מאובנים מתעוררים לחיים / שחר דואק
כנרת זמורה
239 עמודים
לא זוכר מתי הייתי בטיפול בעשור האחרון, באמת שלא זוכר ונראה שהספר המיוחד הזה גרם לי לחשוב שוב על החשיבות והמשמעות של לפתוח את מגירות הנפש שלך על כורסא של מישהו אחר.
והספר הזה באמת מיוחד, קל להתחבר אליו, הוא לא מושלם אבל הוא כתוב באופן הזה שהוא נוגע לך ונוגע בך.
באופן אישי אני מגיע אל מקורות הנפש שלי בדרכים אחרות אבל שחר דואק מייצרת אצל הקורא את התחושה הזו של התהליך הטיפולי.
העלילה מלווה את שחר, גיבורה צעירה ולומדת פסיכולוגיה, שנמצאת בעצמה בטיפול. לאורך הספר אנחנו עוקבים אחריה דרך פגישות עם תמי המטפלת, דרך משברים זוגיים, פרידה, אהבה חדשה, ועד לרגעי שיא של חניכה מקצועית ולידה. רוב מה שקורה נחווה מתוך הספה הטיפולית ומתוך מחשבות פנימיות, כך שהדרמות הגדולות מסופרות לא רק כאירועים חיצוניים אלא בעיקר כהתרחשות נפשית.
מה שמרתק כאן הוא האיפול. הספר נע בין ממואר לרומן, בין גילוי לחשיפה חלקית, והוא יוצר חוויה של סיפור בתוך סיפור. אנחנו לא תמיד יודעים מה נאמר ומה נחשף ומה נשאר מאובטח בפנים, וזה בדיוק מה שמחזיק את המתח הספרותי. כמו בחדר הטיפול, גם כאן מונחים על השולחן חוויות, מילים, מחשבות, אך חלקן נשארות מחוץ למסגרת.
הקריאה הרגישה את זה היטב, לא פעם מצאתי את עצמי נע בין הזדהות לסקרנות, בין תחושת קרבה לבין ריחוק שמבקש לפענח את מה שאי אפשר לומר ישירות. השפה של דואק אמנם אינטנסיבית, לפעמים מאתגרת, אבל היא מצליחה לדמות את הזרם החי של תודעה בטיפול.
והכריכה מוסיפה עוד רובד: דב כבד באמצע חדר. דימוי כמעט אבסורדי, אבל בעצם הוא לוכד את מהות הספר. יש משהו כבד, דומם, נוכח כל הזמן בחדר הפנימי, ואתה לומד להסתובב סביבו, להתרגל לנוכחותו, לפעמים אפילו לדבר איתו. ככה מרגיש המסע הזה, תהליך שבו מה שהיה מאובן, כבד ובלתי ניתן להזזה, מתחיל לנשום.
בסוף הספר נשארתי עם תחושה של חניכה. לא רק חניכה מקצועית של מי שהולכת והופכת לפסיכולוגית בעצמה, אלא גם חניכה אנושית של אישה שחיה, נפרדת, מתאהבת, יולדת, ובעיקר לומדת להקשיב לקול הפנימי שלה. וזה לא מסע פשוט.
אני לא חושב שזה ספר לכל אחד, אבל מי שמוכן לצלול לנפש חשופה, למצוא בה גם יופי וגם סדקים, ימצא כאן ספרות שונה ואמיצה.
snirbooks 
כתיבת תגובה