הכל (לא) בסדר / דלפין הורווילר

הכל (לא) בסדר / דלפין הורווילר
הוצאת לוקוס
113 עמודים
מצרפתית: רותם עטר

השבר הקשה של אירועי ה7.10 השפיע לא רק על יהודי ישראל שחוו את זה מקרוב אלא התרחב והעמיק אל מעבר לביצה הקטנה שלנו שכן יהודים מכל העולם החלו להרגיש את השבר הזה. בין אם בהתמודדות עם האנטישמיות ההולכת וגוברת ובין אם בהתמודדות עם השאלה של יהדותם עצמם בתוך הכאוס העולמי ומה שהתחולל בעקבות היום הארור הזה. דלפין הורווילר היא רבה, יהודיה ליברלית סופרת והוגת דעות שמנחמת ומייעצת לקהילתה ויודעת לבטא תחושות ורגשות באמצעות מילים וזה ניכר בכתיבה הכנה והעמוקה שבספרון הקצר הזה.

הספר בנוי כרצף של עשר שיחות אינטימיות, לאו דווקא ליניאריות, שנולדו מתוך הצורך לעצור את הזמן ולהקשיב. הורווילר לא מציעה ניתוח פוליטי קר, וגם לא נאום חוצב להבות, אלא מרחב שבו הכאב והפחד, ההומור המר והחמלה, מתערבבים לשיחה אמיתית. אלה רגעים שבהם אנשים מבקשים ממנה תשובות לשאלות שהן למעשה פצעים פתוחים. האם האזהרות של הדורות הקודמים צדקו. האם הביטחון שחשבנו שיש לנו היה אשליה. האם עלינו להסתיר את הזהות שלנו כדי לשרוד.

מה שהופך את הספר להגותי באמת הוא הדרך שבה הוא מתכתב עם יסודות היהדות כפי שהיא נחווית כיום, במיוחד בעידן שבו הקול היהודי נדרש להגדיר את עצמו מחדש מול מציאות עולמית סוערת. הורווילר מצליחה לא רק לתעד את הרגע ההיסטורי, אלא גם להציב אותו כחלק משיחה גדולה יותר על זהות, זיכרון ואחריות. היא כותבת בשפה בהירה אך לא שטחית, מחברת בין מסורת לבין הכאן והעכשיו, ומצליחה לשמור על איזון בין עומק רעיוני לבין חוויה אנושית חיה.

כקורא, מצאתי את עצמי לא רק שומע את הקולות שהיא מביאה אלא גם משלים אותם בקולות מהחיים שלי. המפגש עם הכאב היהודי הגלובלי, עם הפחד והמבוכה, ועם תחושת הבלבול המוסרית, הוא מטלטל. הספר אמנם קצר, אך הוא לא מיועד לקריאה חפוזה. הוא דורש האטה, מחשבה, ואולי גם שיחה משלך עם מי שסביבך. בסופו של דבר זהו טקסט שמצליח להיות אישי ומקומי, אך גם אוניברסלי, כזה שמחבר בין יהודי ישראל לבין אחיהם שמעבר לים, ומזכיר שהשבר של ה7.10 אינו גבול אלא צומת שמחייב אותנו לשוב ולשאול מי אנחנו.