שנת הארבה / טרי הייז

שנת הארבה / טרי הייז
ספרי עליית הגג
678 עמודים
מאנגלית: יואב כ"ץ

לא יצא לי לקרוא את "לבד בתיאטרון המוות"
אמרו לי שפספסתי, שמדובר בספר מתח יוצא מהכלל.
אני הכרתי את טרי הייז כתסריטאי של סרטי מקס הלוחם בדרכים משנות השמונים ולמעשה זהו ספר המתח הראשון שלו שיצא לי לקרוא והציפיות היו גדולות גם בגלל התשבוחות על לבד בתיאטרון המוות.
ואם אוכל לומר את דעתי בכמה מילים לפני שאצלול לסקירה אז אומר שהייז יודע לכתוב ולייצר מתח מאוד אפקטיבי.

הגיבור שלנו, קיין, הוא סוכן CIA שמומחה לחדירה למקומות שלא אמורים לחדור אליהם. הוא נשלח למשימה מסוכנת באזור הלא־מוגדר והמאוד־עויין שבין אפגניסטן, פקיסטן ואיראן, בניסיון לחלץ מקור מידע מרכזי שאמור למנוע מתקפת טרור רחבת היקף. אבל מה שנראה כמו משימה מסובכת אך מוגבלת, מתפרק מהר מאוד לשרשרת התרחשויות שמגלות איום גלובלי בקנה מידה שקשה לדמיין.

הייז לוקח את הקורא דרך תעלומת ריגול שמתרחבת בהדרגה למשהו הרבה יותר גדול. בשלב מסוים, הקו העלילתי משנה כיוון כמעט לגמרי והופך למה שנראה כמו מותחן אפוקליפטי עם נגיעות של מדע בדיוני, כולל טכנולוגיה חתרנית ומוח חישובי שמשפיע על גורל האנושות.

הקריאה מהנה מאוד. יש קטעים מרהיבים של אקשן, סצנות שנבנות ברמת דיוק כמעט קולנועית, וגם דיאלוגים שנשמעים אמיתיים ומורכבים. הדמות של קיין כתובה היטב ויש לה גם שכבות רגשיות, אבל לא פחות מעניינת היא הדמות היריבה – רוצח אינטיליגנטי וחסר רחמים שהייז מצליח להפוך למאיים באמת.

ועם כל זה, צריך לומר את האמת. הספר הזה ארוך מדי. ברצינות.
לא מדובר ברומן פסיכולוגי אלא בספר מתח. והוא מרגיש לפעמים כאילו הייז פשוט לא ידע לעצור.
יש נקודת סיום טבעית כבר באמצע, אבל הסיפור ממשיך ומתרחב לעוד עלילות, חלקן נהדרות, חלקן מיותרות. התחושה היא שהוא כל כך נהנה מהעולם שהוא יצר, שהוא פשוט לא הסכים להיפרד.

אז כן, מדובר ביצירה מרשימה. כתיבה מעולה, קצב סוחף, תפניות מפתיעות ודמויות חזקות.
אבל גם בעומס, בגודש, בעייפות לקראת הסוף.
ועדיין, אם יש לכם סבלנות לספר מתח שרוצה להיות גם יותר מזה, שנת הארבה שווה את הזמן.
אני נהניתי. ברוב הזמן אפילו מאוד.