לא המקום ולא הזמן / ג'יליאן מקאליסטר הוצאת אריה ניר 351 עמודים מאנגלית: שי סנדיק
לא המקום ולא הזמן הוא ספר מתח שונה וקצת אחר עם רעיון בבסיסו מעוא מעניין אם כי אותי הוא קצת פחות שכנע. בבסיס הרעיון עומד שמסע בזמן כדי למנוע אירוע וכאן מדובר בג'ן, עורכת דין ואמא מסורה לטוד, ילד חכם ומקסים בן 18 שעומד לעשות אירוע נורא אל מול עיניה, לדקור ולהרוג אדם זר. ג'ן לא מאמינה שהבן שלה שחונך כל כך טוב יעשה זאת והיא מרגישה שחייה קורסים. היא הולכת לישון מלאת דאגות וחששות ומתעוררת להפתעתה בבוקר של הרצח, כלומר לאותו יום אתמול, היא לא מבינה זאת ומנסה להבין מה התרחש באותו היום אלא שג'ן לא כלואה בלולאת זמן שחוזרת על עצמה בסגנון "לקום אתמול בבוקר" של ביל מארי והרולד ראמיס אלא היא ממשיכה להתעורר כל יום יום אחד אחורה בזמן והיא חיה את חייה הפוך.
זה הבסיס לספר מתח הזה, המסע אחורה בזמן יום אחרי יום עוזר לג'ן לנסות לפענח את הסוד הגדול מה קרה ומה גרם לבנה לעשות את המעשה וחושף עוד סודות מעברה שאולי קשורים לאותו אירוע מכונן.
יש לספר רעיון טוב אבל אותי הוא לא שכנע. לא הרגשתי אמינות בעלילה והרגשתי קצת מוזר בנסיון להבין מי ולמה היא חוזרת אחורה כל כך הרבה. זה לא מד"ב ולא ספר מתח קלאסי אלא יותר משהו שלא מספיק שכנע אותי באמינות שלו וכאן הרגשתי קצת אכזבה.
עכשיו לדברים הכן טובים. מדובר בספר מתח כן סוחף ומעניין שאם מתעלמים מהחורים בעלילה או בהסבר הלא מנומק למה ואיך בכלל היא חוזרת בזמן הספר מותח למדי ובבסיסו אהבת אם ורצון אז ולא מתפשר לפתור את התעלומה ולהציל את הבן שלה וכן עניין אותי עד הסוף וכן סקרן אותי מה יקרה ואני חושב שחובבי מתח יהנו ממנו.
חזרה בזמן זה נושא שעסקו בו שוב ושוב וגם לולאות זמן זה משהו שעסקו בו, בקולנוע, בספרות ובגלל שזה נושא כל כך פופולרי צריכה להיות סיבה טובה לשכנע אותי איך היא בכלל חוזרת אחורה. אם זה בשביל להבין את העלילה לעומק ולנסות להבין את הסיבות למעשה עד כדי חזרה אחורה שנים רבות? בסדר. אותי הקטע הזה פחות תפס.
ציוויליזציות / לורן בינה הוצאת עם עובד 365 עמודים מצרפתית: ארז וולק
ספרי הסטוריה חילופית הם ספרים מעוררי מחשבה ומנסים לענות של השאלה ההיפותטית , הם לרוב באים לתאר לנו סיטואציה מלחיצה ומפחידה של ניצחון הרע על הטוב לדוגמא בספרים שעוסקים בשאלה אילו ניצחו הנאצים כמו למשל בארץ אבות של רוברט האריס או ב"האיש במצודה הרמה" של פיליפ ק. דיק אבל כאן מתארים לנו מצד קצת אחר.
לורן בינה בא ומתאר לנו סיטואציה בה קולומבוס נכשל במסע שלו מערבה ולעומת זאת מנהיג האינקה אטוולפה מצליח להגיע לאירופה, לכבוש אותה ולהשליט שם את שלטון האינקה ואת דת השמש. התוצאה של הניסוי המחשבתי הזה הוא ספר מרתק שבעצם שבא גם לענות על השאלה למה המערב בעצם ניצח ומה היתה עליונותו. (מומלץ בהקשר הזה לקרוא את רובים חיידקים ופלדה של ג'ארד דיימונד) ומה היה קורה אילו עליונות זו לא היתה באה לידי ביטוי. ולא רק זה אלא שמי שהפכו להיות מחוסנים מחיידקי המערב וידעו להשתמש בברזל היו דווקא המקומיים ולשם זה לורן בינה יצר טוויסט הסטורי מתוחכם שבאופן מסוים היה יכול להתרחש רק שהוא לא.
אז אטוולפה מגיע לאירופה ומשנה את המהות שלה והדת שלו מתגלה כסבלנית יותר, לא כופה את עצמה על אלים ואמונות אחרות והעמים תחתיו נהנו משגשוג אך למעשה מהותו של שלטון כובש הוא נכון לכל העמים ולכל התרבויות ללא יוצא מן הכלל. אטוולפה אימץ את תפיסתו של מקיאוולי, יצא למסעות כיבוש ובסופו של דבר עולם כמנהגו נוהג.
הספר לא מציג אירועים שלא התרחשו ולא ממציא סיפור חדש אלא מציג את ההסטוריה באור שונה ובנקודת מבט אלטרנטיבית וזה מעניין. אני מאוד אהבתי את הספר המבריק והחכם הזה. כתוב היטב, שנון וקל לקריאה ובעיקר מראה עד כמה אקראית ומקרית ההסטוריה. מומלץ מאוד.
האמריקאית בלב ברלין הנאצית / רבקה דונר הוצאת מטר 510 עמודים מאנגלית: עידית שורר
יוצא לי לקרוא בחודשים האחרונים, די במקרה ספרים שונים, חלקם בדיונים לחלוטין, חלקם מעורבים בין מציאות והסטוריה לבדיה וחלקם הסטוריים לחלוטין וקשורים לעליית השלטון הנאצי, לנזקיו ובין השאר גם לזלזול בהם, למחשבה שהם לעולם לא יממשו את מדיניותם ולעולם לא יצליחו לעשות מה שהם עשו. תחושת הזחיחות הזו, הזלזול בהיטלר, באנשיו היא היתה אחת הגורים העיקריים לעלייתו המטאורית ולנזקים העצומים שהוא גרם לעולם שעדיין סובל מפוסט טראומה רצינית שספר אם האנושות תשתחרר ממנה בעתיד הנראה לעין.
הספר המצוין הזה הוא הסטורי, מה שמיוחד בו מעבר לסיפור הבלתי ייאמן הוא שהוא מצליח לשלב בין תיעוד כמעט דוקומנטרי למתח ומלווה אותנו בצורה כרונולוגית לאורך כמעט עשור גם עם סיפורה של מילדרד הרנק, אותה אמריקאית שחיה בגרמניה ונשארה כדי לבנות את אותו קן מחאה ואותה מחתרת.
הספר הולך איתנו בד בבד בשני מישורים, המישור האחד זה סיפורה של גרמניה וסיפור עלייתו של היטלר לשלטון אבל לא רק עלייתו לשלטון אלא כיבוש כל יעד ויעד ודרדור גרמניה, שריפת הרייכסטאג, החוקים הגזענים, חוקי החירום, הדיקטטורה הנוראית שלקחה כל חלקה טובה וכמובן מידור היהודים שלב שלב. התיאור בספר חזק מאוד ועוצמתי מאוד וכתוב סצורה כזו שקשה לא להזדעזע ממנו. המישור השני הוא המישור של מילדרד וסיפורה המרתק והטרגי. מילדרד שהתגוררה בברלין ונישאה לגרמני בשם ארוויד וביחד הם הקימו את המחתרת החשובה והמרתקת הזו שהספר בעצם מספר עליה ועל הפעילות שלה, על הפעילים ועל האומץ הרב שהם ניחנו בו בנסיון לסייע ככל הנין למי שנלחם נגד השלטון הזה ותוצאותיו האכזריים. מילדרד ובעלה נתפסו, עונו והוצאו להורג, ראשה של מילדרד נערף בגיליוטינה.
הספר מגובה במסמכים, צילומי ארכיון, צילומי האנשים המעורבים והוא מרתק מאוד. המחברת, רבקה דונר היא הנינה של אחותה של הרנק והעבודה העיתונאית הנהדרת, התחקיר המקיף שגם עזר לנקות את שמה של מילדרד שנחשדה כמרגלת קומוניסטית על ידי הממשל האמריקאי. זכרה ופועלה של מילדרד קיבלו בזכות ספר זה את ההדהוד הראוי ואת המקום שלה בהסטוריה כחלק ממארג גדול של אנשים שהתקוממו כנגד השלטון המרושע ביותר בהסטוריה האנושית שרוב האנשים שיתפו פעולה איתו מפחד או מהסכמה או משטיפת מוח תעמולתית עוצמתית.
בני אנאנסי / ניל גיימן הוצאת הכורסא 381 עמודים מאנגלית: תומר בן אהרון
אני מודה לבושתי שלא קראתי עדיין את אלים אמריקאים של ניל גיימן וזה למעשה הספר הראשון של גיימן שאני קורא ביקום הזה של אלים אמריקאים וגיליתי ספר פנטזיה משובח עם הרבה הומור וחיבור מעניין בין עולם האלים לעולם בני האדם. הסיפור סובב בין שני דמויות עיקריות, הראשון שבהם הוא צ'ארלי השמן, צ'ארלי לא היה באמת שמן אבל זה היה הכינוי שדבק בו. חייו של צ'ארלי עומדים להשתנות לאחר שאביו מת על במת הקריוקי אבל זה לא הדבר היחיד באוו אירוע משמעותי בחייו של צ'ארלי. בעקבות מות אביו מגלה צ'ארלי שאביו היה בעצם האל העכבישי התכסיסן אנאנסי.
מבלי להתכוון ובמקרה בטעות מזמן צ'אלי לחייו של אחיו עם תכונות האל בעצמו ושמו הוא ספיידר. כשספיידר נכנס לחייו של צ'ארלי הם בהחלט עומדים להשתנות. דמותו של ספיידר מורכבת ומעניינת ועוברת שינויים לאורך הספר, בניגוד לצ'ארלי יש לו קסם וכריזמה הוא מתחזה לצ'ארלי ובזכות היכולת הקסומה שלו ויצירת מניפולציה כולם מאמינים שהוא אכן צ'ארלי. אחת השאלות המעניינות בספר זה האם ספיידר שדומה מאוד לצ'ארלי בחיצוניות אך שונה באופן מהותי באישיות הוא בעצם צ'ארלי בעצמו, מחד צ'ארלי האמיתי כפי שהוא ומאידך צ'ארלי כפי שהוא היה רוצה להיות באמת.
ספיידר אמנם משבש את חייו של צ'ארלי אך גם עוזרת לו להפתח יותר אל העולם ולקבל פרספקטיבה חדשה.
ניל גיימן לוקח אותנו למסע מרתק בין העולם שלנו לבין העולם המיתולוגי של האלים והחיבור בין העולמות והספר מרתק, מצחיק ומלא דמיון, עוסק בנושאים כמו זהות, מורשת והתנגשות בין היומיומי לבין המיסטי.
קשה להיות אל / ארקדי ובוריס סטרוגצקי הוצאת קתרזיס 259 עמודים מרוסית: דוד ישראל ארונשטם
לפעמים, כשמגיעים ספרים כאלו לידיים שלי אני תוהה לעצמי איך במשך כל כך הרבה שנים אף אחד לא תרגם את הקלאסיקה הזו, ספר באמת נהדר שהוא מראה רבת עוצמה לכל מדינה שמשנה את פניה ודרך התהליכים שמתרחשים בספר אנחנו יכולים לראות את עצמנו בחברה בה אנחנו חיים ובמיוחד כאן בישראל כשאנחנו חווים שינויים שמתרחשים בהדרגה אבל מתרחשים ספרים כאלו הופכים למאוד רלוונטיים גם אם הם נכתבו ב1964.
למעשה הספר מעלה שאלות פילוסופיות / מוסריות כבדות משקל דרך סיפור מדע בדיוני מרתק למדי. הספר הזה מספר על הסטוריון מהעתיד הקומוניסטי שנשלח לכוכב לכת בשם ארקנר במטרה להיות בו כצופה. החיים בארקנר יותר דומים לימי הביניים שלנו והטכנולוגיה שלנו הרבה יותר מתקדמת מאשר בארקנר. המטרה היא לחקור את הכוכב ואת החיים בו מבלי להתערב בהתפתחויות שבו ובכל התהליכים שמתרחשים בו.
אנטון שלנו מתחפש לאציל ומגלה שלאט לאט ארקנר משנה את פניה, במיוחד כשלשלטון עולה איש בשם דון רבה שמתחיל להנהיג בו שלטון פשיסטי בהדרגה. אנטון שרואה את פשוטי העם סובלים ואת הדמויות החשובות בה, המדענים, האמנים וכל מי שמתנגד לשלטון החדש במצב בו הם נמצאים נמצא בדילמה רצינית שכן נאסר עליו להתערב אך אין ספק שהתערבות נחוצה כאן והרי היכולת הטכנולוגית קיימת וכמו כן הרצון לסייע.
זהו ספר מרתק שמעלה שאלות רציניות על מהות ציוויליזציה ועל הגבול בין קדמה לרגרסיה וכמו כן על ההבנה של תרבות הזרה לנו.
זהו ספר גם חשוב אאבל הרבה מעבר לזה שהוא חשוב מדובר בספר שהרלוונטיות שלו זועקת לשמים.
שמחתי לקרוא ספר כה מרתק ומעניין ועדיין תוהה למה לקח כל כך הרבה זמן עד שתרגמו אותו לעברית.
הספר של טל בדיחי נוגע בנקודה קצת מורכבת, אלה שנמצאים באמצע, בין החינוך הדתי שקיבלו בילדותם והיום חיים בתל אביב ומנסים למצוא את עצמם ולמצוא זוגיות ובין הנסיון לרצות את ההורים, לגשר בין הפערים האלו. מירב היא לא דתיה ממש , היתה בעבר אבל היום היא בין לבין, מחפשת את עצמה בעיר הגדולה בין חילונים מדי שלא מתאימים לה לבין דתיים מדי שגם שם היא לא מוצאת את עצמה. היא כבר בת 30 פלוס ויש דבר יותר גרוע מלהיות רווקה בתל אביב, להיות רווקה דתיה או ככזו שתופסים אותה כדתיה. חברתה נישאה כבר, גם אחותה עומדת להתחתן, המשפחה רוצה שהיא תתחתן אבל מירב לא מוצאת את מה שהיא מחפשת והשעון הביולוגי? הוא מתקתק, בעיות פוריות צצות להן והלחץ עושה את שלו.
ויש את איתמר, גם הוא בא ממשפחה דתיה, בחור חכם ומוצלח אבל עם בעיה של נטישה כשהוא מרגיש שזה טוב מדי, הוא עצמו לא יודע למה הוא בורח כל הזמן.
בעבר מירב ואיתמר נפגשו בטיול בהודו והקשר נותק, איתמר מנסה לחדש את הקשר וזו בעצם מהות הספר החביב הזה.
הספר אמנם חביב אך הבעיה שמעלה כאן טל בדיחי היא בעית הרוווקות המאוחרת ובעיקר כשזה מגיע מרקע של קהילה שגם מתחתנת מוקדם יחסית וגם מצפה מבניה ובנותיה להקים משפחה. הפרקים הקצרים, נקודות המבט מצד אחד של איצמר ומצד שני של מירב הופכים את הספר הזה למעניין.
אמנות המקל והגזר / אורי גניזי הוצאת דביר, סדרת הקיפוד והשועל 223 עמודים
בשנת 2000 נערך מאמר של כותב הספר ועמיתו, חוקר בשם אלדו רוסטוצ'יני שכותרת המאמר היתה "שלמו מספיק – או אל תשלמו בכלל". באחד הניסויים שלהם הם קיבצו 180 תלמידי תיכון כדי שיאספו תרומות מדלת לדלת. קבוצה אחת אוספת כסף ללא תמורה שבה התלמידים שמעו הרצאה שמדגישה את חשיבות התרומות. לקבוצה השניה הובטח אחוז אחד מהסכום הכללי שיאסף ולקבוצה השלישית הובטח עשרה אחוזים מהסכום שיאסף. תוצאות הניסוי הראו שהתלמידים בקבוצה ללא תמורה אספו הכי הרבה כסף והשקיעו הכי הרבה אחריהם התלמידים בקבוצת העשרה אחוז ולבסוף התלמידים בקבוצת האחוז אחד. תוצאות המחקר הראו שלאו דווקא התמריץ הכספי הוא המניע העיקרי, לפעמים דווקא תמריץ אישי הוא בעל ערך. בתרומה לארגון צדקה אנחנו מפיקים ערך אישי וחווייתי ויש תחושה של שמחה וסיפוק מהעזרה לזולת. "כשאנחנו עוזרים, תורמים או מתנדבים, אנחנו מאותתים לעצמנו שאנחנו אנשים טובים ומשפרים את הדימוי העצמי שלנו." כולנו מונעים מתמריצים, כל חיינו, בין אם בעבודה או בין אם בחיינו הפרטיים במגוון החלטות שאנחנו לוקחים וזו בעצם ליבת הספר המרתק הזה, הוא עוסק בתמריצים, הם גלגל התנופה של הפעילות האנושית והספר עוזר לנו להבין בעצם איך עובדים התמריצים, איך לתכנן תמריצים ואיך להגיב לתמריצים, בין אם אנחנו רוצים ללמד את הילד לא לשקר או למכור מוצר חדש, לקבל העלאה בשכר ועוד. פרופסור אורי גניזי הוא פרופסור לכלכלה ומרצה לכלכלה ואסטרטגיה באוניברסיטת קליפורניה ובעבר היה חבר סגל באוניברסיטת שיקגו, בטכניון ובאוניברסיטת חיפה ובספר המעניין שלפנינו גניזי מביא לנו מגוון רחב של מחקרים שהנושא העיקרי שלהם הוא תמריצים שבאים ללמד אותנו שכולנו חלק ממשחק התמריצים אז הספר הזה הוא לא רק תיאורטי אלא גם פרקטי.
אחד הדברים שתמריצים עושים זה שהם שולחים מסרים לגבי מה חשוב לנו ומניעים אותנו לקבל החלטות על סמך שיקולים שונים. איך מייצרים מסר אמין? אחת הדוגמאות המעניינות בספר מתאר את המאבק בין שתי יצרניות רכבים היברידיים, הונדה וטויוטה על כיסם שלקוחות. בתחילת הדרך המכוניות ההיברידיות לא היו טובות כל כך ולמעט צריכת הדלק הן היו יקרות יותר וטובות פחות במהירות, בבטיחות ובשאר מדדים אך המסר ברכישת רכב היברידי היה שמי שרוכש רכב היברידי מודע יותר לסביבה שלו ומי שנסע ברכב היברידי הבהיר למי שרואה אותו שיש לו מודעות סביבתית, זה היה התמריץ לקנות מכונית היברידית. אז למה טויוטה הצליחה והונדה נכשלה בשוק ההיברידי? הונדה החליטה ללכת על מהלך שבעצם התאימו את דגם ההונדה סיוויק המוכר לרכב היברידי וטויוטה בחרה בדרך שונה. דגם הפריוס של טויוטה תוכנן בצורה כזו שהיה לה מראה מיוחד ומי שנהג בפריוס כולם ידעו שהוא נוהג ברכב היברידי. הקהל העדיף את הפריוס, העדיף את הבידול, הוא רצה שיבחינו שהוא נוהג ברכב היברידי. במחקר שנערך ב2007 מצאו ש 57 אחוז מרוכשי פריוס אמרו שהם קנו אותה כי "היא אומרת עלי משהו" רק 36 אמרו שהם קנו אותה כי היא חסכונית בדלק ורק 25 אחוז ציינו את פליטת הגז הנמוכה.
הספר מראה שיש אינטראקציה בין איתות עצמי לאיתות חברתי והוא נותן לכך דוגמא מצוינת בפרק הבא ששמו "ערכו של איתות עצמי" באמצעות ניסוי שנערך במסעדה פקיסטנית בלב וינה שמתייחדת במודל התמחור שלה שהוא "משלמים כמה שרוצים" כלומר, אכלת? אתה בוחר לשלם כמה שאתה רוצה ואתה יכול גם לא לשלם בכלל. השיטה הזו הביאה לעלייה במספר הלקוחות במסעדה ורוב הלקוחות באמת יצאו מהמסעדה כשהם שילמו, מה שאנשים מאותתים כשהם משלמים גם אם יש להם את האופציה שלא זה שחשוב להם להיראות כלפי עצמם שהם אנשים טובים ולא קמצנים. הניסוי שנעשה במסעדה זו הוא באמצעות שני מצבים, תשלום אנונימי ותשלום נצפה. בתשלום הנצפה הלקוחות אכלו, מילאו שאלון ונתנו את השאלון ואת התשלום למלצר, במצב האנונימי הלקוחות אכלו, מילאו שאלון, הכניסו את התשלום ואת השאלון למעטפה ושילשלו לתיבה שהוכנסה סמוך ליציאה. המחקר הראה שלקוחות נצפים שילמו יפה שכן הדימוי העצמי חשוב להם והם לא רצו להיראות קמצנים, בעצם התשלום הנראה הם העבירו מסר שהם אנשים טובים ושיפרו את הדימוי החברתי שלהם. אך מה שיותר מעניין הוא שהלקוחות האנונימיים שילמו יותר, 0.71 יורו יותר בממוצע. המחקר מראה ששני האיתותים, העצמי והחברתי יש ביניהם אינטראקציה. לקוחה שצופים בה מרגישה שהיא משלמת כי היא חייבת וכי צופים בה. לעומת זאת כשהמלצר לא צופה בלקוחה האיתות העצמי חזק יותר ומתלווה אליה ערך הנדיבות.
פרק נוסף מעניין בספר עוסק במסרים סותרים כשהבעיה במסרים סותרים מועלת לשאלה אחת, על מה מתגמלים? בהרבה מקרים לביצוע מטלה יש כמה מימדים וגמול ניתן רק על אחד מהם וזה יוצר סתירה מסוימת. דוגמא מעניינת למסר סותר יכולה לגרום נזק ואורי גניזי מביא כמה דוגמאות כאלו והנה אחת מעניינת בתחום חשיפת מאובנים. במאה ה19 גייסו פלאנטולוגים בסין איכרים שיעזרו להם למצוא מאובנים באתר חפירות והם יתגמלו את האיכרים לפי כל שבר מאובן שהם יביאו להם. מה עשו האיכרים, שברו מאובנים שמצאו כדי להגדיל את ההכנסה (תשלום לכל שבר), ההכנסה של האיכרים גדלה אבל הערך המדעי של המאובנים ירד, בפתרון כאן לפי מה שגניזי כותב זה שהפלאנטולוגים היו יכולים להציע לאיכרים תגמול עבור גודל המאובן למשל.
חלק חשוב נוסף של הספר עוסק בשאלה האם תמריצים חזקים דיים כדי לשנות גם מסורת ומנהגים תרבותיים המקובלים ומושרשים בהסטוריה של קהילה מאות ואף אלפי שנים וגניזי וצוות המקחקר שלו נוסע לקניה לחקור את הנושא הזה אצל שבט המסאי. גניזי טוען בפרק זה שכדי לחולל שינוי תרבותי יש להתייחס הן לפרט והן למסורת המקובלת בקהילה ופרק מעניין בחלק הזה של הספר עוסק במילת נשים בקרב שבט המסאי. למסורת מילת הנשים יש השלכות כלכליות, כלה שווה יותר בשוק הנשים אם מלו אותה. למעשה מי שקובעת את עתיד הילדה היא האם, האמהות אוכפות את המילה. אם האם תתנגד למילה הבת שלה לא תצליח למצוא בעל ממעמד גבוה, אם היא תחליט למול את בתה המעמד של ביתה ישתדרג. אבל יש גם אופציה אחרת, לפי הספר לבנות מסאי עם השכלה תיכונית יש סיכוי לנישואין טובים בלי קשר למילה, רק ש אין הרבה תיכונים באיזור של המסאי וכדי שהבנות יסיימו תיכון יש לשלוח אותן לפנימיות רחוקות ויקרות. תכנית התמריץ היתה שצוות המחקר ישלם את שכר הלימוד של הנשים כל עוד לא מלים אותם ובשלב סיום התיכון הן יהיו עצמאיות ומשכילות ויוכלו להתנגד למילה אם ינסו לכתות זאת עליהן. הממצאים מוכיחים שבוגרות תיכון רבות אינן נימולות ובכל זאת מצליחות יפה בשוק הנישואין בכפריהן. נוסף על כך ההשכלה בפנימיות מלמדת שהם מגנים את המילה בגלוי ומלמדים על התוצאות והסיכונים הבריאותיים שנלווים לתהליך כזה.
הספר של אורי גניזי מלא בדוגמאות רבות על שיטות תמריצים שונות ומראה מחקרים מעניינים מאוד. הוא כתוב בבהירות ובעניין רב, עשיר במידע והיה תענוג עבורי לצלול לתוכו. אנחנו חיים בעולם שהתמריצים הם חלק בלתי נפרד מהתנהגות אנושית מגיל ינקות ועד זקנה, כמעט כל דבר שאנחנו רוצים להשיג בין אם בחיים הפרטיים או בין אם בעבודה, במנהגים ובחברה בה אנחנו חיים יש בו תמריצים מסוגים שונים. ספר נהדר.
מלחמה, כיצד עיצבו אותנו סכסוכים / מרגרט מקמילן הוצאת עם עובד 288 עמודים מאנגלית: איה ברויר
מרגרט מקמילן, הסטוריונית רבת תארים והישגים מתמחה בהסטוריה צבאית ובינלאומית וממש בתחילת הספר היא כותבת את המילים הבאות, "כהסטוריונית אני מאמינה בכל מאודי כי אם ברצוננו להבין את העבר הבנה כלשהי, שומה עלינו לכלול את המלחמה בחקר ההסטוריה שלנו. רישומה של המלחמה היה והווה כה עמוק עד כי הדרתה משמעה להתעלם מאחד מן הכוחות החזקים ביותר, כגון הגאוגרפיה, המשאבים, הכלכלה, הרעיונות והתמורות החברתיים והפוליטיים שעיצבו את התפתחות האנושות ושינו את קורותיה"
כישראלי שחי ונולד כאן אני ועוד הרבה כמוני נולדנו וגדלנו על מורשת קרב, הגיבורים שלנו הם אנשי צבא, חיילים שהקריבו את חייהם ואנחנו לומדים על הקרבות החשובים ועל המלחמות שעיצבו את המדינה שלנו וגם דנים לא מעט במה היה קורה אילו, אילו היינו מפסידים קרב זה או אחר איך היתה נראית המדינה שלנו. למעשה זו בדיוק התקופה בה אנחנו נמצאים כיום, במלחמה שמעצבת את עתידנו ותקבע לא מעט איך תיראה המדינה בעשרות השנים הבאות.
מקמילן מראה לנו בספר הזה שמלחמות עיצבו את העולם שלנו, את החברה, הפוליטיקה, ההתפתחות האנושית ועוד. דברים רבים באו לעולם בעקבות המלחמות, שינויים חברתיים, המצאות, טכנולוגיה שהומצאה בגלל המלחמה והצורך לתת מענה. מלחמות שינו את מהלך ההסטוריה האנושית והביאו אותנו לאן שאנחנו היום. הספר המעניין הזה של מרגרט מקמילן סוקר את כל הדברים האלו ובשורה התחתונה מראה לנו איך המלחמות עיצבו את האנושות.
מקמילן מתחילה את ספרה בנקודת מבט הסטורית ומראה לנו עד כמה קדומה היתה האלימות הטבועה בבני האדם עוד בימי קדם. עוד בשלהי תקופת האבן בני האדם יצרו כלי נשק, התנפלו זה על זה וניסו לחסל איש את רעהו. אחת השאלות המוקדמות שעולות בספר היא, מדוע בני האדם מוכנים ומסוגלים להרוג איש את רעהו? אם אנחנו לא מבינים מדוע אנחנו נלחמים איך נצליח להמנע מסכסוכים בעתיד? קרל פון קלאוזביץ מצוטט בספר כאומר "המלחמה היא מעשה אלימות שמטרתו לאכוף את רצוננו על היריב" (עמ' 21 בפרק אנושות חברה ומלחמה) שאלה מעניינת שעולה בספר היא "האם בני אדם נעשו אלימים יותר או פחות עם השנים" הדעות הן לכאן ולכאן אך מחקרים שנעשו בכלים מתמטיים ונערכו באוניברסיטת פירנצה וקולורדו מראים לנו שאולי יש פחות מלחמות עם השנים אך המלחמות קטלניות הרבה יותר מבעבר.
נשאלת שאלה נוספת מעניינת בספר והיא "האם בני אנוש מתוכנתים גנטית להלחם זה בזה" האם אנחנו שוחרי שלום או מחרחרי מלחמה ועל הנסיון לשאלה הזו מובא לנו הויכוח על שתי תפיסות העולם בין ז'אן ז'אק רוסו לבין תומס הובס שחושבים שונה זה מזה. רוסו טען שאלימות היא לא חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו ואנשים הם טובים מטבעם עד שהושחתו על ידי החברה. הובס ראה את הדברים אחרת, לתפיסתו, בני האדם חיו בחוסר בטחון ונאבקו כדי לשרוד. אנחנו רוצים לקוות שתפיסתו של רוסו היא הנכונה אך מקמילן טוענת בספר שדווקא הובס צודק ושמלחמה היא חלק קבוע ובלתי נפרד מחוויית האדם.אך מוסיפה "בינתיים אפשר אולי לשאוב נחמה כלשהי מכך שמלחמה הביאה, למרבה ההפתעה, לשלום ולקדמה בקרב חברות שונות." (גם זה בפרק "אנושות חברה ומלחמה")
מקמילן שמה דגש בספר זה לא מעט על תמורות, שינויים ופריצות דרך שחלה על האנושות כגון פריצות דרך בתחום הטכנולוגיה ומדע, המצאות כגון הטרנזיסטור, מנוע הסילון, מחשבים ועוד, אך שמה דגש לא מעט על שינויים חברתיים/ מעמדיים לדוגמא שינויים שחלו בקרב מעמד האישה בעקבות המלחמה. בזכות השתתפותן במאמץ המלחמתי, נשים זכו לנגישות בקריירה, לקידום זכויותיהן. בתחילת מלחמת העולם הראשונה, נשים היו 23 אחוז מכח העבודה בתעשייה ובתעבורה בבריטניה וב1918 34 אחוזים. נשים החליפו את הגברים כפועלות חקלאיות או מבקרות כרטיסים באוטובוסים או כיצרניות תחמושת. מקמילן נותנת בספר דגש רב על מעמדן של נשים במלחמה גם בעורף וגם כתומכות לחימה ולוחמות בעצמן. הרצון או הנסיון של נשים להשתתף במאמץ המלחמתי עורר לא מעט טיעונים מיזוגניים כאלו ואחרים שמצוינות בספר כגון שהן אינן מתאימות גופנית ורגשית להתמודד עם תלאות המלחמה "או אולי מה שבאמת חשוב – גברים פוחדים שהכנסת נשים לצבא תהרוס להם את בלעדיות המועדון הנוח שלהם" אך לא רק המאמץ המלחמתי לנשים היה חלק, נשים היו מעורבות יותר ויותר בתנועות שלום למיניהן לאורך ההסטוריה, גם אחרי מלחמת העולם הראשונה ובעיקר אחרי מלחמת העולם השניהבמערכות לפירוק הנשק הגרעיני (CND)ועוד.
ישנן סיבות רבות לפריצת מלחמות, בעבר פגיעה בכבוד של השליט או במדינה היו עילה מספיקה לפריצתה של מלחמה. מנהיגים ראו במדינתם את רכושם הפרטי ולא היססו להרחיב את הנחלה על חשבון מדינות אחרות. מותו של מלך צרפת ללא בן ויורש הובילה למלחמת מאה השנים בין צרפת לאנגליה. עוד סיבות לפריצה של מלחמות בזמנים שונים ובמקומות שונים הן למשל חטיפות, פרשיות אהבה, דת, מאבקים שושלתיים, כיבוש, אימריאליזם, רציחות פוליטיות (כמו רצח הארכידוכס האוסטרי שפתח את מלחמת העולם הראשונה) ועלילות שווה.
ז'ורז' קלמנסו ראש הממשלה הצרפתי מצוטט בספר בפרק סיבות המלחמה כאומר "קל יותר לנהל מלחמה מאשר לכונן שלום" אומות רבות פותחות במלחמה או מעשי איבה מבלי לחשוב מראש על מה שהן מבקשות להשיג ובאיזה סוג של שלום הן מעוניינות. המלחמה נתפסה כחלק בלתי נפרק והכרחי מהופעתה של אומה ושאפילו מקדשת אותה. חיילים הפכו כמעט לקדושים וכמגיניה ומושיעיה של האומה. עמים שלא התרגלו לחשוב על עצמם כעל בניה של אותה "אומה" וחולקים מאפיינים כמו תרבות, שפה, הסטוריה, מנהגים ואף במקומות בהן חלחלו תורות הגזע גם ביולוגיה. מוסוליני מצוטט בספר בפרק "מלחמה מודרנית" כי המלחמה "מעלה למתח הגבוה ביותר את כל המרץ האנושי וטובעת חותם של אצילות בעמים שמחוננים באומץ להתמודד איתה" הלאומנות גם היתה מקור השראה למלחמות והאויב הצבאי וגם האזרחי היה עבורם איום קיומי. גנרל ויליאם שרמן, מהמפקדים הבולטים של צבא הצפון במלחמת האזרחים בארצות הברית אמר "איננו נלחמים בצבאות של אויבים, אלא האנשים עוינים, וחייבים לגרום לזקנים ולצעירים, לעשירים ולעניים להרגיש את נחת זרועה של המלחמה וגם לצבאותיהם המאורגנים"
לפי מרגרט מקמילן תחזית על פניה של המלחמה בעתיד כמוהן כהימורים על סוסים או ניחוש לאיזה כיוון הטכנולוגיה פונה. אפשר במידה מסוימת לזהות מגמות במלחמה ויהיו שתי רמות כאלו, האחת שימוש בכוחות מקצועיים וטכנולוגיות מתקדמות והאחרת שבה יתעמתו כוחות מאורגנים התעמתות רופפת וישתמשו בכלי נשק זולים. אנשים רבים לא בוטחים בנסיעתם לחול ואפילו בגבולות ארצם מפני טרור או מדינות מפרות חוק, הפצצת מועדונים או מפגע עם חגורת נפץ כפי שאנחנו כאן מכירים היטב. נראה שהמלחמה העתידנית קשורה לא מעט בתמורות טכנולוגיות מהירות מאוד שמשתנות כל הזמן ומערערות את הסדר הבינלאומי. כמו בעבר כשהסוס נכנס כנשק או אבק השריפה וכלי המתכת מדינות יאלצו להתמודד עם השינויים הרבים והתמורות אחרת ישארו מאחור. טילים מדויקים בהרבה, רחפנים וסייבר ספייס הם רק חלק מהכלים העכשוויים.
מרגרט מקמילן מסיימת את ספרה באמירה ש"בהביננו את המלחמה אנחנו מבינים משהו על היותנו אנושיים, על כושרנו להתארגן, על הרגשו ת והרעיונות שלנו, על יכולתנו להתאכזר ואף על יכולתנו לחולל טוב, אנחנו נלחמים מאחר שיש לנו צרכים, מאחר שאנחנו רוצים להגן על מה שיקר לליבנו או מאחר שאנחנו יכולים לדמיין את בריאתם של עולמות שונים. אנחנו נלחמים מכיוון שאנחנו יכולים."
אני מודה שהדבר הראשון שבאתי לבדוק לפני שהתחלתי לקרוא את הספר זה מאיזו שפה הוא תורגם ושמחתי מאוד לגלות שהוא תורגם ישירות מסינית. ישנם הבדלים בין התרגום ישירות משפת המקור במיוחד בספרים מ מדינות כמו סין לבין תרגום מאנגלית ולי זה היה חשוב לראות שספר זה תורגם משפת המקור.
ואז צללתי לתוך שתי הנובלות הנהדרות האלו של הסופרת הזו וחשבתי לעצמי כמה הייתי רוצה לקרוא עוד מכתביה, כמה יפה היא כותבת ואיך היא מחברת בצורה מרתקת בין התרבות הסינית לבין השאיפה המסוימת הזו לגשר בין זו לבין תרבות המערב שכן סינים צעירים רבים לוטשים עיניים לשפע של המערב, לגישה המערבית ומצד שני נאמנים במידה רבה לתרבות ולמסורת ממנה הם צמחו.
הסיפור הראשון, ורד אדום, ורד לבן מתאר את ג'ין באו, איש משפחה, גבר מסודר ובן מסור לאמו שמוצא את עצמו בדילמה לא פשוטה בין עקרונותיו המוסריים והתרבותיים לבין תשוקותיו כאשר הוא אינו עומד בקסמיה של אשת חברו הטוב. איך באו יתמודד עם התסבוכת הזו, העקרונות והמוסר אל מול התשוקה הבוערת שמנסה להשתלט עליו ומייסרת אותו.
הסיפור השני עוסק בר'ו ליאנג, גבר צעיר שמתגורר עם הוריו ואחיו ובז לתרבות הסינית שלו, הוא מאוד רוצה להדמות למערב שהוא רואה בה אידיאל ומחפש דרך להתחבר אל התרבות הזו. ליאנג פוגש בחורה ממוצא אירופאי ורואה בה את מה שה וא מחפש או אולי דרכה להגיע למה שהוא מחפש אך האמת והמציאות לא פשוטות כמו הרצונות והתשוקות שלנו.
שתי הסיפורים האלו נוגעים בכמה נושאים מרכזיים שמעסיקים לא מעט את הסינים. יש כאן את ההתנגשות המתמדת הזו בין תרבות המערב לתרבות המזרח, יש כאן זוגיות לא מתפקדת ונשים שמשמשות במידה רבה רק ככלי עבור הגברים כדי לממש איזו תשוקה או רצון, או רעיון ואידיאל שמתנגש עם מה שהם הכירו או על מה שהם גדלו. יש בכתיבה שלה המון קצוות לא סגורים שנותנים לקוראים להבין ולהשלים לבד דרך הקריאה. סיפורים נהדרים שמעוררים רצון להיחשף לעוד טקסטים של הסופרת הזו.
ריאליזם קפיטליסטי / מארק פישר הוצאת דביר 175 עמודים מאנגלית: תמר הרמן
מודה שהספר הזה קצת דיכא אותי כי לתחושתי מארק פישר בא ואומר, הקפיטליזם זה מה שיש, זו האפשרות הכלכלית היחידה, כל אפשרות אחרת נכשלה או כבר נדחקה כל כך אחורה שאין בעצם אלטרנטיבה וזה מייצר מצב בו יש לנו מרחב פעולה לשינוי די מצומצם. החשיבה הזו בעיני היא קצת מדכאת. עכשיו אני לא בא לומר האם קפיטליזם רע או טוב בעיני כאדם שקרא את הספר אלא בא לומר שכך הבנתי מדבריו של פישר.
פישר בעצם בא ובוחן את ההשפעה של הקפיטליזם על החברה המודרנית ובמיוחד בעולם המערבי בו הקפיטליזם השתרש עמוק כל כך בתרבות ובתודעה עד כי נראה שאין דרך אחרת ואין חלופה אחרת גם אם הקפיטליזם לא מיטיב עם כולם.
מאוד אהבתי איך פישר מביא בספר דוגמאות מהתרבות הפופולרית, מסרטים, לחיזוק העמדה שלו, פישר בוחן איך לתרבות ולתקשורת יש תפקיד משמעותי בהנצחת הריאליזם הקפיטליסטי והספר מלא בדוגמאות מסרטים שונים שממחישים נקודה זו וזה מעניין.
עוד היבט מעניין של פישר שבוחן את השפעת הריאליזם הקפיטליסטי על החברה בא דרך בריאות הנפש, פישר טוען שהאופי התחרותי של הקפיטליזם והדגש על האינדבידואל תורם לחרדות ולדכאונות ולעוד בעיות נפשיות. הספר דן בגורמים שונים בין השאר בחינוך בעידן הקפיטליסטי שעוסק בשיפור יכולת הההעסקה במקום בטיפוח חשיבה ביקורתית ויצירתיות ובזה אני מסכים איתו בעיקר בחינוך המערבי הכושל בעיני שכן הצלחה במציאת תעסוקה אינו המדד היחיד בחינוך. בין אם אנחנו מחוברים וחושבים שהקפיטליזם היא שיטה טובה ובין אם לאו נראה שזו בעצם השיטה היחידה וכל ביקורת עליה מקבלת ריקושטים ושיח לעיתים מתלהם. אבל חברה זקוקה לאלטרנטיבות, זקוקה לחשיבה אחרת ולפי פישר נראה שהחברה מסורסת מדי ושחוקה מדי. מעניין למה הספר הזה שיצא לפני כמעט 15 שנה תורגם רק עכשיו, דווקא בישראל יש לו קהל נרחב ויש לו מה להוסיף לדיון הכללי. בסופו של דבר מדובר במניפסט פוליטי פילוסופי חשוב בין אם מסכימים איתו ובין אם לאו שווה לקרוא אותו. מומלץ.
snirbooks 