רוחות הרפאים של תל אביב / עופר זאבי

רוחות הרפאים של תל אביב / עופר זאבי
הוצאה עצמית
180 עמודים

נחמד ומרענן לקרוא ספר ישראלי שעוסק בעל טבעי.
ספרי המיסטיקה הישראליים לרוב נישתיים מאוד ואני נתקל בהם באופן מועט בחנויות הספרים ולרוב רק בירידים שמתמקדים במיסטיקה ובעל טבעי או בפנטזיה וכו'.
עופר זאבי המחבר לוקח אותנו למסע בתל אביב דרך סיפורו של ראפי גיבורו של הספר.
אז על מה בעצם העלילה?

ראפי רחום הוא שחקן צעיר בתחילת דרכו, או ליתר דיוק, שחקן שרוצה להיות שחקן. הוא מדלג בין אודישן לאודישן, כמעט תמיד ללא הצלחה, גר עם אמו וסבתו, ומרגיש שהוא דורך במקום. הקריירה לא מתקדמת, הזוגיות לא קיימת, והתחושה הכללית היא של תקיעות שמוכרת ללא מעט צעירים בעיר הגדולה.

לתוך החיים האלו נכנס האלמנט העל טבעי. תל אביב של הספר אינה רק עיר של בתי קפה ורחובות מוכרים אלא מרחב שבו משוטטות רוחות רפאים של אנשים שחיו בה בעבר ולא הצליחו לעבור הלאה. חלקם מתו בנסיבות טראגיות, חלקם נעלמו, וחלקם פשוט נשארו תלויים בין החיים למוות.

יחד עם רונה, ידידתו הקרובה, ראפי יוזם סיורים ברחבי תל אביב בעקבות אותן רוחות. הסיורים הופכים למעין מסגרת עלילתית שמאפשרת לספר לנוע בין תחנות בעיר, בין סיפורי עבר, בין דמויות אמיתיות ובדויות, ובין ההיסטוריה העירונית לבין החיים האישיים של הגיבור. תוך כדי ההדרכה נחשפים בהדרגה הקשרים בין הרוחות השונות, וגם הקשר המשפחתי והרגשי של ראפי עצמו אל אחת מהן, סבתא רבתא חנה.

העלילה משלבת בין סיפור חניכה אישי לבין פנטזיה אורבנית. יש כאן חיפוש אחר משמעות, ניסיון להבין מה מחזיק אנשים תקועים, בין אם הם חיים ובין אם הם מתים. העיר תל אביב מתפקדת כמעט כדמות בפני עצמה, לא רק תפאורה אלא מרחב טעון בזיכרונות, באובדן, ובהומור עצמי.

הקריאה בספר קולחת וזורמת. הפרקים קצרים יחסית, המעברים בין הסיפורים ברורים, ויש תחושה של תנועה מתמדת. זה ספר שכיף לצלול אליו, כזה שמחזיק עניין בלי להכביד ובלי לדרוש מאמץ מיוחד מהקורא. ההומור והאירוניה מאזנים את העיסוק במוות וברוחות, והספר אינו מנסה להפחיד אלא לספר סיפור אנושי דרך זווית קצת אחרת.

זהו ספר מהנה, כזה שיודע בדיוק מה הוא מבקש להיות. הוא מציע חוויה נעימה של סיפור, עיר ודמיון, ומצליח לקחת את הקורא לסיבוב תל אביבי שיש בו גם חיוך וגם מחשבה קלה שנשארת אחרי סיום הקריאה.