שתינו / אווה איזאק
הוצאת עולם חדש
213 עמודים
שתינו הוא ספר מורכב שמדבר על נושא מורכב, ואולי על כמה נושאים.
אבל בראש ובראשונה אווה איזאק במן ממואר אינטימי קשוח מספרת לנו הקוראים על יחסיה עם אמה שנמצאת על ערש דוויי.
הספר שעוסק במערכת היחסים בין הבת לאם ובזכרונות שלה עוסק גם בין השאר בשאלה עד כמה אנחנו דומים להורים שלנו וקשורים אליהם וכן גם על ההתמודדות של בני הדור השני והשלישי לניצולי שואה.
הרבה ספרים עסקו בזה בעבר, על הקושי להיות בן של ניצול ועל המורכבות והטראומות שאותו הורה סוחב איתו מהמלחמה וההתמודדות הרגשית הנפשית וכן זה משפיע על ההורות שלו, על הדרך בה הוא מגדל את הילדים ומחנך אותם ואנחנו רואים את ההשפעה על זה בספר הזה בו המספרת מתארת לנו את הקשיים,
אנחנו חווים את סיפור חייה של האם והמשפחה בטרנסילבניה, ההגירה לישראל וקשיי הקליטה, על החיים בבני ברק, העוני והמורכבות הרגשית והנפשית של האם שמשפיעה על אווה הצעירה.
אנחנו ממשיכים לחייה של אווה, לחייה האישיים המורכבים, למערכות היחסים המיניות הלא יציבות שלה והנסיון שלה לברוח ככל האפשר מצילה של האם החונקת והמשפיעה ובסופו של דבר אנחנו חוזרים לאותו מקום בו האם והבת נמצאות בסיטואציה בה הן צריכות לסגור מעגל כאשר הבת סועדת את האם הגוססת ומנסה לסגור פינות וליישר הדורים והסיטואציה הזו אינה קלה.
הממואר הנוגע ללב והחודרני הזה מציף בהמון מורכבויות ושאלות ועוסק בין אם בהשפעות השואה על הדורות הבאים והשפעות של הורות מרעילה וקשה ונסיון להתנתק מכל זה לאישיות עצמאית אך הדברים האלו משפיעים ומציפים ולא משחררים.
מורכב, קשה אך מרתק מאוד וכתוב טוב.
