ההרגלים הנסתרים של הגאונים / קרייג רייט

ההרגלים הנסתרים של הגאונים / קרייג רייט
הוצאת מטר
344 עמודים
מאנגלית: דנה אלעזר הלוי

לא מזמן סקרתי ספר מאוד דומה סגנונית לספר שאני סוקר עכשיו סוקרטס אקספרס של אריק ויינר שגם הוא בהוצאת מטר. למה הוא דומה? כי יש בו משהו קליל מאוד ומצד שני לא רדוד שמאפשר לנו להתחקות אחר ההרגלים של אנשים משפיעים וחשובים. אבל אם הספר ההוא עסק בתובנות לחיים של פילוסופים אז הספר הזה לוקח אותנו למסע חקר אחר הגאונות, מהי גאונות, איך מזהים אותה ומה ואיך המאפיינים שלה מתחברים לאישים כאלו ואחרים מתחומים שונים שמוגדרים כגאונים בתחומם או גאונים בכלל.

בקריאה שלי מצאתי את עצמי נמשך דווקא לאופן שבו קרייג רייט בוחר לפרק את המושג הגדול והמאיים הזה שנקרא גאונות. הוא לא מפיל עליי תיאוריה סדורה ולא מנסה לבנות מערכת מושגים מורכבת. הוא יוצא מנקודת מבט הרבה יותר פשוטה ואנושית. ההרגלים. הדפוסים הקטנים. הדברים שאנשים גדולים עשו בלי לחשוב שהם בונים לעצמם מיתוס. זו גישה שאני מעריך. גישה שמבינה שהביוגרפיה המלאה יכולה לחנוק את החוויה ושדווקא נקודת מבט צרה ומדויקת יכולה לפתוח את הראש יותר.

הספר בנוי כרצף פרקים שכל אחד מהם עוסק בהרגל אחר. חשיבה מחוץ למסגרת. יכולת לשהות בשעמום. משחק בלתי פוסק. סקרנות ילדותית. חריגות חברתית. עקשנות כמעט טורדנית. רייט מראה איך כל אחד מן ההרגלים האלו מופיע שוב ושוב אצל אנשים שאנו נוטים להגדיר כגאונים. וכאן טמונה החוזקה של הספר. הוא מאפשר לנו להכיר את הדמויות הענקיות הללו בלי לשקוע בביצות של ביוגרפיות כבדות ועמוסות. הוא מחבר בינינו לבינם דרך מסלול פשוט. מה הם עשו. איך הם פעלו. איך נראו חייהם מבפנים.

זו לא גאונות כמיתוס אלא גאונות כהתנהלות. ואני מודה שזה היה מרענן מאוד עבורי. לא הרגשתי שאני נכנס למסע בומבסטי אלא למרחב סקרני ופתוח שהקריאה בו זורמת כמעט מעצמה. רייט לא מנסה להרשים. הוא מנסה להסביר. וזה בדיוק מה שהופך את הספר לכל כך נגיש.

כמו בסוקרטס אקספרס גם כאן מצאתי את עצמי נהנה מן המשחק בין רעיון לבין דמות. רייט בוחר נושא ואז פונה לדמויות כמו קירי איינשטיין מוצרט או מאסק כדי להראות כיצד ההרגל הזה התבטא בחיים שלהם. הוא לא מחפש קו מושלם אלא התאמה מסקרנת. זה מה שמאפשר לקריאה להיות מהנה. פתאום אתה לא קורא על איינשטיין מהמקום הקלאסי של פיזיקה או תיאוריה. אתה קורא על הרצון שלו ללכת שעות. על הנטייה שלו לשקוע במחשבות תוך כדי הליכה. על איך הרגל יומיומי הפך לשער יצירתי.

הספר הזה מאפשר מרחק נכון בין הקורא לבין האישים. הוא לא הופך אותם למלאכים ולא למפלצות. הוא פשוט בוחן אותם כמי שהיו. בני אדם חריגים עם דפוסי חיים מסוימים שהביאו אותם להיות מה שהיו. והאמת היא שזה מה שאני מצפה מספר כזה לעשות. לא לבנות אותי מחדש ולא למכור לי הבטחה. רק לשים מולי כמה תובנות שמגרות לי את הראש.

בסיכום הקריאה נותרתי בתחושה שמדובר בספר שאפשר לשתות אותו מהר אבל הוא משאיר אחריו מחשבות קטנות שממשיכות לנוע. הוא לא עמוק כמו מחקר אקדמי והוא לא מתיימר להיות כזה. אבל הוא מרתק בדרכו. הוא מעורר סקרנות. הוא מזמין אותך להתבונן בהרגלים של אנשים גדולים ואז לשאול בשקט האם משהו מן ההרגלים הללו קיים גם בי.