תמונה סדוקה / תמי לאונר אראל

תמונה סדוקה / תמי לאונר אראל
הוצאת מישמוש
320 עמודים

תמונה סדוקה זה מסוג הספרים שהקריאה בהם נעימה ומטרידה כאחד, זה ספר שהיה לי מאוד נוח לקרוא, הכתיבה נעימה מאוד והחיבור הזה בין הדמויות המרכזיות מרגש ונוגע ויש גם צד שני שיש בו בין השורות ובתוך השורות ולצד הכתיבה הנעימה הספר גם עוסק בלא מעט נושאים מורכבים שנגיע אליהם במהלך הסקירה והמחברת מצליחה להעביר אותם באופן משכנע בעיני.

העלילה עוקבת אחרי רונה, צעירה ישראלית שמוצאת עוגן רגשי לא שגרתי בהתכתבות ארוכת שנים עם סופי מדנמרק. זה קשר רחוק שנבנה לאט, כמעט כסוד שנושא בתוכו נחמה. עם הזמן רונה נכנסת לקשר זוגי שנראה בתחילה כסיפור אהבה גדול, כזה שמבטיח ביטחון וחום, אבל מתגלה בהדרגה כקשר מצמית ושואב, קשר שבו הכוח זורם בכיוון אחד והמרחב האישי הולך ומצטמצם. מתוך בלבול, מתוך פחד לאבד את עצמה ומרצון לראות את החיים מזווית אחרת, רונה נוסעת לדנמרק. המסע הזה, לא רק אל אדם אחר אלא אל עצמה, מאפשר לה להבין מה קרה לה, מה היא מחפשת, ואיך חוזרים להיות שלמים.

הספר נוגע בעדינות אך בנחישות בנושאים של זוגיות רעילה, בריחה פנימית וחיצונית, תחושת זרות, שייכות שנשברת ומפגש בין תרבויות. יש בו מבט כנה על האופן שבו אהבה יכולה להפוך למלכודת ועל הצורך לזהות את הסדקים בזמן. לצד הכאב הספר נותן מקום לתקווה, לחברות שמצמיחה אותנו, ולאפשרות לבחור את עצמנו גם כשהלב מבולבל. הכתיבה שקטה, נקייה, לא מחפשת זיקוקים, והכוח שלה מגיע דווקא מהטון המדוד הזה.

לא הכל עמוק עד הקצה. יש קטעים שבהם הרגש נודד אל תבניות מוכרות, ויש רגעים שבהם הייתי שמח לחדירה ספרותית יותר נועזת או לשפה חדה יותר. זו לא יצירה שנדחפת קדימה אל עבר חדשנות צורנית, והיא גם לא מתיימרת להיות כזו. מצד שני, הספר יציב, כתוב היטב, ומצליח לגעת במקומות עדינים בלי להפעיל דרמה מיותרת. הוא נותן לקורא לנשום, לחשוב, ולהרגיש בלי תחושת כפייה.

בסופו של דבר, תמונה סדוקה הוא ספר רגיש, אנושי מאוד, שמזכיר שהמסע החוצה מתוך קשר שואב יכול להיות שקט, איטי ומורכב. יש בו לב, יש בו כנות, והוא יודע לעמוד במקום צנוע ואמיתי בלי להתנצל ובלי להתאמץ להיות משהו אחר. לפעמים ספר שרוצה פשוט לספר סיפור של החלמה וצמיחה עושה את העבודה בדיוק כמו שצריך. פה זה המקרה.