הסיפור הבלתי סביר והלא מספיק זכור על עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית / שלום בוגוסלבסקי

הסיפור הבלתי סביר והלא מספיק זכור על עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית / שלום בוגוסלבסקי
הוצאת זרש
430 עמודים

חצי ממני הוא מזרח אירופאי, אני גדלתי וחונכתי בילדותי במשפחתי הבולגרית ואפשר לומר שבמידה רבה אני צאצא ליהודים ממזרח אירופה, גדלתי על האוכל, על לדינו, על שירים וסיפורים, על מכבי יפו בכדורגל ובית חם ומחבק.
עצם זה שאני חצי מזרח אירופאי במוצאי סקרן אותי עוד יותר לקרוא את הספר הזה.
מעבר לשם הארוך ביותר של ספר שיכול להיות מדובר בטקסט מהמעניינים שקראתי בשנים האחרונות.

הספר של שלום בוגוסלבסקי אינו ספר היסטוריה קלאסי, הוא גם לא רומן במובן הרגיל. זהו ניסיון לספר מחדש את הסיפור של יהדות מזרח אירופה, לא דרך מסמכים רשמיים או נתונים יבשים אלא דרך עיניים של מי שמבקש להבין את הרוח. קריאה בו הרגישה לי כמו לשבת עם מישהו שיודע המון, אבל במקום להרצות לך הוא מספר לך אגדה. הוא שוזר עובדות, אנקדוטות ומיתוסים, ומצליח להוליך אותך בשבילי ההיסטוריה כך שאתה לא שוכח שאתה קורא על חיים אמיתיים, אבל בו בזמן אתה נסחף למשהו שגדול מהחיים.

מה שתפס אותי כבר מהעמודים הראשונים זו התחושה של עולם אבוד. אנחנו יודעים שיהדות מזרח אירופה נמחצה במלחמת העולם השנייה, אבל כאן הסיפור מתחיל הרבה קודם, בתקופות שבהן התרבות היהודית פרחה בתוך עולם נוצרי עוין, ובכל זאת הצליחה לייצר עושר אדיר של רעיונות, ספרות, פילוסופיה, שירה, מוסר וקהילה. בוגוסלבסקי מזכיר לך שזו לא רק היסטוריה של קהילות שנהרסו, אלא סיפור על איך נבנתה תרבות אדירה בתוך מציאות יומיומית קשה.

בקריאה חוויתי המון רגעים של קרבה. היו תיאורים של עיירות קטנות, של שווקים ושל מנהגים שהרגשתי שאני מכיר מהסיפורים שסיפרה לי סבתי. זה לא משנה אם זה קרה בפולין, בליטא או בבולגריה, התחושה היא שאתה פוגש שוב את ההווי היהודי שהתקיים פעם והיה הרבה יותר מגוון ממה שאנחנו נוטים לחשוב. בעיני, זה הכוח של הספר, היכולת לקחת היסטוריה מורכבת ולעשות ממנה סיפור חי שמדבר אל הלב.

מצד שני, יש גם רגעים שבהם הרגשתי שהנרטיב נע בין היסטורי ובין ספרותי בלי תמיד לשמור על איזון. לפעמים קשה לדעת איפה נגמר המחקר ואיפה מתחילה האגדה. יכול להיות שזה חלק מהיופי של הספר, אבל לקורא שרוצה סדר כרונולוגי מדויק זה יכול להיות מבלבל. אני דווקא אהבתי את זה. הרגשתי שזה נאמן לאופי של התרבות שעליה מדובר, תרבות שידעה לטשטש גבולות בין מציאות לבין אמונה, בין זיכרון לבין דמיון.

ההוצאה עצמה, זרש, בחרה להעניק לספר עיצוב שממחיש את החזון הזה. הכריכה עם הדמות הקטנה המובילה פיל שעל גבו עיר שלמה היא לא רק ציור יפה, היא גם הצהרה. יהדות מזרח אירופה לא הייתה קלה לנשיאה, היא הייתה מטען תרבותי כבד, אבל גם פלאי. וכשאתה מסתכל על התמונה הזאת תוך כדי קריאה, אתה מבין שהספר עצמו הוא ניסיון לשאת את העיר הזו הלאה, אל הקוראים של היום.

בוגוסלבסקי מצליח להחיות לא רק את ההיסטוריה אלא גם את האופן שבו יהודים חשבו על עצמם. הוא מזכיר את החלומות, את הפחדים, את המיתוסים שהחזיקו קהילות שלמות, וגם את הפער בין יהדות מזרח אירופה כפי שנראתה מבפנים לבין הדרך שבה היא נתפסה מבחוץ. יש בספר גם הומור, גם כאב וגם ניסיון כן להסביר איך נבנה עולם כזה ואיך נחרב.

בסופו של דבר הקריאה השאירה אותי עם תחושת החמצה גדולה ועם געגוע. החמצה על זה שתרבות כל כך עשירה לא שרדה, געגוע על זה שהיא לא חלק מחיי היום יום שלנו. אבל יחד עם זאת, הספר הזה גורם לך להרגיש שהיא בכל זאת חיה, שהיא עדיין מהדהדת בסיפורים, בשפה, בשירים ואפילו באוכל שאנחנו ממשיכים לבשל.

אני חושב שזה ספר חשוב לא רק למי שיש לו שורשים במזרח אירופה. זה ספר שמצליח להפוך היסטוריה יהודית למשהו אנושי, נוגע ללב, קרוב גם למי שבא ממקומות אחרים. ובשפה פשוטה ונגישה, הוא מצליח לעשות את מה שלא מעט ספרי היסטוריה כבדים לא עושים, לתת לך תחושה שאתה חלק מהסיפור.