דבר, זיכרון / ולדימיר נבוקוב

דבר, זיכרון / ולדימיר נבוקוב
ספרית פועלים
340 עמודים
מרוסית: לאה דובב

מה אפשר לכתוב ולחדש על ספר שנכתב עליו כל כך הרבה. זה תמיד משהו שאני שואל את עצמי כשאני ניגש לקרוא קלאסיקה ספרותית בידיעה שאני גם צריך לכתוב עליה לאחר מכן.
וקריאה באוטוביוגרפיה של נבוקוב זו לא קריאה רגילה, זו קריאה בנבוקוב, שהוא לא רק סופר גדול אלא איש שיודע להכניס אותך למילים שלו באופן עמוק ביותר ולייצר אצלך חוויית קריאה שונה מאוד.
מדובר לטעמי באחת מהאוטוביוגרפיות האיכותיות והמורכבות שקראתי והעיסוק בה כמו בשם הספר, העיסוק בזכרון והגעגוע למה שהיה ואיננו עוד.

הקריאה ב"דבר, זיכרון" היא לא מסע במורד שביל חייו של סופר אלא התבוננות בפרפר מתעתע שמרחף בין זיכרונות, דימויים, מילים, ובין מה שאי אפשר לתפוס עד הסוף. זה ספר של אדם שמביט אחורה בעיניים של משורר, של גולה, של צייד פרפרים ושל בלש של הזמן. נבוקוב לא מספר לנו מה קרה לו אלא מה נחרת בתודעתו, ואיך הזיכרון ממציא את חייו מחדש בכל פעם שהוא חוזר אליהם.

כמו בפרוזה הבדיונית שלו, גם כאן אין שום רצף קונבנציונלי. הפרקים נעים במעין תנועה לוליינית, קופצים מנוף ילדות אל שורת שירה, מאח לסוס, ממבט אם לתחושת קיץ, והכול עטוף באותה שפה נבוקובית מבריקה, צפופה, עשירה בפרטים, מתוחכמת אך לא מנוכרת. יש קטעים שקוראים אותם לאט, מתוך מאמץ כן להבין את הרבדים, ויש קטעים שקוראים אותם פעמיים כי מרוב יופי קשה להמשיך הלאה.

הגעגוע שעובר לכל אורך הספר איננו רק למשפחה ולבית שאבדו, אלא לרוסיה שהייתה ואיננה. לא רוסיה גיאוגרפית אלא רוסיה פנימית, תרבותית, קיומית. רוסיה של עידון, של שירה, של חינוך קפדני ויופי מדויק. ויחד עם הגעגוע יש גם איזו השלמה, אולי אפילו אירוניה עדינה, עם העובדה שהכול אבוד ואי אפשר באמת להחזיר אותו. רק לספר אותו טוב יותר.

התרגום של לאה דובב מצליח, במידה מרשימה, לשמר את המורכבות הזו. גם אם פה ושם קשה לעקוב אחרי התחביר המסובך או הדימויים המפותלים, יש תחושת נאמנות עמוקה למוזיקה של המקור. ולמי שקורא את נבוקוב לא בשביל עלילה אלא בשביל להיסחף לשפה, בשביל להרגיש איך זיכרון הופך לאמנות, זה תרגום שמעניק בדיוק את החוויה הנכונה.

"דבר, זיכרון" הוא לא ספר לכל אחד. אבל מי שייכנס לתוכו וייתן לו זמן ונשימה, יקבל תמונה שלא ניתן למצוא באף אלבום. לא תיעוד של חיים אלא פואמה של תודעה. ספר של זיכרון במובן הכי מדויק של המילה: דבר שהיה ונשאר רק במילים.