ג'ק ריצ'ר: הסוד / לי צ'יילד ואנדרו צ'יילד

ג'ק ריצ'ר: הסוד / לי צ'יילד ואנדרו צ'יילד
כנרת זמורה
269 עמודים
מאנגלית: שאול לוין

אפשר לומר שזה הספר הראשון בסדרת ג'ק ריצ'ר שיוצא לי לקרוא.
אני ראיתי את הסרטים שיצאו ולא משקפים לטעמי את סגנון הכתיבה ומכיר אנשים שמכורים לסדרה וקראו הכל ויכול להבין למה אנשים אוהבים את הספרים האלו, יש בהם משהו ממכר וכיפי, אסקפיסטי, מותח והרבה אקשן.
אז בסך הכל זה עובד.

הקריאה כאן מהירה מאוד. פרקים קצרים, קצב ישיר, מעט תיאורים והרבה דיאלוגים. לא צריך להתאמץ יותר מדי כדי להישאב פנימה. כבר מהעמודים הראשונים נכנסים לעלילה שמתחילה בפרטים קטנים ונמשכת להתפשט לכיוונים רחבים יותר.

בעלילה אנחנו פוגשים את ריצ'ר כשמתחוללת סדרת רציחות של אזרחים בעלי מעמד בארצות הברית. הוא נקרא להצטרף לצוות חקירה מיוחד ומגלה שהקשרים בין המקרים מורכבים בהרבה ממה שנראה בתחילה. מה שנראה כמו תיק פלילי פשוט מתרחב לאיום רחב היקף, כזה שמערב סודות ממשלתיים, מניפולציות ודם שנשפך בדרך. ריצ'ר, בדרכו הרגילה, מנווט בין רמזים קטנים, מפענח את הדינמיקה בין האנשים המעורבים, ובסוף נכנס לעימות הישיר שמספק את הקתרזיס שכל קורא מצפה לו.

זה לא ספר שמתעכב על עומק פסיכולוגי או על מורכבות ספרותית, אלא כזה שיודע בדיוק מה הקוראים שלו רוצים לקבל ומספק את זה בלי להסתבך.

הדמות של ג'ק ריצ'ר בנויה סביב פנטזיה של כוח. גבר גדול ממדים, חכם, עם חוש צדק פנימי, שנכנס לסיטואציה, מזהה את הבעיה ומפרק אותה בדרך כלל תוך שימוש בשילוב של אינטואיציה וכוח פיזי. יש בזה משהו מאוד נוסחתי, אבל גם מאוד יעיל. הקורא מקבל חוויה של מתח בלי הפתעות גדולות מדי ובלי דרמות מיותרות.

אני לא יכול לומר שמצאתי כאן ספר מופת. לא מצאתי כתיבה שתגרום לי לעצור ולחשוב, או מורכבות שתגרום לי להרגיש שהספר הזה לוקח אותי למקום חדש. זה ספר שמיועד לספק מתח ואקשן, והוא בהחלט עושה את זה. במובן הזה, הוא עומד במטרה שלו. אני מבין למה הקוראים שמתמכרים לסדרה מחפשים עוד ועוד מהחומרים האלו, כי זו נוסחה שעובדת.

מצד שני, בעיני זו נוסחה שחוזרת על עצמה מהר מאוד. אחרי כמה עשרות עמודים כבר אפשר לנחש לאן זה הולך. יש רגעים שבהם זה מרגיש שטוח, כאילו כל הדמויות המשניות נבנו מאותו תבנית. אין פה הפתעות גדולות ולא ניסיון לשבור את החוקים של הז'אנר.

אני מניח שלא אמהר לרוץ לקרוא את כל הסדרה, אבל אני גם לא מתחרט על הקריאה. זה ספר שעבר לי חלק, מילא כמה ערבים בצורה מותחת ומהנה, וזה לפעמים כל מה שצריך. בעיני זו דוגמה לספר נוסחתי שעובד, אבל בסוף זה גם עניין של טעם. מי שמחפש עומק ספרותי לא ימצא אותו כאן, אבל מי שרוצה כמה שעות של אסקפיזם ימצא כאן בדיוק את מה שהוא מחפש.