שעת הזאבים / גרג הורביץ
הוצאת דני ספרים
460 עמודים
מאנגלית: דפנה לוי

סדרת פרויקט x היא סדרה שאולי לא תיגמר לעולם.
ולמה שתיגמר? זו מכונת כסף נהדרת. סדרה שנמכרת בכמויות ונהנית מהצלחה כבירה בכל העולם.
הרי למה אנשים באמת משוועים? הם רוצים אסקפיזם, ספרות מנחמת, אקשן מהנה שלא דורש יותר מדי מחשבה, שנותן לנו כמה ימים של שקט נפשי ומתח רגעי שהוא ספרותי ולא קשור לחיי היומיום שלנו ואת כל אלו מעניק להם גרג הורביץ שבמומחיות מייצר את זה בספרות הזו שלו.

אחרי שאמרתי את זה אני יכול להתייחס לסקירה ולומר שבסך הכל גם אני נהנה מהסדרה הזו.
אני קורא לא מעט ספרים כבדי משקל, מורכבים לקריאה, מורכבים להבנה, שדורשים זמן, ספרים שנחשבת "ספרות טובה" ומדי פעם בא לי ספר מתח איכותי, ספר שממריץ אנדרנלין ושגורם לך לשקוע בו כמו איזה סרט אקשן עם ג'ייסון סטיית'האם (אחלה שחקן לגלם את אוון סמוק בסרט עתידי).

כאן האיש משומקום מוצא את עצמו מקבל פניה מילדה קטנה שמבקשת ממנו לעזור לה למצוא את הכלב שלה שאבד לה. מסתבר שהילדה הזו לא הגיעה משומקום אלא היא בתו של אחיו למחצה אותו הוא הכיר בבית האומנה בה שהו ביחד.

מה שאוון לא ידע הוא שהמשימה הזו תוביל אותו לתסבוכת לא פשוטה והוא ימצא את עצמו בדרכה של מתנקשת מפחידה ומקצועית בשם "הזאבה" אישה מסוכנת שמיומנת לא פחות מגיבורנו.
הבריחה שלו מהזאבה, החיפוש אחר הכלב יחשפו את ידידינו לעולם הבינה המלאכותית ולאנשים שמשתמשים בה בצורה מסוכנת מאוד.

הרבה אקשן והרבה עניין יש בספר ונראה שהבינה המלאכותית נכנסת לעולם ספרות המתח בצורה חזקה מאוד, כמו כל דבר אחר בעולמנו ככל הנראה.

למי שלא מכיר את אוון סמוק אני פחות ממליץ להתחיל עם הספר הזה, כדאי לחפש את הספרים הראשונים למרות שזה לא קריטי אבל ככל שהסדרה מתקדמת נכנסים עוד דמויות שמי שלא עוקב אחרי הסדרה יהיה לו קשה להבין אותם ואת תפקידם בספרים.
לאוהבי הז'אנר.

לכל דבר יש מקום / תמיר אסטרוגו
הוצאת קתרזיס
64 עמודים

האדום הזועק בכריכה של ספר השירה הזה סקרן אותי, משך אותי אליו. כשאני מתבונן על ספרי השירה שיש אצלי וצריך לבחור מה לקרוא לכריכה יש משמעות, משיכה, סקרנות, אמירה.
בדרך כלל אני מתייחס לכריכה כשאני כותב על ספרי שירה וכאן קצת נשארתי עם מחשבות למה הרקע המושפט והזועק הזה, מה המשמעות שלו.
בשירים לא מצאתי לזה פתרון ובדרך כלל אני מוצא הקשר אבל זה בהחלט משך אותי ובתחרות הגדולה על מדף הספרים מה שזועק מתוך הערימה הוא זה שאתה מושך ומסוקרן אליו.
זה ספר שירים מאוד מגוון, הוא עוסק בנושאים רבים ומהווה בעיני מן סוג של ספרים שבאים ואומרים לנו "בואו ותכירו את המשורר" בואו ותכירו מיהו ומהי האישיות שלו ומה הוא אוהב והספר הזה בהחלט מפגין את זה. ומה שמורגש לי מקריאת הספר זה שהמשורר מחובר מאוד לטבע, הוא חי ונושם את הטבע וזה משהו שמאוד מאפיין קיבוצניקים (כמוני) שחיו במטעים, בשדות, שהתעוררו לפני השמש למטעים ולשדות (במקרה שלי למכסחת הדשא).
אז הקיבוץ נוכח מאוד בספר הזה והשירים מבטאים איזה געגוע, זכרון, זכרון ילדות, זכרון מהצבא, זכרונות אהבה.

נראה שזכרונות הם חלק חשוב בספר אבל לא רק.
תמיר אסטרוג כותב שירים קצרים, בשפה פשוטה, שירה שכל אחד יכול להתחבר אליה והיא כנה מאוד וישירה ועכשוית וזה מגיע ויכול להגיע לכל אחד שרוצה להתרגש משירה פשוטה וכנה.
התחברתי אליו והוא מעניין ובהחלט כדאי לקרוא אותו.

בֵּיתִי שֶׁבְּהַר הַגִּלְבּוֹעַ

מַשְׁאִיר מֵאָחוֹר צֵל אֳרָנִים

שֶׁתַּחְתָּיו רַקָּפוֹת צָצוֹת בֵּינוֹת

לִסְלָעִים

וְעֵדֶר פָּרוֹת מְלַחֵךְ עֵשֶׂב.

כָּךְ אֲנִי צוֹפֶה בְּיָפְיוֹ

מִבֵּין שִׁבּוֹלֵי חִטָּה בִּשְׂדוֹת הָעֵמֶק

לְקוֹל צְהָלוֹת סִיקְסָקִים

מִדְרַךְ נוֹף וּכְסוּת שֶׁלֶג בָּאֹפֶק.

יֵשׁ שֶׁאֲנִי רוֹאֶה בַּז דּוֹאֶה, מַשְׁקִיף מִמַּעַל,

כְּאוֹמֵר לִי: הַבֵּט, הִנֵּה גַּם

גַּגּוֹת אֲדֻמִּים סְפוּגֵי מִלְחָמוֹת וְעָמַל.

————-

עץ הקלמנטינות / תמיר אסטרוגו
עוֹד לֹא יוֹדֵעַ שֶׁפֵּרוֹתָיו

כְּבָר הֵחֵלּוּ לְחַשֵּׁב קִצָּם לְאָחוֹר.

זְבוּב פֵּרוֹת נָשַׁק לָהֶם.

יָמִים לֹא רַבִּים יַעַבְרוּ וְהֵם יִפְּלוּ

קְמוּלִים לְרַגְלָיו,

יִסָּפְגוּ לְאִטָּם לְתוֹךְ הָאֲדָמָה,

וּבִמְקוֹמָם יָצוּצוּ פְּרָחִים לְבָנִים,

מַדִּיפֵי נִיחוֹחַ עָתִיד חָדָשׁ

שֶׁנִּפְתַּח.

וְאַתָּה,

פְּרִי זִכְרוֹנְךָ אָפוּף צַעַר,

קוֹל עָמֹק הַנִּשָּׂא לְכִוּוּן אֶחָד,

הָרָחוֹק.

גנגסטרים נגד נאצים / מייקל בנסון
הוצאת מטר
336 עמודים
מאנגלית: דפנה לוי

כשקוראים את הספר הזה ומסתכלים על האנטישמיות שמתרחשת היום בעולם אז לא מופתעים מהתמיכה בנאצים בארצות הברית.
וזה כשעוד לא היו כל כך הרבה מוסלמים ומהגרים ממדינות ערב בארצות הברית אלא אמריקאים, מהגרים מאירופה ועולם קצת אחר.
אבל אנטישמיות תמיד היתה וככל הנראה תמיד תהיה, תמיכה במשטרים אפלים במדינות שמתהדרות בדמוקרטיות ליברליות ותומכות צדק תמיד יהיו וזה קרה גם בארצות הברית כשגם שם קמו תומכי הנאצים גם שם.

הספר הזה של מייקל בנסון (לא הבסיסט הנהדר של משינה) מביא לנו סיפור נוסף ואולי קצת פחות מוכר של מלחמת העולם השניה שלא קשור ללחימה עצמה באויב אלא בלחימה מבית, ביהודים, עם כוח, עם קשרים, עם עוצמה וחסרי פחד שקמו כנגד תאים נאצים בתוך מדינתם ועשו מה שביכולתם, התעמתו בגלו השיבו מלחמה וניצלו את כוחם הן כיהודים והן כארגוני פשע עם צבא אישי קטן להלחם כנגד האויב מבפנים.
מייקל בנסון עשה כאן עבודת תחקיר מרתקת ומעמיקה והתוצאה היא ספר נהדר, כזה שכיף לקרוא, סיפור נהדר על גבורה יהודית .

למעשה הספר הזה מביא כמה סיפורים במקביל וכולם מעניינים. הראשון הוא בעצם הסיפור שמציג את עליית הנאציזם באמריקה בשנים שלפני מלחמת העולם השניה וזה גם סיפור בפני עצמו איך האמריקאים נתנו לזה להתרחש.
הסיפור השני והמעניין מאוד ואולי לדעתי המרכזי בספר הוא סיפורם של הגנגסטרים היהודים וכל אחד מהם מקבל במה וסיפורו מסופר הן ברמה האישית ופועלו והן ברמת הלחימה כנגד הנאצים האמריקאים.
אפשר לתת לדוגמא את מיקי כהן, הרב ברין, ספרקי רובינשטיין, סיימור כחול לסת מאגון, וכמובן מאיר לנסקי ובגסי סיגל.
צריך גם לציין שאין כאן עידוד ותמיכה בעבריינים לא משנה אם יהודים או לא אבל בעניין הזה אין ספק שארגוני הפשיעה האלו שבראשם עמדו יהודים חזקים או יהודים שהיו חלק מארגוני פשיעה ומשפחות מאפיה לא עמדו מהצד וגייסו לצידם גם אזרחים שומרי חוק למעו מטרה חשובה.

ספר מרתק מאוד וכתוב היטב.

אופטימיות כבחירה מוסרית / יאיר בן דוד
הוצאת דביר
173 עמודים

איך אנחנו בוחרים לחיות, לקום מטרגדיות מקשיים, ממועקות, מהפחד מהעתיד, להתמודד עם חרדות.
נראה שקל לדבר ולומר לנו להיות אופטימים ולקוות לטוב אך זה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע, אנחנו נוטים לפסימיות, נוטים לחשוב על הגרוע מכל ומתקשים להאמין בטוב.
ואז בא לנו יאיר בן דוד עם הספר החשוב הזה שיש בו מסר כל כך טוב.
יאיר ששכל את אחיו במלחמה האיומה שעוברת עלינו ורואה לנגד עיניו חברה מפולגת, עצובה, מלאת כאב ובוחר לראות את הטוב, לראות את הטוב בעתיד ולהתמודד עם הכאב והאובדן בדרך אחרת.

הספר הזה בא ועם כתיבה יפה וכנה מצד אחד עם כלים פרקטיים, סיפור אישי נוגע ללב שמלווה את הספר לכל אורכו ודרך הסיפור האישי הזה אנחנו לומדים על תפיסת העולם האופטימית.

ליאיר בן דוד, ד"ר לפסיכולוגיה שעוסק גם בפסיכולוגיה של המוסר והוציא כמה ספרים שעוסקים בתחום המוסר יש המון ידע תיאורטי וומעשי בתחום שלו ולצערנו גם עבר משבר קשה ואובדן ושני הדברים האלו, גם האובדן והסיפור האישי וגם הידע הרב שלו בפסיכולוגיה ופילודופיב מייצרים ספר שבא ואומר לנו, יש גם דרך אחרת להתנהל בעולם הזה, דרך של בחירה.
אנחנו לא חייבים להיות שבויים של הקושי והסבל, אפשר לבחור בדרך אחרת שתיטיב איתנו, תיטיב עם הסביבה שלנו ותשפר את מצבנו האישי והקולקטיבי.

הספר קריא מאוד ומעניין מאוד ולטעמי חשוב מאוד.
זו תקופה כה קשה לכולנו וכולנו זקוקים לזריקת עידוד ואף לחשיבה מחודרת על בחירה מוסרית, על בחירה של איך להתבונן על העולם ובעיקר איך להתמודד עם משברים שלא מניחים לנו באופן האישי ובאופן הלאומי.
כדאי לקרוא.

בית הממתקים / ג'ניפר איגן
הוצאת עם עובד
363 עמודים
מאנגלית: יואב כ"ץ

אני אוהב את ג'ניפר איגן, היכולת שלה לייצר סיפור שלם מסיפורים קצרים שמחוברים אחד לשני הוא כשרון נפלא והוא הגיע לשיאו ב"מפגש עם חוליית בריונים" שם הכל עבד מעולה.

איגן חוזרת לנוסחה הזו גם בבית הממתקים כשהפעם העיסוק של איגן הוא בעולם הטכנולוגי ואולי היא מזהירה אותנו מפניו, אומרת לנו לשים לב להתפתחות המהירה ולאן דברים יכולים להוביל אבל מדובר בספר עתידני אך עם התפתחות הבינה המלאכותית השמים הם הגבול תרתי משמע לאן הטכנולוגיה תוכל לפרוץ.

בתוך העולם העתידני הזה העיסוק המרכזי הוא הזכרונות. משהו שבעבר היה שמור לכל אחד מאיתנו ולא היתה באמת את היכולת לחלוק אותו מלבד שיתוף אישי בספר או בפוסט אם היינו רוצים לחלוק עם העולם.
כאן אנחנו מתוודעים לאוטו ביקס, יזם טכנולוגי גאון שממציא המצאה מדליקה במיוחד, היא מאפשרת לכל אדם לחיות מחדש את תודעתו וזכרונותיו ואף לחלוק אותם עם אחרים ברשת דרך הענן, היא מאפשרת לאנשים אחרים לחוות את הזכרונות האלו.
רשת שיתופית של זכרונות.

החלק הראשון של הספר מוקדש לזה ולהבנה של הרעיון והדמויות מאחוריו וכאן מתחיל החלק השני של הספר העיקרי, שמורכב מסיפורים קצרים שהם כמו רשת, קשורים אחד לשני.
בכל פרק שעומד בפני עצמו כמו סיפור קצר אנחנו מוצאים דמויות שהכרנו בסיפורים קודמים והפעם הם מקבלים את הבמה ואני מודה שמה שעבד כל כך נפלא בספרה זוכה הפוליצר "מפגש עם חוליית בריונים" עבד לי קצת פחות טוב פה. כי למרות שהכתיבה שלה מעולה הסיפורים והמבנה שלהם בלבל אותי וקצת איבדתי את הכיוון בעלילה הגדולה כי הרי מדובר בספר שלם אם מסתכלים על כולו, כיצירה אחת ולא כאוסף סיפורים קצרים שאגב כל אחד בפני עצמו מעניין וכתוב היטב.

אפשר להעריך את הנסיון שלה להמשיך בקו הכה מרשים שלה מספר אחר ולהעריך את הכתיבה המצוינת שלה והיא אכן כזו. כספר שלם התחושה שלי היתה שקצת הלכתי לאיבוד.
אני כן חושב שבאופן כללי מדובר בספר מעניין וחשוב בגלל הנושא שהוא עוסק בו והטכנולוגיה ונראה שיש כאן מסר מעניין של איגן אולי לכיוון אליו הולכת האנושות ולכן כן כדאי לקרוא אותו רק צריך לקרוא לאט ולעקוב אחרי העלילה בסיפורים העוקבים. אולי תצליחו יותר ממני.

נזירים מדברים / נטע דביר
הוצאת בודהיספרא
357 עמודים

המפגש בין תרבויות המזרח והמערב הוא משהו שתמיד מעניין. איך אנשים שגדלו בתרבות המערבית דרך הדתות המונותאיסטיות או דרך תפיסות עולם אחרות מוצאים את עצמם מתחברים לתרבות המזרח, לבודהיזם, לדרך החיים השלווה של תפיסת העולם הבודהיסטית מהזרם הטיבטי.
אבל מעבר לכך ומעבר לאנשים שמצאו את הבודהיזם כדרך החיים שלהם, כמקום למציאת שלווה בחייהם יש את אותם אלו שהלכו עוד צעד קדימה ובחרו להיות נזירים.
להתמסר כל חייהם לעבודה נזירית, לחיות מחוץ למדינתם ולהתנתק מכל מה שקשור לתרבות המערב.

את התהליך הזה חוקרת בספר המרתק הזה נטע דביר, שהיא פסיכולוגית קלינית שמתרגלת בודהיזם במסורת הטיבטית.
מכיוון שד"ר נטע דביר היא גם פסיכולוגית קלינית היא לוקחת אותנו למסע בסיסי של הבנת הפסיכואנליזה דרך ויניקוט, ביון וקוהוט וגם דרך מושגי יסוד בבודהיזם הטיבטי ואז מחברת ביניהם אולי כדי לעזור לקורא להבין יותר את התהליך המרתק של השינוי המדהים שעשו אותם מרואיינים בספר, כל אחד מהם שונה ובא ממקום אחר ואז להפגיש אותנו בין חייהם הקודמים למקום ולהארה שהם נמצאים בה כעת, להבין את השינוי דרך התהליך, דרך הסיפור האישי.

ואז אנחנו מגיעים לחלק השני של הספר שהוא החלק החשוב והמעניין יותר לקריאה בעיני שהוא הסיפורים האישיים של הנזירה סופיה, הנזיר מייקל, הנזיר אדם והנזיר דניאל.
בחלק השלישי מנתחת המחברת את הסיפורים שלהם, המקום הנמוך והמורכב מבחינה נפשית ורגשית אליהם הגיעו חלק מהמרואיינים, הקוי להתמודד עם בתקופות משבר והנסיון למצוא מחדש מקום שיתן להם איזון בחיים.
אין ספק שהבודהיזם מעניק זאת והחיפוש הזה אחר מקום טוב לנפש ומקום טוב להתפתחות אישית מתוך משבר אותו אפשר למצוא בתרגול הבודהיסטי.

זהו ספר מאוד מעניין שנע בין הפילוסופיה העמוקה של תפיסת העולם בבודהיזם הטיבטי, עדויות אישיות מרתקות מאוד שגם הראיונות עצמם כתובים בצורה שמאוד קל להתחבר אליהם וגם הדרך בה נטע דביר מפשטת את מושגי היסוד ועוזרת לנו להבינם טוב יותר עוזרת לנו לראות את התמונה השלמה אותו לפי הבנתי המחברת רצתה להעביר.

מאוד מעניין.

כל הדרך מאוקלהומה / סלעית שחף פולג
הוצאת שתים
160 עמודים

סופרים בדרך כלל עושים את הדרך ההפוכה, הם מתחילים מקובץ סיפורים קצרים וממשיכים לפרוזה ארוכה יותר.
כאן סלעית שחף פולג התחילה מספר מרתק ומצוין והספר השני שלה הוא קובץ סיפורים קצרים שיש בו תמיד סיכון שכן סיפורים קצרים הם לא תמיד אחידים ברמתם ולפעמים אפשר ליפול כאן.
במקרה של כותבת מיומנת כמו סלעית שחף פולג מה שקורה הוא שכל הסיפורים בקובץ הזה הם מעניינים וטובים וזה היה תענוג עבורי לקרוא קובץ כה מגוון בסיפורים טובים ששומרים על רמתם ועל רמת העניין שלי כקורא.

קשה באמת לבחור כמה סיפורים מייצגים מהקובץ המהנה הזה אבל אם אני ארצה לבחור סיפור או שתיים שיפגינו את הגיוון שיש בספר הזה אבחר קודם כל ב"כולם רוצים לחסל אותי היום"
בו אנחנו במלחמה, בזמן אזעקה והבעל במילואים והאישה מרגישה שכולם נגדה וכולם רוצים לפגוע בה או להתנקש בחייה.
סיפור נפלא במיוחד.

יש את "סגולה נעלמה" סיפור מצחיק ונוגע ללב על סבא שנפטר ומטרטר איכשהו את משפחתו מבית קברות אחד לשני.

ויש את "מסע ההרס של בתיה" המצוין על אישה מבוגרת שנלחמת בסוכני נדל"ן.

המחברת יודעת לקחת את הקורא למסע שנע בין הפנטסטי לריאליסטי, בכל סיפור כמעט יש איזה משהו שלא מסתדר מבחינה הגיונית, משהו חריג ושונה והסיפורים כמעט כולם מפתיעים מאוד.
אנחנו נעים בין אמריקה לפתח תקווה ועדיין גם שם בגולה יש משהו מאוד ישראלי בסיפורים, מאוד נוכח ומקומי.

אני נהניתי מאוד מהקובץ הזה שמפגין שוב שסלעית שחף פולג יודעת לכתוב, יודעת לייצר סיפור טוב בין אם זה רומן שלם או סיפורים קצרים מגוונים ומעניינים.
סקרן לדעת מה יהיה הספר הבא שלה.

נמלים, נוירונים, תודעה / עוזי בן צבי
ספרי עליית הגג
446 עמודים

עוזי בן צבי הוא גנן במקצועו, אמנם לפי הביוגרפיה שלו הוא למד בצעירותו ביולוגיה ופילוסופיה של המדע באוניברסיטה העברית והפתוחה אך עסק בגינון רוב חייו.
הספר הזה שנכתב לא על ידי מומחה בתחום מוכיח במידה מסוימת שאפשר לחקור הכל ולכתוב על הכל אם אתה לומד ומתעניין מספיק ואפשר גם לומר באופן די חד משמעי שמדובר בספר מעניין מאוד.

אחרי ההקדמה הזו אפשר לצלול לתוך הספר ואם אפשר למקד את העיסוק העיקרי שהספר הזה בא לשים דגש עליו אז אפשר לומר שבתמה המרכזית בו בעיני היא התודעה.
ומהי תודעה?
עוזי בן צבי מאפיין את התודעה היודעת בכמה נקודות.
זה מצב או תהליך שבהם האדם יכול
"לדעת שהוא חש וגם לדעת מה הוא חש.
לדעת שהוא מבצע פעולה וגם לאפיין את פעולותיו ולחלק אותן לקטגוריות.
לדעת שהוא מרגיש ולהבחין בין רגשות ספציפיים
לדעת שהוא רוצה, שהוא חושב, ואפילו שהוא יודע.
וכפועל יוצא מכל אלה:
להשפיע על המידה, על התזמון ועל האופן שבו כל התפקודים הללו באים לידי ביטוי."
עמ' 218

הספר עוסק בתודעה אבל בוחן את ההקשרים הרבים אליה והוא מתחיל דווקא מנמלים ואיך הם פועלים כארגון, האם יש להן את התודעה, את המידע, האם הן משנות החלטות על פיה כמו אותה נמלה בודדת שלפעמים יוצאת מהטור.

אנחנו חוקרים את התודעה האנושית אבל גם את התודעה של בעלי החיים.
הספר מנסה לקחת אותנו עקב בצד אגודל לאורך פילוסופיה ומדע כדי להבין תופעות של תבונה ותודעה, קבלת החלטות .

מהנמלים שמייצגים מופת של ארגון, סדר וקהילתיות אנחנו עוברים לאדם, נסיון להבין את המוח האנושי ומערכת העצבים, איך הדבר הזה עובד ומעבד לכדי חשיבה קוהרנטית וידיעה.
אנחנו חוקרים את התפתחות האבולוציה האנושית, הניאו קורטקס, הראיה, השפה ועוד.

למרות שהספר עמוס במידע ולא תמיד קל להבנה הדברים מתחברים להם לאט לאט ועם סבלנות מצד הקורא הדברים מתבהרים. בכללו מדובר בספר מאוד מעשיר ומלמד והוא שזור באיורים נחמדים ופשוטים שמוסיפים חן לטקסטים העיוניים המורכבים.
בהחלט ספר מעניין ומלמד.

החיים בני התמותה ובני האלמוות של הילדה ממילאנו / דומינקו סטרנונה
הוצאת כתר
206 עמודים
מאיטלקית: שירלי פינצי לב

יש משהו קוסם בספרים שעוסקים בעיר נאפולי, תמיד יש מן איזה קסם בין ישן לחדש, בין מסורת לקידמה והתחושה היא בספרים על העיר הזו והדמויות בה שממש אפשר לחוש אותה ואותם. כל החושים פועלים.

מעולם לא קראתי ספר של סטרנונה עד כה וזה הספר הראשון, ואני יודע שהסדרה הקטנה של כתר מתרגמת את ספריו ועכשיו לאחר קריאת הספר הזה בהחלט עושה לי חשק לקרוא עוד.
העיר נאפולי גם זורקת אותנו לרומנים הנפוליטנים (יש אי אילו שמועות שסטרנונה הוא, הוא אלנה פרנטה) וגם כאן יש תחושות דומות בסיפור היפה הזה.

המילאנזית, ככה מימי, ילד עם דמיון עשיר קרא לילדה שרוקדת במרפסת שמולו, רוקדת על המעקה, והוא שבוי באיזו פנטזיה מוזרה שהיא תיפול והוא כמו אורפאוס ירד לשאול וירים אותה בזרועותיו.
הריקוד הזה בין החיים למוות של הילדה הוא גם המחשבות שמציפות את הנער היצירתי ומלא הדמיון.
אבל אהבתו אל הילדה המסתורית הזו שרוקדת מול חלונו היא לא נקיה מתחרות שכן ילד אחר ללו מאוהב בה גם כן ויש ביניהם תחרות סמויה וגלויה על ליבה ושוב מימי נשבה בדמיון והחלומות על מאבקי אבירים לזכות בליבה.

הסבתא של מימי היא עולמו של הילד והוא עולמה, היא עוטפת אותו ומספרת לו דברים ומגוננת עליו והיא גם מחיה אצלו את המחשבות המפותחות והמרתקות שלו.

הדמויות האלו יפגשו שוב בהמשך בבגרותם, הקשר ילך ויבוא ויתפתח באופן מיוחד והספר הרגיש והפיוטי הזה ממשיך שנים קדימה אך הילדות, המחשבות ההם, האהבה התמימה ההיא תמשיך יחד איתם.

זה ספר על ספרות, כתיבה, תמימות נעורים ודמיון שמחבר בין המציאות הקשוחה לעולם הדמיון והיצירתיות והוא מיוחד מאוד וכתוב בצורה מעוררת השראה.

בהחלט אקרא עוד מסטרנונה.

פרקי תהילה / עומר ולדמן
הבה להבא
61 עמודים

בהקדמה לספר הזה כותר עומר ולדמן שהוא מצטער שהספר לא יגיע אל בני הנוער כי להם אולי הוא מיועד, הם הקהל האמיתי של הספר הזה לטענתו.
וזה מעניין כי הוא לכאורה בא ואומר לנו, למה שבני נוער יתעסקו בטקסטים מורכבים כי הרי הנושאים האלו מדברים אליהם, והנושא של הספר הזה הוא כמיהה, כמיהה לאהבה וכמיהה לתהילה שהרי הם היינו הך אך נפרדים זה מזו.

אני אישית מכיר בני נוער שמשתוקקים לספרות כזו אבל מעבר לזה ואם נתייחס לאנשים שכן קוראים ספרות מורכבת, כזו שנעה בין ספרות לשירה ואני קורא לה "פרוזה לירית" אז מגלים את היופי שבכתיבה ועומר ולדמן מביא לנו טקסט שהוא תענוג צרוף.

מן ממואר מיוחד שכזה שהתהילה הוא הנושא המרכזי שלו, הרי תהילה היא גם משאת נפשו, אותה בחורה, אותה אהבה, אותה כמיהה אבל תהילה היא גם הכרה, הכרה בכתיבה, הכרה במי שאנחנו, הכרה באהבה, בכתיבה, בכשרון. כל אלו יביאו לנו את תהילה, יביאו לנו תהילה גם אחרת.

ואני כקורא נסחף למכתב האהבה הארוך הזה, לחשיפה, לוידוי, לשיח על מהי שירה, מהי ספרות, מהי אהבה.

אבל כמו שעומר כותב ושואף וכמה לאותה תהילה הרי תהילה יכולה להיות כל אחת ועומר יכול להיות כל אחד וכולנו חווינו תחושה כזו, רגש כזה, אהבה ורצון לחוות משהו כזה.

אז זה ספר כל כך בסיסי ברעיון שלו וכל כך עמוק בכתיבה שלו שהיא פיוטית, ופילוסופית, ולירית וכנה.
ספר קטנטן שמכיל כה הרבה ושווה לחזור אליו ולהתעמק בו.

---

בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב "תְּהִלָּה" הַכַּוָּנָה לִתְחוּשַׁת הַחֹשֶׁךְ שֶׁבָּהּ הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי הַגּוּף הַיָּחִיד בָּעוֹלָם, שֶׁבָּהּ נִקְרֵאתִי לִהְיוֹת הַחֹשֶׁךְ, לִהְיוֹת סָדִין הַמְּכַסֶּה חוֹל מִתַּחַת לְחוֹל. וְכָל שְׂדֵה הָרְאִיָּה הָיָה חַיָּב לָצֵאת מִגּוּפִי. כְּשֶׁהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ רַק אֲנִי יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת מוּל אָדָם אַחֵר. וְהָאַחֵר רָצָה לָצֵאת. זֶה רֶגֶשׁ שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי רִאשׁוֹן מוּל אִשָּׁה שֶׁנִּקְרֵאת תְּהִלָּה. וְלָכֵן תְּהִלָּה לְעוֹלָם רִאשׁוֹנָה. לֹא כְּמִסְפָּר, אֶלָּא כְּתֹאַר. הִיא הִמְצִיאָה אֶת הָרֶגֶשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה קוֹרֵא בִּשְׁמִי. אֶת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא שָׁאַלְתִּי צֹרֶךְ מִן הַחוּץ.

נפלא.