אנשי כוכבים / דייויד דובל וקלרק ויסלר

אנשי כוכבים / דייויד דובל וקלרק ויסלר
הוצאת פה
110 עמודים
תרגם: אמיר שרפמן
איירה: אוריין שביט

בשיטוטי ביריד ההוצאות העצמאיות בשבוע הספר נתקלתי בדוכן של הוצאת פה ומאוד אהבתי את העובדה שהם מנגישים מיתולוגיות וסיפורים של תרבויות עתיקות כגון הספר הזה שבידי כרגע.
כאדם סקרן, חקרן וכאחד שאוהב לדעת וללמוד על העולם בו אני חי ספרים כאלו זו מתנה עבורי.
כמה כיף היה עבורי לצלול לתוך הסיפורים העתיקים האלו שמלמדים כל כך הרבה על התרבות הזו שכמעט כלום לא נשאר ממנה מלבד סיפורים יפים.
תמיד היה לי חיבור לתרבות האינדיאנית העתיקה ולא רק אליה, יש לי סקרנות בלתי נלאית לתרבויות שכבר לא קיימות כמעט. דרך נוספת ללמוד על העולם שלנו.

הספר "אנשי כוכבים" הוא אוסף סיפורים שנאספו מבני שבט הבלאקפוט בצפון אמריקה, שבט עתיק שעולמו התרבותי והאמוני נבנה סביב הטבע, בעלי חיים, כוחות שמימיים, מחזוריות החיים ומערכת של סמלים שהועברה מדור לדור בעל פה. הסיפורים האלה לא נכתבו מראש, אלא סופרו שוב ושוב, בדרך כלל סביב מדורה, כסוג של זיכרון חי ולא רק אגדות להנאה. הקריאה בהם מאפשרת מבט לתוך עולם שמבקש להבין את הקיום דרך קשרים ולא דרך שליטה: קשר בין אדם לבעל חיים, בין שמיים לאדמה, בין חיים למוות.

יש כאן סיפורים על אהבה, קנאה, הקרבה, ריפוי, ציד, חלומות, נבואות, אלים, שדים, זאבים, כוכבים, פחדים ואומץ. חלקם קצרים מאוד וחלקם נמשכים כמה עמודים. לפעמים לא ברור אם מדובר באגדה או בזיכרון קדום. כל סיפור נושא עמו גרעין של אמונה, תצפית או חכמה עתיקה.

מבין הסיפורים שבולטים במיוחד, אפשר להזכיר את "פני צלקת" שמגולל מסע של ילד דחוי שמחפש ריפוי ואישור מהעולם העליון, ובמהלך מסעו גם מביא לשבט את טקס ריקוד השמש. סיפור אחר הוא "שבעת הכוכבים" שמציג איך קבוצת אחים הופכת לקבוצת כוכבים בשמיים בעקבות רדיפה וטרגדיה. סיפורים כאלה מדגימים היטב את הדרך שבה המיתוס משרת גם הסבר אסטרונומי, גם מוסר השכל וגם עיבוד רגשי של אובדן.

האסופה מבוססת על עבודתם של קלרק ויסלר, אנתרופולוג אמריקאי מתחילת המאה העשרים, ודייויד דובל, בן שבט בלאקפוט, שהקליט את הסיפורים וסיפק את התיווך התרבותי האותנטי. זהו מקרה יחסית נדיר שבו סיפוריה של תרבות ילידית לא רק נאספים אלא גם נמסרים בקול אותנטי של בן התרבות עצמה. ההוצאה העברית, בתרגומו של אמיר שרפמן ובליווי האיורים העדינים של אוריין שביט, מצליחה לשמור על פשטות שמכבדת את הסגנון המקורי בלי להכביר פרשנות מודרנית.

לקרוא את הספר הזה זה כמו להאזין לרחש של אש במדבר. פשוט, עתיק, לא תמיד נגיש בקריאה ראשונה, אבל עם עומק שמתגלה לאורך זמן. אני שמח שהוצאה כמו "פה" בחרה להוציא אותו, ויותר מזה — שמצאתי אותו דווקא במקרה, בדוכן שקט בשוק הספרים. לפעמים הדברים הכי מעניינים מחכים לנו בפינות הלא מוארות.