הערבה בוערת / חואן רולפו

הערבה בוערת / חואן רולפו
הוצאת לוקוס
184 עמודים
תרגום הסיפורים: אדם בלומנטל, שוש נבון, משה רון, לאה פרישברג

אני מאוד אוהב ספרות מקסיקנית ומאוד אוהב ספרות שמציגה לנו סיפורים שלא מוכרים במקומותינו בסגנון ובשפה וכשמדובר בספרות אמריקאית שבאה עם אלימות בסגנון של רולפו זה זורק אותי לספרים וסופרים שקראתי והושפעתי מהם כקורא ולא רק הושפעתי, הם נחרטו בזכרוני.
מספיק שאזכיר את קורמאק מקארתי, חסוס קראסקו ואפילו דניס ג'ונסון
וכשקראתי את הסיפורים המצוינים של רולפו זה השליך אותי לאותה ספרות שאני אוהב והחיבור לסיפוריו של רולפו היה די מיידי.

החיבור הזה לא נובע מדמיון עלילתי או מסגנון חקייני אלא מתחושת עולם. העולם שרולפו מציב בפני הקורא הוא עולם מצומצם, יבש, נטול מחוות רגשיות מיותרות. זה עולם שבו האלימות קיימת לא כפרובוקציה אלא כתוצאה ישירה של קיום לחוץ, של עוני, של היעדר אופק. אין כאן רצון לזעזע אלא צורך לשרוד, וגם זה לעיתים בקושי.

מה שמרשים במיוחד בקריאה הוא האיפוק. רולפו לא מסביר, לא מפרש, לא מציע מפתח רגשי לקורא. הסיפורים קצרים, לפעמים קטועים, לפעמים נדמים כאילו הם מתחילים באמצע או מסתיימים לפני הזמן. אבל דווקא החסר הזה מייצר עומק. הקורא נדרש להשלים לבד את מה שלא נאמר, והשתיקות כבדות לא פחות מהמילים.

זו ספרות שיש בה אלימות אבל אלימות שיש לה נימוק קיומי. לא אלימות הירואית ולא אלימות רומנטית. אנשים פועלים מתוך תחושת מחנק, מתוך מציאות שלא מאפשרת להם מרחב מוסרי נקי. הבחירות קשות, לעיתים אכזריות, אבל הן לא מוצגות כבחירות דרמטיות אלא כמעט כברירת מחדל. העולם עצמו דוחק את הדמויות אל הקצה.

הנוף אצל רולפו אינו רק רקע. האדמה, היובש, הדרך, הכפרים הדלים, כל אלה פועלים ככוח פעיל בסיפור. כמו אצל קראסקו, האדמה אינה מבטיחה דבר. היא לא מחזורית, לא מנחמת, לא אם גדולה. היא פשוט שם, שוחקת, ולעיתים קובעת גורלות.

העובדה שיש מתרגמים שונים לסיפורים יכול היה להיות נקודת תורפה, אבל בפועל הוא כמעט ואינו מורגש. יש הבדלים דקים בין הסיפורים, לעיתים בטון ולעיתים במקצב, אך לא באופן שפוגע ברצף החווייתי. אולי משום שרולפו עצמו כותב בפרוזה מרוסנת מאוד, ללא עודפות לשונית, השפה העברית מצליחה לשמור על אחידות כללית ועל מתח פנימי עקבי.

זה ספר שלא מבקש אהבה קלה מהקורא. הוא דורש קשב, סבלנות, נכונות לשהות בתוך עולם לא ידידותי. אבל מי שנכנס אליו באמת, ימצא כאן ספרות חזקה, מדויקת, כזו שנשארת איתך גם אחרי שהסיפור נגמר. לא בזכות משפטים גדולים אלא בזכות תחושת אמת. זו ספרות שלא מבטיחה נחמה, אבל כן מציעה מבט צלול וישיר על חיים בקצה.