מדרגות זכוכית / אולגה פרישמן

מדרגות זכוכית / אולגה פרישמן
הוצאת כנרת זמורה
192 עמודים

גילוי נאות: את אולגה הכרתי ברשת החברתית עוד לפני שקיבלתי את הספר ושמחתי לקבל את ספרה שהנושא בו הוא עוסק הוא נושא חשוב שמעסיק נשים רבות. וכאחת שבאה מהעולם הזה נראה גם דרך הכתיבה שהנושא נוגע לה וזה בהחלט מורגש שכן למדתי לזהות כתיבה שיש בה אלמנט אישי שהוא חלק מחייה האישיים של המחברת.

על מה הספר? על יעל, כוכבת עולה בפקולטה למשפטים שחוזרת אחרי חופשת לידה להמשך הנסיקה המטאורית שלה או לפחות זה מה שהיא חושבת. מהר מאוד מתברר שהחזרה לעבודה לא דומה בכלל למה שתכננה או קיוותה. העולם האקדמי שהיא כל כך רצתה להשתלב בו מתגלה כמערכת נוקשה, גברית, קרה ומסורבלת שבה נשים נמדדות אחרת וכל ויתור אישי הופך לחולשה שאין עליה סליחה.

הספר לא מתבייש להציג את הדילמה הברורה והכואבת שנשים רבות חוות בין קריירה להורות. יעל חוזרת לעבודה נחושה להוכיח שאין שום בעיה לשלב הכל ונתקלת בקירות זכוכית ובמדרגות זכוכית שלא תמיד אפשר לטפס עליהן. היא מרוכזת בעצמה לעיתים עד כדי ניכור, הילד שלה כמעט לא קיים כדמות אלא כרעיון שמפריע לה להצטיין. דווקא הבחירה הזו מחזקת את התחושה שהספר לא מנסה ליפות כלום.

הקריאה זורמת מאוד. הכתיבה של פרישמן ישירה אבל חכמה ולא עושה הנחות רגשיות. הספר לא מנסה להסתיר את חוסר הנעימות שבדמות הראשית. יעל לפעמים פשוט לא נעימה ואפילו דוחה במודע. לא אמא חמה ולא קולגה נחמדה. היא לא מתנצלת על זה וגם הסופרת לא. הבחירה להשאיר את הדמויות האחרות שטוחות או חיוורות מחזקת את המיקוד בדמות הראשית ובמנגנון החברתי שחונק אותה אבל גם הופך אותה עיוורת לאחרים.

אחת החוזקות של הספר היא היכולת שלו לאלץ אותך להרגיש אמפתיה כלפי דמות שלא עושה שום דבר כדי לזכות בה. זה ספר שמזמין אותך להישאר לא נוח. יש בו הבנה עמוקה של האקדמיה כמערכת כוח גברית שמענישה נשים על כל סטייה מהקצב ומהדרישות. האמהות מוצגת לא כייעוד קדוש או אידיאלי אלא כקונפליקט תמידי שלא מקבל פתרון.

אמנם זה ספר ביכורים ולעיתים זה מורגש. יש קטעים שבהם אפשר היה ללטש יותר או להעמיק את הדמויות האחרות קצת מעבר למה שהן משרתות את יעל. אבל זה לא גורע מהערך שלו כספר שמצביע בלי למצמץ על בעיה אמיתית ומרכזית בחיים של נשים רבות. ספר שלא מנסה להיות נחמד אלא להיות כן.

מדרגות זכוכית הוא ספר חשוב למי שמוכנה ומוכן להסתכל בכנות על הפערים בין הציפיות של חברה מנשים לאיך שהמערכת באמת מתנהגת כלפיהן. לא ספר נעים או מרפד אבל בהחלט ספר טוב שמייצר מחשבה ומניח מראה לא פשוטה מול הקוראת. מומלץ מאוד למי שלא מפחדת לקרוא משהו לא מחבק שמגרד את הפצע במקום להדביק עליו פלסטר.

ומשפט נוסף על הכריכה המעניינת והדימוי שעליה.
יש משהו בחילזון שהוא מאוד איטי ופגיע, נע לאט ונושא משקל גדול על גבו.
מזכיר במידה רבה את מסלולה של יעל, איטי, תובעני, מאמץ עיקש להתקדם צעד צעד.
דימוי חזק שמחבר את עולם הידע והקריירה עם השבריריות של הגוף והחיים הפרטיים.
מעניין מאוד.