הקצה / רביד כהן

הקצה / רביד כהן
הוצאת שתים
190 עמודים

רביד כהן בספר הביכורים שלו נוגע בנושא שהוא מאוד ישראלי, הצבא וההשפעות שלה על החייל המשתחרר. כאן זה מועצם עוד יותר שכן אנחנו כולנו נמצאים במצב בו המלחמה והחיילים שיוצאים ממנה נמצאים במצבים קשים מאוד והתקופה של הספר היא תקופה של עופרת יצוקה. ואנחנו חווים יחד עם החייל את המסע שלו לחיפוש, לשחרור, לבריחה מהמציאות המורכבת.

הספר מתאר את איתן, פראמדיק מצטיין שזכה להוקרה ולצל״ש, אבל מי שנשא איתו חוויות קשות של הצלת חיים מול חוויות של אובדן בלתי נסבל. כהן מצליח לשרטט היטב את המתח הזה בין מי שמקצועי ומסוגל לתפקד בשעת אמת לבין מי שמחוץ לקרב נשאר רדוף זיכרונות. יש כוח גדול ברגעים שבהם העלילה מתעכבת על הפער הזה, כשהקורא חש את התהום שנפערת בין תפקוד קר־רוח בשטח לבין חוסר היכולת להירדם בלילות.

לאורך הספר אנחנו מלווים את איתן גם בחיים האזרחיים. הוא מתאהב, יש לו הזדמנות להיבנות מחדש, אבל השקט אינו נוכח באמת. האישה שאיתו מבינה היטב שמדובר בפוסט טראומה ומנסה לעזור לו, אך הוא מסרב להיפתח לטיפול. המתח בין הרצון להמשיך הלאה לבין הכבלים של העבר מעוצב היטב, גם אם לעיתים נדמה שהדמות נשארת סגורה מדי, וכי הכתיבה אינה מצליחה תמיד להאיר את הסדקים הקטנים שמאפשרים לקורא קרבה ממשית אליו.

העלילה לוקחת אותנו בהמשך לניו זילנד, מסע שמתחיל כחיפוש חופש והופך להסתגרות גדולה עוד יותר. סצנות השיט והבדידות מול הטבע נכתבות בעוצמה, והים הופך למראה רגשית שמחזירה אליו שוב ושוב את המלחמה. יחד עם זאת, יש קטעים שבהם הנוף האקזוטי משתלט יותר מדי, עד כדי כך שהמסע נראה כמו בריחה רומנטית מהמציאות הישראלית, לא תמיד אמינה די הצורך. השילוב בין פלאי הטבע לבין הבזקי הקרב עובד חזק בפרקים מסוימים, אך בפרקים אחרים ניכר חוסר איזון שהופך את הקריאה למעט מתמשכת.

במובן הזה, הספר מתמודד עם שאלה מרכזית: האם אפשר לברוח מן הזיכרון, או שכל בריחה היא רק דרך עגולה לחזור אליו. כהן כותב בכנות, ולעיתים אף בישירות חדה, והספר מצליח לגעת ברגעים אמיתיים של כאב וחשיפה. מצד שני, כביכורים, ניכרת לעיתים נטייה להכביר תיאורים ולשקוע באווירה על חשבון פיתוח דמות מעמיק.

בסופו של דבר, הקצה הוא ספר שמצליח לנסח חוויה ישראלית מאוד מוכרת, של חייל צעיר שנושא איתו טראומה ומנסה למצוא מרחב חדש לנשום בו. זה ספר שמעלה שאלות כבדות ולא נותן להן תשובות קלות. גם אם לא כל חלקיו מאוזנים, הוא מרתק בקריאה שלו, וחשוב משום שהוא פותח צוהר אמיץ לתוך הנפש של מי שחוזר מן הקרב עם עיניים פקוחות אך גם עם לב פצוע.