האם אנו לבדנו ביקום? / מריו ליביו וג׳ק שוסטק

האם אנו לבדנו ביקום? / מריו ליביו וג׳ק שוסטק
הוצאת אריה ניר
303 עמודים
מאנגלית: עדנה נתן

כותרת הספר הזה היא אחת השאלות שהכי מסקרנות את האדם מהרגע שהוא הבין את גודל היקום שלנו ואת המרחב האינסופי.
האדם חשב שנים שהוא לבדו ביקום הזה, ומרגע שהבנו עד כמה גדול היקום שסביבנו התחלנו לפקפק במחשבה האגוצנטרית הזו שאנחנו ייחודיים, אבל הוכחות לא היו בידינו.
הספר הזה מנסה לתת תשובות לשאלות האלו.
האם הוא מצליח בכך?

אני אענה כבר עכשיו, כן ולא.
וזו לא התחמקות, אלא תמצית החוויה שלי מהקריאה.

מריו ליביו וג׳ק שוסטק הם מדענים רציניים מאוד, וזה מורגש בכל עמוד. אין כאן סיסמאות, אין מיסטיקה, ואין ניסיון לרגש בכוח. זה ספר שמכבד את המדע ואת חוסר הוודאות שבו. אבל הוא פחות מכבד את הקורא הממוצע שמגיע אליו מתוך סקרנות קיומית ולא מתוך רקע בכימיה, ביולוגיה או פיזיקה.

החלק הראשון של הספר מוקדש כמעט כולו לאביוגנזה, כלומר לשאלה כיצד נוצרו החיים הראשונים על פני כדור הארץ. זה דיון חשוב, אין ספק, והוא כתוב ברמה מדעית גבוהה מאוד. ליביו אף מזהיר מראש שהחלק הזה יהיה עמוס בפרטים מדעיים. האזהרה הזו הוגנת, אבל היא לא פותרת את הבעיה. בפועל מדובר בעשרות רבות של עמודים שבהם הקורא הלא מקצועי עלול ללכת לאיבוד, ולעיתים גם להשתעמם. לא בגלל חוסר אינטליגנציה, אלא בגלל עומס, ריבוי מונחים, והיעדר מסגור רעיוני רחב שמסביר למה כל זה חשוב בשלב הזה של הספר.

כאן בעיניי טמונה הבעיה המרכזית. רק סביב עמוד 129 הספר מתחיל באמת לעסוק בשאלות שהכותרת מבטיחה. האם כדור הארץ ייחודי. מה המשמעות של גילוי כוכבי לכת אחרים. מה ניתן להסיק מהתקדמות האסטרונומיה והטכנולוגיה לגבי סיכוי לחיים מחוץ למערכת השמש. עד אז הקורא נדרש להשקיע מאמץ גדול לפני שהוא מקבל סיבה מחשבתית או רגשית ברורה להשקיע אותו.

וכשזה קורה, הספר משתנה. החצי השני פתוח יותר, רחב יותר, ומעניין יותר לקריאה. הדיון עובר מהמעבדה אל היקום. שאלת החיים מחוץ לכדור הארץ מקבלת הקשר אסטרונומי, פילוסופי וטכנולוגי. כאן הספר סוף סוף מרגיש כמו מסע מחשבתי ולא כמו סקירת מחקר. כאן גם מתברר עד כמה ליביו ושוסטק זהירים ואחראים. הם לא מבטיחים תשובות שאין לנו, לא מנפחים השערות, ולא מנסים לסגור את השאלה הגדולה בכוח. הם מציעים תמונה מורכבת ולעיתים מתסכלת של מדע שמתקדם לאט, בזהירות, ומתוך ספק מתמיד.

ועדיין, התחושה שנשארתי איתה היא של פספוס מבני. אילו הספר היה נפתח בכמה עשרות עמודים שממסגרים את השאלות הגדולות ורק אחר כך צולל לעומק המדעי, החוויה היתה שונה לגמרי. כך הקורא היה מבין למה הוא מתאמץ. כאן המאמץ מגיע לפני ההבטחה, וזה מחיר לא קטן.

זה ספר חכם, רציני, ולעיתים מרתק, אבל הוא לא מכויל היטב לקהל שלו. מי שיתמיד ימצא בו ערך רב. מי שיגיע בציפייה למסע רעיוני רחב עלול להתייאש מוקדם מדי. ובספר שעוסק בשאלה כל כך מסעירה, זו כבר בעיה שאי אפשר להתעלם ממנה.