האור של החלום יהיה ממשי יותר / יהודית אוריה
הוצאת פטל
124 עמודים

קשה להגדיר את הספר המיוחד הזה, קשה לשים עליו את האצבע ולומר שהוא שייך לסוגה כזו או אחרת, קשה, כי זה ספר שהוא סוג של ז'אנר בפני עצמו, אולי אפשר לקרוא לו אוטוביוגרפיה מנוקדת, פרוזה לירית, אבל מה שכן מדובר בקריאה מאוד חווייתית, מאוד עוצמתית ומאוד מהפנטת.

זהו ספר התבגרות, ספר הגירה, ספר השתנות, אבל הוא כולו סיפור של התבגרות לתוך מדינה חדשה, לתוך מציאות חדשה, ספר שהוא גילוי של נשיות וגילוי של המיניות ובמידה רבה גילוי של עצמך, של הכותבת והכל בכתיבה מאוד פואטית, עמוקה ורגישה מאוד.

קראתי אותו לאט, ניסיתי להכנס לתוך הטקסט שמשולב בין סיפורת לשירה ויש בו גם מזה וגם מזה וגם הסיפורת יש בה פואטיקה, יש בה ניגון, לפעמים עצוב, לפעמים כואב, לפעמים נוגע ומרגש אבל יש לו מנגינה שנשמעת היטב.

קשה לתאר את הספר הזה, צריך לצלול לתוכו, לחוות את חייה של הכותבת, את הסיפור, המילים, התחושות והשירה המתנגנת מתוך הטקסט.
הניקוד של כולו הופך אותו למשהו אחר, יש בניקוד המון כוח, יש בו משהו שזורק אותך לחוויה אחרת של קריאה והמילים שונות, מתנגנות שונה, הסיפור מקבל עומק אחר.
נגע בי מאוד הספר הנהדר הזה, הכל כך שונה בנוף המקומי בסגנונו, בטכניקת הכתיבה ובדרך בה מספרים סיפור.

מומלץ מאוד.

על החיים ועל המוות / סטיב טולץ
הוצאת עם עובד
381 עמודים
מאנגלית: יואב כ"ץ

בסטיב טולץ התאהבתי מיידית כשקראתי את הספר הראשון שלו "שבריר" בעיני אחד הספרים השנונים והמבריקים שקראתי בעשור הקודם, ספר מפתיע בסגנונו, בעלילה שלו והציטוטים המבריקים מתוכו.
הספר השני שלו "חול טובעני" היה אכזבה כי כשהציפיות בשמים לפעמים אתה מרגיש שזו היתה הברקה חד פעמית וחול טובעני לא הגיע לרמת שבריר.
ואז כשהציפיות התאזנו ואתה מבין שטולץ הוא סופר מוכשר אבל לא עילוי מגיע הספר השלישי שמשאיר אותך בתחושה שזה יכול ללכת לכאן או לכאן כי את היכולת לכתוב יש לטולץ אבל מה בעצם מצפה לי.
התוצאה היא בדיוק באמצע.
"על החיים ועל המוות הוא ספר שנון מאוד, מלא תובנות על החיים (ועל המוות) וכיף לקרוא אותו ולצלול לתוכו.
אם יש דבר שטולץ מצטיין בו זו שנינות וציניות, הוא יודע לקחת נושא ולהפוך אותו, לגלגל אותו ולעשות ממנו משהו אחר, מעניין, פילוסופי ואין הרבה נושאים כה פילוסופים כמו החיים, המוות ומה שביניהם.

בעצם גיבורנו הוא אנגוס מוני, איש קצת מפוקפק שפוגש את אהבת חייו, הם מתחתנים ובסך הכל החיים שלהם לא רעים ביחד.
הכל משתנה כשעל הדלת דופק בחור שטוען שהוא גר בבית הזה בילדותו והוא חולה סופני ומבקש להכנס ולראות את הבית, הביקור הקצרצר הזה מסתיים בכך שאותו בחור עובר לגור בבית וזמן קצר לאחר מכן מוני מוצא את עצמו מת ובגן עדן.

גן העדן של סטיב טולץ ושבו מוני נמצא ממש לא כפי שדמיינתם, מקום די הזוי שדומה במובן רב לחיים על הקרקע ומוני נאלץ למצוא את מקומו בג'ונגל העירוני הסבוך והבירוקרטי של העולם שמעל ועל הדרך להבין למה הוא מת ומי ככל הנראה רצח אותו ולמה.
במקביל , העולם הגשמי נמצא בכאוס משל עצמו שכן וירוס קטלני מחסל את רוב האוכלוסיה והמונים נוספים רוצים להכנס לגן עדן, בקיצור מסריח יותר למעלה מאשר למטה.

על מנת לא לקלקל את חוויית הספר מוטב שלא אפיץ יותר מדי מהמשך העלילה שכן הוא מלא בספוילרים אבל כן אומר שסטיב טולץ כמו בספריו הקודמים יודע לייצר לנו חוויה מעניינת ושנונה, מלאת הומור שחור.
יש בספר ציטוטים רבים שאפשר לשמור ולקחת והם מצחיקים ומבריקים, מדובר בסופר שנון שמוציא ספר פעם בחמש, שש שנים אבל תמיד חוויה לקרוא בו.
אני נהניתי מאוד.

איך שורדים מבול / חנוך פיבן, שירה הכט קולר
הוצאת שוקן

כמה טוב לראות את היצירתיות של חנוך פיבן, הסגנון הייחודי שלו תמיד מעורר געגוע ליצירתיות ודמיות וכמה טוב שבתוך כל זה בא פיבן ומכניס לתוך היצירות החינניות והמקוריות שלו גם ערכים ודרכים להעביר לילדים מסרים חיוביים בדרך שלא מעייפת או דידקטית מדי וזה גם הדבר שהכי אהבתי בספר הזה, שהמסרים בו עוברים שצורה חכמה ואינטיליגנטית.

חנוך פיבן ושותפתו לספר הזה, שירה הכט קולר לקחו דמויות מהתנך אותם אייר פיבן בדרכו הייחודית והיצירתית ודרך הדמויות, פיבן מעביר לילדים מסר לחיים, מסר חיובי. מזון להמשך דרכם ולהשרדות בעולם הקשוח הזה וגם להפוך אותו ליותר חיובי עבורם ומעצים.

חלק מהדמויות מוכרות יותר לילדים מהשיעורים בבית הספר או בגן וחלק חדשים עבורם בשלב זה של חייהם והחשיפה אליהם ואל סיפורם היא נהדרת בעיני.

המסרים מתחברים לאופי של הדמויות ולסיפורם כמו למשל החיבור בין יוסף לכך שחלומות הם דבר שניתן להפוך למציאות והוא לא חייב להשאר בגדר חלום, המסר של מרים הוא מסר על חשיבות המשפחה, סיפורו של בלעם מלמד אותנו שניתן להקשיב לחיות ולמה שהן מלמדות אותנו והסיפורים רבים כמו גם המסרים החיוביים שמקיפים אותנו דרכם.

ספר חמוד ומהנה לילדים ולאוהבי חנוך פיבן.

הלהבה / לאונרד כהן
הוצאת כנרת זמורה
304 עמודים
מאנגלית: אסף גברון

לאונרד כהן לפני הכל היה משורר, לפני כל דבר אחר, גם לפני היותו זמר וכל ספר שמאחד יצירות שלו הוא ספר ששומרים ונוצרים וכמו כל משורר גדול ובמיוחד יוצר פופולרי כמו לאונרד כהן זה תענוג להיחשף לשירים שטרם קראתי ולטקסטים שטרם קראתיץ
אבל גם צריך לומר את האמת לפחות שלי מחוויית הקריאה שלי והיא שלא מדובר בשירים הכי טובים של לאונרד כהן, אלו בעיקר שירים ורשמים מהשנים האחרונות.
אבל מעבר לשירים נראה שלאונרד כהן עסק גם בפואמות שבספר הזה וגם ברישומים אליהם אגיע עוד מעט בהמון חקר עצמי,. כאילו חקר את עצמו, את דמותו, את חייו, והוא תיעד אותם דרך הדיוקן שלו, דרך המילים שמשקפים את חוויותיו, חלומותיו, אהבותיו ורגשותיו.
זהו ספר מאוד חושפני של לאונרד כהן ספר שיש בו מילים ודימויים, דיוקנאות עצמיים שונים אחד מהשני שמייצרים חוויה של הדמות הזו, שיש בה משהו עצוב, משהו נוגה, משהו עמוק ולאונרד כהן ידע גם לצייר, הציורים שלו יש בהם משהו תמים, פשוט ועם זאת הדיוקנים מדויקים וכל אחד מהם שונה, שונה בסגנון, שונה בהבעה, שונה באופן הרישום.

בעיני גם אם לא מדובר בשירה הכי משובחת של כהן, עדין מדובר בספר שכל אחד שאוהב את כתיבתו ירצה בבית. לחזור ולעיין במילים שהוא כותב, באופן בוא לאונרד כהן מביע את עצמו ואת הרגישות שלו זה פשוט מפעים ונותן עוד הצצה לאחד היוצרים החשובים במאה העשרים.
מומלץ.

מה שקרה אחר כך / מיטל פישל
הוצאת לוקוס
79 עמודים

כשמדובר בכאב של אובדן הורים זה כאב שמוכר לי היטב, אני חי אותו מגיל תשע וגם כאדם בוגר ואולי גם בגלל זה מאוד נגע בי הספר הזה של מיטל פישל והשירים שבו שיש בהם המון עוצמה ויגון.

אבל מעבר לכאב וליגון יש בשירים האלו את המקום איך אנחנו מתעצמים ואיך אנחנו מתפקדים למרות האבל והאובדן והיתמות וממשיכים הלאה והמוות? האובדן? הוא מלווה אותנו בכל מקום, הוא שם, הגעגוע הוא שם והשירים עוסקים בזה.
זו התמה העיקרית של הספר הזה, על משפחה, על אבא, על הגעגוע לאבא, על החיים שהשתנו ביום בו הוא עזב את העולם ועל הקשר החזק בין אב לבתו.

אם אוכל לייחס עוד תמה לספר מלבד הגעגוע לאבא וההתמודדות בלעדיו אז זו המשפחה, המשפחה כה משמעותית למשוררת, ההורות, החיים ביחד, ההתבגרות של המשוררת עצמה, הרצון לשמר לעצמה איזה משהו מתום הילדות שהיא עצמה זוכרת ועכשיו היא אמא.

השירים עצמם מאוד מאוד בכאן ועכשיו, גם בשפה שהיא מאוד מחוברת לקורא ונגישה והשירים עצמם לא מרומזים אלא אומרים בדיוק מה שמיטל פישל רצתה לומר ולהעביר.

היה לי מאוד מרגש לצלול לעולמה של המשוררת ולחוות דרך המילים את הכאב שלה ואת הרגש שיוצא מהשירים ומהמילים.

יָצָאנוּ מִבֵּית הַחוֹלִים
עוֹד לִפְנֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ.
שָׁלוֹשׁ יְתוֹמוֹת וְאַלְמָנָה אַחַת.
אֶת הַשָּׁעוֹת הַמְּעַטּוֹת וְהַמַּפְחִידוֹת שֶׁנּוֹתְרוּ עַד בּוֹא הַבֹּקֶר
יָשַׁנּוּ בְּזוּגוֹת.

ספר שירה מרגש ונוגע

סיפורה של משפחה טובה / רוזה ונטרלה
הוצאת שוקן
250 עמודים
מאיטלקית: אספיר בלה מילמן

יש משהו בספרות האיטלקית שמתאר סיפור התבגרות שתמיד מבליט את החיים בעוני, את החיים בקושי, כאילו לאיטליה אין גם דברים אחרים להציע, מאוד הזכיר לי במידה רבה את סדרת הספרים של אלנה פרנטה ולא רק, זה חוזר על עצמו במידה רבה בספרות האיטלקית.
ועם זאת זה עובד כי מי שיודע לכתוב ורוזה ונטרלה יודעת לספר סיפור ולכתוב אז זה עובד והתוצאה היא סיפור התבגרות מאוד יפה ומאוד נעים.
זה ספר מאוד רגוע במידה מסוימת והכתיבה מאוד תיאורית ופיוטית והיה לי מאוד נעים לצלול אל תוך העלילה.

הכריכה של הספר היא מהכריכות היפות שיצאו השנה והציור שעליו משדר במידה רבה את אוירת הספר, מאוד יפה, מאוד מושך.

זהו סיפור התבגרותה של מאריה, שחיה בשכונת עוני בעיר בארי.
דרך עיניה של מאריה אנחנו חווים את החיים בעיר, בשכונה, את סיפור התבגרותה, סיפור על גורל ועל הדרך לשנות אותו.

מאריה היתה שונה, כונתה על ידי סבתה "זרע מקולל" חיה עם אם חלשה ואב אלים ואח שהדרדר לפשע והיא היתה שונה, אהבה ספרים, חיפשה להשכיל ולהתפתח וגם… התאהבה בבחור ממשפחת הפשע בשכונה, אהבה אסורה שהתחילה כחברות מבית הספר והמשיכה לקשר רומנטי סודי.

הספר הוא מעניין מאוד והסיפור הוא סיפור נוגע וכתוב היטב אבל כמו דאמרתי בהתחלה ייתכן וקצת עייפתי מסיפורי העוני האיטלקיים האלו. זה מרגיש כמו נוסחה שעובדת אבל לי גם מתחשק משהו אחר בספרות האיטלקים, בסיפורי ההתבגרות של נשים שצמחו מתוך העוני.
ועדיין כשאני מסתכל על הספר ועל איך הוא כתוב אז מדובר הסיפור מעניין של כותבת מיומנת ונהניתי ממנו.

מלך החלומות / ד"ר גיא גרשטיין ואורית טל כסלו
הוצאת גם וגם
איורים: שירלי ויסמן

הספר מלך החלומות הוא ספר שבעיקר עוסק להנחיל לילדים שכל חלום כמעט הוא אפשרי אבל בשביל להגשים אותו אנחנו צריכים לקחת אחריות ולעשות מעשה, לעשות צעד קדימה כדי לייצר מהחלום מציאות וזה אפשרי.
כאחד שבעצמו עובד עם ילדים אני תמיד רואה את אותם חסרי הבטחון, אותם ילדים שחוששים לנסות, שמשהו עוצר אותם.
נכון שיש חלומות שלא תלויים בנו כמו החלום של הילד בסיפור שיהיה לו חתול, ולפעמים חלק מהחלומות שלנו תלויים ברצון של ההורים שלנו, המורים שלנו ועוד מבוגרים מסביבנו.
אבל רוב הדברים ורוב הרצונות שלנו כילדים תלויים בכח הרצון שלנו, ביכולת להבין מה אנחנו רוצים ולא לוותר לעצמנו.
זה לא אומר שזה קל להפוך משהו למציאותי, זה דורש לא מעט אומץ וכח רצון אבל הספר מעודד אותנו להבין זאת.

לילד שבספר יש הרבה חלומות מאוד יישומיים ויומיומיים כמו להצטרף לילדים שמשחקים בהפסקת בית הספר בכדור והוא מאוד רוצה להצטרף אבל משהו עצר אותו ובסוף כבר היה מאוחר מדי וההפסקה נגמרה.
או החלום שלו להצטרף לשאר ילדי המשפחה להכנס למים העמוקים ולא היה לו מספיק אומץ לעשות את זה.
הספר מציג חלומות יישומיים ויומיומיים, כאלו שמתרחשים כל הזמן, חלומות קטנים שהגשמתם תייצר לילד מציאות אחרת של יותר בטחון ויותר לקיחת אחריות על הדרך בה הוא יגדל.
ספר ילדים מקסים.

סוקרטס מחפש עבודה / ישראל שורק
הוצאת רסלינג
366 עמודים

גילוי נאות, ישראל ואני מכירים כמעט עשור, במהלך העשור הזה נחשפתי לאחד האנשים הכי חכמים ומעניינים שהכרתי אבל עוד לפני זה נחשפתי ליכולת של ישראל להנגיש את נושא הפילוסופיה.
כשהוא מדבר על פילוסופיה וגם כשהוא כותב על פילוסופיה, בשניהם מורגשת התשוקה שלו לתחום, ליכולת שלו לפשט נושאים מורכבים ולהעביר אותם בצורה פשוטה ומובנת, גם כשמדובר בטקסטים או בהוגים מסובכים מאוד וקשים להבנה.

אותי, אחד שמאוד אוהב הגות פילוסופית ונמשך לטקסטים שגורמים לי להתבונן על העולם באור אחר, ללמוד על העולם דרך המילים והמחשבות והרעיונות של אנשים, עבורי זה תענוג לקרוא ספר שלוקח את הנושאים האלו, נושאים שעוסקים בחיים ומוות, במנהיגות, בערכי המחילה והחמלה ובעוד נושאים רבים שהספר דן בהם דרך ההתבוננות הייחודית של ישראל שורק ומפשט אותם ולוקח אותנו למסע הזה בשפה פשוטה, מלאת הומור וחן, ועם זאת לא פוסח על איכות טקסטואלית ורמה גבוהה של ידע והבנה.

הספר הזה הוא למעשה סדרת מסות שכתב ישראל, חלקן חדשות יותר וחלקן פחות והיא מראה את החשיבה שלו בנושאים שהעסיקו אותו כפילוסוף וכחוקר המחשבה האנושית.
המסות מאוד מגוונות בנושאים שלהם וכולן כתובות טוב מאוד ומובנות. חלק מובנות פחות עקב הנושא המורכב עליו ישראל כותב ודורשות קריאה נוספת והרוב נגיש מאוד וברור מאוד מהקריאה הראשונה ובהחלט יצאתי מקריאה בספר הזה עם תובנות ומחשבות, בדיוק כמו בשיעורים ובקריאת הטקסטים עם ישראל במרכז מנדל למנהיגות שם למדתי תחתיו.

המסה הראשונה לדוגמא עוסקת בנסיון החיים והמוות, האם יש ערך לנסיון החיים, האם בעידן הטכנולוגי של היום לוותק האנושי עדיין יש ערך משמעותי, המסה דנה בנושא הזה בצורה מאוד מעניינת.

מסה שניה עוסקת במושג "עיר" ולוקחת אותנו למסע מעניין של חקר המושג הזה עיר בעידן של כפר גלובלי שמצטמצם כל הזמן.

מסה נוספת מוקדשת לעיון בכתיבתו של יואל הופמן

עוד מסה שמאוד אהבתי עוסקת בשבחי בשבחם של מספרי השתיים. הסגנים של מספר אחד.
הרי לא מלמדים אותנו בשום מקום איך להיות מספר שתיים אלא תמיד איך להגיע לטופ והמסה הזו דנה בין השאר בכך שאנחנו יכולים להשפיע רבות על המציאות גם מבלי לכבוש פסגות.

הספר דן עוד בנושאים רבים ומגוונים ומורכבים כגון שיח על עתיד הדמוקרטיה, מהי השראה, מסה שעוסקת במושג הקלישאה, מהי קלישאה, מהי קלישאת יסוד ולמה קלישאת יסוד היא דבר בעייתי.
נושאים כמו סליחה, חירות, פטרנליזם (המסה המורכבת בספר) הם גם נושאים שנמצאים בספר והוא דן בהם בהרחבה.

ממליץ לכם לשבת עם ישראל על כוס קפה ולשוחח אבל אם אין באפשרותכם לעשות זאת אז רכשו את הספר הנהדר הזה ותתחילו לאהוב פילוסופיה ולהבין אותה ואת החשיבה של האיש המבריק הזה.

סיפורים / בריס די ג'יי פנקייק
הוצאת עם עובד
200 עמודים
מאנגלית: ארז וולק

כבר בכריכה אתה מבין לאן הספר הזה מוביל אותי, הדמות בכריכה בהחלט גורמת לך להבין שהסיפורים עוסקים בדמויות גבריות, קשות יום, אנשים פשוטים שמחפשים את עצמם ולמרות שיש בכך משהו די צפוי העלילות עצמם הם מעניינות, עמוקות ומעולות ונראה לי שהסופר הזה שמת בגיל 26 בלבד הוא החמצה עצומה של הספרות האמריקאית.
כמה מרתקים הסיפורים של האיש הצעיר הזה שכותב באופן כל כך אותנטי ועמוק ומצליח להעביר לקוראים את הדמויות באופן שמזכיר בהחלט את פוקנר ואת סיפוריו.
יש בסיפוריו של פנקייק את כל המוטיבים שמאפיינים את הדמויות הקשוחות והגבריות בסיפורים מהסוג הזה.
עישון, ויסקי, נשים פשוטות, עבודה שחורה ומאומצת, חיים סגפניים ואני שוב אומר שלמרות הקלישאתיות בתיאור הדמויות יש בסיפורים הללו עומק והחשיפה לפנקייק היא חשיפה של סופר רגיש מאין כמוהו שכן בתוך הגבריות הכה מובנת וקשוחה יש כל כך הרבה רגש וכל סיפור מצליח לחדור אל הקורא.

הסיפורים של פנקייק מכניסים אותך למלנכוליה שכן נראה שבמידה רבה גיבורי הספר לכודים בחיים של עצמם ולא מצליחים לצאת מהמעגל של החיים המורכבים שלהם.
העצבות ההיא היא חלק מהעוצמה בסיפורים של המחבר שנקראים לאט ואפשר להנות מכל מילה בכתיבה הזו.

אני קורא הרבה מאוד ספרי סיפורים קצרים וכמעט תמיד מתאכזב מכך שיש המון הבדלים בקבצי סיפורים כאלו, הבדלי רמות בין הסיפורים הטובים לבין סיפורים חלשים מאוד באותו הקובץ. פנקייק שלא כתב הרבה במהלך חייו הקצרים מצליח לשמור על רמה גבוהה מאוד של כתיבה לאורך כל הסיפורים וכל אחד מהם בעל עוצמה יוצאת דופן.

קובץ הסיפורים האלו מומלץ מאוד, זו חשיפה לסופר אמריקאי מהדור הישן, דור שנעלם, כמעט לא כותבים ככה יותר, אולי מקארתי היה האחרון שכתב על דמויות קודרות כאלו. כתיבה גברית מאוד מהסוג שהולך ונעלם בספרות.
פשוט קובץ נהדר של סיפורים חזקים מאוד על אנשים פשוטים ועל מורכבות החיים.

תנו לחומר ללמד / אורלי נזר
הוצאת פרדס
113 עמודים

כאחד שעוסק בלימוד פיסול למחייתו הספר הזה מאוד עניין אותי.
אבל אני לא עוסק בפיסול חימר ולמעשה אני כמעט ולא נוגע בחימר, אני עובד ומלמד בפלסטלינה ואלו שני חומרים שונים מאוד אחד מהבני אבל המכנה המשותף ביניהם זה התלת מימד והדרך בה אנחנו יכולים להעביר מסרים ותכנים לימודיים דרך החומר וזה מה שעניין אותי אז צללתי לספר הזה שהוא קודם כל ספר לימודי ומקצועיץ

מה שבמיוחד אהבתי בגישה של אורלי נזר זה שהספר לא מיועד רק למורים לאמנות או למטפלים באמנות אלא הוא מאפשר לכל מי שמעוניין לעבוד עם החימר ככלי לימודי וככלי שמאפשר תהליכי חשיבה מרתקים ומעניינים.
החימר נוח למגע, מאפשר שיטות עבודה רבות איתו ולמעשה מתאים לכל גיל ולכל רמה וזה מה שיפה בו.

הספר מלא בדוגמאות ומערכי שיעור שמובנים בצורה מעולה ומדויקת עם דוגמאות וצילומים והמטרה היא לא לייצר בחימר כלים שימושיים או פסלים פיגורטיביים אלא להשתמש בחימר כחומר להבעה.
מורים שאינם מורים לאמנות לרוב חוששים להשתמש בכלים אמנותיים כדי להמחיש נושאים לימודיים ולכן הספר הזה הוא בשבילם גם כדי להראות להם עד כמה החימר מייצר משהו אחר ודרך יצירתית וחכמה להעביר נושא ומסר.

ספר נהדר ומקצועי למי שרוצה באמת להרחיב את הידע הדידקטי שלו כאיש חינוך וכמורה וללמוד עוד כלי נפלא שבאמצעותו ניתן להמחיש נושאים בצורה ייחודית.