בסיס האם / טל גולדשטיין
ידיעות ספרים
189 עמודים

בסיס האם הוא ספר קשוח, הוא מתאר בצורה מאוד חדה ולא פשוטה איך משפחה מתרסקת לאיטה ואיך הבסיס שלה נהרס אבל בעיקר הוא בא ומתאר לנו את כל זה מנקודת מבט של הילדים וזה הכי דוקר.
אני יודע היטב עד כמה התפוררות משפחה משפיעה על הילדים, על התפקוד שלהם, על החיים ועל העתיד.

אנחנו מדברים כאן על תקופה אחרת במקצת, שנות השמונים, עיר פרברית בישראל לפי המתואר, בתקופה ההיא גירושין לא היו נפוצים כמו שאנחנו מכירים היום, משפחות שהיו בזוגיות גרועה הרבה פעמים נשארו בזוגיות הגרועה הזו וסבלו בה עד מותם.

המשפחה הגרעינית הזו חיים האב, האם ושני הבנים דניאל ואמנון, והספר מתחיל בשיחת טלפון שהאמא עונה לה ולפי התשובות שלה אנחנו מבינים שמשהו נורא נשמע מהצד השני של השפורפרת שכן מאותו הרגע האם משתנה והופכת מסוגרת, מסתגרת בחדר השינה, נסערת ולא מגיבהו מכאן ואילך האם נכנסת למן פסיכוזה דכאונית.
היא הפסקה לתפקד, ממש כך, הבית לא התנקה, הואכל לא נעשה, ההשנחה פשטה בכל מקום מעובש, לכלוך ותיקנים בכל מקום.
בכלל התיקנים הם אישיו בספר הזה והחרדה של דניאל מפניהם מתוארת בצורה מאוד חזקה ומאד עוצמתית.

בהמשך אנחנו למדים מה היה בשיחת הטלפון שכל כך הסעיר את האמא אבל אנחנו גם לומדים לראות איך זה השפיע על שאר הבית.
האמא שכל מה שהיא עשתה מהרגע שיצאה מהחדר זה לראות את הסדרות שלה בטלויזיה והבית הופך מנוכר וקר, אין תקשורת, אין חום ואין אהבה, והגם היחסים בין האחים אינם כבעבר.

אנחנו ממשיכים עם הסיפור עד לבגרותו של דניאל ולמרות הקפיצות החדות לפעמים בין הזמנים אני יכולתי להבין את רצף העלילה וזה לא היה מפריע במיוחד.
הספר לוקח אותנו עד למותו של האב ולדניאל שסועד את אימו החולה ונראה שהטרגדיה והכאב לא הרפו שנים לאחר מכן.

טל גולדשטיין מביא לנו סיפור כואב וחזק שמסופר ברגישות וכתוב היטב.
ספר שלא קל לקרוא אותו בגלל הנושא אך הכתיבה עצמה כן מזמינה וכן נעימה.

לו / עידית ברק
הוצאת קתרזיס
69 עמודים

בכריכה של ספר שירה החדש של עידית ברק יש יונה ענקית, מסביב ליונה מעוטרים עלים, זרעים, זרדים ועוד ועוד סימנים מהטבע שמסמלים צמיחה וקמילה גם יחד.
אבל היונה היא ענקית ואנשים לא מפרשים מספיק טוב את סמל היונה כי כשאנחנו חושבים על יונה אנחנו חושבים על שלום אבל זה ממש לא רק מה שהיונה משדרת.
היונה משדרת בית, היא יודעת תמיד למצוא את דרכה גם במרחקים רבים והיא מלמדת אותנו לחזור לבטחון של הבית, למקום המוכר והאהוב, למשפחתיות, לחום.

היונה לפי השמאנים מלמדת אותנו מוסר ויישום קודים התנהגותיים שלמדנו בחיינו.
כשאנחנו מבינים את משמעות הבית ומשמעות החשיבות של המשפחתיות ובדמות שהיא כל כך דומיננטית בכריכה אנחנו יכולים לצלול לתוך הספר ולראות את המשמעויות של החשיבות של המשפחתיות והבית אצל המשוררת.

הספר לוקח אותנו לחיק המשפחתיות של המשוררת, לשירים שיש בהם אובדן ומוות, געגועים וכמיהה, ויש שירים שיש בהם נחמה ותקווה.

אנחנו נמצאים במסע לילדות של המשוררת והקשיים שלה כילדה פגיעה ורגישה שסבלה מדחיה חברתית וכאישה מבוגרת שמתמודדת עם החיים ועם ההזדקנות וההתבגרות והמבט לאחור נותן לנו פרספקטיבה שונה.

הספר גם נוגע בהורות שלה ובאהבה לילדיה ובכלל מדובר בספר אינטימי, רגיש ונוגע שעטוף בקשר משפחתי, בזכרון וגעגוע.

עידית ברק כותבת שירה יפה, מרגשת ושקטה.
שקטה אבל חודרת עמוק.

"בתוך הגוף פועם לב
ובתוך הלב חדרים
ובחדרים
חלומות גדולים,
חלומות קטנים,
חלומות קטנים־קטנים

ורסיסים."

"אימי ילדה אותי בטרם עת,
אבי הלך לעולמו בטרם עת,
אחי נפטר בטרם עת.

סלחו לי אם אני מאחרת."

כלב לנצח / רודני חביב, ד"ר קארן שו בקר
הוצאת מטר
470 עמודים
מאנגלית: שאול לוין

לפני חודש הלך לעולמו הכלב של אחותי, אחד מתוך 3 שיש לה.
הוא היה מבוגר כבר אבל לא מבוגר מאוד, בערך בן 13, כלב מקסים שאמנם גר בבית קטן אבל היתה לו חצר גדולה ואחותי השתדלה כמה פעמים בשבוע להוציא אותם לשדות לריצה והם גם אכלו אוכל מגוון.
אבל הסרטן השתלט עליו וגמר אותו לאט לאט עד שלבסוף אחותי נאלצה להרדים אותו.

כל הזמן לכל מי שמגדל בעלי חיים בין אם כלבים או חתולים עולה השאלה האם עשינו מספיק כדי להאריך את חייהם.
כולנו רוצים את בעלי החיים שמלווים אותנו כמה שיותר איתנו אבל הביולוגיה והטבע עושה את שלו.

אבל מה שמדהים הוא שהמסקנות בספר הזה הן מסקנות שלכאורה אתה אומר לעצמך הרי אלו מסקנות שאני יכול ליישם בעצמי עלי?
לכאורה להאריך את חיינו או את חיי חיות המחמד שלנו מתבסס על אותן עקרונות כמעט כך שהספר המצוין הזה יכול להיות נהדר לכל אדם שרוצה לחיות חיים בריאים יותר בעצמו.

סתם לדוגמא, אכילת אוכל טרי ופחות אוכל מעובד. נכון לכלבים ונכון לבני אדם.
פעילות גופנית, ריצה חופשית והאצת קצב הלב, נכון לכלבים ונכון לבני אדם.
לישון כמו שצריך, נכון לכלבים ונכון לבני אדם.
להמנע ככל האפשר מפחממות, נכון לכלבים ונכון לבני אדם.

הספר עוסק בנושאים האלו ומראה את הדרכים שנוכל להאריך את חייהם אבל הוא מביא גם סיפורים של כלבים שחיו זמן רב מאוד ומראה איך היה אורך חיים ומה הם עשו.
חלקם חיו במישורים פתוחים ובחופשיות.
אני יכול לומר שכלבים בקיבוץ למשל חיו עד גיל מאוחר מאוד. אני זוכר כי גדלתי בקיבוץ, הם היו חופשיים ורצו, לפעמים ללא רצועה וללא פיקוח אבל הפעילות הגופנית הזו שבעלי חיים כה זקוקים לה עשו להם טוב.

לא על הכל יש לנו שליטה, אין לנו שליטה על הגנים, בעיקר של כלבים מעורבים, לא על המחלות התורשתיות של האבא והאמא ולפעמים זה נתון שצריך לקחת אותו בחשבון.

מדובר בספר מרתק ומעשיר מאוד ובהחלט מומלץ. גם לבעלי כלבים אבל לא רק.

תלתן, הפיל היודע / אשכר ארבליך־בריפמן
הוצאת אגם
197 עמודים
צייר: אביאל בסיל

ספר מקסים של הסופרת אשכר ארבליך בריפמן וככל הנראה חלק מסדרה חדשה שהגיבורה שלה היא ילדה בשם תלתן.
תלתן היא ילדה סקרנית בת יחידה לטלי, רופאה וטרינרית, מומחית לעיניים ובעיות עיניים אצל חיות.
הסיפור מתחיל כשטלי מספרת לתלתן שהיא הוזמנה לדרום אפריקה למקלט לשיקום פילים שממוקם בשמורת הטבע הגדולה במדינה כדי לטפל בבעיות עיניים של 2 פילים.

תלתן מתרגשת לקראת המסע לדרום אפריקה עם אמא שלה ובזמן שאמא שלה עסוקה עם הצוות הרפואי תלתן זוכה לפגוש ילד מקומי בן גילה בשם אקאני.
ילד שגדל במקלט והם מתיידדים.

הסיפור הולך ומקבל תפנית כאשר 2 פילות נעלמות מהמקלט ומגלים שהגדר נפרצה.
עלה החשד שהפילות נמלטו אבל תלתן חושדת שאולי הסיבה היא אחרת ומשכנעת את אקאני לצאת איתה למסע חקר ובדיקה לגדי היעלמותן של 2 הפילות.

הספר הוא ספר ילדים לילדים שכבר קוראים די טוב והוא כתוב היטב.
אשכר היא סופרת מאוד פורה שחיברה כבר ספרים רבים לילדים ונוער וממשיכה לכתוב וזה כיף לקרוא ספר חדש שלה.
באופן כללי הספר הזה חושף את הילדים לא רק לעולמם של הפילים אלא גם לסחר הלא חוקי בשנהב, סחר שגובה מחיר יקר של חיים אצל הפילים ונזק גדול והוא מלמד אותנו על הערך שהאהבת הטבע והשמירה עליו.

נראה שעוד נשמע על מעלליה של הילדה תלתן וזה בהחלט מבטיח.
ילדים מגיל 10 כבר יהנו מהספר הזה.

על כמה בתים / מיכל דינור וצלר
הוצאת שתים
343 עמודים

אני חושב שהספר הזה הוא מהמובחרים שהוציאה עד כה הוצאת שתים וזו הוצאה שהוציאה בשנות פעילותה כמה ספרים טובים.
הוא טוב גם בגלל הדרך בה הוא מטפל בנושאים כואבים וגם כי יש בו איזו אוירה מאוד קשה וקודרת אבל הטיפול של המחברת בנושאים האלו והדרך בה היא לוקחת אותנו באיטיות אל תוך חייה, זכרונותיה וטראומות העבר של הגיבורה והדרך בה היא מתמודדת איתם בהווה עשויים בצורה מאוד רגישה וכנה.
זהו ספר שנקרא לאט לדעתי, הוא לא סוחף מאוד, הוא איטי וזה האופי שלו וככזה הוא דורש מהקורא לקחת נשימות מדי פעם ולהתחבר לאט לאט למורכבות שלו אבל הוא ספר מרתק והנושא המרכזי שלו הוא בית, מהו הבית, מהי משפחה, מה אנחנו משאירים מאחור והאם אפשר להתנתק מהעבר ולצעוד קדימה מבלי לקחת איתנו מטענים רגשיים ואירועים שנחרטו בנו.
מה שאנחנו עברנו בילדותנו, בעיקר אירועים כואבים וטראומתיים נשארים איתנו, מי כמוני יודע.

אבל הספר מדבר גם על הגירה ועם על בניה מחדש וחיפוש אחר המקום הטוב והבטוח שלנו וזה הסיפור של שלומית, אישה בסוף שנות השלושים לחייה שעזבה את משפחתה לפני שנים רבות וחיה לה בנכר, נשואה לרוב, רופא, אין לה ילדים והיא עוסקת ברפואה סינית.

אבל דברים מתעוררים בה כששלומית מקבלת טלפון בה מודיעים לה שאביה נפטר ושלומית באה לארץ ומכאן מתחילה עלילה אחרת, עלילה שבה שלומית מתמודדת עם השדים מעברה, עם דמויות מעברה, עם משפחתה או מה שנותר ממנה, עם זכרונות על מותה של אימה הדכאונית בילדותה.

זה ספר מורכב שעוסק בנושאים רבים והמחברת מטפלת בהם בצורה מעוררת השראה והערכה.
אהבתי את הספר ואני חושב שהוא נהדר.
בהחלט שווה לקרוא אותו.

בדולח וסכינים / עופרה עופר אורן
הוצאת עם עובד
198 עמודים

כבר בכריכה רואים את הדיסוננס בסיפור הקשוח הזה של המחברת, את הבית השלו מבחוץ לעומת הצל של הזאבים שאתה כבר מבין מה מתחולל בפנים.
והכריכה התמציתית הזו, המינימליסטית כמו הספר, מביא לנו בצורה מאוד חד משמעית, מאוד לא מתייפייפת את סיפור הבית ואת סיפור ההתעללות שמתחולל בו.

הספר מתאר בצורה מסוימת גם את סיפור חייה של המחברת שעברה גילוי עריות והתעללות בביתה ועופרה גם כותבת על זה תמיד ומתבטאת על זה ומספרת ועכשיו יוצא הספר הזה שקשה לקרוא בו והוא עדיין חד ונוקב.

הספר מתחלק לכמה חלקים ומתאר גם את התקופה של המחברת בבית מילדותה ועד בגרותה והתהליך שהיא עברה, כמו כן יחסיה על בני זוגה לשעבר שאחד מהם גם היה אלים כלפיה.
חלק אחר בספר מתאר את תהליך השיקום שהיא עברה והפסיכולוגים איתם נפגשה.

מה שהתחולל בבית מוכר לנו מכל מני סיפורים דומים ונראה שדפוס האבא הגיבור אך האלים לא פסח גם בסיפור הזה וכן, האבא שהיה טייס, מפקד טייסת, מצד אחד מוערך מבחוץ ומצד שני אלים בבית כלפי ילדתו, כלפי אשתו.
אלים מינית, אלים פיזית ואשתו ידעה ושתקה והילדה צמאה לאהבה ולרגש ולא מקבלת את זה.

אלימות מינית ואלימות כלפי ילדים זה דבר נורא והזרקור עליו הוא חשוב, במיוחד בספרים כאלו, ממוארים חזקים ונוקבים שגורמים לך להרהר, לרצות להיות אדם טוב יותר ולהבין איזה רוע וכאב ילדים חווים בביתם ואין מי שיתן להם מענה ובעיקר בעיקר כמה זה מצלק את הנפש ומשפיע לאורך כל החיים.
זהו פצע שלא מתרפא לעולם.

כתוב נפלא ולא מתייפייף, לא מנסה לעגל פינות וכמו שעופרה עופר אורן יודעת לכתוב והיא בהחלט יודעת זה ספר שכדאי מאוד לקרוא למרות הטריגר הקשה והסיפור הלא פשוט.

קוראים לי טיו / ערן צלגוב
הוצאת פרדס
47 עמודים

הספר הצנום הזה מכיל קסם רב והוא נע בין פרוזה לשירה אבל הוא לא ממש זה ולא ממש זה למרות הפיוטיות שלו.
הוא שיח, הוא מפגש בין תרבויות, הוא ספר שלוקח אותך למסע אל מקום אחר ואל אנשים שונים עם תובנות אחרות וזה מעניין ובעיקר מעניין איך צלגוב לקח ודגם את השיח הזה בינו לבין טיו והפך את זה לספר קטן עם תובנות כל כך מרתקות ומרגשות ובכמה מילים אפשר לייצר את החיבור הזה בין שוני תרבותי אם רק מתבוננים על האדם האחר כאדם.

בשנת 1996 המחבר מספר לנו איך הוא טייל לו בפרו והגיע לצ'ינצ'רו שבעמק הקדוש ושם הוא פגש את טיו קיספה.
טיו עבד בשיקום אתר המאצ'ו פיצ'ו איש בגילאי ה30 שלו, חולה ככל הנראה והם היו נפגשים ומדברים ומתוך השיחות שלהם צמח הספר הזה שהמחבר הפך אותו לשירה, לפיוטיות, לפילוסופיה קטנה ומיוחדת שחושפת אותנו לעולמו הפנימי הצנוע של טיו ולתפיסת עולמו.

השיחות נוגעות בנושאים רבים ושונים והן פשוטות במהותן, רגישות, יש בהן המון חן ופשטות כפי שמצופה מאדם פשוט במהותו ועם זאת העומק בנגלה מהן הוא נפלא.

הכריכה המאוירת בפשטות של קו אחד מתארת ככל הנראה את הדמות שבספר, את טיו והוא מקסים בעיני.
מאוד אהבתי את הספר הקטן הזה שנגמע במהירות ונשאר אתך זמן רב.

"למה באת הנה
מה חיפשת

תראה אותי
אני נולדתי ואמות כאן
לי אין מה לחפש
וכל מה שאני מוצא
זה חרסים שבורים"

"אני אוהב לראות את הילדים צוחקים.
מתישהו הכל יגמר:
הילדות, הצחוק והמשחק.
אז אוכל להתפנות ולאהוב
את הפרחים שצומחים
כל חורף מחדש."

מומלץ מאוד.

בשתי הדרכים / דניאלה הודרובה
הוצאת אפרסמון
221 עמודים
תרגם מצ'כית והוסיף פתח דבר והערות: פאר פרידמן

קשה להגדיר את הספר הזה או לקטלג אותו, במידה מסוימת הוא דורש קריאה נוספת ואיטית מאוד.
זהו אינו ספר רגיל לא בכתיבה שלו ולא בסגנון שלו וגם לא בעלילה שלו ואולי זה הייחוד שלו.
פאר פרידמן מספר שלקח לו עשור למצוא לו בית כאן, הוצאה שתיקח על עצמה את פרסום היצירה הייחודית הזו ואני אומד ייחודית שכן זהו בהחלט ספר למיטיבי לכת.
כאלו שמוכנים להתמודד עם ספרות אחרת.
אבל מי שיבחר להתמודד איתה ועם הכתיבה של הורדובה יגלה ספר שהוא פנינה ספרותית.

הספר מתרחש ברובו בבית דירות אחד סמוך לבית הקברות והוא כמעט מטאפיזי, הדיירים הם גיבוריו, מי שנשארו בחיים ומי שלא. העלילה בו מתארת את גיבוריה במציאות שהיא בין החיים למוות, בעולמות שהם מתערבבים זה בזה ונראה שחפצים דוממים מקבלים חיים ומדברים והמתים נמצאים ולא עוזבים את העולם אלא שוכנים בו והספר מעלה ומדבר על זכרונות ועל כאב ועל אובדן ועל הכאן ועכשיו אבל גם על העבר.
נשמע קצת מפוזר? אז זהו שלא. הוא אמנם לא לגמרי קוהרנטי אבל יש לו איזה מבנה וקו שאפשר להאחז בו.

ועם זאת הספר עוסק בקיומם של החיים ולא עוסק במוות, המוות שם, אופף את הדמויות, נאחז במציאות אבל החיים, הם המרכז ועצם זה שאפילו חפצי מקבלים נוכחות ונשמה מוכיחה שהחיים עצמם הם נאחזים במי שאפשר והזכרון הוא גם, הוא נמצא ונספג בהכל.

הספר הזה צריך להקרא לאט מאוד, הוא יכול וצריך להקרא אפילו עם הערות בצד, סימונים.
הוא ספר לא שגרתי והקריאה בו איטית ודורשת השקעה רוחנית מסוימת.
כך גם התרגום בו שאני מעריך לא היה פשוט בכלל.
השפה עצמה פיוטית מאוד, לא זורמת בקלות ולכן אמרתי, מדובר בספר שמיועד למיטיבי לכת ואנשים שאוהבים ורוצים להתחבר לטקסטים אחרים.

אבל זה שווה את זה, זה שווה ובאמת שקשה לא פחות לכתוב עליו שכן קשה להסביר אותו צריך פשוט לחוות אותו.

חוויית קריאה אחרת.

הצמה של סבתא / אלינה ברונסקי
הוצאת הכורסא
182 עמודים
מגרמנית: שירי שפירא

זה הספר השני שהוצאת הכורסא מוציאה מכתביה של אלינה ברונסקי, סופרת שנונה וחריפה שמביאה סיטואציות מרתקות ומעוררות מחשבה בין האבסורד לשגעון, ועם מלא רגישות עם ניחוח של מסורת וחיבור לשורשים.
וגם בספר הזה כמו בתבשילים חריפים מהמטבח הטטארי, ספרה הקודם שתורגם יש את הנושא של ההגירה מברית המועצות אל גרמניה ולמרות שזה לא הנושא העיקרי בסיפור ההגירה והבדלי התרבויות נוכחות בעלילה ומשפיעות עליה.

כאן אנחנו נחשפים למערכת יחסים ביזארית עד מתעללת של סבתא רוסיה בנכדה עליו היא שומרת ועוטפת כמו צמר גפן, בצורה לא שפויה בעליל.
ועדיין הספר מייצר סיטואציות משעשעות ואבסורדיות בגלל אופיה של הסבתא.

מקס מתגורר עם סבתו וסבו בפרבר בגרמניה אליה הם היגרו מברית המועצות. הבסתא, אישה קשה מאוד ומטריארכית באופיה שולטת בצורה חזקה בכל מה שבחייה בין אם זה בעלה הכנוע או הנכד שמנסה מצד אחד לא להכעיס את סבתו ולכבד אותה ומצד שני למצוא את דרכו בצורות יצירתיות שונות.
החיפוש אחר חיים טובים יותר עבור כולם ברצון לעזוב את ברית המועצות מייצר אצל הסבתא תחושת אכזבה, מהחינוך, מהבריאות, מהאוכל ובכלל מכל דבר.
הבסתא מקיפה את מקס בשלל איסורים וחוקים נוקשים מאוד, היא מתעקשת לשבת בכיתה ולהשגיח עליו, שורת על בריאותו ותזונתו באופן חריג וקיצוני בעוד היא מפרה את כל הכללים שהיא מטילה עליו ומקס? הוא לומד להערים עליה ולומד לפתח אישיות כי מדובר בילד מבריק מאוד וחכם שמבין ויודע להלך בין הטיפות.

זהו ספר קטן ושנון שכתוב נפלא, מאוד נהניתי מקריאתו ומתהליך ההתבגרות של מקס שמבין שלסבתא יש בעיה אבל היא המגדלת והדואגת לו ועל הדרך לומד להיות מי שהוא ללא התלות בה ובחוקיה.

עניין ההגירה והקושי להשתלב מזכיר במידה מסוימת את קשיי ההשתלבות של ההגירה הרוסית גם לכאן, הקושי להתרגל לאוכל, לחינוך, למנהגים ולנימוסים המקומיים של העולים החדשים ובעיקר הותיקים ביניהם עשה לי איזה חיבור בין דמות הסבתא גם בהקצנ ה שלה לבין קשיי ההגירה כאן.
יש הרבה דמיון כמו ההבדלים הרבים שקיימים.

ספר מומלץ.

רסיסי לילה / אילה דקל
הוצאת שתים
215 עמודים

חיותה בסל היא דמות שכמעט לא מוכרת למי שלא חוקר לעומק את ההסטוריה שכן לא לומדים עליה בספרים.
אבל מי שכן חוקר גם על תולדות התנועה הקיבוצית וגם על תולדות נשים חשובות שפעלו ביישוב הארץ ידע ויבין על פועלה של חיותה בסל והספר הזה מדבר גם עליה אבל לא רק.
הספר הזה מחבר אותנו בין ההווה והעבר ומפגיש שתי נשים שמחובר ביניהם קו שהיה רלוונטי בעבר ורלוונטי גם בהווה וזהו המאבק הנשי לשיוויון, להכרה, הן במשק בה עבדה וחיה חיותה ובן באקדמיה שם יערה, הדמות השניה שעוד מעט נתייחס אליה מנסה לפלס את דרכה.

יערה היא מרצה צעירה להסטוריה באוניברסיטה, אם צעירה וחוקרת שמנסה להתקדם ולא קל לה עם התקנים והמעמד. היא גם בת לאם חד הורית שלא יודעת מה עלה בגורל אביה.
לידיה של יערה מתגלגל דרך סטודנטית שלה יומנה של אישה בשם חיותה בסל, אישה שיערה לא הכירה ויערה מתחילה לקרוא בשקיקה ביומן ונדהמת לגלות את החיבור שלה לחיותה.

תוך כדי הקריאה ביומנים של חיותה והמחקר שלה יערה גם יוצא למסע משל עצמה, מסע של זהות וחקר אישי והספר מקבל אופי שונה ומרתק ככל שהקריאה בו מעמיקה.

הספר עצמו לא רק עוסק בחיבור בין הנשים ובגילוי של יערה על עצמה וכמו כן בדמותה המרתקת של חיותה שמקבלת כאן זרקור חשוב אלא גם במאבקן המתמיד של נשים בתקופות שונות להכרה, לשיוויון, להבנה ביכולות שלכן שלא רק קשורות למעמד חברתי או מעמד מגדרי בחברה פטריארכלית מדכאת שיוויון.
וכאן זו אמירה חשובה מאוד בספר הזה.
נשים חזקות שנאבקות על מה שמגיע להן ורוצות לזכות בהכרה שהן ראויות לה.

רסיסי לילה הוא ספר שנקרא בהנאה רבה וכתוב בשטף ומעניין לכל אורכו.
מומלץ.