת הרגיש הספר כאילו ישו בשיטוטיו ומחשבותיו מתאר לנו את נופי הארץ, כמעט כמו ספר טבע קדמוני של ארץ ישראל בתקופה ההיא.
אותו מאפיין של הטבע מתאפיין בצורה נהדרת ברישומי הנוף הנפלאים והחופשיים של אנה טיכו שנותנים לספר את הערך המוסף שלו.
בדיעבד הבנתי שהיו קשרי חברות בין משפחתו של הזז למשפחתה של טיכו והחיהור הזה אף נראה טבעי יותר, אבל הטבע הפראי, הבתולי, החופשי מאפשר לנו לחוש עוד יותר טוב את אוירת הספר, את חיפושיו של ישו הצעיר במרחבים האלו ואת החוויות אותן הוא חווה.

בן המקום של חיים הזז זו חוויית קריאה מיוחדת, פיוטית ועדינה שלמרות השפה הישנה שלה שדווקא מתאימה גם לתקופה שעושה אותה אותנטית היא קריאה רגישה ומרתקת של תקופה, של אדם ושל ישראל ההיא שמתבטאת דרך עיניה של אנה טיכו בציור ודרך דמותו של ישו במילים.

העץ של פלצ'ר / ג'וליה רולינסון
דב הוצאה לאור
איורים: טיפני בק

איזה ספר ילדים מקסים, כה חינני, את הוצאת דב הכרתי בשבוע הספר האחרון והספר הזה מצא חן בעיני מאוד ואני שמח שיצא לי לעיין בו.
לפלצ'ר השועל החמוד יש עץ שהוא מאוד אוהב והוא מקפיד לבקר אותו אבל משהו בעץ קורה לאחרונה, הצבעים שלו משתנים והוא מאבד עלים.
פלצ'ר חושב שהעץ שלו חולה אך אמא שלו הסבירה לו שזה רק הסתיו ואין לו מה לדאוג.
פלצ'ר מנסה להשיב את העלים חזרה לעץ וכועס על קיפוד שרוצה להתכסות בעלים.
הספר החמוד הזה מלווה באיורים מקסימים ומיוחדים מאוד באמת כיף של ספר לילדים קטנים.
אמשיך לעקב אחרי ההוצאה הנהדרת הזו.

נשארתי בשבילכם / רוחמה אלבג
הוצאת אפרסמון
228 עמודים

יש כריכות שתופסות אותי וגורמות לי להתעניין בספר עוד לפני שנכנסתי לתוכנו ואני חושב שהכריכה הנהדרת הזו של טליה בר ובעיקר תמונת היונה היפנטה אותי.
אולי כי אני גר בסמוך לשובך ואני רואה יונים כל בוקר בכלוב וזה תמיד גורם לי לחשוב על הכליאה שלהן, על היעדר חופש הבחירה בציפור כה סימבולית של חופש, שלום ומרחב.
והיונה כאן בספר הזה סימבולית עוד יותר שכן הספר נפתח ברגע בו אישה מנפצת אץ שובך היונים של בעלה ומבריחה אותם, אולי מתוך מחשבה שהיונים הם סימבולים עבורה לחיים אותם היא לא רוצה לחיות אבל היא לא יכולה לברוח מהמציאות של חייה ואולי להן היא כן יכולה לעזור.
כך נפתח הספר ומכאן הוא ממשיך, האם זה ממואר? המחברת לא מכנה אותו כך אלא יותר כאוטוביוגרפיה משפחתית אבל המונחים לא משנים כל כך אלא הטקסט, והטקסט נפלא, מאוד נשי, מאוד פמיניסטי, מאוד חד ודוקר בבטן והוא מתייחס לפערים בין דוריים, לפטריארכיה, למעמד משפחתי.
האישה בספר, האמא, משלימה עם המציאות שהיא נולדה אל תוכה בה לאישה יש תפקיד מסוים, היא מיועדת אליו, אין לה בחירה, יום אחד היא תשודך לגבר ותחיה לצידו בין אם אוהבת ובין אם לא, זו החברה, זו המציאות, אלה החיים והסיפור שלה מתואר בצורה יוצאת דופן ורגישה להפליא בספר שקשה להפסיק לקרוא בו.

נסחפתי בספר הזה אל עולם פחות מוכר לי ולא שלא קראתי ספרים שמתארים סיפורים דומים לכך בעבר אלא שהסגנון של רוחמה אלבג הוא עוצמתי, כתיבתה מיומנת והסיפור נכנס לקרביים של הקורא.
ספר נפלא, והיונים, הן חופשיות.

כסף טוב / שאול אמסטרדמסקי
הוצאת כתר
254 עמודים
אין לי ספק למה הספר הזה מצליח מאוד, הוא באמת אחד הספרים הכי אפקטיבים שקראתי לאחרונה.
שאול אמסטרדמסקי נותן לנו כאן מדריך חשוב ובסיסי על איך לנהל את הכסף שלנו אבל הוא לא בא ואומר לנו למעשה איך לנהל את הכסף המשפחתי או איך לחסוך, זה לא המדריך הזה.
הספר הזה בא ללמד אותנו להסתכל על התמונה הגדולה, איך להתנהל מול הבנקים, איך להסתכל על הפנסיה, הוא מלמד אותנו על חסכונות לילדים, איך מסתכלים על תלוש המשכורת, איך לקחת הלוואות ומתי אם בכלל לקחת אותן ועוד ועוד.
ההסברים של אמסטרדמסקי פשוטים, נגישים, עם צילומי מסך והסברים וזהו ספר שכתוב בשפה שכל אחד יכול למצוא בו משהו שיכול לסייע לו, לייעל אותו.

אנחנו פוחדים מאוד מכסף, רובנו לא יודעים להתנהל איתו כולל עבדכם הנאמן ואנחנו מוצאים את עצמנו עובדי עצות אל מול הבירוקרטיה המורכבת הזו ואל מול האותיות הקטנות ולא תמיד יש לנו עם מי להתייעץ ועם מי לשוחח לגבי קבלת החלטות.
המחבר בא לתת לנו כלים והכלים האלו פשוטים וכתובים היטב.
יש י תחושה שעוד אחזור אל הספר הזה ואעזר בו.

ליאו / יוכי פישר
אפיק, ספרות ישראלית
178 עמודים

ליאו הוא בית ספר לכתיבת ממואר, אם יש מישהו שרוצה ללמוד איך כותבים ממואר מדויק, חזק, מגוון ומרתק אז הספר הזה הוא חובת קריאה, אני נתקל בלא מעט ספרי זכרונות לאחרונה, יש טובים ביניהם ויש פחות טובים אבל יוכי פישר מלמדת אותנו שיעור בכתיבה שכן הספר הזה נוגע בנו במקומות העמוקים ביותר ולוקח אותנו למסע ויש לומר אפילו מסעות שכן יש כאן כמה חלקים בספר הזה.

יוכי פישר היא הסטוריונית, חוקרת תרבות וסגנית מכון ון ליר שבירושלים והיא באה לספר את סיפורו של אביה, את סיפור משפחתה וגם את סיפורה האישי כבת למשפחה ניצולת שואה.

למעשה הספר מחולק לכמה חלקים, החלק הראשון הוא מסעה של יוכי אל מחוז ילדותו של אביה.
יוכי מתחקה אחר הסיפור של אביה ומשפחתו ומספרת את הסיפור כפי שהיא חווה אותו.

ליאו האב נולד בכפר פטרובוסלו ובשלב מסוים במלחמה ליאו ומשפחתו גורשו מהכפר והמשפחה התפרקה וכשהמשפחה חזרה לכפר הם גילו ניכור וקרירות, זרות מוחלטת וכאן כבר התגבשה ההחלטה לעלות לישראל.
אבל יוכי פישר חיה את התקופה בכפר, את אחיו התינוק של האב שמת, את הפרידה מהאב, את הקשיים, את הריחות, היא משתפת אותנו בחוויה אבל הרבה מעבר לתחושות ולחוויות הספר מלווה אותנו במסמכים ותמונות שחור לבן וזה יותר מספר זכרונות, יש כאן מחקר על התקופה, על המשפחה, מסע חקר שורשי מרגש וחי.
הספר גם מחבר אותנו לא רק לחוויה של יוכי אלא אנחנו גם שומעים את ילדותו של האב כפי שהוא סיפר, ממשיכים משם לילדותה של יוכי ולזכרונותיה האישיים, לתחנות בחייה ולהתבגרות שלה.

ספר שמסופר בכמה קולות ונע בין העבר להווה, בין דורות, בין ישראל לגולה.
ממואר מקסים ונוגע שכתוב בצורה נפלאה ורגישה.
מומלץ מאוד.

טרילוגיית קופנהאגן / טובה דיטלבסן
הוצאת עם עובד
328 עמודים
תרגמה מדנית: דנה כספי
קראתי מעט אוטוביוגרפיות בשנים האחרונות, מעטו מהביוגרפיות שקראתי טובות כמו איך שטובה דיטלבסן מתארת את חייה, המשוררת הדנית המפורסמת שמעולם לא קראתי ספר שלה וכאן נחשפתי לראשונה לשיריה גרמה לי לחשוב איך זה שאישה שכותבת כל כך טוב ואני לא מכיר אף אחד מספריה אבל הספר הזה נפלא ממש.

הספר מחולק ל3 חלקים
ילדות
נערות
תלות
ולא סתם החלרק האחרון לא נקרא "בגרות" שכן הוא שונה, הוא מתאר פרק אחר בחייה שלא קשור להיותה אדם בוגר אלא לאותן התמכרויות מורכבות שהיו לה, חלק שקשה לקרוא ויש בו משהו פחות פיוטי ורגיש מהחלקים האחרים ועם זאת הוא בעיני החלק החשוב בספר שכן חייה של דיטלבסן הסתיימו בהתאבדות בגיל 59 ונראה שההרס העצמי היה שם תמיד.
החלקים הראשונים מתארים בצורה נפלאה את חייה כילדה בשכונת עוני, ואת ההתפתחות שלה כנערה שגילתה את עולם הכתיבה והקריאה, את הרצון שלה להתפרסם כמשוררת ואת הכתיבה שלה, אנחנו ממש עוקבים צעד אחר צעד בהתפתחות שלה כאמנית המילים, מילדה סקרנית בספריה למשוררת צעירה שמחפשת לייצר אמנות דרך המילים.

דיטלבסן שנולדה בזמן מלחמת העולם הראשונה מתבגרת לתוך מלחמת העולם השניה והשינויים החלים באירופה וגם בארצה אולם לתקופה זו אין משקל רב בספר ועם זאת אנחנו עוקבים אחר השינויים שחלים בה ואי אפשר להתעלם מכך שלעולם ולשינויים שחלים בו יש השפעה על חייה שלה כמו גם של כל מי שחי בתקופה זו.

זוהי אוטוביוגרפיה מרתקת וחשובה של אישה מעניינת מאוד שיודעת לא רק לכתוב שירה (השירים בספר נפלאים ממש) אלא גם לכתוב על עצמה ועל חייה בצורה נהדרת במיוחד.

מומלץ.

האטלס הקצר של מגדלורי סוף העולם / גונסאלס מסיאס
הוצאת פרדס
153 עמודים
מספרדית: יורם מלצר

למרות שהספר הזה נקרא אטלס הוא לא באמת אטלס.
נכון שיש בו מפות שמתארות את מיקומי המגדלורים על פני השטח אבל המפות הן רק חלק קטן מהמסמך המרתק הזה שמשלב הסטוריה, הסטוריה ארכיטקטונית, הסטוריה אנושית ואבן דרך התרבות האנושית בה המגדלורים היו המרכז והעיניים של יורדי הים בתקופה הטרום טכנולוגית, הסטוריה שנשארו ממנה בעיקר מבנים, ריקים, תיירותיים אבל כבר ללא ההילה שעטפה אותם ואת הקסם שבהם.
היום נותרו בעיקר סיפורים אנושיים, סיפורים הסטורים, סיפורים על אותם אנשים אמיצתים שהלכו לאותם מקומות בודדים וישבו שם, ליד המגדלורים, יחד עם משפחותיהם, השגיחו בבדידות מהערים, ממקומות מיושבים, בקצה קצהו של היבשה ושמרו על המגדלור.

יש המון רומנטיקה סביב המגדלורים האלו, המון מורשת קרב, לכל מגדלור בספר ויש 34 מגדלורים מתוך מאות שיש בעולם יש סיפורים שחלקם תמוהים ומיתיים אבל המחבר נשבע שכולם קרו, ישנו איור יפייפה בגוונים תכולים וכמובן מיקום גיאוגרפי, פרטים טכניים כגול גובה, טווח אור ומפה שמראה את מיקום המגדלור.

ספר מרתק מאוד, יפייפה מבחינה עיצובית, מרתק מבחינה ארכיטקטונית, הסטורית ואף אנושית.
מומלץ מאוד.

לפייס את היטלר / טים בוברי
הוצאת עם עובד
504 עמודים
מאנגלית: כרמית גיא

הספר הנהדר הזה החזיר אותי לסרט הנהדר על צ'רצ'יל "שעה אפלה שהאירועים בה התרחשו לאחר האירועים המתוארים בספר ועם זאת הוא מראה בדיוק את הכוחות המנוגדים בגרמניה, אלה שחתרו לפיוס עם היטלר בכל מצב וברצון למנוע מלחמה ואלו שהבינו מי הטיפוס, מהם מטרותיו, לאן הוא חותר ואולי הבינו קצת מאוחר מדי כי בשלב מסוים המלחמה היתה בלתי נמנעת.
בראש ובראשונה הספר מדבר על מדיניותו של נוויל צ'מברליין והטעויות שעשה מול היטלר לאורך כל הדרך ויחד איתו גם לורד הליפקס ודמויות נוספות החל מהרגע שהיטלר עלה לשלטון ועד האנשלוס וסיפוח צ'כוסלובקיה וחבל הסודטים, מכאן היטלר כבר היה בדהירה לעבר מה שאנחנו מכירים כמלחמת העולם השניה.
הספר מיטיב לתאר את המדיניות הנאיבית של צ'מברליין והוא מתואר כספר מתח הסטורי נפלא.
טים בוברי הוא הסטוריון נהדר, הספר עוקב אחר האירועים מבחינה כרונולוגית בכתיבה קולחת ומרתקת לכל האורך ולא הרגשתי איך הזמן עובר.
ישנם ספרי הסטוריה שהקריאה בהם איטית יותר ולפעמים לא נגישה מספיק אך הספר הזה למרות הפרטים ברבים בו מתואר בצורה נפלאה וממחיש לנו יותר מהכל איך מדיניות כזו כלפי דיקטטורים מתהווים היא דרך שגויה.
"לפייס את היטלר" הוא ספר הסטוריה סוחף ומרתק שמתמקד בתקופת טרום המלחמה ובטעויות שנעשו.
האם אנחנו למדנו משהו מההסטוריה ומהטעויות שנעשו על ידי בריטניה, צרפת ומדינות נוספות? זו שאלה מצוינת.
אבל זה שיעור חשוב בהחלט.
מומלץ מאוד בעיני לקרוא את הספר הזה, להבין את התקופה, להבין את הטעויות ואת הדרך השגויה.
אנחנו רובנו מכירים את הסיפור, ראינו סרטים, למדנו על התקופה אבל בוברי מכניס אותנו לעומק קבלת ההחלטות, המפגשים, הדיונים, השיקולים ולראשם של המנהיגים.
יופי של ספר.

רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל / של אסקילדסן
הוצאת תשע נשמות
135 עמודים
מנורווגית: דנה כספי

בשנים האחרונות, בין שאר עיסוקי עבדתי עם קשישים במרכזי יום, לימדתי אותם פלסטלינה וגם שוחחתי איתם רבות, אין הרבה אנשים שקופים בחברה שלנו כמו הקשישים, לעיתים כמו תינוקות או ילדים רכים הם לא נראים תמיד, הם לא נשמעים תמיד אך מחשבותיהם צלולים, חדים והשיחות איתם מייצרות תובנות רבות, מעבר ליצירה גיליתי אנשים מרתקים ובעלי נסיון חיים רב שההתבוננות שלהם על העולם הרבה יותר רחבה משל צעירים מהם.

כזה הוא תומס פ' שלוקח אותנו למסע במחשבותיו ובהרהוריו ומנהל יחסים של שנאה אהבה עם העולם הסובב אותו, המונולוגים חדים, מצחיקים, מעוררי רגש וחמלה על בדידותו של האיש ואי אפשר להשאר אדיש למה שעובר עליו ומה שחולף במחשבותיו.
זהו ספר קצר כל כך אך השפעתו על הקורא והרגש שמלווה את הקורא נשאר הרבה לאחר מכן.
באמת ספר נפלא.
לספר הזה מתלווים שני סיפורים קצרים נוספים, הראשון הוא על גבר מבוגר שמואשם בפשע שלא ביצע ויחסיו עם המשטרה משעשעים והסיפור השני גם עוסק בקשישים, בזכרון ובסך הכל מדובר בספר נהדר, ומרתק.

העיסוק בזקנה יש לו המון היבטים, היבטים על החיים, הרהורים על הסוף המתקרב, על מה שהחמצנו, על מה שעשינו, על מה שלא נעשה יותר וזה חומר נהדר לסיפורים טובים.

אסקילדסן לוקח את זה צעד קדימה בכתיבה חדה, צינית ומרגשת ונכנס יחד איתנו למחשבותיו של תומס פ'.

ספר נפלא.

להקדים את אלוהים / האנה קראל
ספרי עליית הגג
196 עמודים
מפולנית: ענת זיידמן
מרד גטו ואשה זכור לנצח בתודעה שלנו כנצחון הרוח על הנאצים, ההתקוממות הזו גם אם הסתיימה בכי רע היתה אחת מנקודות הציון החשובות בתקופת השואה הכה קודרת לעם היהודי.
הספר הנהדר הזה של האנה קראל שמשוחחת עם אחד מגיבורי המרד, מארק אדלמן תורגם מחדש 42 שנים אחרי שתורגם לראשונה.
הספר שהוא שיח פתוח עם מארק אדלמן נע בין התקופה שלו בגטו ורשה והמרד לבין העבודה שלו כקרדיולוג מפורסם וחדשני.
יש איזה חיבור מרתק בין הצלת החיים ומלחמה על החיים ובחיבור הזה בין העבודה כרופא שמטפל בלב האנושי לבין המשמעות של השרדות בתקופה כה קודרת והובלת אנשים למלחמה אמיצה בנאצים.
בשני הכובעים האלו בחייו הן כשורד שואה והן כקרדיולוג נדרש אומץ, נדרשת גגוברה, נדרשים לקבל החלטות קשות שקשורות לחיים ומוות.

אדלמן לא היה אהוד בישראל שכן לא היה ציוני והעדיף להשאר בפולין ואולי לכן יש איזו תחושה שהספר הזה לא קיבל בזמנו את ההד המגיע לו.
אבל אדלמן נחשב גיבור בהרבה ארצות באירופה, ואולי הגיע הזמן שגם בישראל יתנו לו את המקום הראוי לו.
מרד גטו ורשה נמצא במחלוקת פוליטית לאחרונה, נתקלתי בכל מני פוסטים לאחרונה שהפכו את המרד לזירת היאבקות בין ימין ושמאל ונראה שזה עוד נושא למחלוקת בין הצדדים. אדלמן מביא את הצד שלו, את הסיפור שלו שהוא ייחודי כמו האדם המתראיין אצל קראל.

הספר הזה שעוסק במוות, בחיים, בבחירות שלנו, בהצלת חיים, בהחלטה מי ימות ומי יחיה, כל כך הרבה נקודות השקה בין העבודה כקרדיולוג ללוחם במרד גטו ורשה.
ספר מרתק מאוד.
אחרית הדבר של יהודה מלצר ומולי מלצר מעניינת מאוד, עשירה וארוכה וכדאי מאוד לקרוא אותה ולהבין גם על דמותו של אדלמן וגם על המרד וסימני השאלה לגביו.

ספר חשוב ומעניין.