בית הממתקים / ג'ניפר איגן
הוצאת עם עובד
363 עמודים
מאנגלית: יואב כ"ץ

אני אוהב את ג'ניפר איגן, היכולת שלה לייצר סיפור שלם מסיפורים קצרים שמחוברים אחד לשני הוא כשרון נפלא והוא הגיע לשיאו ב"מפגש עם חוליית בריונים" שם הכל עבד מעולה.

איגן חוזרת לנוסחה הזו גם בבית הממתקים כשהפעם העיסוק של איגן הוא בעולם הטכנולוגי ואולי היא מזהירה אותנו מפניו, אומרת לנו לשים לב להתפתחות המהירה ולאן דברים יכולים להוביל אבל מדובר בספר עתידני אך עם התפתחות הבינה המלאכותית השמים הם הגבול תרתי משמע לאן הטכנולוגיה תוכל לפרוץ.

בתוך העולם העתידני הזה העיסוק המרכזי הוא הזכרונות. משהו שבעבר היה שמור לכל אחד מאיתנו ולא היתה באמת את היכולת לחלוק אותו מלבד שיתוף אישי בספר או בפוסט אם היינו רוצים לחלוק עם העולם.
כאן אנחנו מתוודעים לאוטו ביקס, יזם טכנולוגי גאון שממציא המצאה מדליקה במיוחד, היא מאפשרת לכל אדם לחיות מחדש את תודעתו וזכרונותיו ואף לחלוק אותם עם אחרים ברשת דרך הענן, היא מאפשרת לאנשים אחרים לחוות את הזכרונות האלו.
רשת שיתופית של זכרונות.

החלק הראשון של הספר מוקדש לזה ולהבנה של הרעיון והדמויות מאחוריו וכאן מתחיל החלק השני של הספר העיקרי, שמורכב מסיפורים קצרים שהם כמו רשת, קשורים אחד לשני.
בכל פרק שעומד בפני עצמו כמו סיפור קצר אנחנו מוצאים דמויות שהכרנו בסיפורים קודמים והפעם הם מקבלים את הבמה ואני מודה שמה שעבד כל כך נפלא בספרה זוכה הפוליצר "מפגש עם חוליית בריונים" עבד לי קצת פחות טוב פה. כי למרות שהכתיבה שלה מעולה הסיפורים והמבנה שלהם בלבל אותי וקצת איבדתי את הכיוון בעלילה הגדולה כי הרי מדובר בספר שלם אם מסתכלים על כולו, כיצירה אחת ולא כאוסף סיפורים קצרים שאגב כל אחד בפני עצמו מעניין וכתוב היטב.

אפשר להעריך את הנסיון שלה להמשיך בקו הכה מרשים שלה מספר אחר ולהעריך את הכתיבה המצוינת שלה והיא אכן כזו. כספר שלם התחושה שלי היתה שקצת הלכתי לאיבוד.
אני כן חושב שבאופן כללי מדובר בספר מעניין וחשוב בגלל הנושא שהוא עוסק בו והטכנולוגיה ונראה שיש כאן מסר מעניין של איגן אולי לכיוון אליו הולכת האנושות ולכן כן כדאי לקרוא אותו רק צריך לקרוא לאט ולעקוב אחרי העלילה בסיפורים העוקבים. אולי תצליחו יותר ממני.

נזירים מדברים / נטע דביר
הוצאת בודהיספרא
357 עמודים

המפגש בין תרבויות המזרח והמערב הוא משהו שתמיד מעניין. איך אנשים שגדלו בתרבות המערבית דרך הדתות המונותאיסטיות או דרך תפיסות עולם אחרות מוצאים את עצמם מתחברים לתרבות המזרח, לבודהיזם, לדרך החיים השלווה של תפיסת העולם הבודהיסטית מהזרם הטיבטי.
אבל מעבר לכך ומעבר לאנשים שמצאו את הבודהיזם כדרך החיים שלהם, כמקום למציאת שלווה בחייהם יש את אותם אלו שהלכו עוד צעד קדימה ובחרו להיות נזירים.
להתמסר כל חייהם לעבודה נזירית, לחיות מחוץ למדינתם ולהתנתק מכל מה שקשור לתרבות המערב.

את התהליך הזה חוקרת בספר המרתק הזה נטע דביר, שהיא פסיכולוגית קלינית שמתרגלת בודהיזם במסורת הטיבטית.
מכיוון שד"ר נטע דביר היא גם פסיכולוגית קלינית היא לוקחת אותנו למסע בסיסי של הבנת הפסיכואנליזה דרך ויניקוט, ביון וקוהוט וגם דרך מושגי יסוד בבודהיזם הטיבטי ואז מחברת ביניהם אולי כדי לעזור לקורא להבין יותר את התהליך המרתק של השינוי המדהים שעשו אותם מרואיינים בספר, כל אחד מהם שונה ובא ממקום אחר ואז להפגיש אותנו בין חייהם הקודמים למקום ולהארה שהם נמצאים בה כעת, להבין את השינוי דרך התהליך, דרך הסיפור האישי.

ואז אנחנו מגיעים לחלק השני של הספר שהוא החלק החשוב והמעניין יותר לקריאה בעיני שהוא הסיפורים האישיים של הנזירה סופיה, הנזיר מייקל, הנזיר אדם והנזיר דניאל.
בחלק השלישי מנתחת המחברת את הסיפורים שלהם, המקום הנמוך והמורכב מבחינה נפשית ורגשית אליהם הגיעו חלק מהמרואיינים, הקוי להתמודד עם בתקופות משבר והנסיון למצוא מחדש מקום שיתן להם איזון בחיים.
אין ספק שהבודהיזם מעניק זאת והחיפוש הזה אחר מקום טוב לנפש ומקום טוב להתפתחות אישית מתוך משבר אותו אפשר למצוא בתרגול הבודהיסטי.

זהו ספר מאוד מעניין שנע בין הפילוסופיה העמוקה של תפיסת העולם בבודהיזם הטיבטי, עדויות אישיות מרתקות מאוד שגם הראיונות עצמם כתובים בצורה שמאוד קל להתחבר אליהם וגם הדרך בה נטע דביר מפשטת את מושגי היסוד ועוזרת לנו להבינם טוב יותר עוזרת לנו לראות את התמונה השלמה אותו לפי הבנתי המחברת רצתה להעביר.

מאוד מעניין.

כל הדרך מאוקלהומה / סלעית שחף פולג
הוצאת שתים
160 עמודים

סופרים בדרך כלל עושים את הדרך ההפוכה, הם מתחילים מקובץ סיפורים קצרים וממשיכים לפרוזה ארוכה יותר.
כאן סלעית שחף פולג התחילה מספר מרתק ומצוין והספר השני שלה הוא קובץ סיפורים קצרים שיש בו תמיד סיכון שכן סיפורים קצרים הם לא תמיד אחידים ברמתם ולפעמים אפשר ליפול כאן.
במקרה של כותבת מיומנת כמו סלעית שחף פולג מה שקורה הוא שכל הסיפורים בקובץ הזה הם מעניינים וטובים וזה היה תענוג עבורי לקרוא קובץ כה מגוון בסיפורים טובים ששומרים על רמתם ועל רמת העניין שלי כקורא.

קשה באמת לבחור כמה סיפורים מייצגים מהקובץ המהנה הזה אבל אם אני ארצה לבחור סיפור או שתיים שיפגינו את הגיוון שיש בספר הזה אבחר קודם כל ב"כולם רוצים לחסל אותי היום"
בו אנחנו במלחמה, בזמן אזעקה והבעל במילואים והאישה מרגישה שכולם נגדה וכולם רוצים לפגוע בה או להתנקש בחייה.
סיפור נפלא במיוחד.

יש את "סגולה נעלמה" סיפור מצחיק ונוגע ללב על סבא שנפטר ומטרטר איכשהו את משפחתו מבית קברות אחד לשני.

ויש את "מסע ההרס של בתיה" המצוין על אישה מבוגרת שנלחמת בסוכני נדל"ן.

המחברת יודעת לקחת את הקורא למסע שנע בין הפנטסטי לריאליסטי, בכל סיפור כמעט יש איזה משהו שלא מסתדר מבחינה הגיונית, משהו חריג ושונה והסיפורים כמעט כולם מפתיעים מאוד.
אנחנו נעים בין אמריקה לפתח תקווה ועדיין גם שם בגולה יש משהו מאוד ישראלי בסיפורים, מאוד נוכח ומקומי.

אני נהניתי מאוד מהקובץ הזה שמפגין שוב שסלעית שחף פולג יודעת לכתוב, יודעת לייצר סיפור טוב בין אם זה רומן שלם או סיפורים קצרים מגוונים ומעניינים.
סקרן לדעת מה יהיה הספר הבא שלה.

נמלים, נוירונים, תודעה / עוזי בן צבי
ספרי עליית הגג
446 עמודים

עוזי בן צבי הוא גנן במקצועו, אמנם לפי הביוגרפיה שלו הוא למד בצעירותו ביולוגיה ופילוסופיה של המדע באוניברסיטה העברית והפתוחה אך עסק בגינון רוב חייו.
הספר הזה שנכתב לא על ידי מומחה בתחום מוכיח במידה מסוימת שאפשר לחקור הכל ולכתוב על הכל אם אתה לומד ומתעניין מספיק ואפשר גם לומר באופן די חד משמעי שמדובר בספר מעניין מאוד.

אחרי ההקדמה הזו אפשר לצלול לתוך הספר ואם אפשר למקד את העיסוק העיקרי שהספר הזה בא לשים דגש עליו אז אפשר לומר שבתמה המרכזית בו בעיני היא התודעה.
ומהי תודעה?
עוזי בן צבי מאפיין את התודעה היודעת בכמה נקודות.
זה מצב או תהליך שבהם האדם יכול
"לדעת שהוא חש וגם לדעת מה הוא חש.
לדעת שהוא מבצע פעולה וגם לאפיין את פעולותיו ולחלק אותן לקטגוריות.
לדעת שהוא מרגיש ולהבחין בין רגשות ספציפיים
לדעת שהוא רוצה, שהוא חושב, ואפילו שהוא יודע.
וכפועל יוצא מכל אלה:
להשפיע על המידה, על התזמון ועל האופן שבו כל התפקודים הללו באים לידי ביטוי."
עמ' 218

הספר עוסק בתודעה אבל בוחן את ההקשרים הרבים אליה והוא מתחיל דווקא מנמלים ואיך הם פועלים כארגון, האם יש להן את התודעה, את המידע, האם הן משנות החלטות על פיה כמו אותה נמלה בודדת שלפעמים יוצאת מהטור.

אנחנו חוקרים את התודעה האנושית אבל גם את התודעה של בעלי החיים.
הספר מנסה לקחת אותנו עקב בצד אגודל לאורך פילוסופיה ומדע כדי להבין תופעות של תבונה ותודעה, קבלת החלטות .

מהנמלים שמייצגים מופת של ארגון, סדר וקהילתיות אנחנו עוברים לאדם, נסיון להבין את המוח האנושי ומערכת העצבים, איך הדבר הזה עובד ומעבד לכדי חשיבה קוהרנטית וידיעה.
אנחנו חוקרים את התפתחות האבולוציה האנושית, הניאו קורטקס, הראיה, השפה ועוד.

למרות שהספר עמוס במידע ולא תמיד קל להבנה הדברים מתחברים להם לאט לאט ועם סבלנות מצד הקורא הדברים מתבהרים. בכללו מדובר בספר מאוד מעשיר ומלמד והוא שזור באיורים נחמדים ופשוטים שמוסיפים חן לטקסטים העיוניים המורכבים.
בהחלט ספר מעניין ומלמד.

החיים בני התמותה ובני האלמוות של הילדה ממילאנו / דומינקו סטרנונה
הוצאת כתר
206 עמודים
מאיטלקית: שירלי פינצי לב

יש משהו קוסם בספרים שעוסקים בעיר נאפולי, תמיד יש מן איזה קסם בין ישן לחדש, בין מסורת לקידמה והתחושה היא בספרים על העיר הזו והדמויות בה שממש אפשר לחוש אותה ואותם. כל החושים פועלים.

מעולם לא קראתי ספר של סטרנונה עד כה וזה הספר הראשון, ואני יודע שהסדרה הקטנה של כתר מתרגמת את ספריו ועכשיו לאחר קריאת הספר הזה בהחלט עושה לי חשק לקרוא עוד.
העיר נאפולי גם זורקת אותנו לרומנים הנפוליטנים (יש אי אילו שמועות שסטרנונה הוא, הוא אלנה פרנטה) וגם כאן יש תחושות דומות בסיפור היפה הזה.

המילאנזית, ככה מימי, ילד עם דמיון עשיר קרא לילדה שרוקדת במרפסת שמולו, רוקדת על המעקה, והוא שבוי באיזו פנטזיה מוזרה שהיא תיפול והוא כמו אורפאוס ירד לשאול וירים אותה בזרועותיו.
הריקוד הזה בין החיים למוות של הילדה הוא גם המחשבות שמציפות את הנער היצירתי ומלא הדמיון.
אבל אהבתו אל הילדה המסתורית הזו שרוקדת מול חלונו היא לא נקיה מתחרות שכן ילד אחר ללו מאוהב בה גם כן ויש ביניהם תחרות סמויה וגלויה על ליבה ושוב מימי נשבה בדמיון והחלומות על מאבקי אבירים לזכות בליבה.

הסבתא של מימי היא עולמו של הילד והוא עולמה, היא עוטפת אותו ומספרת לו דברים ומגוננת עליו והיא גם מחיה אצלו את המחשבות המפותחות והמרתקות שלו.

הדמויות האלו יפגשו שוב בהמשך בבגרותם, הקשר ילך ויבוא ויתפתח באופן מיוחד והספר הרגיש והפיוטי הזה ממשיך שנים קדימה אך הילדות, המחשבות ההם, האהבה התמימה ההיא תמשיך יחד איתם.

זה ספר על ספרות, כתיבה, תמימות נעורים ודמיון שמחבר בין המציאות הקשוחה לעולם הדמיון והיצירתיות והוא מיוחד מאוד וכתוב בצורה מעוררת השראה.

בהחלט אקרא עוד מסטרנונה.

פרקי תהילה / עומר ולדמן
הבה להבא
61 עמודים

בהקדמה לספר הזה כותר עומר ולדמן שהוא מצטער שהספר לא יגיע אל בני הנוער כי להם אולי הוא מיועד, הם הקהל האמיתי של הספר הזה לטענתו.
וזה מעניין כי הוא לכאורה בא ואומר לנו, למה שבני נוער יתעסקו בטקסטים מורכבים כי הרי הנושאים האלו מדברים אליהם, והנושא של הספר הזה הוא כמיהה, כמיהה לאהבה וכמיהה לתהילה שהרי הם היינו הך אך נפרדים זה מזו.

אני אישית מכיר בני נוער שמשתוקקים לספרות כזו אבל מעבר לזה ואם נתייחס לאנשים שכן קוראים ספרות מורכבת, כזו שנעה בין ספרות לשירה ואני קורא לה "פרוזה לירית" אז מגלים את היופי שבכתיבה ועומר ולדמן מביא לנו טקסט שהוא תענוג צרוף.

מן ממואר מיוחד שכזה שהתהילה הוא הנושא המרכזי שלו, הרי תהילה היא גם משאת נפשו, אותה בחורה, אותה אהבה, אותה כמיהה אבל תהילה היא גם הכרה, הכרה בכתיבה, הכרה במי שאנחנו, הכרה באהבה, בכתיבה, בכשרון. כל אלו יביאו לנו את תהילה, יביאו לנו תהילה גם אחרת.

ואני כקורא נסחף למכתב האהבה הארוך הזה, לחשיפה, לוידוי, לשיח על מהי שירה, מהי ספרות, מהי אהבה.

אבל כמו שעומר כותב ושואף וכמה לאותה תהילה הרי תהילה יכולה להיות כל אחת ועומר יכול להיות כל אחד וכולנו חווינו תחושה כזו, רגש כזה, אהבה ורצון לחוות משהו כזה.

אז זה ספר כל כך בסיסי ברעיון שלו וכל כך עמוק בכתיבה שלו שהיא פיוטית, ופילוסופית, ולירית וכנה.
ספר קטנטן שמכיל כה הרבה ושווה לחזור אליו ולהתעמק בו.

בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב "תְּהִלָּה" הַכַּוָּנָה לִתְחוּשַׁת הַחֹשֶׁךְ שֶׁבָּהּ הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי הַגּוּף הַיָּחִיד בָּעוֹלָם, שֶׁבָּהּ נִקְרֵאתִי לִהְיוֹת הַחֹשֶׁךְ, לִהְיוֹת סָדִין הַמְּכַסֶּה חוֹל מִתַּחַת לְחוֹל. וְכָל שְׂדֵה הָרְאִיָּה הָיָה חַיָּב לָצֵאת מִגּוּפִי. כְּשֶׁהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ רַק אֲנִי יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת מוּל אָדָם אַחֵר. וְהָאַחֵר רָצָה לָצֵאת. זֶה רֶגֶשׁ שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי רִאשׁוֹן מוּל אִשָּׁה שֶׁנִּקְרֵאת תְּהִלָּה. וְלָכֵן תְּהִלָּה לְעוֹלָם רִאשׁוֹנָה. לֹא כְּמִסְפָּר, אֶלָּא כְּתֹאַר. הִיא הִמְצִיאָה אֶת הָרֶגֶשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה קוֹרֵא בִּשְׁמִי. אֶת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא שָׁאַלְתִּי צֹרֶךְ מִן הַחוּץ.

נפלא.

כל הצלילים כולם / תום יוגב
הוצאת קתרזיס
244 עמודים

ספרים שעוסקים במוזיקה יש להם קסם וקצב אחר.
אני מאוד אוהב ספרים שעוסקים במוזיקה ועוסקים במוזיקאים ולספר הזה גם יש איזו זיקה לעיר ירושלים שהיא מיוחדת בפני עצמה והחיבור הזה בין ירושלים למוזיקה נפלאה ומעניינת וזה כבר מסקרן.
עבור תום יוגב, סופרת, שזהו ספר הביכורים שלה התוצאה היא ספר עדין ויפייפה שמדבר על מוזיקה, על חיפוש כיוון בחיים, על אהבה ועל מאבק צודק.

וזהו סיפורה של אמרי, מוזיקאית מבטן ומלידה שחוזרת לעיר בה היא גדלה והיא אהבה ואל משפחתה לאחר פרידה כואבת ובירושלים מתחיל פרק חדש בחייה.
היא מתחילה מצד אחד לחפש את עצמה מחדש בעיר, חיפושים של בחורה צעירה, מוזיקאית מתחילה בעיר שמחפשת בעצמה זהות, בעיר מורכבת כמו חייה הסוערים של אמרי.

אבל הסיפור הוא לא רק על החיפוש העצמי של אמרי אלא הוא מאבק חברתי צודק וסוער כנגד מרכז מסחרי בעיר שבתוכו נמצאת גם חנות כלי הנגינה של אביה ומתחיל מאבק למנוע את סגירתו.
המאבק הזה עומד במרכז הספר וכך אנחנו נעים בין המאבק החברתי לבין מציאת דרכה מחדש של אמרי בעולם המוזיקה ובעולם האהבה.

אני לא מכיר את ירושלים מספיק טוב אך למדתי בעקבות קריאת הספר יש אלמנט אמיתי בסיפור והוא מחבר למרכז כלל בירושלים ולחנות מוזיקה שנקראה "אפקט".

חנויות מוזיקה הן לפעמים בית אמיתי למוזיקאים, לבוא ולחוש את כלי הנגינה, לשבת ולנגן, להרגיש, זהו מרכז תרבותי כמו חנוניות תקליטים ואמרי שהחנות של אביה היה בית עבורה של היא גדלה נלחמת עבור הבית.

הכריכה בעיצובו ואיורו של אלעד אלחרר היא נפלאה.
האיור נפלא וזה ספר שכיף להחזיק ביד.
מאוד נהניתי מקריאתו. ספר חי, נושם, קצבי, רגיש, יש בו עדינות וכתיבה טובה ומיומנת.
מקסים.

תיבת נוח / ישראל זנגוויל
הוצאת תשע נשמות
92 עמודים
מאנגלית: עודד וולקשטיין

מעבר לחשיבות הספרותית של היצירה הזו אני מודה שלא הכרתי לפני כן את ישראל זנגוויל
פעיל ציוני וסופרג'יסט יהודי.
הוא הקים את מה שנקרא "הציונות הטריטוריאלית והיה פעיל יחד עם אשתו אדית איירטון לקידום שווין לנשים וקידום זכות הצבעה לנשים.
הספר מבוסס גם הוא על דמות אמיתית.
דמותו של מרדכי עמנואל נח, דמות מעניינת מאוד שפעל למען הקמת עיר מקלט ליהודים במדינת ניו יורק והוא כינה את המקום הזה, את החזון הזה בשם "אררט"

על בסיס הסיפור הזה של מרדכי עמנואל נוח כתב ישראל זנגוויל את הנובלה המרתקת הזו שכתובה בצורה נהדרת ומספרת לנו סיפור על חזון ועל חלום שלא רקם עור וגידים אבל הוא בהחלט חזון מעניין של אישיות מעניינת.

עוד הרבה לפני הרצל וחזון מדינת היהודים החלום הזה של נוח קם וניסה להתגשם וכאן מספר לנו זנגוויל את סיפורו של אדם שאותו הוא מכנה פלוני, שהתגורר בפרנקפורט, עייף לו אותו פלוני בחייםבאירופה ובתנאים של היהודים שם והוא שמע על אותו פרויקט מעבר לים, אל אותו חזון של מדינת מקלט ליהודים באמריקה ואוו פלוני מוצא עצמו על ספינה בדרך לניו יורק.

דרך עיניו של אותו פלוני אנחנו לומדים להכיר את אותו מרדכי עמנואל נוח, את החזון שלו, את דמותו ואת הסיפור שמעטים הכירו ואולי אם היה זוכה להתגשם אז עתידנו היה שונה לחלוטין ופרק אחר היה נכתב.

בסוף הספר ישנם שני מאמרים, האחד של גיא פינקלשטיין שמספרת לנו על ישראל זנגוויל ופועלו ודמותו.
המאמר השני הוא של איתמר רכס שמספר לנו על מרדכי עמנואל נוח.
ספר קטן מאוד שיש בו כל כך הרבה עניין וסיפור הסטורי מרתק מאוד.
מומלץ.

מורדים מופלאים / אנדריאה וולף
הוצאת שוקן
464 עמודים
מאנגלית: עמנואל לוטם

הספר הקודם של אנדריאה וולף שתורגם ויצא לעברית וגם ממנו התרשמתי עמוקות נקרא "המצאת הטבע" והוא נכתב כמעט כולו על אחת הדמויות העיקריות בספר הנוכחי. אלכסנדר פון הומבלדוט.
ההרפתקן, החוקר, דמות אקסצנטרית והרפתקנית וגם היא נכתבה עם עומק רב ועניין ונראה שהמחברת מכירה היטב את התקופה ואת הדמויות והוא היה מרתק.
ספר שני שהזכיר לי את הספר הזה היה ביוגרפיה מרתקת שכתבה חנה ארנדט שנקרא "רחל ורנהאגן" וזו ביוגרפיה על אחת הדמויות החשובות בתקופה ההיא שלא מופיעה בספר הזה שאירחה בבית חוג שכלל חלק מהדמויות בספר הזה וגם הוא נוגע לאותה תקופה שמבשרת את הרומנטיקה בגרמניה. הדמות המרכזית שהתארחה אצל ורנהאגן היתה יוהן וולפגנג פון גתה ולגתה יש חלק חשוב בספר הזה.

זוהי ביוגרפיה קבוצתית מרתקת של תקופה מרתקת בגרמניה שהיא מתארת את הדינמיקה והחיבור בין קבוצת הוגים, פילוסופים, משוררים וסופרים שנפגשו פעמים רבות והיוו את הבסיס לתנועה הרומנטית בגרמניה מה שהשליך אח"כ למדינות נוספות.
זהו רומן נפלא ועשיר ששווה לקרוא יותר מפעם אחת ופעם נוספת וולף מוכיחה את הכח שלה ביצירת רומן עיוני הסטורי ביוגרפי והפגנת ידע רב.
עצם העובדה שהוגים כל כך חשובים חיו ביחד בתקופה אחת ויצרו קשרים כה מרתקים אחד עם השני זה מדהים.

חלק מהדמויות שנכללות בספר הם המשורר נובאליס, יוהן גוטליב פיכטה, פרידריך ואוגוסט וילהלם שלגל, פרידריך שלינג, האחים וילהלם ואלכסנדר הומבולדט, המחזאי והמשורר פרידריך שילר, והמבוגרים יותר וילהלם פרידריך הגל וכמובן הגדול מכולם באותה התקופה יוהן וולפגנג פון גתה.

אנחנו לא עוסקים בהגות של אף אחד מהם כאן, כל אחד מהם מקבל, קיבל או יקבל ספר על עצמו, כאן אנחנו עוסקים בדינמיקה ביניהם, במערכת היחסים, בסלון האינטלקטואלי ובחיבור המיוחד ביניהם שהוא מענין בין השאר בגלל שיש גם חיבור בין זרמים שונים שהיו קצת מנותקים זה מזה כמו הספרות והפילוסופיה וגתה שעסק בעצם בשתי הדיסציפלינות היה כמו איזה ברומטר עבור כולם והדבק.

הספר נוגע בסיפורים האישיים של כל אחד מהם לא בהרחבה מיוחדת אבל כן כדי להוביל אותנו לאותו חיבור מיוחד שיצר למעשה את הסלון הזה.

ספר נפלא ועשיר, סוחף ואינטלקטואלי ששופך אור על אחת התקופות המרתקות בהסטוריה לפחות בעיני גם בשירה, גם באמנות, גם בספרות וגם בפילוסופיה.
מומלץ מאוד.

עיר / שי אלכסנדרוני
הוצאת פרדס
177 עמודים

יש משהו מאוד יומרני להוציא לאור ספר שהשם שלו זהה מאוד לאחת מקלאסיקות הספרות החשובות של המאה העשרים, "עיר" של קליפורד סימאק.
למרות שבאנגלית הספר של סימאק נקרא "city" והספר של אלכסנדרוני נקרא באנגלית "town"
בעברית עיר זה עיר וזה שלח אותי לעיין שוב בספר של סימאק ומן הסתם אין באמת קשר אבל למה יש קשר? מצאתי חיבור מעניין בין הספר הזה ל"ערים הסמויות מעין" של איטאלו קאלווינו שאלכסנדרוני מזכיר אותו בהקדמה ואכן אני מסכים איתו שהחיבור קיים אבל באופן רעיוני בלבד.

אבל הספר של אלכסנדרוני מעניין ועומד בפני עצמו כיצירה מאוד ייחודית שכן יש פה חיבור מרתק בין קטעי טקסט ישנים שמצא המחבר לבין החיבורים שהוא עשה לכדי היצירה שאני כותב עליה כרגע.
המחבר הינו אמן חזותי ואפשר לראות זאת קודם כל בכריכה היפה שזה בעצם צילום של יצירת אמנות חזותית שבו יש מבנים צפופים זה על גבי זה מחומר תלת מימדי או חומרים שונים ועל ראשם מן פסל שלי הזכיר קצת את פסל ישו בעיר ריו.
אבל יש בתמונה הזו שהיא הכריכה משהו אפל, קודר, ומלא בדידות למרות שאפשר לשמוע את ההתרחשויות בכל אחד מהמבנים שביצירה עדיין אני חש בדידות וזו אולי העיר המודרנית, אתה מוקף אבל בודד, חי לעצמך במרחב רוחש ורועש לכאורה.

הנוסע, המתעד בספר הוא דמות ללא שם, והוא מגיע לעיר, לא ברור המיקום, אולי אירופה, אולי מקום אחר והוא מסייר בה ומתעד, מסייר ומתאר את רשמיו.

רשמיו עם האנשים שבדרכו, המבנים, הסמטאות והתחושה שלי היא מלנכוליה, בדידות, ניכור והמון מסתורין.
הספר לא מעורר איזו תקווה, העיר שהוא מתאר היא כמו כל עיר מודרנית, מוזנחת, אנשים שעסוקים בחייהם ובהישרדותם, ומעל כל זה מכסה מן יופי מזויף וארכיטקטוני.
אולי כשאני משחזר את רשמיו של הנוסע ההקשר לעיר של סימאק הוא לא לגמרי הזוי שכן העיר האנושית נראית כמו משהו שמבשר שהאנושות הולכת לקראת איזה סוף בלתי נמנע ואולי זה רק ההקשר שאני מחבר בין הספרים אבל המילה עיר מבשרת את שיא היכולת האנושית להתחבר ביחד ולייצר חברה מתפקדת וחזקה שמאגדת בתוכה אנשים רבים אך ככל שמתעמקים כך מתגלה עומק הכשלון.

ספר מרתק של שי אלכסנדרוני ומעורר מחשבה שכתוב מאוד יפה, ודווקא היובש הסגנוני של הכתיבה היא מה שהופך אותו לעשיר ומיוחד.