באגאדובא / טל כץ

באגאדובא / טל כץ
הוצאת שתים
82 עמודים

באגאדובא הוא לא ספר קריאה קלאסי, הוא בא לתאר באמצעות מילים, תחושות, רגשות וגם באמצעות משחק טיפוגרפי את מה שמתחולל בנפשה של אישה שעוברת משבר זוגי קיומי רציני וצריכה לקבל החלטות קשות. כשקיבלתי את הספר הזה לידיים באו איתו כל מני תוספות שגרמו לי להרגיש שאני מקבל לידי לא רק ספר אלא חבילת הפתעות, ממש כך. זה סקרן למה ספר צריך כל כך הרבה דברים נלווים כדי להעביר לי את המסר, אני איש של מילים ולדעתי ספר חזק עומד על מילים וכן, לספר הזה יש כח גם אם הוא היה נאחז רק במילים.

אני פתחתי אותו בזהירות, חיפשתי קודם את הכריכה והעיצוב לפני שנכנסתי לתוכן. הכריכה מושכת מאוד, יש בה משהו שמצליח לעורר את העין ולעורר סקרנות עוד לפני הקריאה. אחר כך מגיע המשחק הטיפוגרפי, טקסט שמתפרק לשורות קצרות, מילים שמתרוצצות על הדף, תחושת כאוס שמנסה לשקף את העולם הפנימי של הדוברת. הקריאה עצמה זורמת מהר, זה ספרון קצר שמרגיש יותר כמו שוט של רגש מאשר מסע עלילתי. אני מודה שזה כיף לקריאה, התחושה היא של חוויה ולא רק של טקסט.

העלילה מתמקדת באישה שמגלה את הבגידה של בן זוגה ונשארת להתמודד עם השבר, עם רגשות האשמה שלה כאם וכאשת קריירה ועם הפחד שהחיים מתפרקים. טל כץ מתארת את זה מבפנים, כמעט בלי פילטרים, בלי תיאטרליות ובלי נקמה. זה החיים עצמם ברגעים המכוערים שלהם, ומכאן גם הכוח של הטקסט. יש משפטים חדים, ניסוחים שמפסיקים אותך ומכריחים אותך לחשוב, והם אלה שמעניקים לספר את המשקל שלו למרות אורכו המצומצם.

ועדיין, אני לא יכול להתעלם מהשאלה שנשארה לי לאורך הקריאה. האם הטקסט הזה היה מחזיק מעמד גם בלי העיצוב והגימיקים הטיפוגרפיים. ספר חזק באמת לא זקוק לתוספות כדי להישאר מהדהד. כאן יש הרגשה שהעיצוב הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים של הספר, אולי אפילו קריטי. מצד אחד זה הופך את החוויה לייחודית, מצד שני זה מעלה חשד שהמילים לבדן לא היו מספיקות. זה מקום שבו הקורא צריך לשאול את עצמו אם הוא מחפש ספרות או חפץ אמנותי.

באגאדובא הוא יצירה מעניינת כי הוא משחק על התפר בין טקסט לבין אובייקט מעוצב. אי אפשר לקחת ממנו את הכנות והעוצמה של הקול הנשי שעובר בו, וגם אי אפשר להתעלם מהאומץ להציג את החיים בלי שכבות של ייפוי או פתרונות מהירים. בסופו של דבר אני יצאתי מהקריאה עם מחשבה כפולה, מצד אחד התרשמתי מהיכולת של טל כץ להניח כאב גולמי על הדף, מצד שני תהיתי אם כל זה היה עובד גם בלי הבמה הגרפית. אולי התשובה נמצאת איפשהו באמצע, וזה מה שהופך את הספרון הקצר הזה לכל כך מסקרן.