דד אנד / ניר רובין

דד אנד
ניר רובין
הוצאת אולימפוס
222 עמודים

דד אנד הוא מסוג הספרים הכיפיים האלו שיש בהם טוויסט של מיסטיקה אפלה.
אבל לפני הכול הספר של ניר רובין בא לתת לנו הצצה אל עולם המוזיקה הבינלאומי והתככים שנמצאים בעולם הזה.
ובדרך לכך אנחנו מקבלים סיפור שיש בו רגעים מעניינים ואפלים.
יש טוויסט נחמד בשם של הספר שבא לתת לנו משמעות כפולה, ושתי המשמעויות שלו אכן תקפות למה שמתרחש בהמשך.
ועכשיו לעלילה ועל מה מדובר כאן בכלל.

הספר נפתח בדמותו של דין רוגרס, כוכב מוזיקה מזדקן, מלא אגו, כישרון, מרירות ובעיקר פחד עמוק מאיבוד הרלוונטיות. זה קול חד, מוחצן, מדבר הרבה, לפעמים מצחיק ולפעמים מעייף, אבל אי אפשר לומר שהוא אדיש. דין מתווכח עם העולם, עם תעשיית המוזיקה, עם הבת שמנהלת אותו, ובעיקר עם עצמו. המוות שמגיע מוקדם יחסית בסיפור לא סוגר את העלילה אלא פותח אותה, ומכאן הספר גולש למרחב מיסטי שבו דין נדרש לברר מי רצח אותו ולמה, תוך חזרה זמנית ומוגבלת לעולם החיים.

ברמת הז׳אנר, זה עובד. רובין יודע לבנות עלילה זורמת, קריאה ומהירה, עם דמויות שמלוות את דין במסע הזה, חלקן חביבות יותר, חלקן פחות, אבל רובן משרתות היטב את הקצב. זה לא ספר של השתהות או עומק פסיכולוגי מורכב, אלא ספר שמבקש לסחוף, לבדר, ולשמור אותך בתנועה. במובן הזה הוא עומד במטרות שלו.

החלק החזק יותר בעיניי הוא דווקא הרעיון של עולם המעבר, המקום שבין חיים למוות. יש שם פוטנציאל רעיוני מעניין, כמעט פילוסופי, על זהות, על זיכרון, על מה נשאר מאדם אחרי שהאורות כבים. חבל שהספר לא שוהה שם יותר. הוא ממהר לחזור לתעלומת הרצח עצמה, שהיא בסופו של דבר די סטנדרטית, ופחות מסקרנת מהעולם שמסביב לה.

הכתיבה עצמה קולחת, לפעמים אפילו יותר מדי. יש רגעים שבהם הקול של דין נשמע כמו נאום ולא כמו מחשבה, וההומור לעיתים מסומן מראש במקום לצמוח מתוך הסיטואציה. זה לא פוגע בהנאה הכללית, אבל כן מונע מהספר להפוך למשהו שנשאר איתך הרבה אחרי הסיום.

יש גם שאלה אחת שלא עזבה אותי לאורך הקריאה. אם אתה כותב בעברית, למה למקם את הכול דווקא בתעשיית המוזיקה האמריקאית. הבחירה הזו מובנת ז׳אנרית, היא נוחה, מוכרת, ומאפשרת לעבוד עם קלישאות מוכנות. אבל היא גם מרחיקה את הספר מהשפה שבה הוא נכתב. זה סיפור שמרגיש ישראלי בעיקר דרך העברית, ולא דרך התודעה או העולם שהוא מציג.

ובכל זאת, חשוב לומר ביושר, דד אנד לא מתיימר להיות יותר ממה שהוא. זה לא ספר גדול, אבל זה כן ספר מהנה. כזה שיודע לספר סיפור, לשלב מתח, מיסטיקה והומור, ולספק חוויית קריאה קלילה עם כמה מחשבות צד על תהילה, דעיכה ומה נשאר מאומן כשהקהל כבר לא מקשיב.

מי שמחפש ספרות עמוקה ומאתגרת כנראה לא ימצא כאן את מבוקשו. מי שמחפש סיפור ז׳אנרי חכם יחסית, עם רעיון נחמד וביצוע סביר, בהחלט יכול למצוא כאן ערב קריאה מוצלח.