קורליין / ניל גיימן
הוצאת הכורסא
מאנגלית: הילית חמו מאיר
קורליין הוא יצירה אפלה ומרתקת של ניל גיימן, מצד אחד תהיתי לעצמי למי היא מיועדת?
האם לבני נוער? האם למבוגרים? אולי על התפר הזה בין לבין.
אבל זו יצירה מרתקת בעיני שמעוררת מחשבות וגורמת לי להבין כמה יצירתי ומבריק ככותב הוא ניל גיימן.
הספר נפתח כביכול בפשטות, ילדה משועממת בחופש הגדול, הורים עסוקים, בית חדש וריק שצריך למלא בו חיים. אבל מהר מאוד אנחנו מגלים שהשגרה הזו אינה אלא שער לעולם אחר, מקום שבו הקווים בין מציאות לדמיון מטשטשים והופכים לסיוט. יש משהו כמעט אגדי בכתיבה, סגנון לקוני שמרגיש כאילו גיימן בונה סיפור עם חוקים של אגדות, משפטים קצרים וישירים, בלי התעכבויות. במבט ראשון אפשר לחשוב שזה חסר עומק, אך בקריאה אחרת זהו בדיוק המנגנון שמצליח ליצור תחושה של ניכור ושל חלום רע, עולם שבו הדברים פשוט קורים בלי שניתן להסביר אותם עד הסוף.
הדמות של קורליין עצמה לא מנסה להיות חביבה מדי, היא לא הילדה המתוקה שתמיד נאבקת באומץ אלא דמות אנושית, אפאטית לפרקים, לפעמים אפילו לא חכמה במיוחד. דווקא זה מעניין בעיני, משום שהבחירה בגיבורה כזו מאפשרת לקורא לראות איך גם מישהי רגילה לחלוטין יכולה להיגרר למצבים קיצוניים ולהתעמת עם פחדים קמאיים. ככל שהעלילה מתקדמת מתברר שהכוח שלה אינו נובע מתבונה עליונה או מתושייה יוצאת דופן אלא מעצם ההחלטה שלא להיכנע לפיתוי ולא להתרפס מול עולם שנראה מפתה אך שקרי.
האלמנט המרכזי של עולם מקביל שבו להורים יש כפתורים במקום עיניים מצליח להדהד הרבה מעבר לסיפור עצמו. זהו דימוי חד, כמעט גופני, שמעורר סלידה מיידית. עיניים הן שער הנפש, והחלפתן בכפתורים היא סימן לאובדן אנושיות מוחלט. האיום שתופרים לקורליין כפתורים במקום עיניים חושף את המהות של האמא האחרת, דמות שמתחזה לאם מושלמת אבל מבקשת בעצם למחוק את העצמי של הילדה ולהפוך אותה לחלק מהעולם המת שלה. הסמליות כאן חזקה כל כך עד שהיא מחלחלת גם אחרי סיום הקריאה.
הכתיבה של גיימן מזכירה לעיתים שלד של אגדה או טיוטה של חלום, אבל דווקא בכך טמון כוחה. התחושה היא שהספר כולו יושב על התפר בין סיפור ילדים לבין נובלה אפלה למבוגרים. זה ספר שלא מחזיק את הקורא ביד, לא מסביר ולא מנתח את רגשותיה של הגיבורה אלא פשוט מגלגל אותו לתוך רצף אירועים שהופכים יותר ויותר קודרים. החוויה הזו יכולה להיות מתסכלת למי שמחפש עומק רגשי או פיתוח דמויות מפורט, אך היא יוצרת משהו אחר: תחושה של ריחוף, של חלום רע שבו ההיגיון לא תמיד מתקיים אבל הפחד אמיתי מאוד.
העולם המקביל של קורליין אינו רק מלכודת אלא גם משל. גיימן מזכיר לנו כמה מסוכן לרצות תמיד יותר, כמה קל להיכנע לפיתוי של עולם מושלם שבו הכל ניתן לנו בלי מאמץ. קורליין עצמה מבינה זאת כשהיא אומרת שלא באמת רוצה לקבל כל מה שהיא רוצה, מפני שבלי מאבק ובלי משמעות שום דבר אינו שווה. כאן טמון הלב של הספר, והמסר הזה מצליח לעבור אפילו יותר חזק מתוך הפשטות של הכתיבה.
המהדורה החדשה של הוצאת הכורסא מוסיפה ממד נוסף לקריאה. האיורים של אוריין שביט יוצרים חיבור ישיר בין הספר לבין הדימויים הוויזואליים מהסרט, אך גם עומדים בפני עצמם ומעניקים צבע ומתח נוסף. התרגום של הילית חמו מאיר קולח ונאמן לרוחו של גיימן, ומצליח לשמר את אותו טון אגדי לקוני שמייחד את הכתיבה.
קורליין הוא ספר קצר אך בלתי נשכח. הוא מותיר אחריו תחושה של חלום אפל שממשיך ללוות את הקורא הרבה אחרי סיום הדפים. זהו סיפור התבגרות, משל על פיתוי ועל בחירה, ובעיקר תזכורת לכוחו של הדמיון וליכולת של ספרות ילדים להיות מטרידה, מאתגרת ומחשבתית לא פחות מספרות למבוגרים.
snirbooks 
כתיבת תגובה