גירוש שדים / הדס שלו

גירוש שדים / הדס שלו
הוצאת תשע נשמות
140 עמודים

תהיתי איך לגשת לסקירה הזו, זו נובלה מאוד מהודקת ואינטימית שעוסקת במשבר בזוגיות וחיפוש עצמי אינטימי והתמודדות עם הכותבת לגבי זהותה ובחירותיה בחיים.
זה גם ספר מאוד נשי ומאוד להטבי אבל לפני הכל הוא ספר על התמודדות אנושית וככה ניגשתי אליו, מהמקום הזה, של היותי בן אדם שעבר משבר זוגי בעצמו ומוצא נקודות השקה וכך התחברתי לספר.

כבר מן הפסקאות הראשונות אפשר לחוש עד כמה הספר הזה נכתב מקרביים. אין כאן עלילה סוחפת במובן הקלאסי, אלא רצף של רגעים, שיחות, התבוננויות פנימיות והיתקלויות עם דמויות אחרות, שכולן מציבות מראה לגיבורה. היא פוגשת נשים שונות שנכנסות לחייה, חלקן אהבות פוטנציאליות, אחרות מייצגות דיאלוג טיפולי או חברי, וכולן יחד מחזירות אותה לשאלות שהדחיקה שנים. כל דמות כזו הופכת להיות מעין שליח שמגרה אותה לגעת בשדים שלה, בחרדות, בכמיהה להיות נאהבת, בפחד לאבד את מה שכבר בנתה.

כגבר סטרייט שקורא ספר כל כך נשי וכל כך לסבי, מצאתי את עצמי בהתחלה שואל אם אצליח להיכנס לעולם הזה באמת. אבל מהר מאוד הבנתי שהשאלות שעומדות במרכז הסיפור הן אוניברסליות: מה קורה לזוגיות אחרי שנים של חיים משותפים, איך מאזנים בין זוגיות לאימהות, ואיך מתמודדים עם הכמיהות שלא נעלמות גם כשהשגרה תובעת את שלה. אלו שאלות שפגשתי בחיי האישיים, ודווקא משום כך הרגשתי שהספר מצליח לדבר אלי, גם אם אני לא חלק מהקהילה שהוא מציב במרכז.

הכתיבה של הדס שלו פיוטית, לעיתים עשירה בדימויים ובתחביר לא שגרתי, ובכל זאת יש בה פשטות שנוגעת. היא לא מנסה להרשים אלא לחשוף, לא מתבצרת בעלילה מהודקת מדי אלא נותנת מקום לפיסות מחשבה, להתבוננות בגוף ובנפש, לרגעים קטנים של תשוקה או של בדידות. הקריאה לעיתים מאתגרת כי היא אינה ליניארית, המעברים חדים והתחושה היא של חיתוכים חדים בזיכרון. אבל דווקא המבנה הזה תורם לתחושת האותנטיות, כאילו אנחנו נכנסים ליומנה הפנימי של דמות שלא מסוגלת לסדר לעצמה את החיים אבל חייבת לתת להם קול.

מה שמרתק בעיני הוא השילוב בין אינטימיות נשית מאוד לבין נגיעה במקומות שכל קורא יכול להתחבר אליהם. המשבר הזוגי הוא לא רק לסבי, הוא אנושי. הפחד לאבד את מה שיצרת, הרצון לשמור על הילדים ובו בזמן להרגיש חיה ונחשקת, ההתמודדות עם פיתוי והאפשרות להתחיל מחדש אלה חומרים אוניברסליים. האומץ של שלו הוא לשים את כל זה בתוך זוגיות לסבית ולא להציג אותה כמודל סטרילי או אידיאלי אלא כקשר מורכב, מלא אהבה וגם מלא סדקים.

בסיום הקריאה נשארתי עם תחושה של חשיפה אמיצה. זה לא ספר שנועד לבדר, אלא ספר שנועד להעמיק במקומות שאנחנו נוטים לברוח מהם. הוא מזכיר שזוגיות היא מרחב פגיע ושגם הזהויות הבטוחות ביותר שלנו עלולות להתערער כשנכנסים סדקים פנימיים. במובן הזה גירוש שדים מצליח להיות גם יצירה נשית ולהטבית חשובה וגם יצירה אנושית רחבה, נובלה מהודקת שנותנת מקום לפגיעות ולכאב בלי לוותר על יופי ספרותי.

כקורא אני מעריך ספרות שלא מתיימרת לפתור אלא להעמיד שאלה. גירוש שדים עושה בדיוק את זה, ובכך הוא מעניק חוויה ספרותית עזה ואינטימית שמלווה גם אחרי הסיום.