ניצוצות / מיכל בסן ואור רוט

ניצוצות / מיכל בסן ואור רוט
הוצאה עצמית
280 עמודים

כיף לצלול לתוך ספרות פנטזיה לנוער מקורית ומרעננת שלוקחת אותנו לכמה עולמות במקביל וחושפת אותנו לתוך סיפור ישראלי מאוד שמחבר בין העולם המציאותי לעולם דמיוני מעניין. אבל מיכל בסן ואור רוט לוקחות אותנו למסע אחר של חיבור בין שתי נפשות אבודות שמוצאות נחמה זו בזו בעולם שמתקיים על התפר שבין מציאות לקסם. זוהי ספרות להט"בית אמיצה בעיני שמחברת אותנו לישראליות של התמודדות עם משבר ופוסט טראומה ובעצם נוגעת בנקודות מאוד אמיצות דרך העולם שהן יצרו בספר הזה.

שחר הוא לוחם לשעבר, אדם שבור ומרוסק נפשית, שמנסה למצוא לעצמו מקום בעולם. הוא עובד כשיפוצניק שמבצע עבודות בשביל יצורים קסומים, ליליות ושדים, שחיים ממש לידנו מבלי שנבחין בהם. הוא היחיד מבני האדם שמודע לקיומם של העולמות הללו, ודרך העבודות שלו הוא נע בין גבולות של טוב ורע, של אנושי ולא אנושי. באחת המשימות הוא פוגש את סהר, דמות מסתורית, אנושית אך גם שבורה, ודרכו נפרש לפנינו מסע רגשי שמחבר בין שני גברים שמנסים לשרוד, להאמין, להרגיש שוב.

מה שהופך את הספר הזה לחריג ומרגש הוא לא רק העולם הפנטסטי שבו הוא מתרחש אלא דווקא האומץ לגעת במקומות שנחשבים רגישים או אפילו נפיצים. בסן ורוט יוצרות כאן עולם שבו קודש וקללה מתערבבים, שבו סמלים דתיים נושאים משמעות כפולה, ובו היררכיות שמזכירות חצרות חסידיות נבחנות בעין ביקורתית אך לא לועגת. יש כאן עיסוק חכם בשאלה מהי סמכות רוחנית, איך נראית קהילה כשהיא מאבדת את הליבה המוסרית שלה, ומה קורה לנפש כשהיא נדרשת לבחור בין נאמנות לעולם שאליו נולדה לבין נאמנות לעצמה.

הספר לא מפחד להראות גם את הפצעים של החברה הישראלית. הוא לא מצייר את הפוסט טראומה כטראגית בלבד אלא כמצב של הישרדות מתמשכת, של חיים בין שני עולמות, בדיוק כמו שחר שנע בין העולם האנושי לעולם הליליות. זהו משל ברור על מי שחי עם עבר כואב ומנסה בכל זאת למצוא תקווה, אהבה, מקום להיות בו. גם הסיפור הרומנטי בין שחר לסהר לא מוצג כסנסציה אלא כקשר אנושי מלא חום, כאב וחיפוש אחר שייכות, מבלי להיכנע לקלישאות של ספרות נוער.

יש בספר רגעים סבוכים, קפיצות בעלילה, ולעיתים בלבול טבעי שנובע מהבחירה לא להסביר הכול לקורא. אבל דווקא הבחירה הזו מחזקת את תחושת האותנטיות. אנחנו באמת מרגישים כאורחים בעולם שהולך ונחשף בהדרגה, ולא כצרכנים של פנטזיה שנלעסה מראש. השפה חיה, הדיאלוגים לעיתים לא אחידים אך מלאים נשמה, והכתיבה עצמה נוגעת בדיוק במקום שבו מציאות ודמיון כבר לא נפרדים.

ובכל זאת, הדבר שהכי הרשים אותי הוא הכנות. נדיר למצוא ספר לנוער ישראלי שמעז להציב מראה כזו. הספר לא מתבייש להראות כאב, לא מתבייש לגעת במורכבות של אמונה ושל מוסדות דתיים, לא מפחד לשאול אם הקודש באמת טהור או שמא גם בו מסתתרים פחד, כוח ואינטרס. הוא לא אנטי דתי אלא אנושי מאוד.

ניצוצות הוא ספר שנכתב באהבה ובאומץ. הוא לא מושלם, אבל יש בו משהו אמיתי יותר מרוב מה שנכתב בז’אנר הזה. הוא מזכיר שלפעמים דווקא דרך פנטזיה אנחנו מבינים טוב יותר את המציאות שלנו, את השברים ואת הניסיון לתקן. ספר נדיר ביושרו, ברגישותו ובנכונותו לדבר אמת גם כשהיא לא נוחה.