פותח רגע סוגריים / נמרוד שיין

פותח רגע סוגריים / נמרוד שיין
הוצאת הקיבוץ המאוחד
124 עמודים

את נמרוד אני מכיר כמעט עשור, ברשת החברתית ולאט לאט התחלתי גם להכיר אותו באופן אישי יותר, ומבחינתי נמרוד הוא משורר שנע בין הגבוה לנמוך בשירה וזו בדיוק השירה שמחברת אנשים לסוגה הזו שלפעמים כל כך קשה להבנה ולא תמיד נגישה לאנשים הפשוטים שמחפשים שירה שתיגע בהם, שירה כנה שפותחת להם צוהר לעולם הזה של השירה.

ונמרוד, הוא גילה את הסוד, איך להיות משורר גם איכותי וגם נגיש, איך לדעת לטפל בעברית בדרך הנכונה ולייצר שירה כל כך טובה ועדיין להישאר הבחור הפשוט הזה שכותב שירה שמצליחה להגיע לכל כך הרבה אנשים, לגעת, לתת את התחושה הזו שיש משורר שמספר את הסיפור של כולנו, הסיפור של מהי אהבה.

נמרוד כותב בעצם על החיים שלו עצמו דרך נקודת מבטו ודרך החוויות שלו ועדיין זה הסיפור של כולנו, כל מי שהורה של מישהו, כל מי שהוא בן של מישהו, כל מי שהוא מאהב של מישהי, כל מי שחולק מיטה, כמה לאהבה, כמה למגע.

הכל נמצא כאן, בשירה של נמרוד שהולכת ומשתכללת מספר לספר, כל פעם הוא בונה עוד ועוד שכבה ועומק ביכולת שלו לייצר רגש.

בקריאה של פותח רגע סוגריים לא הרגשתי שאני קורא שירים. הרגשתי שאני יושב עם מישהו שאני סומך עליו, מישהו שיודע מתי לשתוק, מתי להניח יד על הכתף, מתי להעביר חצי חיוך, מתי לפתוח רגע סוגריים ולהגיד משהו קטן שנשאר איתך לכל היום. וזה אולי הכוח הגדול של הספר הזה, הוא לא נדרש לתרועות או למטאפורות מהודרות. הוא עובר לידך, ולפעמים ממש בתוכך, בלי לבקש רשות.

יש משהו בשירה של נמרוד שיותר משהיא מחפשת להרשים, היא מחפשת להישאר. שיר אחרי שיר, אתה מוצא את עצמך עוצר, חושב, ואז חוזר אחורה לקרוא שוב. לא כי לא הבנת, אלא כי אתה מרגיש שבפעם השנייה תרגיש יותר. לפעמים זו שורת סיום חזקה, לפעמים שורה באמצע שנראית הכי תמימה שבעולם ופתאום משאירה אותך חשוף לגמרי.

וכך גם הכריכה. ציור פשוט לכאורה, גבר עומד ליד מים, ובמים משתקפת הדמות שלו באדום. אבל יש שם איזה עיוות קל, טשטוש עדין, כאילו מה שהוא רואה במים לא לגמרי זהה למה שהוא מרגיש. אולי כי כל אחד מאיתנו נושא איתו את ההשתקפות של מה שהוא מנסה להסתיר. זה לא ציור מתוחכם, אבל יש בו שקט שמחזיק משמעות, בדיוק כמו השירים עצמם. לא מתחנפים, לא מתאמצים, אבל נוכחים.

פותח רגע סוגריים הוא ספר שקט עם נוכחות עמוקה. ספר שאתה פותח בו שיר אחד, רק להציץ, ומגלה שנשארת עוד שעה שלמה, פשוט כי לא רצית לעזוב את השקט הזה.