מעבר בטוח / בוריס פסטרנק

מעבר בטוח / בוריס פסטרנק
הוצאת אפרסמון
195 עמודים
מרוסית: סיון בסקין

מלבד דוקטור ז'יוואגו שאותו קראתי בקושי רב לפני הרבה שנים אני לא הספקתי להכיר הרבה מפועלו וכתביו של בוריס פסטרנק. הספר הזה הוא הזדמנות טובה עבורי להפתח קצת לסופר הדגול והחשוב הזה, לטקסטים יותר אישיים שלו ולדרך שעיצבה אותו. כשסופר גדול כמוהו כותב טקסטים אישיים כאלו זה מאוד משמח אותי. הצצה פנימית כזו עוזרת להבין את נפשו של הסופר ואת דרכו בעולם.

הדבר הראשון שהרגשתי כאן הוא הקלה. אחרי ז'יוואגו שזכור לי כרומן כבד, עמוס וזקוק לנשימה ארוכה, מגיע ספר קטן ומרוכז יותר שמציג את פסטרנק לא כאגדה ספרותית אלא כאדם צעיר שמנסה להבין את עצמו. זו לא אוטוביוגרפיה מסודרת ולא סיפור חיים, אלא אוסף מסות ותובנות שמגלה צד אחר שלו, קרוב יותר לקול הפנימי שלו ופחות למבנים האפיים שכולם זוכרים ממנו. משהו כאן פתוח יותר, כמעט בלתי רשמי, כאילו הוא כותב לעצמו לפני שהוא כותב לקהל.

המסות בספר משוטטות בין זיכרונות ילדות, מחשבות על יצירה, רגעים של ספק, שאלות על ייעוד ועל האחריות של אמן בעולם שאינו תמיד מבין מה הוא רוצה ממנו. הוא מתאר את בית האמנים שבו גדל, את הלחץ ואת ההשראה, את המעבר מילד שמסתכל החוצה אל יוצר שמנסה לנסח לעצמו מהי אמת. הדברים כתובים בפשטות אבל עם רגישות שמזכירה עד כמה פסטרנק היה קודם כל אדם שחי בתוך שאלות, לא על גבי תשובות.

מה שאהבתי במיוחד הוא שהטקסטים לא מנסים להרשים. אין כאן פאתוס מיותר או ניסיון לייצר מסר גדול. להפך, הם מבקשים לפענח מה קורה בתוך הרגעים הקטנים, איך נולדת שורה, איך מחשבה צוברת משמעות, איך אמן מתמודד עם העולם שסביבו והעולם שבתוכו. זה מאפשר לי כקורא להרגיש קרוב אליו, כמעט שותף לתהליך שהוא מתאר. יש כאן תנועה עדינה בין חיצוני לפנימי, בין התבוננות במציאות לתנועה מחשבתית שמתגלגלת בשקט.

התרגום של סיון בסקין עושה טוב לטקסט. היא מצליחה לשמור על הליריות של פסטרנק בלי להפוך אותה לעמומה. המילים נשארות חיות וצלולות, גם כשהמסה נוטה להיות מרוכזת או עמוסה. זה תרגום שמכבד את המקור אבל גם חושב על הקורא העברי, ומאפשר לו להיכנס לרובד הפואטי בלי להסתבך בשפה כבדה מדי.

הספר הזה נתן לי רגע נדיר של רענון. לקרוא את פסטרנק בלי משקל של רומן אפי על הכתפיים, בלי הדיבור ההיסטורי שמלווה את שמו, בלי כל מה שמעמיד אותו במקום מרוחק ומקודש מדי. כאן הוא מדבר בגובה העיניים על הדברים שמניעים אותו, על הפחדים ועל ההיסוסים, על שמחת היצירה ועל הבלבול של השנים הראשונות. במובן מסוים זה ספר שמאפשר להכיר את פסטרנק לא דרך הפסלים שנבנו סביבו אלא דרך הקול הפשוט שעולה מבפנים.

אני יוצא מהספר הזה בתחושה שפגשתי אדם ולא רק שם גדול. פגשתי יוצר שמנסה להבין מהי היצירה שלו לפני שהיא הופכת לתרבות, שמנסה לזקק אמת מתוך חיים, לא מתוך מיתוס. עבורי זו לא רק קריאה אלא גם תזכורת לכך שסופרים גדולים לא צנחו לעולם כמוגמרים, הם עברו דרך, חיפשו, טעו, כתבו מחדש. הספר הזה נותן מבט נדיר על הדרך הזו, ומחזיר את פסטרנק למקום אנושי ונגיש.