סחיבת פצוע / מיכל בראון
כנרת, זמורה
238 עמודים

ספר הביכורים של מיכל בראון הוא ספר מאוד ישראלי, יש בו במיוחד בימים אלו מן תחושה של הזדהות מאוד עמוקה עם המצב בו החברה הישראלית נמצאת כיום של תמיכה, חברות והדדיות אבל יש לה גם מחיר מסוים, גם לחברות וגם להדדיות.
במקרה שלנו מדובר במשולש מאוד מיוחד בין נאווה שנשואה לנטע ולחברם דמיטרי המכונה דובה.
נטע הוא שף ישראלי תל אביבי שמצוי במאבקי השרדות במקצוע התובעני שלו וסוחב עבר מורכב, הוא רחוק מלהיות בן הזוג המושלם לנאווה, עורכת דין שלא מרוצה מחייה וכרגע מקדישה אותם לטיפול בבנם המשותף יהלי. נאוה מרגישה שחלומותיה ושאיפותיה נדחקים לאחור ונוצר איזה קרע ופער גם באמון וגם בזוגיות של נאווה ונטע.
בתווך נמצא דמיטרי, איש הייטק מצליח מאוד ועשיר מאוד שהיה עם נטע בשירות הצבאי וחב לנטע לא מעט. דמיטרי חי על זמן שאול, הוא גם מרגיש כך וגם הרופאים רמזו לו זאת מבחינה בריאותית עקב חשיפה לקרינה של צ'רנוביל.
דמיטרי מפתח קשר קרוב וחברי עם נאווה ועוזר מאוד בטיפול ובעזרה עם יהלי הקטן ונראה שיש כאן מערכת יחסים משולשת עם תמיכה ועזרה כל אחד עם אחר והספר עוקב אחרי השלישיה הזו ומערכת היחסים המורכבת הזו שיש בה גם מורכבות מהעבר הצבאי, מהעבר בילדות ומההווה המורכב לא פחות של אנשים שכל אחד סוחב איתו איזו טראומה,ף איזה כאב או חשש בין עם חשש כלכלי או חשש בריאותי או תחושה של סיום ממשהו שהיה מוכר, אהוב וטוב וכרגע משבר רודף משבר.
נראה שהכל מוכר לנו, זוגיות מתפוררת, פוסט טראומה צבאית, חשש כלכלי.
מיכל בראון רקחה לנו ספר מעניין מאוד ורלוונטי מאוד שיש בה גם מן הכאב אבל גם מן ערך החברות המוביל ומלווה אותנו.
ספר טוב ומעניין וכדאי מאוד לקרוא אותו.

הדרך מוואדי סאליב / פאני כהן הירשנברגר
הוצאת שוקן
220 עמודים

כילד ביליתי הרבה בחיפה של שנות השבעים והשמונים שם השורשים של אבא שלי שגדל בשכונה מעורבת בחליסה, בן לעולים חדשים מאוסטריה בשכונה בה יש ערבים, ויהודים עולים חדשים מאירופה ומהמזרח, הרבה מהחוויות האלו כתובים בספר שכתבה דודתי ומסיפורים ששמעתי מאבא שלי וממשפחתו וחיפה של התקופה ההיא מוכרת לי.
על החיים בוואדי סאליב פחות שמעתי והיה לי נחמד להכיר דרך הספר המיוחד הזה את סיפורה של השכונה והמורכבות שבה דרך עיניה של אסתר בת העשר, בת לעולים ממרוקו וסיפורה של השכונה וההתבגרות שלה דרך עיניה ומילותיה.
התקופה היא שנות החמישים ולאסתר יש אחות הגדולה ממנה שסובלת ממחלה קשה ורוב תשומת הלב של האם הולכת אליה.
אסתר מתארת את הקשיים שלה בבית הספר, במורכבות שיש בבית ובתחושה שהיא אינה נאהבת מספיק.
הספר מתאר היטב את המורכבות בתקופה ההיא, נסיון ההשתלבות של אסתר בחיים והדרך שלה למצוא את נקודות החוזק שלה וכמו כן הספר מתאר את תערי התרבויות בין העדות השונות והקושי הרב.
זו תקופה מרתקת שחיפה, תקופה של שינויים חברתיים, מחאות חברתיות והתפתחות מהירה של העיר ושל המדינה.
התקופה ההיא בוואדי סאליב מאופיינת באותן מחאות כנגד אפליה חברתית ועדתית וכנגד שלטון מפאי הנחשב כאשכנזי ומפלה.

אסתר מוצאת את כשרונה המוזיקלי ורוצה מאוד להתפתח איתו בעידוד המורה למוזיקה וכאן גם יש התנגשות בין רצונה של אסתר לצרכים של הבית ולמקום בו היא גדלה, לתרבות ולמסורת.

זהו ספר התבגרות מרתק שכתוב היטב ובצניעות רבה.
בסך הכל מדובר בספר נהדר שכיף לצלול לתוכו ויש בו המון רגש ואהבה.
ובהחלט כדאי לקרוא אותו.

ארכיאולוגים במקרה / שרה אלבי
הוצאת מטר
208 עמודים
מאנגלית: אסנת הדר
איורים: נתן האקט

הספר מיועד לפני נוער, אפילו השפה שלו מדויקת לצעירים ובפורמט יחד עם האיורים והתיאורים מתאימים לקהל צעיר אבל אני חושב שהספר הזה מיועד לכל אדם שרוצה להבין קצת איך עובדת ארכיאולוגיה, איך מגלים תגליות ואיך מתוארכים חפצים עתיקים ובכלל העולם הזה של ארכיאולוגיה כל כך עשיר ומגוון שהספר הנהדר הזה נותן לנו הצצה אמיתית לכמה מהתגליות המשמעותיות ביותר בהסטוריה.

מה שמיוחד בספר הזה וזו גם הנקודה העיקרית שלו זה שהרבה מאוד מהתגליות הגדולות והחשיפות הגדולות התגלו במקרה ולא על ידי אנשי מקצוע אלא על ידי אנשים סקרנים וחדורי מטרה כמו פיליפה לנגלי שחקרה בעצמה את ריצ'ראד השלישי ומצאה את הקבר שלו בלסטר או כמו צעירים סקרנים וחובבי מערות שגילו בדרום אפריקה מערה עמוקה ומסתורית בה היו עצמות של מין אדם קדמון שטרם הכרנו.
או כמו החקלאים באיטליה שנתקלו בעתיקות שלאחר מכן התבררו כשרידי העיר פומפי.

הספר הנהדר הזה מלא בממצאים מרגשים ומסעירים שלוקחים אותנו לכל מני תגליות מרגשות ומסעירות שגרמו לנו לראות את האנושות אחרת, לחשוף הסטוריה מרתקת ולהבין טוב יותר את האנושות.

הסיפורים נהדרים, כתובים יפה, מלאים בעובדות וסיפורים על מושא התגלית.
קשה שלא להתלהב גם מאיך שהסיפורים מונגשים וגם מלגלות איך בעצם דברים התגלו ונחשפו.

ארכיאולוגים במקרה הוא ספר נהדר שכיף להסחף אליו וכיף להנות ממידע חדש ומרתק ולדעת קצת יותר על מדע הארכיאולוגיה שהוא מרתק במיוחד.
מומלץ מאוד.

קריאתו של קת'ולהו, הצל מעל אינסמאות' / הווארד פיליפס לאבקראפט
הוצאת פרדס
174 עמודים
תרגום: עודד וולקשטיין

שתי הנובלות הנהדרות האלו של לאבקראפט זורקים אותנו לבסיס היקום המרתק שהוא בנה והמיתוס של קת'ולהו ובכלל קריאה בספרות של לאבקראפט יש בה משהו מתחילתו של ז'אנר ספרות האימה והפנטסיה.

אבל הספרים של לאבקראפט לא מפחידים כיום אלא בעיקר מעוררים בנו תחושת צמרמורת כי משהו כל הזמן עומד לקרות, משהו אפל נמצא שם, נוכח ולא נוכח ודווקא מהמקום הזה של האי וודאות ממה שעומד לקרות או ממה שמטיל אימה על הדמויות בספר הוא זה שמעורר בקוראים את אותה תחושת צמרמורת.

בספר הזה מקובצים 2 נובלות, הראשון "קריאתו של קת'ולהו הוא קצר יותר ועם זאת הוא הבסיס ליצירתו של לאבקראפט ולמיתוס של קת'ולהו.
הוא מסופר בגוף ראשון ועוקב אחרי כל מני תגליות והתרחשויות מסתוריות שתחילתן במציאת תבליט שנמצא בין מסמכיו של פרופסור, מומחה לשפות שמיות.
משם זה ממשיך ומתפתח לכמו ספר מתח בלשי של ממצא ועוד ממצא שמתחיל לקבל בשר ועובי ולייצר לנו מציאות של כת מסתורית שסוגדת לישות מוזרה.

הסיפור השני בקובץ, הצל מעל אינסמאות', מתאר אירועים מוזרים שהתרחשו בעיר הנמל אינסמאות' ועל כת מוזרה שמשליטה פולחן ועוד אירועים מוזרים ומשונים מה שגורם לסטודנט שהוא גם המספר להגיע לעיר הנמל ולבלות בה לילה אחד.
הספר הזה גם הוא יש בו הרבה מהאניגמה שמייצר לאבקראפט ומתחושת חוסר הנוחות של דברים אפלים שמתרחשים כל הזמן והוא מעביר את התחושה הזו בצורה נהדרת.

זו הצצה לעולמו של המחבר ובכלל לתחילת ספרות הפנטזיה והאימה בספרות המאה העשרים.

יומנה של גברת כפרית / א"מ דלאפילד
הוצאת תשע נשמות
191 עמודים
מאנגלית: לי עברון

מאוד נהניתי מהספר השנון הזה שנראה שגם הרבה שנים אחרי שנכתב הוא עדיין מהנה ומלא חן.
הרומן הנהדר הזה מתאר את קורותיה של אישה פרובינציאלית, עקרת בית ממעמד בינוני גבוה כפי שהיא מנווטת את האתגרים בחייה בין אם בתוך משפחתה וביתה ובין אם בכל מה שקשור לאנשים מסביבה בכפר האנגלי בו היא מתגוררת.
הספר מתואר בצורת יומן שבו היא משתפת את החוויות שלה ולכן שמו של הספר.

הספר הנהדר הזה עוסק בכל מה שקשור למעמדות החברתיות והמגדריות בשנות העשרים של המאה הקודמת והספר שופך לנו אור על כל מה שקשור לתפקידים המאוד ברורים שהיו אז גם לגברים וגם לנשים ובמידה רבה זהו ספר פמיניסטי בהתבוננות עכשווית.

הכתיבה מלאת ההומור והחן והתיאורים הנהדרים של הגברת ביומנה מייצרים בעיני חוויית קריאה מאוד מהנה וכיפית וגם התרגום הנהדר של לי עברון עוזר לשטף הקריאה ולא הרגשתי לרגע שהספר לא מעניין.

הספר הזה נותן לנו הצצה לתקופה ההיא באנגליה ונותן לנו פרשנות על הנורמות החברתיות והתרבותיות באותה התקופה.

ספר שהוא הנאה.

הסודות שהקרח שומר / אריקה פרנזיק
הוצאת הכורסא
335 עמודים
מאנגלית: תומר בן אהרון

הסודות שהקרח שומר הוא מותחן מעניין שמתאים מאוד לחורף ולימים קרים שבהם יש בנו רצון קצת לברוח מהדברים הכבדים שעוברים עלינו ולהנות מספרות קלילה וספר מתח טוב.

אבל הסודות שהקרח שומר הוא לא יותר מטוב, הוא כן עשוי טוב והסיפור בו מעניין אם כי לא מאוד אמין בעיני, הרבה דברים בעלילה עוררו בי תחושה של חוסר אמינות (ילדה קפואה שמתעוררת ומתחילה לדבר בשפה לא מובנת?) ועדיין כן קל להסחף אליו.

ואל צ'סטרפילד היא בלשנית שמתמחה בשפות נורדיות ישנות, תחום מוזר ומעניין אבל זה מה שמעניין אותה.
אחיה התאום שחקר תופעות אקלים באיזור גרינלנד נהרג שם והאבל והגעגוע מכים בואל ומשפחתה.
ואל מקבלת טלפון מעמית של אנדי ומבקש ממנה לבוא אל האיזור הקפוא ההוא לחקור ולעזור להם לפענח תופעה מעניינת ומוזרה שהם גילו.
הם מצאו ילדה שקפאה בקרח, הצליחו להפשיר אותה והילדה המוזרה מדבר בשפה מאוד מוזרה ולא מוכרת להם.

ואל, שמעולם לא נסעה למקומות כאלו נוסעת לשם ומתחילה לחקור את העניין, מנסה לפתח קשר עם הילדה והספר מתפתח משם וחושף סודות נוספים ותגליות נוספות ומרתקות שעוסקות גם בילדה אבל גם בגורלו של אחיה.

הסודות שהקרח שומר הוא מותחן טוב עם פוטנציאל שעם עריכה טובה יותר ודיוק טוב יותר היה גם יכול להיות יותר מטוב אבל עדיין אפשר לקרוא ולהנות ממנו.

קיצור תולדות הספגטי ברוטב עגבניות / מאסימו מונטנארי
הוצאת אסיה
132 עמודים
מאיטלקית: אנדרי פנטצר ונעמה אברמוביץ

הספר הזה הוא מסוג הספרים שעושים לך תיאבון, גם כי מדובר על אוכל וגם כי מדובר על אחד המאכלים הפופולרים ביותר בהסטוריה של הקולינריה העולמית ואני שחובב ביוגרפיות וכבר קראתי ביוגרפיות של אנשים, של מחלות, של חפצים אבל עדיין לא של מאכלים שמחתי לקראת הספר הזה כי אני כמו רוב האנשים בעולם מאוד אוהב פסטה ומאוד אוהב עגבניות והשילוב של שני הדברים האלו תמיד מעלה חיוך על שפתי ומגרה את הקיבה שלי.

מאסימו מונטנארי הוא פרופסור להסטוריה של האוכל וחוקר אבולוציה של מזון שזה כבר מקצוע מעניין ביותר וגם הכתיבה שלו על אוכל היא מדויקת, מעניינת ומעוררת חשק להבין עוד ולחקור עוד ובהקדמה לספר הוא מדבר על אוכל במובן הפילוסופי שלה ועל אוכל כמקור לשורשים, זהויות ומקורות והחלק הזה בספר מרתק מאוד.

לאחר ההקדמה הזו מכניס אותנו המחבר לתוך המסע המרתק של ההבנה  על מהי הפסטה הדרך בה המנה הזו עברה מתחילת דרכה ותהליך הייצור שלה, ההבנה איך מייבשים אותה ואיך היא הפכה למוצר להמונים שיצא מגבולות הטריטוריה הראשונית שלה והתפשט לעולם כמאכל כה פופולרי.

הפרקים המאוד קצרים שנותנים לנו מידע תמציתי ומדויק ולא מעמיסים עלינו סיפורים לא רלוונטים הופכים את הספר הזה למצוין שכן הוא קצר, מביא לנו מידע גם על ההסטוריה של המזון הזה וגם על הדרך בה בישלו איתו, התעסקו איתו, אכלו אותו והפיצו אותו והוא נקרא בתאווה ובתענוג גדול.

בעיני זה ספר נהדר ואסקפיסטי (איזו מילה נהדרת לשימוש בה בתקופה האחרונה בהקשר לספרות) פשוט נותן לנו את המידע שאנחנו רוצים לקבל בצורה מדויקת וקלילה.

מומלץ מאוד.

גופת גבר לא מזוהה / יובל שמעוני
הוצאת עם עובד
496 עמודים

יובל שמעוני הוא באמת וללא ספק אחד הכותבים הכי טובים שלנו, הוא יצר כאן רומן ריאליסטי רועש מאוד ומגוון בדמויות שלו שכאילו הוא ניסה לזקק את כל החברה הישראלית על תחלואיה ומורכבויותיה בספר אחד.
אני כן רוצה לומר לפני שאכנס לעומק הסקירה שאני נזביתי בעיצוב הכריכה המדויק כי יש בו איזה מן תחושה מלנכולית של חברה מתה דרך רישום רגליים של גופה על רקע שדרה בעיר מוכרת ועל אחת האצבעות ישנו תג, כמו אלו ששמים על מתים על מנת לזהות אותם והתג הזה הוא צבעוני, מראה שמים, עננים, צבע, לא הכל אבוד, יש מקום לאופטימיות, לתקווה, יש צבע בתוך האפור המת והמלנכולי הזה וכך נכנסתי לספר.

והספר הזה שעלילתו מתרחשת בפאב ומתמקדת בכמה דמויות שנמצאות בו, בערב מסוים וברקע הפאב הפינתי הזה, הלא מרכזי רוחש ורועש ולכל אחד יש בו סיפור שמלווה אותנו ושמעוני לוקח אותנו הקוראים שנמצאים בנוכחים בפאב, כצופים, כסועדים ואנחנו חיים את מחשבותיהם, את חייהם, התלבטויותיהן ולרגע הספר לא משעמם, ולרגע הוא לא מונוטוני.

הספר מתחיל ברמי, הומלס וחייו המורכבים, איש שמרגיש שקוף, נוכח אבל לא נראה, אלוף המשלוחים לשעבר, איש שפותח וסוגר את הספר המרתק הזה.

נדב, בשולחן 6, עובד בהוצאת ספרים, נשוי, מרגיש שחייו הם החמצה, יש לו בעיות מעיים וחושש מאשפוז, הוא בא לפאב כדי להתנתק, לשכוח, להיות במקום אחר לרגע.

ליאת, המלצרית והסטודנטית, מתגוררת עם בן זוגה שחר, היחסים ביניהם עם עליות וירידות, מאוד אהבתי את הדמות שלה, בחורה צעירה עם חלומות גדולים.

מרוואן עובד המטבח מדארפור, דואג לבת הדודה שלו מנאל שהגיעה איתו ארצה ומספר שהיא אחותו,.
מנאל היא מושא תשוקתו של רפיק עובד המטבח שמיציג את עצמו כרפאל.
מאוהב במנאל וסובל מדחיה מצד הישראלים.

שמעוני משתמש בטריק מאאוד מעניין בספר שלי היה קשה לעקוב אחריו שכן יש לי גם ככה בעיות קשב וזה כמעט היה כמו לקרוא שני סיפורים במקביל, בראש כל עמוד רץ טקסט שנפרד מהטקסט העיקרי בסיפור והוא בעצם בא לתאר שיחות אחרות של יושבי הפאב וזה טריק מעניין מאוד שמייצר רעש ורחש ועניין והצלחתי לעקוב אחר חלקו אבל לזה פחות התחברתי.

הספר ריאליסטי מאוד, מלנכולי, הוא לא ספר מתח למרות שמו אלא הוא ספר שבא לתאר לנו מן חברה ישראלית גוססת, כואבת, שקופה, אנשים שחיים חיים לא מסופקים ולא מתגמלים ויש משהו שחסר להם בחיים וזה ניכר.

זהו ספר מרתק של סופר נהדר.
כדאי להסחף אליו ואיתו.

לא ממואר / מוטי פוגל
הוצאת אפרסמון
160 עמודים

אם אתם צריכים לבחור ספר לקרוא בתקופה הזו אני חושב שהספר של מוטי פוגל חייב להכלל ברשימת הספרים שמתאימים במדויק לתקופה המורכבת בה אנחנו חיים, תקופה של טרור אכזרי בו אנשים נרצחו באכזריות. תקופה בה אנחנו מחבקים את המשפחות של החטופים, את משפחות הנרצחים.
אבל המורכבות האמיתית נמצאת אצל המשפחות עצמם שמתמודדות עם הזכרון והכאב המלווים אותם יום אחרי יום, שנה אחר שנה.

מוטי פוגל, מבקר ועורך ספרות מוערך הוא גם אחיו של אודי פוגל שהוא ומשפחתו נרצחו באכזריות בידי מחבלים צמאי דם שחדרו לישוב איתמר וטבחו במשפחה.
אבל הספר של מוטי לא עוסק ברצח, הוא לא הסיפור של הרצח ולא של הנרצחים או סיפור מותם.
"לא ממואר" הוא סדרת מסות מרתקות, חלקן אוטוביוגרפיות וחלקן עוסקים בעקיפין או ישירות בזכרון, בזהות, במסע האישי של המחבר אל מול חייו ודרכו וגם בילדות בשומרון, ביחסים בין אחים ועוד.

המסות עצמן כתובות נפלא, יש בהן עומק מחשבתי והן מתפרשות על נושאים רבים מעולם התרבות הפופולרית דרך פילוסופיה, ספרות ומשפחה אבל לכולן חוט מקשר ומחבר וזה מוביל אותנו לאותה התמודדות אל מול האובדן והכאב, שאלות מוסר, זכרון ועוד.

עולם הספרות, התרבות וגם המסורת הן עולמות שמוטי פוגל מכיר היטב ולכן במידה רבה הבחירה שלו לעסוק בשאלות שהוא מעלה הן דרך אותן דברים שמחברים אותו ועוזרים לו להבין יותר טוב את השאלות שהוא מעלה וכך אנחנו נחשפים במסות לז'ורז' פרק, לסוגיות מהתנך, לקפקא, לבורחס, סופוקלס ועוד.

כך גם נושאי המסות או הכותרות שלהן, כולן עוסקות בעקיפין בהתמודדות עם השכול, נקמה, שבעה, קבורה, קורבנות, בשורה וגם התנחלות, ילדות, זמן ונחמה.

השפה של מוטי פוגל גבוהה ואפשר לחזור למסות שלו, להעמיק בהן, לדון בהן ולחשוב דרכן על התקופה הנוכחית, על המשפחות, על הזכרון והאובדן שלהם שילווה אותם ואותנו עוד זמן רב וכפי שמשפחת פוגל נחקקה בתודעה ובזכרון הקולקטיבי יש גם את הזכרון האישי של הקרובים והדרך בה הם יבחרו לזכור, לתעד ולתת מקום לכאב.

מוטי פוגל עושה זאת באמצעות כתיבה ועושה זאת נפלא.
מן הסתם הספר הזה נכתב ויצא לאור לפני ה7.10 ועכשיו הוא הופך להיות ספר שהמשמעות שלו גדולה אף יותר.

מומלץ מאוד.

קותי / יניב מגל
הוצאת מטר
250 עמודים

אלוף יקותיאל אדם היה אחד הקצינים המוערכים בצה"ל בתקופתו ומותו בהיותו אלוף בתקופת מלחמת לבנון הראשונה היתה טרגדיה שכן הוא הקצין בעל הדרגה הגבוהה שמת בקרב.
מאז קותי אדם מונצח לא מעט והנה יוצא ספר עליו, ביוגרפיה שמתארת את קותי הקצין, האדם, איש המשפחה ואת דרכו מתחילת השירות ועד מותו.

אני אוהב ביוגרפיות אבל מנסה להבדיל בין ביוגרפיה לספר הנצחה וכאן זה נראה יותר קרוב לספר הנצחה וזה בסדר.
הכתיבה עצמה לא עשירה ומפורטת מדי ונראה שהיא אולי גם מיועדת לכך שצעירים יותר יחשפו לסיפורו של קותי ולמורשת הקרב שלו.
אני באופן אישי הרגשתי שהספר לא מעמיק מדי ואולי ציפיתי ליותר.

אם נתעלם מכך נגלה סיפור חיים של אחד הקצינים החשובים שהיו לנו, אחד שהיה מעורב במבצעים רבים, איש שהיה מועמד לראשות המוסד וניהל את אחד האגפים החשובים שלו וליווה את ישראל בכל מלחמותיו עד מותו בטרם עת.

קותי הוא סיפור של פטריוט ישראלי, של אדם ציוני, ישר ולוחם מוערך.
ספר שלמרות ההערות שלי שווה לקרוא אותו וכדאי להיחשף לסיפורו.