צעדים ראשונים / ג'רמי דה סילבה

צעדים ראשונים / ג'רמי דה סילבה
הוצאת מטר
294 עמודים
מאנגלית: מיכאל אלעזר

האם אנחנו תוהים לעיתים על ההתפתחות שלנו כבני אנוש ומה הפך אותנו לכאלו, שונים משאר היצורים החיים.
הן מבחינה שאין לנו פרווה או שאנחנו עם מוח מפותח יותר אבל גם מהבחינה העיקרית שההליכה על שתי רגליים והשימוש בידיים שלנו גרם?
אם נתעלם לרגע מהתפיסה הדתית ונלך לתפיסה המדעית, ביולוגית אבולוציונית נוכל להבין לא מעט ובזה הספר מתמקד.
לשם דה סילבה רוצה להוביל אותנו והספר הזה המעניין מאוד לוקח אותנו למסע היסטורי, ביולוגי של מיליוני שנים אחורה ומסביר לנו לא מעט דברים ושאלות ששאלנו או לא העזנו לשאול.

הספר של ג'רמי דה סילבה הוא בדיוק מסוג הספרים שאתה קורא בעיון, מתמלא סקרנות ואז מגלה שגם אחרי שסיימת אותו אתה ממשיך לחשוב עליו. הוא מצליח להחזיר אותנו אחורה בזמן, הרבה לפני המצאת הגלגל או שפת הדיבור, לנקודת מוצא בסיסית ופשוטה לכאורה: הרגע שבו עמדנו על שתיים. וזה לא רק רגע פיזיולוגי, זו מהפכה.
במקום לדבר על ההומו ספיינס במובן הפשטני של מי שהמציא כלים, כתב או ניהל מלחמות, דה סילבה חוזר להתחלה האמיתית ומראה איך ההליכה הזקופה על שתי רגליים הייתה הצעד הראשון, תרתי משמע, לקראת הפיכתנו למה שאנחנו.

מה שמייחד את הספר בעיניי, והוא מה שגרם לי להעדיף אותו בהרבה על פני ספרים כמו אלה של יובל נח הררי, הוא נקודת המבט האנושית והסקרנית של דה סילבה. אין כאן נימה מתנשאת או תחושת עליונות של חוקר שמביט בקורא מלמעלה. להפך, דה סילבה משתף אותנו בשאלות שמעסיקות אותו כמדען, מספר על החפירות שהוא היה שותף להן, משתף אותנו במבוכה כשמסקנה קודמת הופרכה, ובכלל כותב כמו מי שממש רוצה שנבין איתו משהו מהותי ולא רק נשנן עובדות.

הספר נע בין תיאורים של שלדים מאובנים באפריקה לבין ניתוחים של תינוקות בני ימינו שלומדים ללכת, אבל אף פעם לא מאבד את הקו המרכזי: מה ההשלכות של ההליכה הזקופה. מתברר שהרבה מאוד דברים שאנחנו מייחסים להם משמעות תרבותית או מוסרית קשורים בכלל לשינויים פיזיים שהתרחשו בגוף שלנו. הלידה הפכה מורכבת יותר, התינוקות נולדים מוקדם יותר ולכן זקוקים ליותר טיפול, מה שמוביל להתפתחות של קשרים משפחתיים וחברתיים עמוקים יותר. גם השפה, שיווי המשקל, השימוש בכלים והחיים בקבוצות – כל אלה נולדים מתוך אותו צעד ראשון.

יש בספר איזון יפה בין דיוק מדעי לבין נגישות כתיבה. לא צריך תואר באנתרופולוגיה כדי להבין אותו, אבל גם מי שיש לו ידע קודם ימצא כאן חידושים. הוא מצליח להכניס הרבה הומור, רגש וענווה, כאילו הוא אומר לנו שוב ושוב: תראו כמה אנחנו יודעים, ותראו כמה עוד לא.

לסיכום, מדובר בספר סקרן, חכם ונגיש, שמחזיר את הפוקוס למשהו שאנחנו שוכחים מרוב שהוא מובן מאליו – העובדה שאנחנו הולכים על שתיים. ואחרי הספר הזה, אי אפשר ללכת באותה צורה מבלי לחשוב קצת אחרת.