וידויים של מבקר ספרות / ג'ורג' אורוול

וידויים של מבקר ספרות / ג'ורג' אורוול
נהר ספרים
78 עמודים
תרגום: סמדר גונן

הספר הראשון של אורוול שיצא לי לקרוא היה דפוק וזרוק בפריז ובלונדון ואחרי זה קראתי כמעט כל מה שכתב. הוא אחד הסופרים האהובים עלי בין השאר כי הוא ידע להעביר ביקורת חדה ולא דידקטית מדי על נושאים שונים וחברתיים. הוא גם היה מסאי מעולה וזה ניכר בקובץ הנהדר הזה. מאז שהתחלתי לכתוב על ספרים אני תמיד תוהה לגבי תפקידי והמשמעות של מה שאני עושה מעבר להנאת הקריאה. עד כמה אני משפיע, עד כמה הביקורת שלי כנה ועוד המון שאלות נוספות. נראה שהספר הזה נועד לאנשים כמוני, אבל לא רק.

בקובץ הזה נאספו חמש מסות קצרות של אורוול, כל אחת מהן נוגעת מזווית אחרת בשאלה מה מקומה של הספרות בעולם. יש כאן שילוב אופייני לו של שנינות, יושר אינטלקטואלי וחוסר סבלנות לכל מה שמרגיש מזויף. אורוול כותב לא כמי שרוצה להרשים, אלא כמי שמבקש לומר את האמת שלו, גם כשהיא חדה או לא נעימה.

במסה "זיכרונות מחנות ספרים" הוא מתאר את התקופה שבה עבד בחנות ספרים יד שנייה בלונדון. זו כתיבה שמצליחה להחיות רגעים יומיומיים קטנים, עם כל הטיפוסים המוזרים שבאים לחנות, לצד מחשבות על צריכת ספרים, על טעמי הקוראים ועל איך מתייחסים לספרים כאל מוצרים לכל דבר. החן של אורוול כאן הוא בפשטות ובכנות, בלי לייפות.

ב"ספרים טובים גרועים" הוא מנסה להבין למה יש ספרים שהם לא יצירות מופת ובכל זאת נקראים שוב ושוב. הוא מבחין בין ספרי בידור פשוטים שעובדים כי הם כתובים טוב, לבין ספרים שמצד אחד גסים וחסרי עידון אבל יש בהם משהו אותנטי וחי. הדוגמאות שלו, כמו אוהל הדוד תום, גורמות לחשוב על מה הופך ספר לחיוני גם כשהוא לא עומד בקריטריונים של טעם ספרותי מעודן.

עוד מסה חביבה היא "ספרים לעומת סיגריות", שבה הוא מוכיח באירוניה שהקריאה היא לא תחביב יקר כמו שנהוג לחשוב. זו דוגמה מצוינת ליכולת שלו לקחת אמירה שגורה, לפרק אותה במספרים ובדוגמאות, ולהחזיר אותה אלינו עם חיוך.

המסה שנתנה לקובץ את שמו, "וידויים של מבקר ספרות", נוגעת קרוב ללבי. אורוול מתאר כאן את חייו של מי שכותב על ספרים, את השגרה, את העייפות, את ההכרח לכתוב גם על ספרים שאין להם השפעה עליו. הוא מציף את השאלה מה בכלל אפשר להגיד על ספר מעבר ל"טוב" או "רע", ואיך המבקר אמור לנסח משהו כן ומדויק כשהשפה כל כך מוגבלת. זו מסה שמרגישה רלוונטית לכל מי שכותב על ספרים גם היום.

המסה האחרונה, "סופרים ולויתן", נוגעת בשאלת הפוליטיקה בכתיבה. אורוול, שהיה אחד הכותבים הכי פוליטיים של המאה העשרים, מתמודד כאן עם המתח בין כתיבה ספרותית לבין אידיאולוגיה, ומראה עד כמה קשה לברוח מהפוליטי גם כשנדמה שאנחנו רוצים להתרחק ממנו.

הקריאה בקובץ הזה היא חוויה אינטימית. הוא לא גדול בהיקפו, אבל בכל מסה יש רעיונות שנשארים איתך גם אחרי הסגירה. אורוול מצליח לכתוב על ספרות לא מתוך ניתוק אלא מתוך תחושת דחיפות אמיתית, מתוך הבנה שהכתיבה והקריאה הן חלק מהחיים עצמם.

אני חושב שזה ספר שמדבר גם למבקרים וגם לקוראים רגילים. מי שאוהב את אורוול ימצא כאן עוד צד שלו, ומי שמתעניין בספרות יגלה דרך חדה, כנה ולעיתים מצחיקה לחשוב על קריאה ועל כתיבה.