חלוצה במערב / אלינור פרויט סטיוארט

חלוצה במערב / אלינור פרויט סטיוארט
הוצאת תשע נשמות
228 עמודים
תרגום: יורם נסלבסקי

אני אוהב טקסטים אותנטיים, כאלו שמתעדים תקופה לא באמצעות פרוזה בדיונית שייתכן שיש לה קשר למציאות התקופתית אלא באמצעות מכתבים. יש במכתבים משהו שנותן לך תחושה של טקסט כנה וישיר, כמעט אינטואיטיבי, פשוט תיעוד של תקופה, תהליך, רגעים קטנים של החיים. תקופת המערב הפרוע לפעמים לא נדמית כל כך פרועה אלא תקופה של האנשים הפשוטים. וכאן דווקא הזרקור הוא על הנשים וזה מה שהופך את זה למיוחד אף יותר.

ככל שהעמקתי בקריאה מצאתי את עצמי נקשר לדמות של אלינור פרויט סטיוארט, אישה שאיבדה את בעלה בתאונת רכבת ונאלצה להמציא את חייה מחדש עם ילדה קטנה. היא עברה לוויומינג, לביתו של מר סטיוארט, ושם החלה לכתוב מכתבים ארוכים לחברתה גברת קוני. המכתבים האלו אינם רק עדות היסטורית, הם מסמך אנושי מלא חיים, עם מבט חד ומלא חום על העולם שסביבה. אלינור מתארת שדות, מזג אוויר, שכנים, מאכלים, וגם קשיים יומיומיים, אבל תמיד מתוך נקודת מבט חיובית ואפילו נלהבת. היא איננה מתבכיינת, להפך, היא חוגגת את היכולת לגדל ירקות, לרכב, לטייל, לעבוד, ולבנות לעצמה חיים מלאים למרות כל המגבלות החברתיות של התקופה.

יש בה תעוזה שמפתיעה גם היום. היא לא מקבלת יחס מתנשא מאף אחד, לא מגברים בעיירה ולא אפילו מבעלה, והיא קוראת לנשים אחרות לצאת ולקחת חלק בעבודת האדמה ובקניית קרקעות משלהן. הפמיניזם שלה אינו רעיוני בלבד אלא מעשי ומבוסס על חוויות חיים. היא מבינה שבנייה של חווה וניהול גינת ירק דורשים אומץ, התמדה וחכמה, והיא מחזיקה בכל אלה. התיאורים שלה על הטבע הם ציוריים להפליא, לפעמים נדמה שהיא מספרת סיפור של נוף חי ונושם, והחוש ההומור שלה מצליח להפתיע גם ברגעים הקשים.

המכתבים אמנם נשלחו לנמענת אחת, אך יש בהם תחושה של שיחה פתוחה ואינטימית עם כל מי שמוכן להקשיב. היא משתפת את המחשבות הכי יומיומיות לצד חוויות יוצאות דופן, כמו מסעות ארוכים או מפגשים עם אנשים חדשים, והכל מלווה בשפה עשירה שמצליחה להיות גם פשוטה וגם מלאת דימויים. מדי פעם היא מתנצלת על כך שהיא מאריכה בתיאורים, אך האמת היא שכל מילה שלה מחזקת את תחושת הקרבה והחיבור.

הספר הזה גם גרם לי לחשוב מחדש על דמותה של האישה בתקופה ההיא. הוא מצייר תמונה רחוקה מאוד מהקלישאות ההוליוודיות של המערב הפרוע. אין כאן רק יריות ומרדפים אלא בעיקר חיי קהילה, עבודה קשה, עונות שנה, והחיפוש אחר שקט וביטחון. בתוך כל זה אלינור מצליחה לייצר לעצמה מקום שווה בין שווים, לא כחריגה אלא כאישה שחייה הם חלק טבעי מהמרקם הזה.

זה ספר שהקסם שלו טמון לא רק במה שהוא מספר אלא גם באופן שבו הוא נכתב. הוא מאפשר הצצה נדירה לעולם שכבר איננו, דרך עיניים של אישה אחת שידעה לחיות בו במלוא מובן המילה. אני ממליץ עליו לכל מי שרוצה להרגיש לרגע חלק מהתקופה ההיא, ולהכיר אישה שהקדימה את זמנה בהרבה.