הרובוטית מאוהבת / סם ש. רקובר

הרובוטית מאוהבת / סם ש. רקובר
הוצאת כרמל
306 עמודים

סם ש. רקובר הוא סופר פורה מאוד, כותב ספרים רבים בסגנונות שונים ונראה שהוא מנסה להגיע לקהל רחב ככל שניתן.
חלק טובים יותר וחלק טובים פחות והפעם אנחנו נכנסים ביחד עם רקובר לשדה הרובוטיקה והבינה המלאכותית
נושא ספרותי שעוסקים בו לא מעט סופרים גדולים ורקובר לוקח את זה לשדה הישראלי עם ניחוח עתידני ומשלב בתוכו סיפור בלשי.

רקובר בוחר למקם את העלילה בעיר חיפה של העתיד הלא מאוד רחוק. כבר זו בחירה מעניינת כי אנחנו רגילים לראות מד"ב ישראלי מתרחק מהמרחב המקומי או נשאר בגבולות ריאליסטיים מינימליים. כאן הוא מנסה לבנות עולם שבו רובוטית בשם גאיה אתנה נשלחת לחדור לחברה האנושית וללמוד אותה מבפנים. משימתה המקורית היא לבדוק האם בני האדם מסוכנים לעולם הנפילים שממנו נשלחה והאם יש הצדקה להשמיד אותם.

במהלך משימתה היא פוגשת את נדב בנצור שליח קודם שגם עליו היא אמורה לדווח אבל מתאהבת בו. האהבה הזו היא לא סתם עניין רגשי פשוט אלא לב העלילה והעימות המוסרי של הספר. רובוטית שנועדה לאסוף מידע קר ותועלתני מוצאת את עצמה מתמודדת עם תחושות אנושיות עמוקות כמו אהבה כאב חרטה ובדידות. זה לא רעיון חדש במד"ב העולמי להפך. מדובר בתמה כמעט קלאסית.

כאן חייבים לומר בצורה ברורה שרקובר לא המציא את הגלגל. דמויות של רובוטים עם רגשות אנושיים נמצאות אצל אסימוב בסיפורים על האדם הפוזיטרוני ובמיוחד בסיפור ובסרט שנעשה ממנו שבו רובוט מבקש להיות אדם ממש. פיליפ ק. דיק עם האנדרואידים החולמים על כבשים חשמליות חוקר בדיוק את השאלה הזו מה ההבדל בין אנושי לרובוטי ומה קורה כשההבדל מיטשטש. גם אישיגורו בקלרה והשמש מציע גרסה רגישה מאוד לרובוטית שמפתחת עולם רגשי פנימי עשיר.

רקובר מודע למסורת הזו במידה מסוימת אבל נדמה שלפחות בחצי הראשון של הספר הוא לא מציע לה חידוש דרמטי. הוא מעביר את המוטיב לשפה המקומית הישראלית והופך את חיפה לזירה שמנסה להיות אוניברסלית וגם ספציפית מאוד. הרחובות התחבורה הציבורית היחסים החברתיים והסביבה החיפאית לא תמיד מפורטים לעומק אבל יוצרים ניחוח מעניין של עתיד קרוב שעדיין נטוע כאן.

החלק הבולט לטובה הוא המאמץ הפסיכולוגי. גאיה אתנה לא סתם מתאהבת אלא מתייסרת על כך. היא מנסה להבין את עצמה בתודעה פילוסופית כמעט. באחד הקטעים היפים בספר היא שואלת את עצמה האם ייתכן שרצחה את אהובתו של נדב מבלי לדעת ומדוע היא בכלל מסוגלת לרצוח. היא תוהה על מושגים כמו חפות אשמה צדק ואחריות. זה לא רק סיפור אהבה אלא גם דיון על מוסריות אנושית.

נדב מצידו דמות מורכבת פחות אבל מספקת רגעי מראה חזקים. כשהוא דורש ממנה לחטט בזיכרון שלה כדי להוכיח שהוא עצמו חף מפשע היא לא מבינה. מבחינתה אדם חף מפשע עד שיוכח אחרת. הוא אומר לה במפורש שהמציאות לא עובדת ככה. זה רגע מצוין בספר שמזקק את הפער בין אידאל מוסרי לתרבות חשדנית ולעולם שבו חפות לא מבטיחה זיכוי.

עם זאת לא הכל עובד חלק. המבנה של הספר כולל שני קווי עלילה – האהבה הבלתי אפשרית והחקירה הבלשית על הרצח של אגם אנפה. רקובר מנסה לשלב בין שני הקווים והקורא מנחש די מוקדם שהם יתלכדו בסוף אבל לאורך זמן יש תחושה של מתח לא מאוזן. החקירה הבלשית לעיתים נדמית שטחית מדי וקלישאתית בעוד שהחלק הפסיכולוגי עמוק הרבה יותר. זה יוצר חוסר אחידות בטון וברמת הכתיבה.

בעיה נוספת היא שהסגנון לפעמים סובל מעומס הגותי מעט כבד. רקובר הוא פרופסור לפסיכולוגיה וזה ניכר. הדיאלוגים בין נדב לגאיה ברגעים מסוימים נשמעים כמו דיון סמינריוני באשמה חופש ואחריות. יש לזה ערך אינטלקטואלי אבל זה גם גורם למתח העלילתי להתפוגג קצת. מי שמחפש ספר מתח פשוט וישיר עלול לאבד עניין.

מנגד מי שמוכן להתמסר לקצב האיטי יותר ולחפירות הפסיכולוגיות עשוי למצוא כאן תרגיל פילוסופי מרתק. בסופו של דבר גאיה מתגלה לא רק כדמות רובוטית עם רגשות אלא ככלי דרכו הסופר שואל מה זו אנושיות. האם זו היכולת לאהוב או היכולת להרגיש אשמה. האם זו הבחירה המודעת לא לפגוע גם כשאפשר. ברגעים הטובים שלו הספר באמת מצליח להאיר את השאלות האלה באור בלתי צפוי.

אין ספק שזהו ספר שאפתני מאוד. רקובר נוגע במתח שבין מוסר אישי למוסר חברתי בין אהבה חפה מתכלית לבין רגש שמשתמשים בו לשליטה פוליטית או כוחנית. הוא ממקם את הדרמה הזו בעיר ישראלית אמיתית ומנסה להפוך את המדע הבדיוני לפחות מנוכר ויותר קרוב לקוראים כאן.

זו לא יצירה נטולת חסרונות. לעיתים היא כבדה מדי. לעיתים צפויה מבחינת מבנה. היא לא מציעה חידוש דרמטי לז'אנר אבל יש בה רצינות אמיתית ונכונות להתמודד עם שאלות כבדות ראש על תודעה רגשית ומוסר.

למי שמחפש עוד אקשן או עלילה בלשית נקייה ומסקרנת יש כאן פחות ממה שיבטיח התקציר. למי שמוכן להפליג יחד עם רובוטית שחושבת על אהבה אשמה ורצח זו הצעה אמיצה ומאתגרת שלא תמיד קלה לקריאה אבל בהחלט מעוררת מחשבה.