מהתחלה / דויד גרוסמן
הספריה החדשה
105 עמודים

את גרוסמן גיליתי מאוחר, למעשה את כל הקריאה החשובה שלי התחלתי מאוחר כך שכל חוויית הקריאה המשמעותית שלי התחילה בסביבות גיל ה30 שלי.
לפני זה קראתי ספר או שתיים בחודש אבל מאז שהתחלתי לקרוא יותר ואף לכתוב על ספרים כך גם נחשפתי לסופרים חשובים וגרוסמן הוא אחד מהם ואני מודה על כך.
הכתיבה שלו נהדרת והספרים שלו תמיד מעוררים בי תחושות ורגשות והוא בעיני הסופר הישראלי החשוב ביותר כיום והיה גם כזה כשסופרים גדולים אחרים שהלכו בינתיים לעולמם התהלכו בינינו.

אבל לשתי הנובלות היפות האלו, תחילת דרכו של גרוסמן, אותם לא הכרתי ועבורי זה ממש נחמד להיחשף לכך כשההוצאה הוציאה אותם לכבוד יום הולדתו ה70.

כמה יפה היה לקרוא את הנובלות האלו ולגלות שכבר אז מדובר בסופר אחר עם כתיבה עמוקה, חדה, עברית נהדרת ויכולת להכנס לעומק הדמות בצורה מעוררת השראה.
כאחד שקורא כל מני כתבי יד לפני שמתפרסמים ונחשף לאנשים שרוצים להיות סופרים בתחילת דרכם אני חושב לעצמי האם הם קוראים סופרים כמו גרוסמן, האם הם נחשפים לספרות שיש בה עברית כה טובה והבנה של איך מעבירים דמות ואיך מייצרים סיפור טוב באמת לפני שהם שולחים את מה שהם כתבו ויש לי ספק בכך כי גרוסמן בהחלט יכול להיות השראה והדוגמא לכך היא שהסיפורים שכאן הם בשלים מאוד, בוגרים מאוד ואין בהם בדל תחושה שמדובר בסופר בתחילת דרכו.

הסיפור הראשון "חמורים" מספר על חייל אמריקאי שערק מהמלחמה ויודע שאם הוא יחזור לארצות הברית מצופה לו עונש מאסר ועל כן הוא מסתובב לו באירופה, מגיע לאוסטריה לכיוון חבר שיש לו חוות חמורים.
הוא קונה כמות מוגזמת של לחם עבור החמורים ושותה המון אלכוהול.
לצד המחשבות על החמורים אותם הוא הולך לפגוש ואמחשבות על המלחמה האיומה (מלחמת ויטנאם) הוא לן לו בכפר אשר ממולו ההר עולה באש.

הנובלה השניה "רץ" מתרחשת כולה במהלך ריצה של חייל אשר במהלך הריצה עולות לו מחשבות על חייו, משפחתו, עברו וקצת כמו זרם תודעה אנחנו חווים את המחשבות שלו ונמצאים יחד איתו בנסיון להצמד למה שעושה לו טוב, לחיבור הזה בין הנופים מסביב שמשתנים בכל רגע ובחייו של הדמות שרצה ובכלל הסיפור הזה נראה כמו סיפור שהתנועה שבו מאפיינת לא מעט מהספרים הבאים של גרוסמן שיש בהם תנועה, בריחה ממשהו, חיפוש אחר מקום בטוח, מקום מפלט.

מאוד נהניתי מהנובלות האלו, מעומק הכתיבה של גרוסמן.
קריאה חווייתית.

חיי גירושים / דן רדלר
מנדלי מוכר ספרים ברשת
386 עמודים

דן רדלר הוא מחזאי, איש תיאטרון וסופר וזהו ספרו הרביעי והראשון שלו שיוצא לי לקרוא.
הסיפור הוא מרתק שתחילתו באהבה גדולה בין דניאל, יהודי שעלה לישראל מצרפת לבין מריה שהגיעה לצרפת מרוסיה כדי להשתקע בה וללמוד שם.
הפגישה הראשונה ביניהם שהיתה לגמרי במקרה התפתחה לאהבה גדולה בין השניים ודניאל משכנע את מריה לעבור איתו לישראל ולהשתקע בה ושם לגדל את משפחתם.

בנם יורי נולד ולאט לאט אנחנו חווים את הקשיים במערכת הזוגית, את הניגודים ואת המורכבויות והמחלוקות בין בני הזוג עד אשר עולים דיבורים על גירושים ועל הרצון של מריה לעזוב את ישראל
רגע אחד טראגי משנה את התמונה כאשר מריה נהרגת בתאונת דרכים כאשר נסעה במכוניתה. בנם המשותף יורי שהיה ברכב לא נהרג אך נפצע ואיבד את זכרונו.

משם העלילה מקבלת תפנית ומתפתחת וסודות מתחילים לצוף ולעלות. לגבי הקשר בין מריה לבין דניאל וכמו גם סיבת התאונה ומה באמת קרה שם. השאלות האלו מעיבות על הרצון של דניאל להמשיך את חייו ולשקם את בנו יורי שבינתיים לא זוכר כלום מעברו ולגבי זהות אימו.
במקביל עולה בתיאטרון הצגה חדשה שדניאל אמור לשחק בה ונראה שיש איזה חיבור בין תוכן המחזה לבין המציאות שבה חי דניאל והרצון שיחשוף מה קרה בינו לבין מריה.

ספר מרתק שמעלה נושאים חשובים ומרתקים כמו הגירה, יחסים במשפחה, אלימות והתעללות, ניכור הורי ועוד ועוד.
הכתיבה של דן רדלר מרתקת וסוחפת והספר מהנה לכל אורכו.
מומלץ.

מלקוס / שלומי יונה
הוצאת שתים
151 עמודים

ילדות קשה בשכונות עוני יכולה לעצב ולבנות אותנו אבל גם לדרדר ילדים למקומות קשים מאוד.
גרתי בבאר שבע הרבה שנים והייתי והסתובבתי בשכונות הקשות גם כחלק מהעבודה שלי, הכרתי בני נוער וילדים מסוגים שונים בערים דרומיות שונות, מדבריות כמו שמתואר בספר ואני לפעמים יכול לתאר בדמיוני, ממש לצייר חלק מהמקומות שמתוארים בספר וחלק מהשיכונים והאנשים.

הספר בעצם מחולק לסיפורים קצרים, חלקם קצרים מאוד שמתארים סיטואציות מחיי היום יום בשכונת עוני בעיר, במציאות קשה ומורכבת ומשפחה לא מתפקדת.
רוב הסיפורים מתוארים מנקודת מבטם של שני ילדים, אחים, ללא שמות.
אבל בספר הזה אין באמת עלילה רצופה אלא כל סיפור עומד בפני עצמו ומתאר לנו את חייהם של הילדים.
כשהבית לא מתפקד, האמא מוכה, האב מתעלל, אין חמלה, אין יחס והרבה קושי קיומי מורכב אנחנו חווים דרך הילדים את המציאות הזו את החיים עצמם ולומדים לדאוג אחד לשני.

האבא שמוקדש לו סיפור אחד הוא טבח בצבא, שם מעריצים אותו, בבית לא סובלים אותו.

הספר עצמו לא מנסה לייפות את המציאות או לעדן את השפה, הוא קשוח, הוא נטול חמלה והסיפורים דוקרים בבטן בכתיבה הכנה והאמיצה של שלומי יונה.

זהו ספר שנגמע במהירות ומצד שני משאיר בך מחשבות על אנשים, ילדים שהמציאות לא היטיבה איתם.
מה שנכון לשנות השמונים בו מתרחשים האירועים שבספר נכון גם להיום, לאנשים שחיים בעוני, בכאב, ילדים שחיים בהזנחה ומסתובבים ברחובות.

ספר טוב ומלא כאב בו זמנית.

מנוס מחופש / אריך פרום
הוצאת דביר
254 עמודים
מאנגלית: תמר עמית
נראה שככל שאנחנו מתקדמים עם האנושות ועם הטכנולוגיה והעולם מתפתח בקצב מטורף לכיוונים שאולי האנושיות תאבד שליטה.
הבינה המלאכותית נכנסת, השינויים הם מהירים והאנושות מגלה עוד ועוד יכולות מתקדמות ומתפתחת בקצב מזהיר, קצת שאולי יביא לסופה יום אחד ואולי יביא אותה לפסגות חדשות. ואכן יש דברים שהאנושות מתפתחת ומשתנה אבל יש דברים שנשארים קבועים ולא משתנים וזה האופי של בני האדם והקונטרסט הזה בין הרצון לחופש, לחירות לבין המשיכה של האנושות אחר שליטה טוטאליטרית, שלטון טוטאליטרי שמגביל את החופש שלהם.

הספר החשוב הזה של אריך פרום נכתב בראשית מלחמת העולם השניה כאשר אירופה ברובה היתה נתונה תחת שלטונות טוטאליטרים של שליטים אכזרים שגררו את האזרחים למלחמות עקובות מדם, שהגבילו את החירות שלהם ואת חופש הביטוי ובעצם האזרחים מרצונם נתנו לאותם שליטים כח בלתי מוגבל כמעט לשלוט על חייהם.

העניין הוא שפרום ראה את המציאות כמו שהיא נכון לתקופה בה הוא חי אבל פרום גם הבין היטב איך נפש האדם פועלת וזה לא משתנה גם כיום, יותר משמונים שנה לאחר כתיבת הספר אנחנו רואים שהאנושות נשארת מקובעת בכך וגם אם רוב אירופה השתחררה משלטונות דיקטטורים, פאשיסטים ומגבילי חופש אנחנו עדיין רואים איך כל פעם השלטונות האלו עולים מחדש הצורה זו או אחרת וקמים מנהיגים שמגבילים מחדש את חופש הביטוי. משתלטים על בתי המשפט ומשנים בצורה אחרת מבעבר אבל מניפולטיבית לא פחות את השלטון ונותנים לעצמם יותר כח על חשבון חירויות האזרח.

למה אזרחים במדינות שונות מאפשרות למנהיגים תאבי שלטון לעשות כך.

פרום מתאר היטב בספר הנהדר הזה שכל כך הרבה כתבו עליו וניתחו אותו והוא אחד הספרים החשובים בתחום ועבורי בעיקר מראה פרום בספר הזה שהאנושות אולי מתפתחת במקומות מסוימים אבל לא באמת משתנה כשמדובר באנושיות עצמה ובקושי של בני האדם להתמודד עם יותר מדי חופש ויותר מדי חירות שמייצרת גם בדידות ודכאון, הרצון לשייכות, להיות חלק מחברה וחלק מהכלל ולהמנע מהייחודיות שלו עצמו ומבידול של עצמו.

ספר חשוב של פרום והתרגום העדכני הוא בהיר וקריא ומעניין וזה בהחלט מסוג הספרים ששומרים בספריה הביתית וחוזרים לקרוא בהם מדי פעם כדי להזכר עד כמה שברירית נפש האדם ועד כמה אנחנו תמיד נמשכים מחדש לסמכותיות וכוחניות שמהווה אנטיתזה לרצון שלנו להיות חופשיים ואדונים לעצמנו.

כל קשר בין הדמויות / אודי שרבני
הוצאת פרדס
227 עמודים

רומן מרתק ושונה בסגנונו שההתמקדות שלו היא בזוגיות מתפוררת אבל הוא הרבה יותר עמוק מזה ומורכב מזה ולפעמים היתה לי תחושה שאני צריך לקרוא קטעים מסוימים בקריאה חוזרת כדי להבין יותר טוב.
זהו ספר שדורש קריאה איטית ונסיון להבין את הראש והסגנון המיוחד של אודי שרבני שמאתגר אותנו.

לספר הזה יש 3 חלקים עיקריים.
החלק הראשון מתאר מפגש וזוגיות בין סופר ישראלי למתרגמת צרפתיה, סיפור שכתוב בקטעים קצרים ולא אחיד בסגנונו ומתחיל באהבה גדולה על רקע הקורונה ומחלת אביו של הסופר הישראלי אך לאט לאט עם התקדמות החלק הזה אנחנו עדים למשבר ביחסים, לבעיות תקשורת עמוקות שמשפיעות על טיב בקשר והפיכתו לרעיל יותר ויותר.

החלק השני הוא ראיון עם הסופר שמתחבר לדרמה שהמתרחשת עם צאת ספרו החדש ולעומת החלק הראשון שני החלקים האחרים קצרים יותר אך משלימים לנו את הפערים בהבנה של החלק הראשון ויוצרים פאזל שלם יותר ועדיין אניגמטי.

החלק השלישי הוא מונולוג של המתרגמת הצרפתיה שמדברת על הדרמה שמתוארת הראיון עם הישראלי ועל הקושי שלה להתחבר לשפה העברית ולמורכבות שלה עם השפה.

אם למעשה הספר מתחיל בבעיות תקשורת שמעיבות על הזוגיות הרי שהקשר המחבר בין זה הוא השפה, המילים וההשפעה שלהם עלינו.

ספר מרתק, מורכב לקריאה ודורש ריכוז והשקעה אבל בעיני שווה את זה שכן הוא שונה בנוף ולטובה בעיני.

ארגייל / אלי קונווי
ספרי עליית הגג
413 עמודים
מאנגלית: שמעון בוזגלו

נראה שארגייל הוא מסוג הספרים שמיועדים לסרט קולנוע וכתובים כמעט כמו סרט מתח טיפוסי.
האמת היא שזה בדיוק מה שקרה רק חבל שהסרט לא בדיוק תואם לספר ולוקח אותו לכיוונים אחרים והוא פחות טוב.

גם הספר הוא לא יצירת מופת של ספרות מתח אבל הוא כן עונה להגדרה של ספר מתח אפקטיבי ומהנה מאוד וזה בדיוק מה שספר מתח/ אקשן מסוגו צריך לתת לקורא.
כמה שעות של אסקפיזם מהנה וכיפי אבל באותה המידה קלישאתי מאוד.

הדמות הרעה בסיפור הזה הוא וסילי פטרוב, איל הון רוסי שמתמודד לנשיאות ומבטיח להחזיר את רוסיה לגדולתה ובמוקד ההבטחות שלו נמצא חפץ יקר ערך, הפלא השמיני שנעלם לפני הרבה שנים ופטרוב מבטיח להחזיר אותו.

על מנת לעצור אותו מארגנת ראש אגף המבצעים בסי אי איי, פרנסס קופי צוות שבראשו עומד ארגייל, דמות אניגמטית עם עבר מרתק שלקח פסק זמן מהחיים ונמצא בתאילנד וגויס לפרויקט הזה, עובר אימונים ומוכן למשימה.

לומר לכם שעפתי על הספר? לא עפתי עליו והרעש סביבו יותר גדול ממה שהוא ובעיקר סביב דמותה של אלי קונווי.
השמועות מדברות על כך שהסופרת היא בכלל טיילור סוויפט (כן,כן) אבל השמועות האלו אין להם בסיס וזה קוריוז נחמד וזהו.

מי כן יאהב את הספר? מכורים לספרות מתח יהנו ממנו מאוד.
נראה שהכריכה של הספר נשמרה באותו העיצוב בכל הגרסאות והתרגומים שלו בעולם ואין ספר שנעשתה כאן עבודת שיווק מטורפת, שיווק ומיתוג של רעיון ואיזה גיבור ג'יימס בונדי שלא נראה לי יעבוד מאוד.

כספר מתח לשם האקשן והכיף הוא בסך הכל בסדר אבל לא אחיד ברמתו לכל אורכו ועדיין מהנה למדי.
מיועד בעיקר לחובבי הז'אנר.

מרלין האדומה / דניאלה ג'וליה טראוב
כריכה סוכנות לסופרים
174 עמודים

לא נכתבות כאן הרבה דיסטופיות מקוריות, אולי כי אנחנו חיים במן דיסטופיה משלנו במציאות כבר שנים רבות, ועם זאת ה7.10 נתן לנו סטירה מצלצלת בכל מה שקשור למציאות האכזרית בה אנחנו חיים ולאיום הקיומי שלא נותן לנו מנוח ומחדד לנו שוב ושוב עד כמה המציאות שלנו כאן היא שברירית.

אחד הדברים המפחידים בקריאת דיסטופיה זה האם היא יכולה לקרוא מציאות עתידית ומרלין האדומה סיים את תהליך הפקתו קצת לפני ה7.10 ובתודות שלו מקדישה הסופרת את הספר לנופלים ולחטופים של ה7.10.
אבל הקריאה בו מחדד עוד יותר שדיסטופיות לא חייבות להיות מאוד מאוד רחוקות מהמציאות והספר הזה שמתאר פלישה במנהרות לישראל מצפון ומדרום וכיבוש ישראל שלא היתה מוכנה וערוכה לתקיפה כזו ובסופו של דבר חלקים נכבדים ממנה נכבשים על ידי איראן, הקריאה בזה היא מצמררת וגורמת לנו שוב להבן שאנחנו חיים במציאות מאוד מורכבת ומפחידה.
כולי תקווה שהמחברת שתחילת הרעיון לכתיבת הספר היה הרבה לפני ה7.10 לא חזתה חלילה את העתיד.

עכשיו לעלילת הספר, לאחר כיבוש חלק נכבד מישראל על ידי איראן ישנם עוד כמה איזורים בהם יש שליטה ישראלית ובה פועלת מחתרת יהודית.
מי שמוביל את המחתרת הוא בועז, איש מוסד לשעבר שדואג במקביל לאהובתו, מרלין.
מרלין היא מרגלת אמריקאית יהודיה שנשלחת על מנת להסתנן לשורות הצבא והארגונים שנמצאים בישראל ושולטים בה הלכה למעשה.
הספר מתואר בגוף ראשון הן על ידי מרלין והן על ידי בועז והפרקים נעים כך בין זכרונותיו ותאוריו של בועז את הנעשה במחתרת לבין מרלין.

הכתיבה בספר היא סוחפת ומעניינת והספר מהנה לקריאה, מהנה ומטריד בו זמנית.
קשה להתנתק מהמציאות בה אנחנו נוכחים תוך כדי הקריאה בספר ומהמחשבה מה היה קורה חלילה אם במקביל לעזה היתה מתפתחת פלישה גם מהצפון.

בעיני ספר מרתק ואף חשוב שנכנס לרשימת הדיסטופיות המקומיות המועטות שנכתבו כאן והוא בהחלט ספר שכדאי לקרוא.

שיהיה עם מה לברוח / נעמה הכט
הוצאת קתרזיס
68 עמודים

אני מאוד אוהב את נעמה הכט, אהבתי אותה בספר השירים הראשון שלה, אהבתי אותה ברומן הביכורים שלה "מאדי" ואני אוהב אותה גם עכשיו, היא יודעת לכתוב אבל יותר מזה שהיא יודעת לכתוב נעמה הכט יודעת להכניס את הקורא לנבכי נשמתה ורגשותיה כמשוררת וגם לחדור לנפש שלנו הקוראים בטקסטים רגישים מאוד.
הכריכה מלאה חלונות, חלונות של בית, חלונות של בית ספר, חלונות מוגפים, חלונות פתוחים ולחלונות יש הרבה מסרים. חלונות הם כלי הצצה, מהחוצה פנימה, מהגוף אל הנפש, מהקליפה החיצונית אל הקליפה הפנימית, אנחנו מציצים.
לפעמים החלונות מוגפים, לפעמים הם פתוחים ואז רואים יותר אבל זו תמיד הצצה, בין אם מאפשרים לנו או בין אם המציצנות אסורה חלונות מזמינים אותנו לראות מה קורה בפנים.
ואם אני מתבונן מהכריכה שהיא החלון ופותח אותו אני יכול להציץ מה קורה בפנים שהם הדפים של הספר ושם נעמה הכט מכניסה אותנו לעולמה, עולמה כאישה, עולמה כילדה, עולמה כישראלית שמתבוננת על החברה ועלינו וכל זה בא לידי ביטוי בשירה רגישה מאוד.

לספר יש 3 חלקים שבכל חלק המילה גוף יש לה משמעות.
"גוף", "הגוף של הנפש", "הגוף של העולם" אנחנו מתחילים מהגוף ומתרחבים אל הפנים ואז אל החוץ, הגוף הוא הקשר שלנו גם למיקרוקוסמוס וגם לקוסמוס והכל מתחבר למרכז שמקשר בין הפנים לחוץ וזה הגוף.

והשירה הזו של הכט, האינטימית, הרגישה, שיש בה את המקום שמדבר עליה כאישה בעולם, כילדה מורכבת עם רגשות, כאבים, עצב וחמלה, בנפש שזו המשפחה, הסבתא, הגעגועים.
נעמה הכט לוקחת אותנו למסע פנימי וחיצוני מרגש ועשיר.
ספר שירה נוגע ויפייפה.

"אני כועסת על כל השירים שלא כתבתי,
על אלה שכבר לא אכתוב,
על אלה שהתאהבתי בהם רק אחרי שכבר נכתבו
בידי אחרים. לפני שהספקתי
לקטוף מילה אחר מילה מהגינה
של העברית ולשזור מהן
את הזר
שיכניס אויר לראותי הנבולות."

נפלאות האבולוציה / אנה קלייבורן
הוצאת שוקן
80 עמודים
מאנגלית: עמנואל לוטם
איורים: וסלי רובינס

קראתי ואני קורא הרבה מאוד ספרים על האבולוציה, חלקם ברורים יותר, חלקם מורכבים יותר אבל כולם נתנו לי עוד מידע על תהליך היווצרות החיים בכדור הארץ, התפתחות ושינויי המינים, הבנת מושגים כמו מהי ברירה טבעית, מהי אבולוציה מתכנסת ועוד ועוד.
לילדים הונגשו כמה וכמה ספרים, חלקם יצאו בהוצאת שוקן שמפרסמת את הספר הזה אבל בעיני הספר הזה שאני כותב עליו כרגע הוא הספר המעניין ביותר ושמסביר את האבולוציה בצורה הטובה ביותר לילדים.
אומר אפילו יותר מזה, הוא יכול להיות לעזר גם למבוגרים שרוצים טעימה מידע בסיסי בנושא האבולוציה ולא מתחשק להם לקרוא ספר עיוני/ מדעי מורכב מדי.

באמצעות איורים נפלאים והסברים מאוד פשוטים וברורים הספר הזה לוקח אותנו צעד צעד בעולם ההבנה של האבולוציה, מורכבות החיים עם לפני כדור הארץ, רבגוניות החיים והכל בפסקאות קצרות, איורים צבעוניים ותמצות מדויק שמסביר בצורה יפה ומרתקת את האבולוציה ואת המורכבות שלה.

בחלק הראשון הוא מדבר על סוגי אבולוציה, איך ולמה מינים נכחדו, מהם גנים וגם מספר בקצרה על צ'ארלס דארווין וגם על אלפרד ראס לוואלאס שחקר את נושא האבולוציה במקביל לדארווין.

החלק השני של הספר מתאר את המעבר בין העידנים ואיך מזהים באמצעות מאובנים איזו חיה שייכת לאיזה עידן מראשית החיים, דרך הדינוזאורים, עליית היונקים והאדם כולל הסבר על האבולוציה של האדם.

החלק הבא מתאר איך תעונות משותפות מחברות בין יצורים שונים ומשייכים אותם למשפחות ואיך המדענים ממיינים את היצורים לקבוצות שונות.

הספר מסביר בצורה יפה ומתומצתת כמה מהשאלות הגדולות באבולוציה כמו התפתחות העין, התפתחות הכנפיים, ועוד.

בסוף הספר ישנו מילון מונחים מרתק שמתמצת למשפט את המונחים המורכבים שמוזכרים בספר.

בעיני ספר נהדר לגילאים שונים שמתאר ומסביר יופי את האבולוציה ואת המורכבות שלה וכמו גם את העושר הרב בעולמנו.

תענוג של ספר.

האישה המוזרה והעיר הגדולה / ויוויאן גורניק
הוצאת פן
152 עמודים
מאנגלית: רחל פן

היקשרויות עזות, ספרה הקודם של גורניק שתורגם לעברית הותיר אחריו רושם עז של יכולת כתיבת ממוארים, הוא בעיני בית ספר לכתיבת ממוארים ונראה שגורניק מתמחה בז'אנר הזה.
הפעם גורניק לוקחת אותנו לטיול בניו יורק ולזכרונות ולהווה ולעבר ובעצם במן מסע ברחבי העיר אל קשרים שהיו לה, חוויות רגשיות, חוויות מיניות, מפגשים אקראיים עם אנשים ברחבי העיר והתחושה היא שאנחנו בממואר שהוא מסע אל מסע אל זכרונות ומסע ברחבי העיר ניו יורק.
באותה המידה אנחנו זוכים להכיר ולהבין כמה גורניק אוהבת את ניו יורק ואת התחושות ואת החיבור שלה לעיר אנחנו מרגישי כמעט בכל פסקה ופסקה בספר הקטן הזה.

זה גם ממואר התבגרות של בחורה צעירה שלומדת להכיר את עצמה דרך התקשורת שלה עם האנשים בעיר ולא רק דרך הקשרים הרומנטיים שהיא חוותה.
אנחנו למדים ממנה את הרחבת המוג "קשר", "תקשורת" ומנקודת המבט שלה כאישה בת 80 שמשוטטת ברחבי העיר עם החבר ההומו לאונרד ונזכרת ונפתחת ומשתפת ובשפה מרתקת ובכתיבה הגותית עמוקה ומעניינת עם.
הספר לא עוסק רק בקשרים אלא גם במה שקורה בין הקשרים, בבדידות שהעיר הזו מייצרת דווקא כשאתה מוקף בכל כך הרבה אנשים שונים ודווקא דרך הבדידות היא מוצאת דרכים חדשות לתקשר ולהכיר והספר הזה.
הספר הזה עושה חשק לבקר בניו יורק ולחקור אותה ואת האנשים בה כמו גורניק.
אולי אפילו לסייר במקומות בהם היא מספרת בספר.
יופי של ממואר, מומלץ.