דרור חייב למות / רז קלמנוביץ

דרור חייב למות / רז קלמנוביץ
הוצאת התחנה
191 עמודים

רז קלמנוביץ הוא איש ספר במלוא מובן המילה, כותב, מייעץ, מבקר, חי את עולם הספרות, יודע לכתוב, להתבטא, כתב סדרת ספרי ילדים קסומה ועכשיו מתנסה לראשונה בפרוזה למבוגרים והוא עושה זאת עם קריצה, הומור שחור והרבה חן.

אני נכנס אל העולם של דליה כמעט בלי בחירה, אישה מבוגרת שמנסה להחזיק בכבוד בזקנתה, אישה שמבינה שהגוף כבר לא שותף מלא ושמירה על הבית, על העצמאות, על הכסף, הופכת למאבק יומיומי. יש בה משהו מהסבתות שגדלתי לידן, נשים שלא שואלות רשות כדי להתקיים. ואז מגיע דרור, הבן היחיד, והדמות שלו מעלה בי אי נחת מיידית. לא בגלל שהוא מוצג כעצלן או תאב בצע, אלא בגלל שהספר מחייב אותי לשאול עד כמה הסיפור מסופר מתוך עיניה של דליה ועד כמה אפשר לסמוך על נקודת המבט הזו. אולי היא רואה נכון, אולי היא לא מסוגלת להכיר בכאב או בחולשה של בנה. אני לא יודע אם דרור רע באמת, אבל אני יודע שאני מפחד לרגעים לחשוב מה קורה במשפחות שבהן המתח הזה אמיתי ולא רק על הדף.

הספר משווק כקומדיה, ובאמת יש בו קטעים שמזיזים את השפתיים לחיוך, בעיקר כשהחשדנות של דליה מובילה אותה ואת חברתה הטובה מירה לעקוב אחר דרור, לעבד תחושות פרנויה לקונספירציה כמעט בלשית ולפגוש את שמיל הירקן, אולי האיש הכי צבעוני בספר. ועדיין, הקומדיה כאן נעה בתוך שדה מוקשים. ההומור לפעמים מכסה על פחד גדול יותר, על האפשרות שמישהו באמת מנסה להשתלט על חייך, לא כי את עשירה אלא כי את נחלשת. הצחוק לא מוחק את החרדה אלא מחדד אותה. אני מרגיש שלרגעים הספר מחזיק מראה מול חברה שלא יודעת איך להסתכל על זקניה בלי הפטרונות שמריחה כמו חמלה מזויפת.

דליה בשיאים מסוימים מצחיקה בהחלט, אבל יש בה גם פגיעות שקשה לעכל. לפעמים התנהגותה מזכירה לי נפש שמנסה להחזיק את עצמה בלי שיפול עליה החושך. היה רגע שבו חשבתי שהיא אולי טועה ובונה אויב מדמיון שניזון מבדידות עמוקה. ואז מגיע רגע אחר שבו חשבתי שהיא אולי צלולה ומבינה היטב שהבן שלה אכן מחכה לשעת חולשתה. הספר משחק איתי בין האפשרויות האלו, ואני אוהב יצירה שלא נותנת לי לעמוד במקום בטוח.

יש כאן סיפור על אימהות מזדקנת, על בן שמתעייף או נאבק או מנצל, על חברות שמתעקשת להיות רשת הצלה כשהכול נסדק. זה סיפור על מה שנשאר מאדם כששוללים ממנו את זכות ההגדרה העצמית שלו. בשורה התחתונה, מצאתי כאן ספר שלא משנה אם הוא קומדיה עם ניחוח של מתח או דרמה עם קישוטי צחוק, הוא אומר אמת לא נעימה על החיים. הוא נוגע במקום שמעט ספרים מסתכנים לגעת בו: פחד מזקנה, פחד מהיום שבו הקרובים אלינו ישתנו מולנו ויהפכו לאיום.

ועוד כמה מילים על הכריכה המדליקה, כזו שמושכת את הקורא לקחת מהמדף ולדפדף.
כבר ציינתי שרז מבין ספרות, אז הוא גם מבין עיצוב, מבין מה מושך את הלקוח שרוצה לקרוא. לעיצוב הכריכה יש חשיבות שלא תמיד שמים דגש אליה.