יונים מהשאול / רוברט א. הווארד
הוצאת קתרזיס
95 עמודים
מאנגלית: דוד ישראל ארונשטם

הנובלה הקצרה הזו של רוברט א. האוורד מעבר להיותה סיפור אימה משובח טומנת בתוכה הרבה מאוד מההסטוריה האפלה של ארצות הברית ויחסי שחורים לבנים בדרום ונראה שבתוך האימה והמוות האופפים את היצירה הזו המסר האחר קצת נחבא אל הכלים בעיני אבל עוד נגיע לזה.

לא ממש תרגמו בארצנו את כתביו של קונארד אולי מלבד איזה כרך של סיפורי קונאן שמי יודע איפה ניתן למצוא אותו.
אבל הווארד מוכר כסופר אימה ואחד מהסופרים, יחד עם לאבקראפט ואחרים בתקופתו שביססו את הז'אנר הזה והיו מיוצריו החשובים בתקופה שסוגה זו החלה לפרוח ואנשים התעניינו בעל טבעי ומסתורין.
אני לא בטוח מתי מתי הזומבים הופיעו בספרות לראשונה, האם בספר קצר זה או בספרות מוקדמת יותר, זה שווה בדיקה שכן אני לא יודע על מתים חיים שהופיעו לפני כן.
אבל אותם מתים חיים הם חלק מהמסתורין בספר הזה ותחילתו של הסיפור בשני תושבי ניו אינגלנד שמגיעים לדרום ועוצרים לחפש מקום מסתור בבית אחוזה ישן.
כאשר אחד משני האנשים מתעורר מסיוטי אימה הוא מגלה את חברו עולה במדרגות כמו אחוז דיבוק או נמצא במן טראנס ולאחר מכן החבר חוזר כגופה מלאת דם עם גרזן בידו.
גריזוול, אותו חבר שנשאר בחיים בורח אחוז אימה מהבית ומחפש את השריף המקומי ויחד איתו ולמרות שהוא גם החשוד המיידי ברצח חברו הם מנסים להבין את הפתרון לתעלומה והחקירה שלהם מביאה אותם לתגלית שיש בה הרבה רוע ולוקחת אותנו להסטוריה העמוקה של ארצות הברית.

מעבר לסיפור המתח שבנוי היטב ומייצר תחושת פחד מצמית ומוות האוורד לוקח אותנו כמו שכתבתי בהתחלה דרך העלילה אל אכזריות המטעים והעבדות בארצות הברית ואל יחסי שחורים לבנים, עבדים ואדונים ואני משתדל לא להרחיב יותר מדי כדי לתת לקוראים להבין ולהנות מהמתח בעצמם.

החיבור בין מה שקורה בבית לבין העלילה הנלווית אליו והחקירה הופך את הספר הזה למן ספר אימה בלשי מרתק שתענוג לקרוא אותו, הוא נגמע במהירות ומייצר חווית קריאה מיוחדת מאוד.
מומלץ.

מלון גרנד בבילון / ארנולד בנט
הוצאת אפרסמון
246 עמודים
מאנגלית: ארז וולק

מלון גרנד בבילון הוא רומן תקופתי קליל ומהנה שבהחלט עוזר להעביר את הזמן ומספק גם מתח, גם בידור וגם עניין, יש בו פשע, יש בו תככים, פוליטיקה ושחיתות אבל בעיקר יש פה איזו ביקורת מעודנת על מעמדות ואנשים עשירים חמדנים שרוכשים לעצמם נכסים לשם שעשוע.

ארנולד בנט הוא סופר שלא הכרתי ונראה שמלון גרנד בבילון הוא הספר הראשון שלו שתורגם לעברית ובכל זאת מדובר בסופר פורה מאוד שכתב יותר מ40 ספרי פרוזה, סיפורים קצרים, ספרי עיון ומחזות כך שמעניין אם נצפה לעוד תרגומים מספריו.

בכל מקרה אין ספק שמלון גרנד בבילון הוא מתאבן נפלא ומעורר תיאבון ליצירותיו הבארות של בנט.
בנט ביסס את המלון שלו בספר על מלון סבוי המפורסם בלונדון, מלון שנפתח ב1889 והספר של בנט נכתב ב1902.

אנחנו מתוודעים בתחילת הספר לניו יורקי עשיר בשם תיאודור רקסול ובתו, רקסול, אחד מעשירי העולם יושב וסועד במלון כאשר רקסול מזמין קוקטייל אמריקאי שאסור להזכירו במלון ובתו אף ממשיכה את החוצפה ומזמינה סטייק ובירה, מה שיוצר חיכוך עם רב המלצרים השחצן.

העימות הזה גורם לרקסול לרכוש את המלון ואת כל מה שבתוכו ומכאן מתחילה שרשרת אירועים והתרחשויות מוזרות מאוד.
היעלמות של חלק מהצוות, היעלמות של גופה, נסיך שהתארח במלון נעדר וכל זה גורם לנלה, בתו של רקסול להתחיל בחקירה עצמאית משלה לשלל האירועים שמתרחשים במלון וזה מסבך אותם בקונספירציה פוליטית אך גם אהבה יש בסיפור הזה כאשר נלה מתאהבת באריסטוקרט מהנסיכות הקטנה המעורבת בעלילה.

בסך הכל מדובר בספר מהנה למדי, תקופתי מאוד עם לא מעט סרקזם וביקורתיות והרבה הרבה אקשן חביב.

נהניתי לקרוא אותו.

שביל החלב / ד"ר מויה מקטיר
הוצאת מטר
244 עמודים
מאנגלית: עדי מרקוזה הס

איזו דרך נהדרת בעיני להנגיש לנו את מדע הסטרונומיה.
זה בדרך כלל נושא כבד להבנה, מורכב, יש בו הרבה מושגים מורכבים וגם בין השאר רוב האנשים סוחבים איתם כל מני דיעות קדומות או מידע שגוי שלא קל לתת להם מידע אמיתי ומורכב מדי בכל מה שקשור לחלל ולגלקסיות.

מויה מקטיר היא אסטרופיזיקאית ומומחית לפולקלור עם דוקטורט באסטרופיזיקה והיא מנגישה בצורה מיוחדת מאוד את נושא שביל החלב באמצעות אוטוביוגרפיה, כן.
הגלקסיה מדברת אלינו ומספרת לנו את סיפורה וזו דרך מאוד מעניינת להנגיש את המדע המורכב הזה לציבור שבאמצעות הסבר פשוט ומובן הוא הופך למורכב פחות.

כמו כל אוטוביוגרפיה אנחנו מתחילים מהתחלה, והגלקסיה מספרת לנו את סיפורה מרגע ההיווצרות, יצירת הכוכבים, היווצרות היקום והמפץ הגדול וגם במידה מסוימת מנבאת את מותה.
היא עוסקת גם במיתוסים אודותיה, מיתוסים שהאדם המציא עם השנים ומהרגע הראשון שהוא ראה כוכבים בשמיים.
היא מתארת את אופן היווצרות גלקסיות וכמובן מתייחסת אלינו בני האדם.
לפעמים במידה של יהירות מסוימת אבל אני כקורא קיבלתי זאת בהומור ובחיוך.
יש כאן פרגון גדול לאסטרונומים ומדענים בני אנוש שחקרו אותה והבינו חלק מסודותיה ונראה שעוד לא התחלנו אפילו להבין את המרחב העצום של הגלקסיה העצומה שלנו ושם גלקסיות אחרות ברחבי היקום האינסופי הזה שאנחנו חיים בו.

הספר מעוטר באיורים חביבים ואפילו המושגים המורכבים בו הם יחסית נוחים להבנה וקלים לעיכול.
מאוד אהבתי את הספר היפה הזה והנגיש כל כך.
כתיבה נהדרת ובסך הכל ספר מומלץ מאוד ומהנה מאוד.

האנתרופוקן שלי / ג'ון גרין
הוצאת הכורסא
294 עמודים
מאנגלית: תומר בן אהרון

זה ספר מאוד שונה ממה שאנחנו מכירים בכתיבתו של ג'ון גרין, הוא מביא לכאן צד אחר שלו פחות פרוזה רומנטית לנוער מרגשת ומלוקקת אלא יותר קובץ מסות מרתקות בהם ג'ון גרין מביא את דעתו על העולם ועל האנושות.

כותרת הספר, האנתרופוקן שלי, אנתרופוקן, עידן האדם, אותו עידן בו האדם משנה ושינה את כדור הארץ באופן שאף מין אחר מאז שהפלנמטה הזו נוצרה לא שינה.
עידן האדם חולל תמורות רבות בכדור.
למעשה, העידן הזה נספר החל מהמהפיכה התעשייתית והוא כולל מרכיבים רבים כגון השפעה על האקלים בכדור הארץ, הכחדת מינים רבים, תעשיית הבשר, המסת קרחונים ועוד ועוד.

גרין מביא כאן את הראייה שלו כאדם, כמבקר ספרות, על העולם, על האנושות ומביא כאן מגוון מאוד מאוד רחב של מושגים ונושאים שהאדם הוא בעל השפעה עליהם וזה מייצר ספר מרתק מאוד שאפשר לחזור אליו ולקרוא שוב את הכתיבה השנונה והמעניינת של גרין שמנסה להציג מגוון רחב של התנהלות האדם על כדור הארץ ועל התרבות האנושית, בעיקר התרבות המערבית.

יש כאן המון סקרנות, המון שאלות שעולות, למידה עצמית, הומור וגם תפיסה סובייקטיבית של המציאות על פי ג'ון גרין.

הנושאים כה מגוונים, המחל מהציורים במערת לאסקו של האדם הקדמון, אווזים קנדיים, בובות הטדי בר, האינטרנט, מיזוג אוויר, הגוגל, משחק המונופול, סופר מאריו, דלקת מוח נגיפית, תחרויות אכילת נקניקיות ועוד ועוד.

חלק מעניין בספר הוא הדירוג של גרין, כמו שהוא מדרג בביקורות הספרים וכמו שאנשים מדרגים דברים שונים ובכלל עניין הדירוג הוא מקור לחקר בפני עצמו.
אבל גרין מדרג את הנושאים עליהם הוא מדבר מסולם של 1-5
איך אפשר לדרג מגוון כה נרחב של מושגים שונים זה מזה? זה חלק מסקרן בפני עצמו בספר של גרין.

התענגתי עליו ובקריאת הספר ואני אישית מדרג אותו 4.5 כוכבים.
מומלץ.

ליל הברווזים / שירז אפיק
הוצאת המקור
183 עמודים

שירז אפיק יודעת לכתוב, ידעתי את זה עוד בספריה הקודמים ואני יודע זאת גם היום.
אני שמח כל פעם מחדש לקרוא את הספרים שלה והספר הזה גרם לי הנאה רבה.
לא רק בגלל שהוא כתוב טוב אלא שיש בו איזו סגירת מעגל שאהבתי מאוד, כזו שמעלה לקורא חיוך על הפנים.
הספר עוסק בנושאים מאוד מעניינים ומטרידים שקשה מאוד לספר עליהם בסקירה כזו כי היא עלולה לחשוף את הסיפור ואת התמה המרכזית שלו ואנסה לתאר את העלילה בקווים כלליים.

הספר מספר על אליענה, פסיכולוגית ילדים מוצלחת, הקליניקה שלה עמוסה ויש לה תכנית רדיו ובסך הכל גם משפחה טובה משל עצמה.
בפועל מתחת למעטפת הזו ולקריירה המשגשגת מסתתר סוד אפל וקשה, אירוע טראומטי שקרה לה בזמן השירות הצבאי שאליענה סוחבת אותו איתה שנים רבות ומשפיעה עליה.
אל אליענה מגיע לקליניקה ילד חמוד, מאוד ציני ומאוד כנה שלא יכול לשקר, הילד הזה הוא פתח לאליענה להגיש את הנקמה שלה, לתקן את מה שדרוש תיקון ואת מה שהיא חיכתה לו שנים רבות.

אנחנו חוזרים לאותו אירוע שהתרחש בעבר והשפיע על אליענה וחוזרים להווה ועוקבים אחרי הדמויות בספר בעניין רב.
קשה מאוד לחבב מי מהדמויות בספר, הם לא מעוררות אמפתיה יותר מדי, גם לא אליענה.
אבל זה מה שיפה בספר הזה, הדמויות בנויות נהדר והספר לוקח אותנו צעד צעד עד לרגע בו אליענה מבשלת את הנקמה שלה מאותו לילה בצבא, מאותו אירוע.

הספר מרתק, הוא כתוב נהדר, הוא חד והוא מביא לנו סיפור מר עם סוף מתוק מדבש.
תענוג.

כמו הליצן מהשיר של פורים / יוסי וקסמן
הוצאת קתרזיס
168 עמודים

זה בדיוק מסוג הספרים שבגללם אני אוהב לקרוא, יש בו את הטירוף הזה והדמיון המדהים והיצירתיות שאני מחפש בספרות ואני ישבתי אליו מרותק, מהשפה, מהטירוף, מהעברית, הרגשתי איך וקסמן לוקח אותי למסע של טירוף צבעוני ומלא דמיון שיש בו המון כאב והמון זעם והטירוף הזה יש בו כל כך הרבה השראה וכיף.

נתחיל מזה שזה ספר שמושך אותך בצבעוניות שלו, הכריכה שלו פשוט נהדרת, גם הבחירה בפונט וגם הרקע הליצני שיש בו דיסוננס כל כך חזק בין דמות הליצן שמשדרת משהו אחד כגון דמות מצחיקה ומשעשעת ומצד שני זו דמות נלעגת ועלובה שהמסיכה והאיפור מסתירים המון סבל וכאב.

באופן אינטואיטיבי הכריכה והשם של הספר זרקו אותי לכל מני ליצנים ספרותיים שהפכו או מתוארים כדמויות טרגיות רצחניות כגון הג'וקר של באטמן שמשהו בעיר הדיכוטומית האפלה של וקסמן הזכיר לי את גותהאם סיטי או כמובן הדמות הליצנית הרוצחת ספרו של סטיבן קינג "זה"

אבל בספר הזה הליצן הוא סימבול, לטירוף, להתחפשות, לשגעון ובכל זה נמצא אותו גבר צעיר ששומע קולות מוזרים בראש, של איך שהוא מכנה אותם "הדודים היהודים והוא יוצא למסע של הרג שמתחיל בקשישה ניצולת שואה אליה הוא מתחזה לאחר שהרג אותה ומכאן הספר מקבל תאוצה וטירוף שקשה לתאר בסקירה אלא פשוט להתמסר לכתיבה של יוסי וקסמן בצורה שרק הוא יכול לכתוב.

איזה ספר מטורף ועשיר, מתאר עולם כל כך אפל ואכזרי והדמות של הגיבור המיוסר והאומלל כל כך נגעה לליבי.
העולם בו הוא חי, העיר בו הוא חי היא מדכאת ונראה שהעולם הזה עושה לו רע והטירוף שלו אפילו מובן במידה מסוימת, מעבר לג'וקר הספר מלא ברפרנסים והשראות ספרותיות שצריך לקרוא אותו כדי להבין ונראה שכל אחד ימצא בו דברים אחרים.
זה הספר הישראלי הכי טוב שקראתי השנה ושאפו גם ליוסי הנהדר וגם לקתרזיס שהולכים עם השגעונות שלו ועם היצירתיות של יוסי שהוא אמן בנשמתו ויצירתי בכל נימיו ואמן הוא אמן, בין אם זה בציור או בכתיבה, כשאתה אחר ואתה מביא את האמנות שלך ואת הטירוף שלך אתה יכול להביא אוו בכל צורת אמנות וזה נפלא.
ספר נפלא.

חומרים טובים / דייוויד פיליפס
כנרת זמורה הוצאה לאור
207 עמודים
מאנגלית: עפר קובר

דייויד פיליפס הוא מרצה שוודי ומומחה לתקשורת.
הספר הזה "חומרים טובים" מבוסס על קורס שהוא פיתח בעקבות מסע אישי של התמודדות עם דכאונות ואירועים אחרים שהוא עבר.

אני מודה שאני לא קורא הרבה ספרי עזרה עצמית כי אני מאמין מתוך מה שקראתי שהמנטרות שלהם חוזרות על עצמם פחות או יותר מספר לספר בניסוח אחר או בטכניקה אחרת אבל בסופו של דבר הרוב מאוד דומה אחד לשני ומלא בקלישאות ומי שזה עוזר לו ונותן לו עוד מוטיבציה לשפר את חייו אז בטח שזה לא מזיק.

פיליפס רותם את ההורמונים בגוף שלנו ומראה איך ניתן להשתמש בהם כדי לקחת את חיינו למקומות חיוביים יותר.
בסופו של דבר שימוש נכון בהורמונים שבגופנו או שליטה בהם יכולים בהחלט לגרום לנו לעשייה חיובית יותר, לחיים בריאים יותר ובאופן כללי להרגיש יותר טוב עם עצמנו וזו מהות הספר.

פיליפס משתמש בדימוי הקוקטייל כדי לשדר לנו את המושגים חיובי ושלילי.
קוקטייל מלאכים הוא בעצם קוקטייל דמיוני שמורכב מההורמונים בגופנו שעם רקיחה נכונה יכול לייצר לנו חיים חיוביים יותר וטובים יותר.
קוקטייל השטן הוא ההיפך, הוא שימוש לא נכון בחומרים הטובים שבגופנו שמביא אותנו לחשיבה שלילית, סטרס, חרדות, אכזבה ותחושת כשלון.

דרך הספר אנחנו מכירים איך להשתמש נכון בהורמונים כגון דופמין, אוקסיטוצין, סרוטונין, קורטיזול, טסטוסטרון ועוד.
לכל הורמון מוקדש פרק ובו הדרך הנכונה להפיק את התועלת ממנו באמצעים חיוביים וזו מהות הספר, הנראטיב שלו.
השימוש בחיובי, בדרך בו השימוש בו ייטיב עם חיינו.

הספר כתוב בסך הכל די מעניין, קריא ובהחלט מצאתי בו כמה נקודות אותם אני יכול לקחת למסע האישי שלי.

הסוד של סבא גדליה / אלדד אילני
הוצאת אגם
221 עמודים

הספר הזה הוא ספר שני בסדרת הרפתקאות יובל, לא קראתי את הספר הראשון ועדיין נהניתי ממנו מאוד כי כל ספר עומד בפני עצמו ככה התרשמתי מהקריאה.
מדובר בספר חמוד מאוד לילדים ובני נוער צעירים שגם מעודדים קריאה באמצעות סיפור יפה וגם מביאים לילדים את הסיפורים שלפני הקמת המדינה וקצת הסטוריה בצורה מקסימה ומקורית, משעשעת ומותחת.

יובל בן ה12 קיבל עבודה לחופש והוא מתבאס מזה מאוד, העבודה היא לכתוב על גיבור, אבל גיבור מהחיים, כזה שהוא מכיר אישית.
הוא לא מכיר גיבורים בכלל.
את הגיבור שהוא מחפש מוצא יובל את סבא גדליה, גדליה הוא הסבא רבר של יובל וכל המשפחה נוסעת אליו לעזור לו בעבודת החקלאות.

סבא גדליה כבר לא בשיא הכושר, הוא מבוגר ושוכח לפעמים אבל הוא היה לוחם בהגנה ויש לו סיפורים רבים לספר ליובל.

אבל יש גם דברים שקורים כאן ועכשיו כמו גנבים ופושעים שבאים לפגוע בסחורה ולקחת מהחקלאים את מה ששלהם ואת מה שהם עבדו עליו כל כך קשה.

דרך ההרפתקאה החדשה של יובל עם הסבא אנחנו לומדים מה דרוש כדי להיות גיבור ומה דרוש כדי להיות אמיץ וגם לומדים יחד על ההסטוריה של טרום הקמת המדינה וערכים נוספים כגן תקשורת עם פער דורי ומציאת מכנה משותף.

הספר הזה כתוב מקסים והאיורים של יניב שמעוני חמודים מאוד, הטקסט גדול ומרווח, מנוקד היכן שצריך להיות ובכלל מיועד לילדים שכבר יודעים לקרוא ורוצים ספר שיגרום להם כמה שעות וימים של הנאה ולמידה.

מקסים.

איך להיות מוזה / דנה שוופי
אפיק, ספרות ישראלית
346 עמודים

אני בעצמי אמן, אחד שחי את עולם האמנות אבל לא ממש מעורב בברנז'ה האמנותית, אבל ההכרות שלי עם העולם הזה ועם חברים רבים שמנהלים גלריות ומהווים אמנים פעילים בעצמם מאפשר לי להכיר את האינטריגות, את המורכבות של העולם הזה ואת את הצביעות שיש בו.
עולם קצת אליטיסטי, קצת מנותק ומאוד מיוחד שכן הוא מביא לעולם תרבות ויוצרים צעירים וותיקים והמרכז של העולם הזה, המקום שחי ופועם בו הוא כמובן תל אביב ומרכז הארץ שם יש את מרבית הגלריות והמוזיאונים, שם עובדים רוב היוצרים הצעירים ושם האמנים הצעירים בוגרי בצלאל, המדרשה ושאר המקומות חולמים להצליח בגדול, להציג, לפרוח, למכור ולצאת משם גם את העולם הגדול מחוץ לפרובינציה שלנו.

זה העולם בו עוסקת הסופרת דנה שוופי שהיא בעצמה אמנית, מבקרת ספרות וזהו ספר הביכורים שלה.
אבל זה לא ניכר כספר בוסרי שכן דנה כותבת נפלא ומביאה לקוראים את התככים והקשרים והצביעות בעולם הזה, ואת העובדה שלרצון להצלחה אין גבולות ואפשר ורצוי לעשות הכל, או כמעט הכל כדי להשיג את המטרות שלך.

העולם התחרותי הזה, שבו אתה זקוק לקשרים, לנוכחות, ליצירתיות יוצאת דופן ולפעמים גם לשקרים והעמדות פנים מוצג בספר הזה ומביא במידה רבה גם את הצדדים הפחות יפים בעולם המרפקני הזה.

הדמויות המרכזיות בו הן רונה וניר, בוגרים טריים של המחלקה לאמנות בבצלאל שחולקים להם ביחד סטודיו בדרום תל אביב.
שניהם אמנים עם סגנונות שונים וחשיבה אמנותית שונה, היא אמנית יותר פוליטית, הוא אמן יותר קלאסי ולחייהם ולעולמם נכנס בחור בשם מיכאל, צעיר ישראלי אמריקאי שחי ולמד בארצות הברית ולא הצליח למצוא את מקומו בסצנה האמנותית שם וחזר לארץ לנסות את מזלו.
בארץ הוא מכיר את ניר.
מיכאל הוא טיפוס שמאמין שבשביל להצליח אפשר לדרוך, לשקר, לעקוף דרכים ולהשתמש גם באמצעים לא כשרים ובמידה מסוימת משקף איזה הלך רוח באמנות בכלל ומראה לנו את אותו צד אפל ומכוער.
הקשר שלו עם ניר שנסחף אחריו מוביל את ניר ואותו למקומות אפלים ומסוכנים ומייצר טוויסט מרתק בספר הזה שהפתיע אותי לטובה.

בתור בוגר אקדמיה לעיצוב ואמנות ובתור אמן בעצמי אני התחברתי מאוד לספר, הזדהיתי איתו ומצאתי את עצמי מזהה את המורכבות בעולם הזה שלא קל להשתלב בתוכו, לא קל להיות אמן ולא קל להצליח בו ולפעמים לא המוכשרים ביותר הם אלו שמצליחים אלא אלו שמצליחים להשתחל דווקא בדרכים אחרות.

ספר מרתק וכתוב טוב מאוד.

אורות הפנסים האחרונים / אסף ולדן
הוצאת תשע נשמות
205 עמודים

הספר של אסף ולדן זה ספר שצריך נשימה ארוכה גם כדי לכתוב עליו וגם כדי לקרוא אותו.
במיוחד כשאתה יודע מה עלה בגורלו של הכותב המוכשר הזה ואז כשאתה צולל לתוך הטקסט, אתה מבין את המשמעויות של גורלו ואת המשמעויות של הכתיבה שלו.

זה ספר שאין בו מילה מיותרת, נראה שהכתיבה הזו שלו שהיא רצף של מחשבות, הרהורים, כוונות, התכווננות, הבנה שיש לכל דבר גם סוף ויש גם התחלה וצריך להספיק משהו לפני שהסוף הזה מגיע.
אני יודע שזה נשמע כמו משהו לא באמת ברור, לא באמת קוהרנטי וזה נכון, אין כאן איזו עלילה, שיש בה התחלה, אמצע וסוף.
מה יש בספר הזה? המון יופי והמון רגש והמון עצב, כנות מרשימה של כתיבה אינטימית שמחוברת לרגש של בחור צעיר שרוצה לכתוב ספר ומגלה שהכתיבה עצמה, המחשבות שיוצאות החוצה מהראש אל הדף הם מייצרות את הספר, הם משליכות את הדמות המיוסרת, הרגישה, האינטיליגנטית והיא בסופו של דבר מייצרת את הספר הקסום הזה שכל כך קשה לכתוב עליו.

זה רצף מחשבות, הרהורים ודמיון, השראה של המחבר אל עולמו הפנימי, אל הדברים שליוו אותו, אל הסופרים והמשוררים שליוו אותו, אל הזכרונות, בין השאר גם הזכרונות מסבא שהוא הרי שמעון פרס,
וידויים קטנים, כתיבה אל עצמו, אל הקורא, אל העולם.
איך מתארים ספר כזה חוץ מכך שזוהי חוויה רוחנית וכניסה אל החדרים הכי עמוקים בנפשו של המחבר.
מה שאהבתי בו שהוא הכל והוא כלום, אסף ולדן הוא כותב מוכשר שלא זכה לראות את הספר הזה יוצא אבל הוא משאיר לעולם את היופי שבמילים שלו ואת היופי שיוצא החוצה מהדפים וצריך לעודד ספרות כזו, כה כנה וכה אותנטית וכה עשירה בידע וחכמה פנימית ודמיון וחשיבה מקורית.

כמה כיף לקרוא ספרות כזו שמחפשת לאתגר את הקורא לא בעוד עלילה טובה או פחות אלא דווקא באי עלילה, בעובדה שהכתיבה באה ממקום לא תמיד מתוכנן אלא פשוט באה מהבטן, זו כתיבה מהבטן כמו יומן סודי, יש בו אינטואיטיביות ויש בו רגש.
ויש בו גם הרבה כאב, אנחנו יודעים מה היה הסוף ואנחנו מתכוננים אליו ונראה שגם המחבר יודע ומבין וכך אנחנו הולכים איתו צעד צעד אל הלא ידוע, אל הלא גמור לאן שהמילים יקחו אותו ואותנו.

מיוחד מאוד, נוגע ללב וכל כך יפה.