המשפט / פרנץ קפקא
הוצאת עם עובד
246 עמודים
מגרמנית: אילנה המרמן

קריאה בפרנץ קפקא משולה לפעמים לחיים עצמם, למציאות אבסורדית של הליכה לאיבוד בסבך הבירוקרטי ואולי זו גאוניותו הגדולה ביותר של הספר הזה ושל קפקא בכלל כסופר שמביא לנו באופן מבריק את האדם הפשוט אל מול המפלצת הזו שנקראת מדינה וחוסר האונים שלו.

כשאני ניגש לספר כזה שכבר כתבו עליו הכל, קלאסיקה של הקלאסיקות, יצירה ספרותית שניתחו מכל כיוון ואני אומר לעצמי מה אני, הסוקר הפשוט, הקורא יכול להעביר למי שעוד לא קרא את קפקא ורוצה לקרוא אותו ורוצה לחוות אותו.
הרי רק תלחץ בגוגל את שם הספר ותמצא מאות אם לא יותר ביקורות, סקירות, ניתוחים מכל כיוון של יצירות קפקא וביניהם היצירה הזו.
לא צריך אותי בשביל זה ומה שנותר לי זו החוויה, חוויית הקריאה ותיאורה.
איך אני חווה את הקריאה בקפקא ואיך אני נהניתי ממנה.

והחוויה שלי בקריאת קפקא מעבר לכתיבה מבריקה ואבסורדית משולה לכניסה למבוך, כשאתה נכנס למבוך שאינך מכיר אתה חסר אונים, מחפש את דרכך בין הקירות, מנסה להבין היכן אתה בין כל זה, אתה שומע קולות ומנסה להגיע לקצה והמסע הזה מפרך ולפעמים מתיש שכן מבוך תפקידו להתיש אותך ולגרום לך לתסכול עד שאתה מצליח לצאת.

זו התחושה שגורם לך קפקא להרגיש דרך עיניו של יוזף ק.
אותו איש אומלל שהואשם והוא אינו יודע במה, אף אחד לא מספר לו במה אבל הוא מואשם ונלקח למעצר ומכאן מתחיל מסע קפקאי (כן, כן, מיצירות אלו נלקח המושג) של חוסר אונים ובלבול בסבך הבירוקרטי כאשר גיבורנו מטורטר ממקום למקום ומפקיד לפקיד וממשרד למשרד בנסיון להוכיח את חפותו בעוד הוא לכאורה יכול להמשיך את חייו כרגיל.

זו גאוניותו של קפקא והספר הזה מבטא זאת בצורה מושלמת.
והכתיבה? קפקא כותב נפלא ותרגומה הנהדר של אילנה המרמן הוא מצוין בעיני.
מעבר לזה? פשוט תקראו את קפקא אם לא קראתם ואם כן קראתם אז בטח שזה מסוג הספרים ששווה קריאה שניה במיוחד לאור המציאות שבה אנחנו חיים שהיא, איך לומר, קצת קפקאית.

כעבור עשרים שנה / צ'רלי דונלי
הוצאת מטר
422 עמודים

לא הכרתי את צ'רלי דונלי ואת ספריו לפני זה אבל ממה שהבנתי הוא סופר מתח פופולרי גם כאן והספר שלו "חטופה" מאוד הצליח.
גם בספר הזה יש איכויות מתח ונושא מעניין והוא עוסק בפרשת רצח שלא פוענחה.

הספר מתחיל בחקירת רצח של סופר ידוע, נשוי ועשיר בשם קמרון שנמצא מת בביתו באופן אכזרי למדי.
מי שכל הממצאים מצביעים לכיוונה זו ויקטוריה פורד שהיתה מאהבת שלו, כל הממצאים הפורנזיים בזירת הרצח הצביעו עליה למרות שהיא טענה שהיא חפה מפשע.
אבל ויקטוריה לא הצליחה להוכיח את חפותה שכן היא נהרגה במגדלי התאומים ב11.9 בניו יורק.
לפני שהמטוס פוגע שולחת ויקטוריה הודעה לאחותה בה היא אומרת שהיא לא הרוצחת ומבקשת ממנה שתעזור לה לנקות את שמה.

עשרים שנה אחרי, בדיקות די אן איי ייחודיות מצליחות לשחזר את שרידיה וזהותה של אותה ויקטוריה פורד ובמקביל לכך אנחנו מתוודעים לאייברי מייסון, תחקירנית ומגישת תכנית פופולרית בשם "אירועים אמריקאיים".

אייברי מחפשת את התחקיר הבא שלה ונתקלת בסיפור הזה ונפגשת עם אחותה של ויקטוריה במטרה לחקור את הסיפור הזה ולבדוק האם ויקטוריה אכן חפה מפשע ומה זהות הרוצח.

במקביל לכך סודות מעברה של אייברי שאותם היא הסתירה ממנהלי הערוץ והתכנית צפים ועולים.
הספר נע לכיוונים האלו והוא מעניין ומותח ונראה שדונלי מאוד מיומן בז'אנר בו הוא כותב.

עקב חוסר רצון לחשוף ספויילרים מספר מתח כזה אומר שאותי הוא עניין ובעיקר סיפק לי את הזמן הזה של השקט הנפשי שספר מתח מסוגו מאפשר לך.

אני חושב שחובבי הז'אנר יהנו ממנו, אני לא מחובבי הז'אנר אבל נהניתי ממנו כמו שאני נהנה מסדרת מתח.
בסך הכל חביב מאוד ומהנה.

חרשתא / יהודית קגן
הוצאת שתים
360 עמודים

אחרי קריאת הספר הזה אפשר לשים דגש על שתי נקודות מעניינות.
הנקודה הראשונה היא שקהל הקוראים צמא לפנטזיה יהודית ואולי זה סוד ההצלחה שלו.

הנקודה השניה היא שפנטזיה יהודית לא דומה לשום דבר אחר בספרות הפנטזיה ויש בה משהו מאוד פולקלוריסטי, כמעט אלף לילה ולילה שלנו או רמאינה בתרבות ההודית.
השימוש בארמית בספר הזה והחיבור בין העולם המציאותי לעולמות השדים ושהוא מתרחש כאן ומחובר לתרבות היהודית היא חלק מהסיבות לכך שהצמא הזה הורווה והספר הצליח.

אבל הוא לא היה מצליח אם הכתיבה לא היתה טובה, מעניינת וסוחפת שכן נתקלתי כבר בספרים שניסו לחבר אותנו לפנטזיה מקומית או פולקלור מקומי שפחות הרשימו אותי וכאן יש ספר שהוא נגיש מאוד בעלילה ובדמיון ומתאים אפילו בעירבוב הזה בין עברית לארמית גם לבני נוער ולראיה, את הספר הזה לקחתי מהילד שלי בן ה16 שקיבל אותו במתנה ליומולדת מבן כיתתו.

עכשיו אני חייב להודות, את חלק מהשמות של השדים הכרתי אבל חלק גדול מהם שמעתי לראשונה והספר הזה גרם לי לתהות ולהבין שמה בעצם אני יודע על מיסטיקה יהודית ושווה לגגל ולחפש עוד קצת ולחקור ולקרוא כי העולם הזה, עולם המיסטיקה היהודית עמוס בדמויות אפלות ומרתקות וכן, יש לנו מה להציע בספרות הזו.

אז הספר מדבר על בת שירות דתיה בשם אופיר, בחורה שמחליטה לגנות מגילה עתיקה מהספריה הלאומית כדי "לראייתה" להציל את העולם ונכנסת להרפתקאה מסובכת ומסוכנת עם עולם השדים ועם אשמדאי והעולם הזה וההתרחשויות שלו שהם כאן והם מתרחשות במקומות שונים בארץ והעירוב הזה של דמיון עלילתי מרהיב עם כתיבה יפה ונגישה, יחד עם החיבור המקומי והזיהוי של המוכר לנו הוא זה שקונה את הקהל ומאפשר לו להתחבר לספר.

מורגש לי היטב שיהודית קגן עשתה מחקר על העולם המיסטי הזה והשדים שבו ובנתה אותו אחרי מחשבה רבה אבל הדמות של אופיר וגם הדמויות האנושיות האחרות בספר היו אמינות בעיני והעובדה שמדובר במן ספר התבגרות כי הדמויות צעירות יחסית מחבר אותו לבני נוער שגם ככה מחוברים לעולם הפנטזיה ומחפשים משהו מקומי להזדהות איתו כך שיש כאן מכל העולמות.

לסיכום אפשר לומר שמדובר בספר מרתק שחובבי פנטזיה יהנו ממנו אבל כתבו עליו כל כך הרבה כבר יחסית לספר מקור כך שכמה כבר אני יכול לחדש.
ההצלחה שלו מובנת בעיני.

נהניתי מאוד.

קירות / רועי סלמן
הוצאת פרדס
150 עמודים

זה לא משנה אם אתה כותב לנוער או כותב למבוגרים, כשאתה יודע לכתוב ולהעביר תחושות, כשאתה יודע לגעת בנפש האדם ולספר על נפש האדם, לחדור לתוכו ולתאר לנו סיטואציות מורכבות בפיוטיות ורגש אז זה לא משנה למי אתה כותב, אתה פשוט יודע להעביר את התחושה הזו באמצעות מילים.

בעיני זו הגדולה של רועי סלמן שאני צופה לו עתיד מזהיר ככותב למבוגרים ואני חושב שהמעבר הזה הוא לא בהכרח קפיצת מדרגה כי יש איזו תחושה שכתיבה לבני נוער היא פחותה וזה לא נכון.
היכולת להגיע לבני נוער, לכתוב את מה שהם מרגישים, דורשת מיומנות גבוהה לא פחות.
ומה שמיוחד ברועי סלמן זו הרגישות שיש בו קודם כל כאדם וכשיש בך רגישות כזו אתה יכול להעביר אותה על הנייר וזה לא משנה עבור מי אתה כותב.
רועי יודע להעביר לנו ולהמחיש לנו את מה שהדמויות עוברות בכשרון רב.

כאן, בספר המבוגרים הראשון שלו רועי סלמן כותב על אנשים, תל אביבים, 3 סיפורים רגישים ונוגעים שחודרים לקרביים של הקורא ונראה שכדי להבין את העומק ואת הנסתר הסיפורים שרועי מביא לנו הספר הזה דורש קריאה שניה ושלישית.
הסיפורים הם סיפורים יומיומיים של אנשים יומיומיים שמתמודדים על המורכבות של החיים, עם זכרונות ועם כאב, עם רצון לשדר אופטימיות בתוך הכאוס ולנסות למצוא את חצי הכוס המלאה גם כשלא ממש רואים אותה.

הסיפור הראשון הוא על יערה ומוטי, שני זרים שחלקו את אותו בן הזוג שנהרג ומתמודדים עם האסון ועם הנסיון להבין איפה הם במורכבות הזו.
סיפור רגיש ומלא כאב שכתוב באופן רגיש ויפה.

הסיפור השני מספר לנו על נורה, בחורה כבת שישים, עם סיפור חיים מורכב מאוד שמוצפת בסיוטים וחזיונות ובכל זאת מחפשת את האופטימיות ואת האור בחייה.

הסיפור השלישי הוא על בסטיונר בשוק הכרמל בשם אמרי שנזכר באירוע מורכב וכואב שעבר עם הבוס שלו לשעבר.

כשמתעמקים בסיפורים מוצאים גם חיבורים והקשרים מעניינים והם אינם מנותקים אחד מהשני.
ורועי שכותב כל כך יפה מצליח להעביר לנו את העומק שברגש, בכאב, באובדן ובפגיעות האנושית.

נהדר.

אוצר הפרא – מחשבות על חיי הבר
הוצאת בבל
183 עמודים
אספה, תרגמה והעירה: מור קדישזון

מהם מרחבי הבר ולמה הם כל כך חשובים לנו, לאדם, שעסוק כל כך בתיעוש, בבנייה טכנולוגית, בהתפתחות דיגיטלית, ביצירת חלופות לכל דבר כמעט.
מהם אותם מרחבים שמזכירים לנו עד כמה שברירי הכוכב הזה ועד כמה שבריריים החיים בו.

לא מעט פילוסופים, הוגים, אנשי ספר ועוד עסקו בסוגייה הזו של חשיבות חיי הבר ומרחבי הבר בעולם האדם, בעידן האנתרופוקן והבר הוא המקור, הוא העוגן, מה שמחזיק את החיים שלנו כאן ובלעדיו אין לנו חיים ואין לנו קיום ולא משנה כמה נמציא, נחדש, נתעש ונשכלל את החיים האנושים, תמיד נצטרך לחזור למקור, למה שמזין אותנו, לצינור החמצן שלנו.

מור קדישזון אספה בספר זה 6 מסות מרתקות ביותר של הוגים, סופרים, אנתקופולוגים ואקטיביסטים סביבתיים שעוסקים בעולם הזה, של מרחבי הבר ובשאלה על החשיבות שלהם וכמובן גם אחרית דבר של המתרגמת שאפשר להסתכל עליו כאל חיבור בפני עצמו שגם עוסקת בו במונח שהזכרתי בסקירה זו, האנתרופוקן אבל לא רק בו.

הטקסטים עוסקים בשימור של מרחבי הבר ובדרך שלנו לחיות בסימביוזה איתוף הוא עוסק גם בחיי הבר עצמו כמו בטקסט היפייפה של רומן גארי "מכתב לפיל".
גארי כותב אל הפיל ופונה אליו ורואה בו מייצג את מה שנשאר וצריך לשמור עליו לבל ייכחד ויעלם לנו.
העוצמה של הפיל והנוכחות שלו מהווה דיסוננס עם השבריריות הפנימית של החיה העצומה הזו ולגארי יש חולשה ואהבה לפילים.

הוא עוסק גם בהיעלמות ההדרגתית של המרחבים הירוקים, אותם איזורים לא מוכרים שלאט לאט מתועשים יותר ויותר כמו בטקסט היפה של היערן והסופר אלדו ליאופולד.
טקסטים נוספים עוסקים בחיבור שבין האדם לטבע, בחיבור שבין הטבע לעירוניות והשיח שהטקסטים האלו יוצרים הוא מגוון מאוד ומאפשר לא מעט מחשבות על הדיאלוג הזה בין האדם למרחבים הטבעיים שמקיפים אותו וקיימים קרוב אליו וזהו דיאלוג שמשתנה כל הזמן בשל השתנות האדם וגם בשל השתנות הטבע בשל התנהגות האדם ובשל השינויים הסביבתיים והאקולוגים שמתרחשים כל הזמן.

יופי של אסופה, טקסטים נפלאים, מומלץ מאוד.

אַ קיַילעכדיקער יתום / נגה רובין
הוצאת קתרזיס
64 עמודים

די מדהים שאני כותב על הספר הזה בדיוק אחרי שהעליתי פוסט שבו סיפרתי על מישהי שיצרה איתי קשר ורוצה למסור לי מכתב שיש אצלה בבית בכתב ידה של אימי, זה העלה בי באופן מיידי את הזכרונות והגעגועים והרגשתי כאילו אמא שולחת לי מסר מהמקום בו היא אולי נמצאת.

איבדתי 4 הורים, 2 הורים ביולוגים ושני הורים אפוטרופסים שעבורי היו הורים לכל דבר והאובדן הוא לא קל אף פעם, הגעגוע נשאר, הזכרון נשאר ואיתו צריכים לחיות ואותו צריכים לשמור והלהבה הצנועה בכריכה המינימלית של הספר היפה הזה מזכירה לנו עד כמה הגחלת, נשמרת, היא בוערת בנו תמיד, משאירה לנו כוויות של געגוע בלב ומצד שני משמרת את החום והתחושה של הזכרון בתוכנו.

השירים בספר הזה עוסקים בפרידה, באובדן ובהשלמה עם האובדן, בגעגוע ובמורכבות היחסים שעולה גם מהשירים שכן לא תמיד הזכרונות ו=מעלים את הטוב אלא גם את הקושי אבל נגה רובין לא פוחדת לעסוק בזה והיא עושה זאת היטב והחיבור שלי לספר נבע בין השאר מכך שזכרון הוא דבר מורכב ויש לו רבדים ושכבות וקשיים וחור בלב מהגעגע למה שהיה, כמיהה לשמר את הטוב.

השירים מלנכולים, כואבים ויפים מאוד, יש בהם כנות שאני יכול להאמין ולהתחבר אליה ואני חושב שהספר הזה מכיל בתוכו המון כח.

נגה רובין לא חדשה בתחום הכתיבה, דוקטור לספרות יידיש ומכאן שם הספר, מרצה באקדמיה לחינוך על שם דוד ילין בירושלים, משוררת מתרגמת שכבר כתבה ספר פרוזה ושלושה ספרי מחקר ועדיין ספר שירים הוא אתגר אחר לגמרי ונראה שכאן במוטיב האוטוביוגרפי נכנס לתמונה והוא נוגע ללב וכתוב היטב.
מומלץ.

לַבַּיִת שֶׁלִּי שָׁלוֹשׁ קוֹמוֹת:
מַרְתֵּף, דִּירָה וְגַג.
שָׁלוֹשׁ קוֹמוֹת לַבַּיִת שֶׁלִּי.
בַּבֹּקֶר – יֵשׁ בּוֹ מְהוּמוֹת,
בַּצָּהֳרַיִם – חַג.
בָּעֶרֶב – הַקּוֹלוֹת שׁוֹקְטִים.
בַּלַּיְלָה – קַרְנָבָל.
יֵשׁ חֲגִיגָה וְהַמֵּתִים
רוֹקְדִים אִתִּי. אֲבָל —

בַּבַּיִת הַמֻּמְצָא,
בְּחִפּוּשַׂי בְּכָל קוֹמָה,
גּוּפִי אֵינוֹ נִמְצָא.

היום שבו הכל השתנה
יוקה הוצאה לאור
135 עמודים

מאז ה7.10 ומאז שהתחילו לצאת ספרים שמסקרים, מתעדים, מנסים לשמר בזכרון את מה שקרה והעדויות הקשות הצטברו ונחרטו בזכרון יצא לי לקרוא כמה וכמה ספרים שעוסקים בסיפורים האלו ומנסים לתעד אותם. חלקם טובים יותר, חלקם טובים פחות אבל לכולם יש מטרה אחת, להביא לנו את הסיפורים הרבים של כל כך הרבה אנשים וכל כך הרבה אירועים ויש כאלה שעוד לא סופרו ואולי לא יסופרו והכל עצוב כל כך מצד אחד ומרומם נפש על גבורה ועוצמה מצד שני וזה מרגש וזה חזק וזה נוגע וזה נשאר בזכרון.

הספר הזה שונה, הוא פרויקט מרתק וחזק במיוחד של כמה מטובי המאיירים שיש לנו כאן, וכל אחד בחר סיפור מסוים ותרגם אותו לנובלה גרפית קצרה, 10 עדויות, 10 סגנונות איוריים שונים, כל סיפור יש את הכח והעוצמה שלו והאיורים האלו לא לקיבה חלשה כמו גם הסיפורים והדרך בה כל מאייר בחר להעביר אותם.
התוצאה היא ספר עוצמתי מאוד, קורע לב, מיוחד.

לנובלה הגרפית יש כח משלה, כח שאין לסוגות כתיבה אחרות, הדימוי הגרפי מאפשר לנו לעשות מניפולציות ויזואליות חזקות מאוד דרך סגנון האיור, דרך הקומפוזיציה, דרך ההתבוננות של המאייר על הסיטואציה ורואים מאוד את ההבדלים בין כל מאייר ובין כל סיפור.

אור יוגב הביא את סיפורה של מאיה אלפר, דניאל גולדפרב הביא את המסע של נעם תיבון להצלת בנו בקיבוץ השרוף והכבוש, רון לוין הביא את סיפורה של הפרמדיקית הגיבורה עמית מן, אלינה גורבן הביאה את סיפורו של הבדואי הגיבור סלימאן שליבי, אביאל בסיל הביא את סיפורם של מיכאל ועמליה עידן שהתחבאו בארון בזמן שהוריהם נרצחו ונשארו בו שעות, טוהר שרמן־פרידמן הביאה את סיפורה של השוטרת מאלי שושנה, דנה ברגר הביאה את סיפורו הטרגי של חיים פרי, יונתן פופר הביא את סיפורו של עידו רוזנטל, עובדיה בנישו הביא את סיפורו של הכלב נארו ודניאל פלג הביאה את סיפורם של של שחר ושלומי מתיאס.

כולם חזקים, כולם עוצמתיים, עבורי הסיפור של שלומי מתיאס נגע באופן אישי כיוון שהכרתיו היטב ואהבתי אותו מאוד.

מומלץ ביותר.

הרשת הספרותית / נועה מנהיים
הוצאת גרף
387 עמודים

חיכיתי לספר הזה, חיכיתי לו מאז יצא לאור "הרשת התרבותית".
ידעתי שיגיע ספר נוסף כי הרגשתי עד כמה הצמא של המחברת לייצר חיבורים כאלו ולהעניק ידע לקוראים הוא גדול.
ובסוף הוא הגיע.

הספר הזה מתמקד בספרות וסופרים, סופרים וסופרות ומייצר הקשרים ביניהם ואני יודע שאוהבי הספרות יעופו עליו, לא רק בגלל שהוא עוסק בסופרים וסופרות אלא כי הוא פשוט טוב, הוא כתוב כל כך מעניין ומעשיר שאפשר רק להיות מופתעים מכמות הידע שיש לנועה מנהיים לתרום לעולם.

נעשה כאן מחקר מרתק ביותר ביצירת החיבורית האלו ובידע על הסופרים השונים, אבל בעיקר מדובר בסיפורים, סיפורים מרתקים, עסיסיים, פיקנטיים, ביוגרפיים ובעיקר כאלו שלא הכרתי, פרטים מרתקים על אותם סופרים וסופרות שדרך הסיפורים, אופן כתיבת הספרים, הרעיונות, ההקשרים ההסטורים, דרך כל אלו נוצרו ענפים חדשים שהובילו אותנו הקוראים למקומות אחרים, לסופרים אחרים ודרך זה אנחנו לומדים איך דברים מתחברים, איך מקורות השראה, איך נושאים מסוימים, איך עולם הספרות הוא כולו הסתעפויות של ידע, מקורות השראה, מקורות תרבותיים ונראה שאפשר לכתוב על זה ספרים רבים ועל סופרים רבים שלא נידונו כאן.

היה יכול לסקרן אותי חיבור ברשת ספרותית בין סופרים מהמזרח למשל או סופרים מדרום אמריקה ומצאתי את עצמי שואל למה יש מעט יחסית ברשת הספרותית סופרים שלא כתבו באנגלית אבל כל אחד והסופרים שמעניינים אותו והוא מחובר אליהם וכאן המחברת בחרה את הסופרים האהובים עליה ודרכם יצרה את ההקשרים.

עבורי להיחשף לסופרים שכמעט ולא קראתי ולא הכרתי מספיק כגון שרידן לה פאנו או תומאס מלורי, לשמוע סיפורים מרתקים על ז'ורז' סאנד וולטר סקוט ולקרוא עוד על סופרים אהובים כגון טולקין, אורסולה לה גווין אדגר אלן פו ועוד היה מעניין אבל בעיקר היה מעניין החיבורים המרתקים שעשתה מנהיים וההקשרים שהיא חיברה אליהם.

ההקשרים והחיבורים נמצאים לאורך הספר ולא נמצאים רק בפרק אחד אלא כמו ברשת התרבותית הם כמו פנינים שאפשר למצוא אותם בפרק מסוים ולחזור אחורה לפרקים קודמים כדי לקרוא שוב ולחבר את הנקודות.
הם נמצאים בספר בריבועים אפורים ובהדגשות מה שהופך את הספר לאינטראקטיבי כמעט.

לכל היופי הזה אפשר להוסיף את האיורים המופלאים של עפרה עמית שמאוירים כמו חשיפה כפולה במצלמה ומאוירים בכשרון יוצא הדופן של עמית כמו שרק היא יודעת לאייר.

איזה ספר מענג ומלא בידע.
אוסף מסות ספרותיות שהם ליקוק אצבעות אחד ארוך.

ליברליזם / תומר פרסיקו
הוצאת דביר
104 עמודים

סדרת אתגרי הדמוקרטיה מרגישה לי כמו סדרה חשובה שתתפתח למעניינת במיוחד ובהחלט שווה לקרוא עוד ממנה.
אני פותח אותה עם הספר החשוב והתמציתי הזה של תומר פרסיקו שאני עוקב אחריו ברשת ובדברים שהוא כותב בפלטפורמות השונות והוא בהחלט איש הגות מעניין ורב רבדים והוא כאן מעלה את ערך הליברליזם ומנסה לפשט לנו ככל האפשר את המושג החשוב הזה שנראה שבשנים האחרונות הפך למן מילת גנאי כלשהי.

מהם העקרונות הליברלים ומהי ההבנה הליברלית? את השאלות האלו מביא לנו פרסיקו בספר ההגותי החשוב הזה שמנגיש לציבור את הליברליזם.

וכך בפרקים קצרים ותמציתיים אנחנו עוקבים יחד עם הכותב אחר התפתחות הליברליזם בעולם ובמידה מסוימת דעיכתו של המושג ויישומו בעולם המערבי.
מהם שורשי הליבליזם, הולדתן של זכויות האדם, ליברליזם ודמוקרטיה, מתנגדי הליברליזם ובעיקר הזרמים במאה העשרים שדיכאו אותו ואת רעיונותיו, וגם הליבליזם בישראל שנראה שלאט לאט הולך ומאבד מהמשמעות שלו עקב כוחות אחרים, חזקים יותר בשלב הזה.

פרסיקו מסיים את הספר באחרית דבר במן שאלת הליברליזם לאן בעיקר כאן בישראל עקב הכוחות הפופוליסטים והימין הקיצוני הדתי שזוקף ראשו ובמידה מסוימת מחזקת לאומיות ומנסה לדכא את הליברליות כאן בין אם בחופש בתי המשפט או בדיכוי זכויות פרט כאלו ואחרות.

הסקירה ההסטורית של פרסיקו בספר הזה מרתקת ונעה בין הגות למדע המדינה ודיון על מהן זכויות אזרח ומהי ליברליות בכלל.
זהו ספר קטן וצנום שמכיל בתוכו כל כך הרבה אינפורמציה חשובה.
אין כאן רעיונות חדשים והוא לא בא להביא בשורה חדשה מלבד ההדגשה והחשיבות של המושג והתפיסה הליברלית.

ספר חשוב מאוד.

אישה בקוטב / כריסטיאנה ריטר
הוצאת אסיה
262 עמודים
מגרמנית: טלי קונס

לאחרונה אני מתחבר מאוד לספרים שמביאים התרשמות מהטבע הפראי, מהחיבור המדהים הזה בין האדם לטבע, מההתנגשות הזו בין ההאדם הקטן למרחבים הבלתי נגמרים והשקט שמסביב שכל כך שונה מהמרחבים העירוניים והחיים בין בני אדם עם כל מה שמסביב.

באחת הביקורות שקראתי על הספר הזה וגרם לי לרצות לקרוא בו, המבקר השווה אוו במובן מסוים ל"הבז", יצירת המופת של ג'. א. בייקר ובמובן מסוים אני יכול להבין, כי המקום הזה של ההשתאות מהמרחבים והאהבה בשוטטות בו, אבל גם ובעיקר בדרך בה המחברת צופה בנוף הפראי והבתולי כמעט בזמן שהיא נשארת לבדה בבקתה ומסביבה הקור, השלג והקוטב עם כל מה שמשתמע מכך.

כריסטינה ריטר, ציירת, יצאה עם בעלה, חוקר הקוטב הצפוני וחובב צייד לשהות איתו בשנת 1934, שנה באי קפוא ומכוסה קרחונים.
ושם במרחק רב מהציוויליזציה היא מוצאת עצמה הרבה זמן לבדה בזמן שבעלה וחברו יוצאים למסעות הציד שלהם.
בזמן הזה היא מתעדת את מה שהיא חווה בצורה פיוטית ויוצאת דופן של נופים, קור, קרח ובדידות.
והתיאורים שלה כל כך יפים ואתה מרגיש לפעמים כאילו אתה שם, מרגיש את מה שהיא מרגישה והכתיבה התיעודית הזו מרגשת ונוגעת ובעיקר מעבירה את הניגודיות הזו של האדם והטבע העצום, של הקור והמקום הזה שקשה לאדם לכבוש אותו. הוא יכול להיות שם אבל לא יכול לכבוש אותו.
שם הטבע גובר על השתלטנות האנושית.

אבל אותה אישה שבאה בעצם כדי לעזור לבעלה ולהיות עקרב בית, לבשל ולנקות בין השאר משתחררת מהמעמד שלה לכאורה ופורחת, מגלה עצמאות ומייצרת לעצמה עניין וחקר והתוצאה היא הספר הנפלא הזה.

מה שמוסיף לתענוג בקריאת הספר הזה אלו הציורים והאיורים של ריטר שממחישים את תיאוריה ואת החוויות שלה, מהבקתה, מבעלה, מהנופים, החיות. כמעט הכל.
הם משובצים בספר כמו פנינים.

אישה בקוטב הוא ספר כמעט פילוסופי בתיאור חוויית הטבע, יפייפה ופיוטי.
אחד הטובים שקראתי השנה ומאוד מומלץ.