ההיסטוריה הקצרה של המלחמה / גווין דאייר
הוצאת תכלת
255 עמודים
מאנגלית: יוסי מילוא

בשנה האחרונה קראתי כמה ספרים על ההסטוריה של המלחמות, על קרבות הסטוריים ועל איך המלחמות השפיעו על האנושות, ואין ספק שמלחמות שינו את פני ההסטוריה, מעצבות אותנו, מביאות שינויים הן בפן התעשייתי והטכנולוגיח והן בפן האנושי.

רצה הגורל ואני כותב על כך בתקופה של אחת המלחמות החשובות בעת החדשה, המלחמה בארגוני טרור והמלחמה בחמאס שאם נצליח למגר אותה גם היא תשנה את פני האיזור וגם את היחס לעולם כלפי ארגוני טרור רצחנייים עם אידיאולוגיות רצחניות ותת אנושיות.

הספר הזה לא מדבר על איך המלחמות שינו את האנושות או השפיעו על האנושות כמו בספר אחר שכתבה מרגרט מקמילן אלא עוסק בנושאים כגון כיצד נשק השפיע על הטקטיקה של מפקדים וחיילים, איך השתנו תפקידי החיילים וגם על התפתחות הטכנולוגיה הצבאית מכלי אבן ועץ ועד הנשק העכשווי שעלולה לסיים את הציוויליזציה.

למלחמה יש תפקיד חשוב באבולוציה האנושית והמחבר סוקר זאת ומנסה להבין ולהסביר לקוראים את התהליכים ואת השינויים בצורה פשוטה וקריאה מאוד.

בספר משולבים אינפוגרפיקות, דיאגרמות ואף איורים שמוסיפים לספר עניין וממחישים את ההסברים בצורה טובה ומעניינת.

גם חלק ממלחמות ישראל נמצאות בספר והספר גם מקדיש מקום לטרור האסלאמי ולפיגועי ה11/9 ולשינויים ה עולמיים שבאו בעקבותיו ואין לי ספר שאירועי ה10/7/23 יכללו במהדורה הבאה של הספר הזה או בספר אחר שעוסק במלחמות של המאה ה21.

ספר מרתק וחשוב.

נדודים / אולגה טוקרצ'וק
אחוזת בית
388 עמודים
מפולנית: מרים בורנשטיין

כמה מוכשרת הסופרת הזו, כמעט כל ספר שלה נוגע בנושא אחר והחקר שלה הוא עמוק, מעניין, מאתגר ופותח אופקים וגבולות.

גם הספר הזה של טוקרצ'וק מפתיע באיכותו ועוסק בנושא הנסיעות, הנדודים ונע בין ז'אנרים ספרותיים אבל לפני הכל צריך לציין איזו מספרת סיפורים מוכשרת היא טוקרצ'וק, בין שאר בהרהורים שלה,ף המפגשים המרתקים עם אנשים ודמויות ומקומות, אולגה טוקרצ'וק מספרת לנו סיפורים מרתקים על אנשים מרתקים וזה הערך המוסף של הספר.

אבל מעבר לסיפורים אולגה טוקרצ'וק מעבירה אותנו חוויה פילוסופית פואטית בכל מה שקשור לתנועה, והספר עוסק בתנועה, במעברים ממקום למקום, בנדודים בין חדרי שינה, רכבות, נמלי תעופה ועוד ועוד.

התנועה והמסע הוא לא רק פיזי אלא גם נפשי, פנימי, נע בזמן מילדות לזקנה, המסע הוא מטאפורה למצב האנושי ולרגש, לתחושות וגם את זה טוקרצ'וק חוקרת.

אין לספר הזה איזה מבנה מסוים, הוא בנוי ממקטעים וסיפורים, הרהורים וחוויות , מקטעים קצרים מאוד לסיפורים ארוכים ומורכבים, מסיפורים עלילתיים, להגות ותיאור של חוויות רגעיות או אוטוביוגרפיות.

ספר נהדר.

שיעורים / איאן מקיואן
הוצאת עם עובד
488 עמודים
מאנגלית: אמיר צוקרמן

אני מאוד אוהב את איאן מקיואן, סופר כל כך מוכשר שמצליח לגעת בכל כך הרבה נושאים וז'אנרים ואת רובם הוא עושה בצורה מופתית.
נכון שלא כל הספרים שלו מעולים אבל אלו שטובים הם טובים מאוד וחלקם יצירות מופת של ממש כמו "כפרה" או "על חוף צ'זיל" ועוד ובעיני לפחות ספר חדש שלו הוא תמיד איזו בשורה ומשהו לצפות לו.

הספר הזה של מקיואן זה פרויקט שאפתני ומעניין והספר הכי עב כרס שלו שקראתי.
מקיואן לרוב כותב ספרים דקים יותר וכאן הוא לקח על עצמו להקיף חיים שלמים של אדם שמלווים אותנו לאורך אירועים רבים במחצית השניה של המאה העשרים.

למעשה זהו סיפורו של רולנד ביינס שמתמודד עם אתגר לא פשוט אשתו עזבה אותו והשאירה אותו לבד עם בנו הפעוט ובמקביל באותה התקופה שומעים על פיצוץ של אתר גרעיני בצ'רנוביל שבאוקראינה וחוששים שהענן והקרינה יגיעי גם ללונדון.
מכאן רולנד מתחיל לחוות פלאשבקים לאחור, לתקופה שהוא היה ילד בן 11 בפנימיה והוטרד מינית על ידי המורה שלו לפסנתר.
ביינס שרחוק אלפי קילומטרים ממשפחתו והאירועים האלו, אותו ניצול מיני משפיע על חייו של ביינס ולא מרפים ממנו.

ביינס נזכר וחווה אירועים לאורך ההסטוריה של המאה העשרים כמו משבר הטילים בקובה או מבצע סואץ ולי היה נראה שמקיואן ניסה לדחוס לא מעט דברים ושנים וכאן לטעמי היה קצת מאולץ ועמוס מדי הספר.

אותה הטרדה שהפכה לרומן לא ממומש, רומן שהשאיר בילד הרך משקעים רבים ואנחנו עוקבים אחרי סיפורו של רולנד מילדות לזקנה, מהורים מורכבים, לחוסר היכולת לממש אהבה או חיבה לנטישה שהוא עבר ולהורות כלפי הילד שלו עצמו.

מקיואן כותב כאן ספר מורכב ומעניין ששווה לקרוא אם כי הוא לא מושלם וקצת מייגע אך הוא בהחלט ספר טוב של מקיואן, בקטגוריית הספרים המוצלחים שלו לטעמי.

מומלץ לקרוא.

כתב היד הלא גמור / פרנק תילייה
הוצאת אריה ניר
399 עמודים
מצרפתית: שי סנדיק

הספר הזה העביר לי את יום כיפור והוא בדיוק מסוג הספרים שקוראים בימים כאלו שכן הקריאה בהם מעבירה לך היטב את הזמן וכיף לשקוע בתוכו.
ספר מתח אינטיליגנטי ומעניין.

הספר מתחיל במרדף משטרתי אחרי פורד אפורה והמרדף מסתיים בתאונה.
בתוך תא המטען מתגלה גופה של אישה צעירה שפניה הושחתו.
החקירה מגלה שהנהג לא היה בעל הרכב והרכב נגנב בתחנת הדלק, לוחית הזיהוי היתה מזויפת.

על החקירה מופקד ויק, שוטר שסובל מהיפרמנזיה שאחד הסימנים שלה זה זכרון פנומנלי, דבר שיש לו יתרונות רבים בטח בעבודה כזו אך גם חסרונות רבים בעיקר בהיבטים החברתיים.
ויק וצוותו יוצאים למסע למצוא את הרוצח.

בינתיים בפאריז ליאן מורגן מנסה לקדם כתיבה של ספר חדש בעילום שם, ספרי המתח שלה ריתקו קורארים רבים אך מאז היעלמות בתה היא הפסיקה לכתוב וליאן חוזרת עם מותחן חדש שנקרא "כתב היד הלא גמור" שעוסק בגניסת זהויות, חטיפה ועוד.

ליאן מקבלת הודעה שבעלה לשעבר, אבי בתה הותקף האכזריות היא נוסעת אליו והיא מגלה שהוא איבד את הזכרון.
ז'וליאן היה אובססיבי לגבי העלמות הבת שרה ואסף מידע למידע אך איבוד הזכרון היה בעייתי וליאן מנסה לאסוף פרטי מידע ולהבין מה ז'וליאן ידע ומה הוא הסתיר.
האם לז'וליאן היה קשר להיעלמות, האם יש רמזים שהוא הסתיר?
ספר מתח מרתק שכיף לשקוע לתוכו וחובבי הז'אנר יהנו ממנו.

הנדסה, זה בדיוק בשבילי / ד"ר שיני סומרה
הוצאת מטר
איורים: נדיה סארל
מאנגלית: מיכל לוינסון

ספר ילדים נהדר שמסביר בצורה מקסימה וחיננית את עולם ההנדסה והתכנון האנושי של דברים שונים.

את זהר כל דבר מעניין מאוד, היא מנסה לבנות מטוס מנייר שנופל מהר ורואה איך סבתא בונה מטוס טוב יותר והיא מסתקרנת איך דברים עובדים.
היא רוצה לדעת איך מעלית עובדת, איך רכבות הרים נוסעות בלולאה בלי ליפול ואיך מטוסים מתרוממים בשמים ועפים מעל הים.

סבתטא מטיילת עם זהר ומסבירה לה כל דבר, איך מעליות עובדות, מה מחזיק אותם, איך עגורנים מרימים משקלים כבדים לגובה כה רב.

סבתא מלמדת את זהר על חלק מהמהנדסים והממציאים המבריקים ביותר בעולם, על תכנונים נהדרים ומראה לה איך העולם שלנו מורכב מהמצאות ותכנונים מורכבים ופשוטים כאחד.

ספר ילדים ממש נחמד ומעניין שכיף להסביר לילדים.
האיורים נהדרים וממחישים יפה את הטקסט.

ילדים יהנו ממנו מאוד.

עד שהגשם יחזור / סלעית שחף פולג
הוצאת שתים
237 עמודים

יש לי אהבה לעמק יזרעאל, אמנם גדלתי בעמק החולה בגליל העליון אבל בגלל שאבא שלי התגורר בקיבוץ מזרע מצאתי את עצמי מבלה הרבה בעמק, בשבילי הקיבוץ, בבית הכנסת של כפר גדעון, בטיולים להר תבור, יש איזה קסם בעמק הזה שמייצר סיפורים טובים ומכניס אותך לאוירה מיוחדת שקיימת רק שם.

יחד עם ההסטוריה של העמק על במלחמות והתקומות והחקלאות והאנשים הפשוטים, החקלאים, הכפריים יש את הנופים המשכרים שמתבטאים היטב בכריכה היפה עם הציור של עודד פיינגרש.

כל זה מכניס אותנו לאוירת הספר הקסום הזה על רקע בצורת קשה שעוברת על הכפר הקטן, בצורת של 12 שנה של חוסר בגשמים, ובצורת כזו יוצרת תחושת דכדוך וחוסר אונים, מלנכוליה וגם שינוי אופי הכפר.

אל הבסיס הזה של הסיפור נכנס הסיפור של שתי אחיות שחוזרות לכפר לאחר שנשבעו לא לחזור אליו לעולם, והן חוזרות לכפר שאליו נשבעו שלא לחזור.
אחת חוזרת עם הריון בעייתי בנסיון להפוך את בית הדודה שלה לבית אירוח והאחות השניה חוזרת להתחתן מתחת לעץ האשכולית בחצר הסבים כאשר לא ברור אם תהיה או לא תהיה חתומנה.
הספר נע קדימה ואחורה בזמן ומתאר את קורותיה של המשפחה הזו ואת המורכבויות שיש בה לאורך השנים.
החיבור של קורותיה של משפחה ועמק יזרעאל זורק אותנו להרבה ספרים מוכרים אחרים אבל המחברת עושה עבודה טובה והתוצאה היא ספר מאוד מרתק ומעניין ששווה להשאב אליו.
אני נהניתי.

ההר הפנימי / בריאנה וויסט
הוצאת כנרת, זמורה ביתן
203 עמודים
מאנגלית: גליה אלוני־דגן

אני מאוד סקפטי לגבי ספרי עזרה עצמית, אני קורא לא מעט גם כלקטור וגם כסוקר ונראה שזו ספרות שמאוד פופולרי לכתוב, הרבה אנשים ללא ידע מקצועי כותבים ספר עזרה עצמית מתוך חוויה אישית שהם עברו ומתוך תובנות חייהם כהרבה מהם משתמשים בקלישאות שאני נתקל שוב ושוב בספרים שונים בצורות שונות ובסגנונות כתיבה שונים אבל הרבה פעמים זה פשוט אותו הדבר בסגנון שונה.
לפעמים אתה נתקל בספר של מומחה אמיתי, איש טיפול או איש רפואה שהתובנות שלו מבוססות על מחקרים אמיתיים ואתה מרגיש שהידע שלו מגיע מהשטח, יש לו איזו אדמה מוצקה של עובדות ואמיתות ואתה מאמין לו. אתה יודע שהוא לא לקח קצת מכאן וקצת משם ואיגד את זה לאיזה ספר שמכליל הכל ולא נותן הרבה.

כשקראתי את ההר הפנימי שהוא מאוד מאוד מצליח, רב מכר הסטרי אבל בעיני הוא כזה כי הוא פשוט אוסף של קלישאות שלקוחות וכאן ומשם ומרכיבות ספר שלם  די רדוד בעיני.
אני לא הבנתי מי הכותבת, מה ההכשרה שלה,  נראה שבהערות היא לקחה תובנות מכאן ומשם והרכיבה ספר שאני לא מתווכח האם הוא עושה טוב לאנשים והאם אנשים נעזרים בו ומרגישים שהתובנות בו שיפרו את חייהם והצליחו לטפס על ההר הפנימי שלהם אבל לי זה גרם להרגיש כמו עוד ספר עזרה עצמית גנרי שאני נתקל בו שוב ושוב והוא פשוט תפס בגלל שהוא מתומצת נכון.

זה הסוד בספרים כאלו, איך לנסח את המשפטים, איך לפשט את הרעיונות כדי שיהיו מובנים וקלים. ספרים רבים בתחום העזרה העצמית נכשלים בזה וכאן המחברת מצליחה לפשט את התובנות שלה ולכן זה הצליח.

אבל אני כקורא רוצה יותר מזה, רוצה יותר מטקסטים מובנים, אני רוצה שהטקסט ישכנע אותי ושארגיש שהוא מביא לי משהו חדש ואת זה הספר לא הצליח להביא לי, לא הצליח לשכנע אותי.

אני מניח שמי שאוהב את הז'אנר יהנה ממנו.

כל הסיפורים / רוברטו בולניו
הוצאת עם עובד
592 עמודים
תרגמו מספרדית: משה רון, אדם בלומנטל

רוברטו בולניו הוא סופר מאוד מיוחד בעיני, הוא קודם כל סופר של סופרים, הכתבים הכי טובים שלו באופן ברור עוסקים בסופרים ובספרים ובספרות, כשהוא כותב על הדברים האלו הוא מביא את עצמו במלוא גדולתו, גם ברומנים עבי הכרס שלו וגם בסיפורים הקצרים שלו.
אני זוכר איזה רושם עשה עלי הספר האדיר שלו 2666 וכך גם קובץ הסיפורים "שיחות טלפון" שנמצאות גם באנתולוגיית הסיפורים הזו שמכסה את כל סיפוריו הקצרים של הסופר הצ'יליאני החשוב הזה.
זה ספר שנקרא לאט ובסבלנות, סיפור סיפור. לקח לי חודש לסיים אותו וקראתי אותו במנות קטנות. בולניו עוסק בנושאים שהעסיקו אותו גם בספרים הגדולים שלו, דרום אמריקה, סיפורי הגירה כולל מוטיבים אוטוביוגרפים בחלק מהסיפורים וכמובן העיסוק בספרות כמוטיב שמחזיק סיפור שלם.
יש המון אפלה בסיפורים הקצרים של בולניו, הרגשתי בחלק מהסיפורים כאילו אני קורא ספרות נואר, אפלה, מחתרתית, אלמנטים של פשיעה וספרות קודרת.
לפעמים הותשתי, חלק מהסיפורים חוזרים על עצמם בסגנונם וזה יכול להתיש קצת אבל גם אלה שחוזרים על עצמם הם טובים, לא הכל מעניין באותה המידה אבל אין ספק שבולניו הוא בין כותבי הסיפורים הקצרים הטובים ביותר באמריקה הלטינית שלא לדבר על הרומנים הגדולים שלו שהם רמה בפני עצמם.
ספר שמיועד לאוהבי ספרות טובה ולאוהבי בולניו.
סופר ייחודי מאוד עם כתיבה מעניינת ולא סטנדרטית.

צמח, מה הוא יודע? / דניאל חיימוביץ
הוצאת מטר
191 עמודים

הספר הזה הוא מהדורה חדשה ומעודכנת לספר החשוב הזה אבל לצערי לא קראתי את ההמהדורה הראשונה כך שאין לי איך להשוות בין המהדורות אבל נהניתי מאוד מהספר הזה ולהכיר דברים מרתקים על עולם הצמחים.
משהו בו הזכיר לי ספר שיצא לפני כמה שנים שנקרא "החיים הנסתרים של העצים" והראה כמה עולם הצומח עשיר, מרתק ואף מתקשר, יש לו יכולת תקשור דרך השוררשים, אין לו תודעה, אין לו מוח אבל הוא אורגניזם מתקשר גם אם הוא סטטי.
ודווקא בגלל הסטטיות שלו אנחנו נוטים לקחת אותו כמובן מאליו.
חיימוביץ לוקח אותנו למסע להכרת עולם הצמחים דרך החושים האנושיים ואנחנו עוברים חוש חוש ורואים איך החושים האלו עובדים אצל הצמחים, מה רואה הצמח, מה מריח הצמח, מה טועם הצמח, מה מרגיש הצמח, מה שומע הצמח, איך מתמצא הצמח ומה זוכר הצמח.

הוא מסביר בכל פרק דרך החושים האנושיים ומנסה להמחיש זאת דרך מה עובר על הצמח לפי מחקרים שנעשו, אין כאן השערות אלא מחקרים ולצמח יש עולם חושים עשיר, שונה משלנו אבל בהחלט עולם חושים ותקשורת מרתקת למדי.

הוא לוקח אותנו למחקרים עוד מימי דארווין ובנו של דארווין שחקר את עולם הצמחים לעומק,  דארווין אף טען לפי הספר ששורשי בצמחים דומים למוחו של האדם.
"אנו סבורים שאין בצמחים מבנה מופלא יותר, ככל שמדובר בתפקודיו, מאשר קצה השורשון… הוא רכש סוגים כה מגוונים של רגישות. לא נגזים אם נאמר שקצה השורשון עתיר המעלות, שניחן גם בכח לכוון את תנועותיהם של החלקים הסמוכים, פועל בדומה למוח של אחד מבעלי החיים הנחותים."

מדובר בספר מרתק ועשיר ביותר שכתוב בצורה ברורה גם אם פה ושם יש מונחים מקצועיים קצת מורכבים. ספר מהנה ומעשיר.

לונגירביאן / היידי סבראייד
ספריית רות
319 עמודים
מנורווגית: דנה כספי

כחלק מחוויית הקריאה שלי בספר זה נכנסתי קצת לגוגל לגם לגוגל ארץ לראות קצת את לוגירביאן  שנמצא בארכיפלג סוולברד בתמונות ולחוות קצת מאווירת המקום.
המציאות שם או הדרך לחיות שם נראית גם ממבט במסך המחשב שמציאות חיים לא פשוטה, מאתגרת שיש בה חוויית חיים מאוד לא פשוטה ומציאות קיצונית שיכולה להשפיע על הנפש.

לחיות בבדידות כזו, במציאות בה לא הכל נגיש לך, בקור קיצוני, נראה כמו מציאות מאוד מאתגרת והבחירה של הסופרת לכתוב על מקום כזה הופכת לשיח מרתק גם על המקום וגם על האנשים שבו והפשעות המקום עליהם.

זה בעצם הסיפור של אייבור ובעלה פין שעוברים מאוסלו ללונגירביאן, לאותו ישוב הקבע הצפוני בעולם במרחק של אלף קילומטר מהקוטב הצפוני.
השנה היא 1957 ופין הוא רופא מנתח צעיר שמטפל בתושבי העיירה, אנשי עבודה, כורים ואנשים מתמודדים עם הקיצוניות בחיים שבמקום כזה.
אייבור לעומת זאת לא מוצאת את עצמה במקום הזה, היא משוטטת עם כלבת ההאסקי שלה יוסה שהופכת לחברת נפש קרובה.

ההתמודדות בישוב המבודד הזה היא לא רק עם תנאי מזג האויר הקיצוניים, עם האנשים שמורכבים והלא פשוטים ועם הבדידות הקשוחה אלא גם עם דובי קוטב שמחפשים לעצמם טרף וחיות פרא אחרות.

אייבור היא אישה מורכבת, בחורה צעירה שבגיל צעיר מוצאת עצמה אמא ואישה במקום זר ומנוכר לה ושונה כל כך מאוסלו ומחייה הקודמים, האמהות, הקושי במקום הזה, הבדידות, משפיעים עליה.
ובשנים המדוברות שנות החמישים של המאה העשרים לנשים במקום היו תפקידים מוגדרים. הגברים עובדים בעבודות הפיזיות והנשים מנקות, מבשלות, עוסקות בטיפול ובסיעוד.

לתוך המציאות הזו נכנסת משוואה נוספת בדמותו של הייברג, איש קצת מוזר שחווה התקף פסיכוטי מורכב ומעורר אתגר נוסף שמעמיד במבחן את הכל שם כולל את מערכת היחסים הזוגית של אייבור ופין.

לונגירביאן הוא ספר מרתק על מקום מרתק שמביא לנו נושאים רבים ומרתקים של חיים במקום מבודד וקיצוני ובשינויים שחלים בו יש השפעה לא בטלה על השינויים בנפש האדם.

ספר נהדר.