פתוחה / רייצ'ל קרנץ

פתוחה / רייצ'ל קרנץ
הוצאת מטר
373 עמודים
מאנגלית: אסף כהן

בשנים האחרונות הנושא של פתיחת מערכות יחסים וחיים לא מונוגמיים הפך משולי לשיח גלוי. יותר זוגות בוחנים גבולות, מתנסים, מערערים על מוסכמות שבעבר נחשבו ברורות מאליהן. בתוך השדה הזה נכתבים לא מעט ספרים, חלקם טיפוליים, חלקם תיאורטיים, חלקם מבקשים להציע דרך. הספר של רייצ'ל קרנץ משתייך בבירור לסוג אחר. זה לא מדריך ולא מניפסט, אלא ממואר אישי מאוד, ישיר ולעיתים בוטה, שמתעקש להישאר בתוך החוויה עצמה.

קרנץ, עיתונאית צעירה מניו יורק, מתארת בגוף ראשון את כניסתה למערכת יחסים לא מונוגמית, ואת ההתנסות המינית והרגשית שמתלווה לכך. זהו תיעוד מפורט של קשר אחד מרכזי, קשר שמסעף אותה לעולמות של מיניות פתוחה, של חקירה עצמית, של טשטוש גבולות בין חופש לריצוי. היא לא כותבת מתוך עמדה מסכמת אלא מתוך תנועה. הדברים נכתבים בזמן אמת או כמעט בזמן אמת, מתוך ניסיון להבין מה קורה לה ולאן היא נסחפת.

זה ספר חושפני מאוד. לא רק במובן המיני, אלא בעיקר במובן הרגשי. יש בו הרבה חרדה, הרבה קנאה, הרבה רצון להיות נבחרת וחשובה. קרנץ אינה מציגה את החוויות שלה כאוטופיה של חופש, אבל גם לא כסיפור סבל חד משמעי. יש שם עונג, סקרנות, התרגשות, לצד בלבול מתמשך ושאלות שלא מקבלות תשובות ברורות. התחושה היא של מסע שאין לו נקודת יעד ברורה, וזה גם מקור הכוח וגם מקור הקושי של הספר.

וכאן חשוב לי להיות כן כקורא. הקריאה בפתוחה לא הייתה עבורי קלה. לא סיימתי אותו ברצף, עשיתי הפסקות, ולעיתים חשתי עייפות ממשית מהשהות הארוכה בפרטים רגשיים חוזרים. זה ספר שמתעקש להישאר בתוך אותה סיטואציה, ללעוס אותה שוב ושוב, מזוויות שונות. יש בכך אומץ, אבל יש בכך גם שחיקה. איני בטוח אם מדובר בבחירה מודעת או בחולשה של עריכה, אבל התוצאה היא ספר שיש לו פוטנציאל נטישה אצל חלק מהקוראים. מי שמחפש קצב, תנועה נרטיבית ברורה או התקדמות מובחנת, עלול להתקשות.

עם זאת, קשה להתעלם מהכנות של הטקסט. קרנץ לא מייפה, לא מציגה את עצמה כגיבורה ולא כקורבן מובהק. היא מתעדת את ההיסחפות, את יחסי הכוח, את הרצון לרצות, גם כשהדברים לא מחמיאים לה. הכתיבה העיתונאית שלה נוכחת מאוד, יש חקירה, ראיונות, ניסיון להבין את ההקשר הרחב יותר של מה שהיא חווה. אבל גם שם, העניין האמיתי הוא לא המידע אלא החיכוך בין תיאוריה לחיים עצמם.

בסופו של דבר, פתוחה הוא ספר אמיץ ומרתק, אבל גם תובעני. הוא לא מחפש להיות נעים או נגיש, אלא נאמן לחוויה. זה ספר שדורש מהקורא סבלנות ונכונות לשהות באי נוחות. עבורי זו הייתה קריאה משמעותית אך מתישה, כזו שממשיכה להדהד גם אחרי הסגירה, אך לא בהכרח מזמינה חזרה. מי שמוכן לקריאה כזו, ימצא כאן טקסט חזק וכנה. מי שלא, עדיף שיידע מראש למה הוא נכנס.