המקום בו מתחיל הכחול / כריסטופר מורלי
הוצאת תשע נשמות
177 עמודים
מאנגלית: יורם נסלבסקי

מורלי הרגיל אותנו עוד מהספר הראשון שהכרנו אותו, "פרנסוס על גלגלים" לרמה גבוהה של ספרות ועם פרנסוס בא התיאבון והציפייה.
אז נכון ש"המקום בו מתחיל הכחול" הוא לא פרנסוס ולדעתי גם לא קתלין אבל הוא ספר מהנה בפני עצמו שיש בו אמירות פילוסופיות ותובנות על החיים והדרך בה מורלי מציג לנו את העולם ואת גיבורו הוא מרתק ומקורי.

גיבורנו שמו גיסין, דמות נטולת דאגות חי חיים נוחים, מחזיק משרת והוא מנצל את הזמן לטיולים ובילויים בסביבתו.
אבל גיסין לא ראה את הים מעולם והוא שואף להגיע לשם, למקום בו מתחיל הכחול.
המסע של גיסין הוא מסע מרתק של חיפוש, חיפוש אחרי משמעות החיים, משמעות הטבע, משמעות הקיום בעולמנו, הוא מחפש את הטוב האמיתי בעולם.

מורלי מציג לקורא ביקורת חברתית על חיי העיר, הכלכלה, הפוליטיקה והחברה, הוא מציג לנו הקוראים את הניגוד בין שאיפות אידאליסטיות למציאות היומיומית.
יש כאן את החיפוש אחר משמעות, החיפוש של כל אדם אחרי תכליתו וייעודו.
יש כאן ביקורת על תאוות הבצע, הצביעות והפערים החברתיים.
ויש את מה שציינתי ההתנגשות הזו בין החלום הרומנטי לבין המציאות שהיא לא תמיד נעימה וקלה.

אבל כאן גם הטריק של מורלי שכן בהתחלה לקח לי קצת זמן להבין את המשל החברתי שלו שמתבטא בכך שגיסין שלנו הוא כלב ולא אדם ויש כאן מן ספרות אנתרופומורפית של האנשת בעל חיים וזה מייצר עוד שכבה למסרים המעניינים של מורלי.
למה הוא בחר דווקא בכלב?
המחשבה על כלב כדמות קצת תמימה, נאיבית, טובת לב ומסורה מתנגש עם העולם המורכב והלא תמיד נעים שבו אנחנו חיים והחיפוש אחרי הדמות האידיאלית, אחרי האדם הטוב, כמוהו הוא חיפוש פילוסופי של הטוב שבכל אחד מאיתנו.

הספר הזה מעניין לקריאה ויש בו רבדים רבים ויש בו המון טוב, המון אהבת אדם ובהחלט כדאי להשאב לתוכו.

בלהט סוד / סטפן צווייג
ספרית פועלים
107 עמודים
מגרמנית: אברם קנטור

הנובלה הזו של סטפן צווייג היא מהיפייפיות שכתב והוא כתב ספרים רבים יפייפיים, חזקים וטובים.
הנובלה הזו מסמלת את אובדן התמימות, אובדן הילדות ומציג את ההתמודדות, אהבה, תשוקות וסודות דרך עיניו של ילד.

הסיפור מתרחש באתר נופש באוסטריה שם הנער הצעיר אדגר יוצא לחופשת עם אימו לאחר מחלה.
במקום שוהה גם ברון צעיר, גבר כריזמטי ורודף נשים ששם לעצמו מטרה לחזר אחרי אם הילד.
הוא יוצר קשר עם אדגר הצעיר שצמא לקשר עם מבוגר מתלהב מכך שהברון רוצה בקרבתו והברון מקסים אותו בהתנהגותו הידידותית .

לאט לאט הילד מתחיל להבין שהוא רק כלי משחק בידיו של הברון ושכוונותיו אינן טהורות.
התחושה הזו יחד עם התשוקה והסקרנות שמתעוררות בילד הופך את החופשה הזו למסע רגשי מטלטל.
הילד מגלה וחווה את עולם המבוגרים על הסודות שבו, השקרים, אחיזות העיניים והתמימות שלו הולכת ונסדקת לאט לאט.

צוויג מצליח להכניס את הקורא לתחושותיו של הילד, לחוויות שלו ולאכזבה שלו.
אדגר מבין שהעולם אינו תמים כפי שהוא חשב ושיחסים בין אנשים מלאים במניפולציות ושקרים.

צוויג הוא גאון ספרותי שיודע לתאר את הנפש האנושית באופן חד ומדויק על ידי כך שהוא נכנס לעומק הדמויות ולתודעה שלהם.
איזו נובלה נפלאה ונוגעת ללב.
חשוב לציין שבזמן שספרית פועלים הוציאה מחדש את הנובלה הזו עם התרגום הותיק של קנטור גם תשע נשמות הוציאה תרגום חדש של הראל קין עם השם "סוד בוער"
ספר נפלא.

חקיין הקולות / תומס ברנהרד
ספרית רות
146 עמודים
מגרמנית: טלי קונס

משמח מאוד לראות שספרית רות ממשיכה לפרסם את כתביו של תומס ברנהרד, בעיני לפחות מהסופרים הייחודיים במאה העשרים, סופר שמציג שפה שונה ומגוונת שמאתגרת את הקורא לקרוא בין השורות ולהבין את הביקורת החברתית הנוקבת שלו, את הסרקזם הבולט, ההומור השחור והכל בכתיבה שנראית כאילו לקוחה מכל מני ידיעות שנגזרו מכל מני מקומות והודבקו לכתי קולאז' של מילים שלכאורה אין קשר בין אחד לשני אבל בהחלט יש.

בניגוד לרומנים של ברנהרד כאן אין איזו עלילה ליניארית או קו מקשר קוהרנטי, ברנהרד לקח אותנו למסע של אירועים קצרים, תיאורים קצרים של סיפורים בני עמוד, עמוד וחצי, לפעמים אפילו פחות מכך.
יש כאן 104 אסוציאציות כאלו, תיאורים של אירועים או התרחשויות, חלקן יותר ריאליסטיות, חלקן אבסורדיות על גבול הסוריאליזם, חלקן מתכתבות עם כל מני כותבי עבר מפורסמים וידועים אבל כולן מספרות איזה משהו.

נראה שהסיפורים עצמם באים לבקר את החברה האוסטרית, את האבסורד החברתי כשם שהמציאות בה אנחנו חיים היא כזו, אבסורדית וחסרת הגיון.
דוגמא נהדרת היא סיפור חקיין הקולות שזה גם שם הספר.
אותו אדם שהתמחה שחיקוי קולות של אחרים עד שאיבד את זהותו ולא יכל לחקות את הקול של עצמו.
אפשר לקחת את המסר לתובנה שככל שאנחנו מנסים לחקות קולות של אחרים אנחנו מאבדים את הזהות העצמית שלנו ואת היכולת לשמר את מי שאנחנו באמת.

דווקא הדיווח היבש הזה של הסיפורים מייצר את אותו אבסורד ודיסוננס בין האירועים המוזרים שמתרחשים ליובש התיאורי של ברנהרד וזה הרי מכוון שכן ברנהרד רוצה לקחת אותנו לקצוות האלו.

הסיפורים הקצרים והמרתקים בתיאורם היבש מתארים את המציאות האבסורדית והמורכבת שיש בהם ייאוש, דכאון, מצבים קיצונים ומוזרים ועוד ועוד.

זו יצירה קצרה מאוד ועוצמתית מאוד, הספר עצמו מסתיים די מהר אך הסיפורים האלו מהדהדים בראש שכן אתה חושב לעצמך בקריאתם עד כמה הטשטוש הזה של מציאות ודמיון נוכח.
והמציאות? למדנו להכיר שהיא בדיוק כזו, ולא רק בחברה האוסטרית גם כאן ובכל מקום אבל אם נשליך את כתיבתו של ברנהרד למה שקורה בחברה הישראלית בשנים האחרונות נבין שברנהארד פשוט מתאר את החברה האנושית.
מציב לנו מראה, אולי קצת מעוותת ומקומטת אבל הבבואה היא שלנו שם.

מיוחד מאוד, חד ונוקב.

ספר הים הגדול / יובל זומר
הוצאת שוקן
61 עמודים
מאנגלית: מאיה שהם פלאי
אייר: יובל זומר

כמו הספרים הקודמים של יובל זומר שעוסקים בנושא אחר בטבע גם הספר הזה על אותו הפורמט ובאותו גודל ענקי של ספר מציג לילדים את החיים בתוך הים דרך איורים מרהיבים, צבעוניים, מלאי חיים ודמיון.

המון עושר יש בספר הזה כמו האושר בחיים באוקיאנוסים.
הילדים לומדים דרך הציורים על מבנה הדגים, הסנפירים והזימים, הם לומדים על בעלי החיים השונים בים, צבים, דגים מעופפים, סוסוני ים, מדוזות ועוד רבים.
הם לומדים על היונקים בים ועל המגוון הרחב של בעלי החיים שחיים בים ובקרבת הים.
גם על האלמוגים הספר מלמד והחיים בקרבתם, על המעמקים בים וכמה עמוק הוא וכל כך הרבה מידע עם ציורים מרהיבים ומעט מאוד טקסט שמקל על הילדים ועדיין מעניק להם מידע מרתק וחשוב.

זומר גם מלמד את היקוראים בספר זה על חשיבות השמירה על הים והשפעת בני האדם עליו.
על ספינות מזהמות ועל הנזל של זריקת חפצים לתוך הים.
בנוסף השוס החמוד בספר הזה זה שבכל עמוד מסתתר לו סרדין קטן ועל הקוראים למצוא אותו ועוד כל מני דברים שמסתתרים בעמודים השונים.

זו סדרה לשמור אותה עבור הילדים. זומר הוא מאייר מחונן והספרים שלו הם תענוג לעיניים.
יופי של סדרה מלמדת ויופי של ספר.

אפריל הקסום / אליזבת פון ארנים
הוצאת אפרסמון
270 עמודים
מאנגלית: עידית שורר

כמה נעים לקרוא בימים אלו, ימים של מתח ודרמות, עצבים רופפים וכרסום ציפורניים ספר כה יפה ועדין על כוחה של חברות וכוחה של אחווה נשית.
אפשר להתחיל כבר בכריכה העדינה והפרחונית שמושכת אותי אל הספר ואל תכניו בעיצובה של עדה ורדי.

הספר נכתב ב1922 על ידיה אליזבת פון ארנים שכתבה אותו בהשראה של חופשה שהיא בילתה בטירה איטלקית יפייפיה.
אין ספק שמקומות בהן בילינו נותנים לנו השראה לטקסטים והספר הזה יש בו רוגע ושלווה ומצד שני המסרים החברתיים שלו חזקים ובתוך השקט, היופי וההתמודדות של כל אחת מגיבורות הסיפור עם מגבלותיה וקשייה ביחד עם החברות לחופשה הזו מייצרות לספר את העומק הדרוש והופכות אותו למלא חיים ומעניין.

הסיפור מתרחש בלונדון האפרורית שם ארבע נשים שונות זו מזו מחליטות לקחת להן להשכרה טירה איטלקית קסומה, לברוח מהחיים הלונדוניים האפורים שלהן ולהנות משקט נפשי ורוגע.
במהלך השהיה בטירה הזו כל אחת מן הנשים עוברת תהליך אישי של שינוי.
היופי של המקום, הפריחה והשקט מרחיבים את אופקיהן של הנשים והן נפתחות בין אם זו לזו ובין אם לעצמן ולתהליך האישי שלהן.

איך בתקופה של מעמדות ונשיות כלואה בחברה מסרסת וגברית נשים מוצאות את האומץ והכח לצאת מהנוכחות הגברית המדכאת ולצאת למסע של גילוי עצמי, חופש עצמי וגילוי מחדש של נשיותן ושל כוחן וזה גם משהו שהספר נוכח ומדבר עליו.
אנגליה של אותה תקופה היא חברה מעמדית מאוד, פטריארכלית מאוד והספר שבסופו של דבר הוא מסוג הספרים האלו שמשרים נועם וקריאה נוחה גם מעלה נושאים חשובים וקריטיים לתקופה בה הוא נכתב.

אפריל הקסום הוא ספר פמיניסטי אבל לא בועט מדי ועדיין המסרים החברתיים שלו חשובים.
נהניתי לקרוא אותו.

אפס מאמץ / גרג מקיואן
הוצאת מטר
243 עמודים
מאנגלית: שאול לוין

אני לא ממש מת על ספרי עזרה עצמית שרובם חוזרים על קלישאות ומנטרות מספר לספר ורק משנים את המילים או השפה וכך הספרים האלו לפחות בעיני נשארים באותה רמה אבל מי שזה עוזר לו אז יופי, כל עוד אנשים לוקחים את חייהם בידיהם ומבצעים שינוי אז זה טוב.

הספר הזה עניין אותי וסקרן אותי בעיקר בגלל שחיי נעים מעבודה לעבודה ונראה שכדי להשיג תוצאות ולהגיע למטרות שלי אני עובד מאוד קשה ואני כן מחפש איך לייעל את דרכי ולשפר את היעילות והקלות בה אני מעוניין להשיג את מטרותי בעסק שלי, בחיי הפרטיים, במטרות שאותם אני רוצה להשיג.

והספר הזה הוא עושה את העבודה, הוא ממוקד והוא יעיל.
מקיואן מציג גישה שבה השגת תוצאות משמעותיות אינה מחייבת מאמץ מתיש. הוא טוען שהרבה אנשים נופלים למלכודת של עבודה קשה מדי עד כדי שחיקה, במקום למצוא דרך קלה ויעילה יותר להשיג את מטרותיהם. הספר מציע אסטרטגיות לפשט משימות, לשמר אנרגיה, ולפעול מתוך זרימה טבעית יותר.

הנושאים המרכזיים בהם עוסק הספר הם
שינוי גישה – מעבר מתפיסה של "החיים קשים" ו"צריך לעבוד קשה כדי להצליח" אל גישה שבה אנו מחפשים את הדרך הפשוטה והאפקטיבית ביותר.

שיפור תהליכים – כיצד להפוך מטלות מסובכות לאוטומטיות, קלות ומהנות יותר.

שמירה על אנרגיה – הימנעות מעומס יתר, חידוש כוחות, וטיפול נכון בגוף ובנפש כדי להישאר פרודוקטיביים לאורך זמן.

הפעלת "מצב זרימה" – איך לעבוד בצורה שמרגישה טבעית יותר, במקום להיאבק בכוח רצון ולהתיש את עצמנו.

תוצאות מירביות עם מינימום מאמץ – יצירת מנגנונים ותהליכים שעובדים בשבילנו, כך שלא נצטרך להשקיע אנרגיה מיותרת בכל פעם מחדש.

בסך הכל מדובר בספר די מעניין ופרודוקטיבי שהרי זו מטרת ספרים מסוג זה, לתת לנו כלים פרקטיים להקלה על חיינו ועל העומס שאנחנו מייצרים.
אם ניקח דבר אחד או שניים מהעצות כאן זה כבר משהו.

המורה / אלון ארד
הוצאת קתרזיס
141 עמודים

גילוי נאות, אני מורה, במשרד החינוך, אני גם מורה גבר שזה עוד יותר מכביד את העניין.
אבל אני מורה, ואני צופה מבפנים בכל המורכבויות והקשיים בעבודה הזו, במערכת המיושנת הזו, במערכת הלא מתפתחת הזו, והתחושה הזו שאתה נמצא במערכת שסוגרת עליך מבפנים, המנהלת, התלמידים, ההורים, הבעיות הבלתי נגמרות.
הספר הזה פשוט זרק אותי למציאות בה אני נמצא בה ומורים רבים ולא רק זה אלא גם המורה בסיפור עצמו חווה באופן אבסורדי כליאה מטאפורית, הכל סוגר עליו מכל הכיוונים.

הספר הזה זרק אותי להמון המון אסוציאציות ספרותיות.
כבר דיברו על כך שזו מן אודיסיאה, מן מסע תלאות מפרך.
ואני ראיתי אסוציאציות נוספות, הספר הוא מאוד קפקאי בתלאות של המורה ואין ספק שהבירוקרטיה שנסגרת על המורה מכל הכיוונים והרצון שלו רק לחגוג יום נישואין עם אשתו ולצאת משער בית הספר שנמצא כמה עשרות מטרים מכיתת הלימוד הופכת להיות למסכת תלאות ורגעים אבסורדיים וקפקאיים.

עוד אסוציאציה שעלתה לי לראש כשקראתי את הספר זה החיבור המעניין ל"הפנימיה" של סרהיי ז'אדאן על אותו מורה שצריך לאסוף את האחיין שלו מהפנימיה בה הוא לומד והמסע הרגלי הקצר יחסית מתארך בשל התלאות והזוועות של המלחמה באוקראינה. ומעניין שגם כאן זה קורה למורה.

זה זרק אותי גם ל"לפקח ולהעניש" של מישל פוקו.
בדיוק כפי שפוקו מתאר את המוסדות המודרניים כמבנים היוצרים פרטים ממושמעים, כך הספר מציג כיצד המערכת החינוכית הופכת את המורה לאדם שאין לו שליטה אמיתית על זמנו, על תנועתו או אפילו על חייו האישיים.

מבחינה מסוימת זה אפילו ספר אימה, התחושה של בית הספר היא תחושת ייאוש, המערכת הזו שמייאשת אותך ומתישה אותך ועדיין אתה רוצה להגיע, לתת, להעניק, אתה מלא תשוקה לעבודתך אבל מותש מהבירוקרטיה, מהאלימות, מהדרישות ומהתחושה שלא מעריכים אותך. ואתה נמצא במן לופ, חדר בריחה ללא רמזים וללא מוצא.

והמורה שלנו שכל רצונו הוא ללכת הביתה מותש מנטלית.
לימדתי בעבר בתיכון, ברחתי משם ליסודי והספר שמציג תיכון מסוים ומורה מסוים בעצם מציג את כל המערכת ואת כל הבעיות שלה בנובלה אחת חזקה ובועטת בקרביים.
זה לא שביסודי יותר טוב, הבעיות דומות במובנים רבים אבל גם שונות בגלל הגילאים והדרישות השונות ועדיין המערכת היא אותה מערכת והתחלואות הן אותן תחלואות.

נובלה מאוד טובה וחזקה.
התחברתי אליה והזדהיתי איתה מאוד.
מומלץ.

עתלית. סוף / ניצה להט
הוצאת אפיק
158 עמודים

עתלית. סוף" מאת ניצה להט היא נובלה אינטנסיבית ועמוקה, החלק מסדרת "חרטום" בעריכתה של עינת יקיר – סדרה שנועדה להביא לקדמת הבמה את קולותיהם של סופרים בראשית דרכם, תוך התנסות בז’אנרים וסגנונות כתיבה מגוונים.
שם בסדרה "חרטום" הוא מעניין כי כמו חרטום הספינה שנמצא בקדמה כך גם אפיק מנסה להביא לקדמה סופרים מוכשרים עם אמירה ואיזה חזון ספרותי, שפה אחרת, ספרות פחות שבלונית ויותר פורצת דרך וזה יהיה מעניין מאוד לעקוב אחרי הסדרה הזו ואני חושב שהספר שאיתו בחרתי להתחיל בסדרת חרטום הוא מעניין.
כמובן שגם עיצוב הכריכה והסדרה כולה היא נהדרת והיא בעצם בטיפוגרפיה חכמה מייצאת צורניות מהממת מהמילה "חרטום"

עתלית. סוף זו נובלה פוסט אפוקליפטית שמצד אחד יש בה איזו דקרות מסוימת ועצב תהומי ומצד שני יש בה גם אופטימיות ומבט מפוכח של הדמות המרכזית בה..

בסגנון כתיבה עוצמתי ורגיש, להט מספרת את סיפורה של נטלי, חוקרת וירוסים ואימונולוגית מעתלית, שאינה מצליחה להציל את בנה על אף מומחיותה. לצד בן זוגה, לב, ועם כלבתם סשה, היא מנווטת את ימי חייה בעיר החוף, בעוד מחשבותיה נעות בין געגועים לבין אהבתה הייחודית לכלב השכן.’.

נטלי מתמודדת עם מחלת הסרטן – נושא כבד וטעון, אך להט מצליחה לשזור אותו במעטפת של פיוטיות ועדינות, המעניקות למאבק משמעות עמוקה יותר, תוך שילוב שירי ספרטקוס שמלווים אותה בדרכה לטיפולים.

הספר פורש בפני הקורא מבט חודר על כאב, התמודדות עם אובדן, והקשרים הבלתי צפויים בין אדם לסביבתו. דרך תיאורים מלאי חיות של הטבע ושל חיי היומיום, הנובלה יוצרת חוויית קריאה עוצמתית ומפעימה, מומלצת לכל מי שמחפש ספרות מקורית, נועזת ונוגעת ללב.

מומלץ מאוד ומיוחד מאוד.

המראה / איריס כהן יבין
הוצאת מטר
148 עמודים

ספר נוער קטן ומקסים שמסביר היטב דרך פנטזיה וקסם את המשמעות של להיות לרגע בנעלי האחר כדי לחיות אותו ולהבין את הקשיים והמורכבות שלו.
בתור מחנך בגילאים האלו אני שם לב לכך שכל ילד הוא שונה ואפילו בכיתתי כל ילד ממש הוא אחר.
אחד פעלתן יותר ושובב ומפריע ומחפש להיות הכוכב של החברה, אחד חכם ומופנם ולא שייך ואחת סגורה יותר וללא הרבה חברים וזה ניכר והיכולת שלהו לראות אחד את השניה ולהכיל יותר קלה לנו כמבוגרים אבל יותר קשה לילדים שמאוד מרוכזים בעצמם וברצון שלהם להיות במרכז תשומת הלב ופחות לחלוק אותה עם אחרים.

בן הוא מנהיג כיתתי, לפעמים מנהיג שלילי, ללמוד זה לא מה שבאמת חשוב לו, הוא מתקשה לשבת ולהתרכז ומוביל קבוצת ילדים אחריו שמפריעה בשיעורים ולא מעט הוא מסתבך עם המורים והתלמידים.
כמובן שהוא כוכב כדורגל ושחקן מוביל.

ניר הוא החנון של הכיתה, סופג הקנטות וירידות מצד חבריו, העלבות ועוד.
ויש את ימימה ילדה מיוחדת מאוד, מוזרה במקצת שמאמינה בקסם ומאוד רוחנית.

הסיפור מתחיל כשבן מוצא במקרה מראה עתיקה ומוזרה בשיחים וכשהוא אוסף אותה ומביע משאלה שלא באמת התכוון אליה (או שכן) בדיוק כשהוא מתנגש בניר ושניהם מחזיקים במראה.
מכאן מתחילה תסבוכת מוזרה וקסומה כשבן מרגיש שהוא מקבל את היכולות והכישורים של ניר בעוד אצל ניר מתרחש תהליך הפוך.

בן מרגיש שאמנם הוא נעשה חכם יותר אך בכדורגל הוא חלש יותר והוא לאט לאט מאבד את מעמדו בכיתה ואת מעמדו החברתי וניר לעומת זאת עובר תהליך הפוך, הוא פתאות הילד הבעייתי, שחקן כדורגל מוכשר.
ביחד עם ימימה שהצטרפה לפתור את התעלומה הילדים יוצאים לגלות את סוד המראה ובדרך גם להחזיר את עצמם למי שהיו בעבר ועל הדרך לומדים שיעור חשוב במה זה אומר להיות לרגע מישהו אחר.

הספר עצמו כתוב טוב, לא דידקטי מדי ועדיין מעביר את המסר ועל הדרך גם נותן הנאה של פנטזיה וקסם.

אהבתי ואתן לתלמידי בכיתה לקרוא אותו.

אם אין אני לי מי לי / איליה וובשין ויעקב רואי

הוצאת מאגנס

415 עמודים

אני מכיר את העלייה הרוסית ואת המאבק שלה גם דרך משפחתי שלי, יותר נכון המשפחה של אם ילדי שעלתה בעליה הגדולה של תחילת שנות התשעים.

נכון שהעליה הזו היא חלק מהפירות של אותו מאבק ארוך שנים אבל אני ראיתי דרך החיים לצד משפחה שעלתה ממינסק את המורכבות ואת הקשיים של החיים כאן וההשתלבות כאן.

ועדיין למרות הכל הציונות והרצון להגיע לכאן היתה חשובה מהכל.

העלייה הרוסית של תחילת שנות ה-90 היא חלק מתוצאה של מאבק ארוך שנים של יהודי ברית המועצות לזכות בחופש ולעבור לישראל. המאבק הזה לא היה פשוט – הוא היה רצוף דיכוי, רדיפות ואומץ רב.

"הספר מספר את סיפורם של מסורבי העלייה

יהודים שביקשו לצאת מברית המועצות, אך השלטון דחה את בקשתם. הם סבלו מרדיפות, מעצרים, חקירות קג"ב, ומשפטים לא הוגנים. שמות כמו אידה נודל, נתן שרנסקי וויקטור בריילובסקי הפכו לסמל, אך רבים נוספים נותרו אלמונים למרות המחיר הכבד ששילמו על רצונם להגיע לישראל.

רוב יהודי ברית המועצות גדלו מנותקים ממורשתם היהודית, תחת שלטון סובייטי שניסה למחוק את זהותם. עם זאת, מלחמת ששת הימים והניצחון הישראלי עוררו אצל רבים מהם תחושת גאווה ורצון להתחבר מחדש לעם היהודי ולמדינת ישראל.

ההגירה הייתה כמעט בלתי אפשרית. כדי לקבל אישור יציאה היה צורך במסמכים רבים – הזמנה מקרוב משפחה בישראל, הוכחת היעדר חובות, אישור הורים וקרובים, ולעיתים גם המלצות ממקום העבודה. אך מי שהגיש בקשה עמד בפני סכנה: רבים פוטרו, הפכו מנודים חברתית, חיו תחת מעקב מתמיד, ולבסוף אף הואשמו בטפילות – עבירה פלילית שהובילה לעונשים קשים.

למרות כל זאת, המאבק נמשך בדרכים יצירתיות. מסורבי העלייה הקימו רשת מחתרתית של שביתות רעב, הפגנות, הוצאה לאור סודית (ה"סמאיזדט") ולימודי עברית בסתר – דבר שהיה אסור לחלוטין.

הספר מבוסס על כ-300 עדויות של פעילים, מה שהופך אותו לא רק לספר מרתק, אלא גם לתיעוד היסטורי חשוב של אחד הפרקים הדרמטיים בהיסטוריה היהודית. הוא מציג את סיפורם של אנשים שהיו מוכנים להקריב הכול למען זהותם ועתידם בישראל.

מומלץ.
https://www.magnespress.co.il/book/%D7%90%D7%9D_%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A0%D7%99_%D7%9C%D7%99_%D7%9E%D7%99_%D7%9C%D7%99-8664