זה הכל / נוה אריאלי

זה הכל / נוה אריאלי
הוצאת שתים
238 עמודים

ספר הביכורים של נוה אריאלי זורק אותנו הקוראים למשבר שליווה אותנו תקופה ונראה היום רחוק מאוד אבל הוא לא, הוא די קרוב למען האמת, פשוט שכחנו מקיומו בגלל המלחמה אבל הקורונה היתה כאן והיא היתה משמעותית גם בגלל משברים רבים שאנשים חוו ועסקים רבים שקרסו אבל היא גם השפיעה על התא המשפחתי שלנו. אבל זו אחת מנקודות המבט בספר המעניין הזה של נוה אריאלי.

מאוד הופתעתי לגלות עד כמה מהר הספר הזה הצליח לגרום לי לחזור אל התקופה ההיא, אל אותו ערבוב מסומם של פחד, בלבול ושגרה שבורה. אבל בניגוד לכל הטקסטים שנכתבו על הקורונה מנקודת מבט חברתית או פוליטית, כאן הכול עובר דרך תודעה אחת של גבר שמוצא את עצמו לבד ברומא. והשקט הזה, המקום שבו אין ילדים סביבו ואין מבוגרים שמסבירים מה נכון, מכריח אותו להתמודד עם עצמו. זה אולי הדיוק הכי מהותי של הספר הזה. הוא לא מחזיר אותנו למגפה, הוא מחזיר אותנו לאדם בתוך המגפה.

אורי הוא גבר בתחילת שנות הארבעים לחייו. הוא נשוי, אב לשלושה, עובד כמגייס תרומות. לכאורה הכול ברור, הכול מסודר, הכול נע קדימה. אבל הספר עושה פעולה יפה של קילוף. שכבה אחר שכבה מתפוררת. העבודה כבר לא יציבה, הכסף לא מגיע, התורמים מתחבאים מאחורי מסיכות ודלתות סגורות, והבדידות שלו הולכת ונפתחת כמו סדק באבן. יש משהו מאוד מדויק בדרך שבה אריאלי מצייר את חוסר האונים הזה. אורי לא מתפרק בצעקות, הוא מתפרק בשקט. והוא מתפרק בתוכו.

הספר עוסק גם בגבריות. לא בגבריות רעשנית אלא בגבריות מהוססת, מבולבלת, כזו שנשענת על פנטזיות קטנות כדי לא לקרוס. הוא מנסה להיאחז ברות המזכירה, אבל זה לא באמת פיתוי, זו בקשה לנשום. הוא נאחז בזיכרונות ישנים של נרי אשתו, וגם שם הוא מגלה פערים שלא ידע לראות קודם. הוא נע בין דמיון למציאות, בין מה שהוא רוצה לחשוב על עצמו לבין מה שקיים באמת. זה לא סיפור של בגידה או של רומן אסור. זה סיפור של גבר שמנסה להבין איפה נגמרת הפנטזיה ואיפה מתחילה האחריות.

אני מודה שלא כל חלק בספר עובד. יש רגעים שבהם הדמות של אורי נשענת קצת יותר מדי על קלישאות של משבר ארבעים. יש מקומות שבהם התודעה שלו מסתחררת בלי להתקדם. ויש גם כמה פיתולי עלילה שפחות חידדו את הסיפור ויותר טשטשו אותו. אבל גם כשהספר נופל, הוא נופל מתוך ניסיון אמיתי לגעת במשהו אנושי. והוא כן מצליח. הוא מצליח במיוחד ברגעים שבהם אורי מבין שהסיפור שלו קטן יותר ממה שחשב אבל גם אמיתי יותר ממה שהתכוון.

בסופו של דבר מדובר בספר ביכורים נחמד, קריא, ולעיתים גם מרגש. יש בו כנות, יש בו מצוקה, יש בו הומור שמופיע בדיוק כשצריך, ויש בו מבט חומל על אדם שמנסה לשרוד תקופה שלא בחר בה. גם אם לא הכול מהודק וגם אם יש רגעים שבהם רציתי חדות רבה יותר, הספר הזה עשה משהו פשוט ויפה וזה מצליח.