אפיטפים / חמוטל בר־יוסף
הוצאת קתרזיס
50 עמודים
תענוג לקרוא ספר שירה של חמוטל בר־יוסף, אתה יודע שתקבל משהו איכותי ומעניין אבל כאן הופתעתי לא רק מהאיכות אלא מהבחירה הסגנונית. אין ספק שהספר הזה הוא הפתעה אחת גדולה. וזה מתחיל כבר בכריכה המיוחדת שזורקת אותך ישר לשירים.
הכריכה מציגה מצבה שחורה עם מסגרת דקורטיבית, אבל סביב לה פורח קרנבל צבעוני מלא חיים. פרחים, שמש גדולה, שמיים תכולים ועננים לבנים. התוצאה יוצרת אוקסימורון בולט בין המילה אפיטפים שמרמזת על מוות, סופיות ואבל לבין שפה עיצובית מתפרצת של חיים. זהו לא רק עיצוב גרפי אלא אמירה בפני עצמה על טבעו של הספר, שאינו בוחר להסתגר במחשכים אלא להפוך את שאלת הקיום ואת סיכום החיים לחגיגה של מודעות.
הטכניקה השירית שבחרה בה חמוטל בר־יוסף היא אפיטפית, כתובות מצבה בסגנון היווני הקלאסי. כל שיר פותח בנוסח טקסי קבוע "פה נטמנה אישה", והחזרתיות הזאת מחזקת את תחושת הטקסיות, כאילו הקורא נכנס לבית קברות לשוני. אך המילים שמגיעות אחר כך אינן נשארות באותו מרחב קפוא, אלא מתפרצות לאירוניה, לציניות, לחמלה ולעיתים גם לבדיחות שחורות.
הסגנון מייצר משחק כפול. מצד אחד זוהי מסגרת נוקשה של הספד, של מוות ושל סוף. מצד שני השירים הם אוטוביוגרפיים באופיים, מעין סיכום חיים שנכתב בעודה חיה, עם יכולת להתבונן בעצמה ובחברה ללא ויתור וללא ייפוי. יש כאן פירוק זהות דרך שורת מצבות עצמית, כל אחת מאירה פן אחר, לפעמים בהגזמה אירונית, לפעמים בכאב חשוף.
חמוטל בר־יוסף לא מחפשת נחמה ולא מבקשת לייפות את המציאות. היא מניחה את המוות על השולחן ומרקידה אותו בין המילים. התוצאה היא ספר עז, מפתיע, חד ומלא חיים דווקא מתוך ההתעקשות לדבר על סופיות. זו שירה שלא מתחנפת, אלא מנכיחה את עצמה כעדות אישית וכמבט נוקב על מהות החיים.
"פה נטמנה אישה די רגילה
שניהלה בסוד ובגלוי קרבות
עם העולם כולו, בלי נשק ובלי מודיעין,
ולא השלימה עם תבוסות
ולא עם השפלה או מפלות
"פה נטמנה נכדה של סבא
שקראו לו "יהודי ישר".
היא העריכה יושר ושירה,
וגם ניסתה לתת להם ממש.
וזה לפעמים גרם לה אושר
ולפעמים גבה מחיר יקר."
snirbooks 
כתיבת תגובה