מכולת שמים וארץ / ג'יימס מקברייד

מכולת שמים וארץ / ג'יימס מקברייד
הוצאת מטר
414 עמודים
מאנגלית: עידית שורר

לוקח זמן להכנס אל הספר הזה שכולו חמלה ואנושיות, לוקח קצת זמן, אבל ברגע שנכנסים אליו קל להסחף אחר הדמויות שבו, אחר העלילה הכל כך עדינה ונוגעת שמחברת אותך לאמריקה הרב תרבותית ולחיי קהילה בעיירה קטנה ואז אתה מגלה כמה יופי ורגישות יש בבני האדם כשיש איזה מכנה משותף.

הסיפור נפתח בשנת 1972 בעיירה פוטסטאון שבפנסילבניה עם גילוי שלד בבאר נטושה. לידו נמצאים חפצים המעידים על זהות יהודית, אך סערה גדולה שפורצת למחרת מעלימה את העניין. מכאן נפרשת העלילה חזרה לשנות השלושים, לעיירה קטנה שבה חיו זה לצד זה מהגרים יהודים ותושבים שחורים, שניהם קבוצות מיעוט הנאבקות לשרוד מול שלטון מקומי ונוצרים לבנים ותיקים בעלי דעות קדומות.

במרכז העלילה עומדים מוישי, שהגיע לעיירה במסע נדודים, וצ’ונה אשתו, דמות חזקה ובלתי מתפשרת שמנהלת את המכולת ונותנת שירות לכל אחד, בלי קשר לצבע עורו או מוצאו. המכולת הופכת למוקד קהילתי שבו נפגשים אנשים מרקעים שונים, וגם למקום שבו נשזרים חיי היומיום עם המאבקים הגדולים יותר של התקופה. לצד הזוג הזה פועלים נייט ואדי, זוג שחור שאצלם גדל דודו, ילד חירש־אילם שמושך את תשומת לב הרשויות.

הספר מציג באופן ישיר את האכזריות של אותן שנים, תקופה שבה כל חריג נחשב מאיים ויש לאשפזו בכפייה. כאן מתגלה ליבה המוסרית של צ’ונה ושל השכונה כולה. יהודים ושחורים מתאחדים כדי להגן על הילד מפני מערכת שמנסה לרמוס אותו בשם סדר חברתי מעוות. הרגעים האלה הם הלב הפועם של הספר, והם אלה שמעלים אותו מעבר לעלילה היסטורית רגילה אל סיפור על כוח הקהילה ועל האפשרות של אנשים פשוטים לשנות מציאות.

מקברייד מצליח לשרטט דמויות עשירות ואמינות. הוא עובר בקלות בין רגעים של כאב לבין הומור עדין, בין דרמה גדולה לבין חיי היומיום. השפה שלו קולחת אבל גם טעונה, ויש תחושה שהוא כותב מתוך היכרות עמוקה עם העולם הזה ועם ההיסטוריה שלו. עם זאת, הקצב אינו אחיד. יש פרקים שמרגישים איטיים ומלאי פרטים על דמויות משניות, מה שדורש מהקורא סבלנות ורצון להישאר בתוך האווירה גם כשהעלילה אינה מתקדמת במהירות.

העיירה עצמה היא דמות נוספת בספר. הרחובות, החנויות, בתי התפילה והמפגשים במכולת יוצרים פסיפס צבעוני של תרבויות ומעמדות. מקברייד מראה כיצד חיי היומיום של מהגרים ושל שחורים באמריקה של אז נשזרים זה בזה, כיצד נוצרים חיבורים לא צפויים וגם מתחים בלתי נמנעים. אין כאן רומנטיזציה זולה של העבר אלא תיאור מורכב של מציאות קשה שבה גזענות, פחד ושמרנות מתקיימים לצד נדיבות, אהבה ומסירות.

הסוף של הספר סגור ומספק, סוגר את קווי העלילה בצורה שמחזירה את הקורא אל תחילת הסיפור ואל אותו שלד בבאר. יש בו תחושת צדק ושחרור, כאילו נפרעה חוב ישן. התחושה שנשארת אחרי הקריאה היא של מסע מרתק אל תקופה ומקום רחוקים, מסע שמאיר את האוניברסליות של המאבק האנושי לחיים בכבוד ובשוויון.

זה ספר שמזכיר שהיסטוריה היא לא רק תאריכים ומלחמות, אלא גם רגעים קטנים של בחירה מוסרית ואומץ אישי. הוא דורש מהקורא להאט, להקשיב לקולות הרבים שבו, ולתת לדמויות ולסיפור לחלחל לאט פנימה. מי שייתן לו את הזמן הזה יגלה יצירה חכמה ומרגשת שמצליחה לשלב בין עלילה היסטורית לבין אמירה חברתית רלוונטית גם היום.